התנגדות לבקשה להיתר בניית שבילי הולכי רגל ושבילי אופניים ורכב שרות במרחב נחל הירקון, ולאשרה העוררים הינם בעלי זכויות בחלקות שבתחום ההיתר האמור, ומתנגדים לפגיעה בקניינם. במרכזו של הערר נסיונה של הועדה המקומית ועירית הוד השרון לקדם תכנון שבילי אופניים והליכה בגדות הירקון, בתחום התכנוני והמוניציפאלי של הועדה והעירייה בהתאמה, יוזמה מבורכת כשלעצמה, ואולם מבורכת ככל שתהא, עליה להיערך כדין. תמצית טענות העוררים: הוועדה המקומית לא רשאית היתה לדון בבקשה ולאשרה בהעדר חתימת בעלי הזכויות בנכס. הועדה המקומית הציגה את חתימת ממ"י כבעל הזכות בנכס, אלא שלעוררים בעלות בחלקות פרטיות בתחום התוואי המתוכנן - חלקה 164 בגוש 6573 וחלקה 2 בגוש 6573 (להלן: "המקרקעין"). הטענה לפיה מתחם שבילי האופניים הינו נכס אחד הכולל חלקות רבות, מופרכת מעיקרה שכן מדובר בנכסים הרשומים במרשם המקרקעין, ופרשנותה של המשיבה מסכלת את מטרת התקנות שלא ניתן היתר בניה על נכס שלמבקש אין זכויות בו, תוך פגיעה בזכויות הקניין. נכס לעניין זה הינו חלקה. מדובר במחטף תוך עקיפה של דיני הקניין והפקעת המקרקעין. בהקשר זה יש לדחות את טענת המשיבות לפיה מאחר והייעוד ציבורי, יש ממלא לעירייה זכות בקרקע. טענה זו מתעלמת מדיני ההפקעה ומנושא הפיצוי הדו- שלבי וברי כי הרשות לא קונה כל זכות קניינית במקרקעין לפני הפקעתם. המשיבה לא רשאית לאשר את היתר הבניה בהיעדר תכנית מפורטת או מקומית או בהיעדר מסמך תכנוני כנדרש בתכנית המתאר המחוזית תמ"מ 10/3 על פי סעי 4.2.1 לתמ"מ. בהתאם לתמ"מ 10/3 מסומן האזור כולו, לרבות המקרקעין נשוא הערר כאזור נופש אקסטנסיבי ובסמוך לו סמל פיתוח עירוני המלמד על אפשרות לבינוי ופיתוח בתכניות מקומיות, בהתאם להנחיות המסמך התכנוני, על פי סעיף5.1.2 לאותה תכנית. לפיכך, ייעודו של השטח, פרטי או ציבורי, והיקף השטח הציבורי בתוך החלקות לוטה בערפל אשר יפוזר רק לאחר אישור המסמך התכנוני והתכניות המקומיות וברי כי לא ניתן להקדים ביצוע לתכנון. זאת ועוד, בתמ"מ אין סימול של תוואי שבילי אופניים, וגם מטעם זה לא ניתן "לדלג" על ההירארכיה התכנונית הכוללת גם תכנית ברמה המפורטת. לעניין סעיף 4.3.2 לתמ"מ אשר קובע רשות להוציא היתרי בניה ללא תכנית מקומית בין היתר לשבילים וגשרים להולכי רגל והולכי אופניים... הרי זה מסויג וקובע תנאי: "ובלבד שאינם כוללים בניה", הבקשה נשוא הערר כוללת גם בנייה במוקדי השהייה. זאת ועוד, גם אם לא נדרשת תכנית מקומית, הרי שתנאי למתן היתרים בתחום התמ"מ הינו לכל הפחות אישור מסמך תכנוני כקבוע בסעיף 4.1.5, מסמך זה צריך להיות מאושר בידי הולנת"ע. אין לפרש את סעיף 4.3.2 כמתיר דילוג על שלב המסמך התכנוני שכן יש באמור כדי לסתור את מגמות התמ"מ. ראוי כי תכנון ובניית שבילי אופניים ייעשה במסגרת תכנית כוללת להוד השרון וכן בהתאם למסמך התכנוני ולתכנית המתאר שתתבסס עליו המצויה בשלבי הכנה. תשובת הועדה המקומית: מדובר ב"סלילה" של שביל שלמעשה קיים בשטח, ובהנחה של חומר גרוס לאורך הנחל. במצב הקודם ייעדה תמ"א 8 את המקרקעין או חלקם לגן לאומי, וכן גם לעניין תמ"מ 21/3 המייעדת אותו כאזור נחל וסביבותיו. תכניות אלה הן שפגעו בקניינם של בעלי וחוכרי הקרקעות השונות, ומטעם זה באה תמ"מ 10/3 על מנת ליצור מנגנון שיקל על מימון השימור על קרקע הנחלים וקביעת עקרונות לתכנון עתידי על מנת לאפשר בינוי צמוד דופן