התנגדות שכן בדירת קרקע לבניית מרפסת שתסתיר את אור השמש ערר על החלטת המשיבה מס' 1 מיום 1/6/2009 לאשר בקשה להיתר למרפסות זיז בבניין בשכונת פסגת זאב בירושלים. רקע המדובר בבקשה להיתר לשתי מרפסות זיז בעומק של 1.5 מ' בחזית המזרחית. הבקשה נחתמה והוסכמה ע"י כל דיירי הבניין, למעט העוררת. ביום 26/1/2009 נדונה הבקשה והוכרעה. על החלטה זו הוגש ערר במסגרת תיק ערר 052/09. בעת הדיון בערר נתברר כי הדיון בפני הועדה המקומית היה ללא כל הצדדים, היות ונפל פגם בזימונים. לפיכך, החליטה ועדת הערר ביום 6/4/2009 כי התיק יוחזר לוועדה המקומית, אשר תקבל החלטה לאחר שתשמע את הצדדים. הועדה המקומית אכן שמעה את הצדדים, וקיבלה החלטה המאזנת, לטעמה, את זכויות הצדדים, כך שמחד המרפסות אושרו, אולם מאידך החליטה המשיבה 1 להסיט את המרפסות, כך שאלו לא יפגעו בעצים הקיימים וימזערו את הפגיעה בגינת העוררת. המשיבה מס' 1 אף ציינה כי המרפסות משתלבות היטב עם הבניין ואין בהן פגיעה אדריכלית. עוד נקבע, כי לא ניתן להקים מרפסות בחזית אחורית לאור מגבלת קווי הבניין. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. הערר העוררת הינה בעלת הדירה בקומת הקרקע, אליה צמודה גינה כחלק בלתי נפרד מהדירה. לטענת העוררת, אחת מהמרפסת המוצעות חולשת על חלונות דירתה, ותיצור הפרעה לזרימת האוויר והצללה של אור שמש. עוד טוענת העוררת, כי המרפסות, אף לאחר הסטתן עדיין תגרומנה לפגיעה בגינה, וכל הפחות, לעץ הלימון. העוררת מוסיפה וטוענת, כי המרפסת תפגע גם בגינה עצמה. העוררת מסתמכת על חוות דעת שמאי מטעמה, המראה ירידת הערך כתוצאה מאישור הבקשה להיתר. דיון המחלוקת שבפנינו מחייבת אותנו לערוך איזון בין זכות העוררת ליהנות מדירתה ומהגינה שלה בצורה מיטבית, לבין זכויות הקניין של המשיבים מס' 2, אשר מבקשים לשפר את איכות חייהם ע"י הקמת מרפסת. נציין, כי המרפסת המבוקשת הינה תואמת את תכנית המתאר מבחינת עומק ותואמת את החוק והתקנות מבחינת השטח. לכן, אין לפנינו מצב של מבקש הקלה לעומת מתנגד, מצב בו נטל ההוכחה הינו על מבקש ההקלה, אלא מצב מאוזן, בו שני צדדים שווים מבקשים לשמור על זכויותיהם מכוח חוק ותכנון קיים. לאור האמור לעיל, ננתח את הפגיעה והתועלת של כל אחד מהצדדים כתוצאה מהבקשה להיתר, ולאור הניתוח נגיע לתוצאה תכנונית מאוזנת ככל שניתן. מבחינת המשיבים מס' 2, הגענו למסקנה כי המרפסת מהווה שיפור משמעותי וחשוב לאיכות חייהם. המדובר בדירות קטנות וצפופות, ומרפסת לדירות שכאלה מהווה ממש אוויר לנשימה ומאפשרת מעבר בין המרחב הפנימי למרחב החיצוני. ההבדל בין בית אשר לו מרפסת פתוחה לבין בית ללא מרפסת, הינו הבדל מהותי, כאשר מרפסת משפרת באופן משמעותי את איכות החיים, ועל כך ישנם מאמרים מקצועיים רבים. מבחינת העוררת, אנו סבורים, כי הנזק שייגרם לה קטן בהרבה מהנזק הנטען על ידה. כך, המרפסת חוסמת אך ורק את חלון המטבח, ואינה ממוקמת מעל חלון מרכזי בדירה. כלומר, בניגוד לטענת העוררת, אין מדובר במרפסת שתחלוש על "חלונות" דירתה, אלא על מרפסת שממוקמת מעל חלון אחד בלבד, והוא חלון מטבח. עוד נציין, כי מדובר על מרפסות בעומק של 1.5 מ' בלבד, כך שחסימת האור הנובעת ממנה אינה משמעותית. ניתוח היטלי האור והצל לאור מיקום המרפסת עומקה וגובהה מגלה, כי חסימת האור אינה משמעותית כלל ועיקר. אשר על כן, אנו סבורים, כי אין במרפסות בכדי להחשיך או למנוע אוורור לדירת העוררת, באופן כזה שמונע את הקמתן. לעניין הפגיעה בגינה, הרי לאור החלטת המשיבה מס' 1 להסיט את המרפסות, אין כל פגיעה בעצים הקיימים וטענת העוררת בעניין זה נדחית. אף מהתמונות שהציגה העוררת בעצמה, עולה כי ניתן להקים את המרפסות ללא צורך בכריתת העצים. השפעת ההצללה של המרפסת על הגינה, הינה שולית לאור העובדה כי מדובר על מרפסת בעומק 1.5 מ', ובכל מקרה מדובר על מרפסת שהינה מרוצפת ברובה, כך שההצללה לא תגרום נזק משמעותי. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי המרפסת אמנם תפגע באיכות חייה של העוררת במידת מה, לאור החסימה של חלון המטבח והפגיעה הקלה בגינה, אולם מדובר בפגיעה קלה ולא בפגיעה מהותית. לפיכך, כשאנו מאזנים בין התועלת המשמעותית שתצמח למשיבים מס' 2 מהמרפסות לבין הפגיעה הקטנה שתיגרם לעוררת, אנו מעדיפים את התועלת למשיבים מס' 2. נבהיר, כי כל תוצאה שתתקבל בערר זה טיבה לגרום עוול למי מהצדדים, כך שאי אישור המרפסות מותיר את המשיבים מס' 2 בדירות קטנות ללא יציאה לאוויר, ואישור המרפסות גורם פגיעת מה בדירתה ובגינתה של העוררת. כפי שפירטנו לעיל בהרחבה, אנו סבורים כי העוול שייגרם למשיבים 2 כתוצאה מסירוב למרפסות עולה בשיעור ניכר על העוול שייגרם לעוררת כתוצאה מאישור המרפסות. החלטתנו זו מסתמכת גם על העובדה כי לעוררת קיימת אפשרות להקטין את הפגיעה בה ואף לאיין אותה כליל, וזאת באמצעות בקשה להיתר שהוצגה בפנינו. איננו מחווים בשלב זה דעתנו לגבי הבקשה להיתר של העוררת, היות וזו עוד טרם הוגשה למוסדות התכנון, אולם ברור כי היה ותאושר בקשה להיתר זו, יהיה בה בכדי להגדיל במקצת את שטח דירת העוררת. הדבר אף יעניק לעוררת אפשרות להגדיל את חלון המטבח, אותו חלון שיסבול מהקמת המרפסת. רשמנו לפנינו, כי הגב' רינה לוי, אשר מרפסתה היא זו הממוקמת מעל דירת העוררת, אינה מתנגדת לבקשה להיתר של העוררת ואף לא תתנגד לה בעתיד, וזאת בכפוף לכך שמרפסתה אכן תוקם. כמובן, כי על העוררת להשיג הסכמה של לפחות 75% מהדיירים וכן לפעול בדרך החוקית המתאימה. נתון נוסף שיש בו בכדי להוביל למסקנה אליה הגענו, הינו העובדה כי המשיבה מס' 1 התייחסה לבקשה ברצינות, שקלה את השיקולים, והגיע אף היא למסקנה דומה, ולא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתה לעניין זה. סיכום לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר ומאשרים את החלטת המשיבה מס' 1. רשמנו לפנינו כי הגב' רינה לוי לא תתנגד לבקשה להיתר שתוגש ע"י העוררת, במתכונת בה הוצגה זו לועדת הערר, אם וכאשר זו תוגש. בניההתנגדות שכנים לבניהמרפסת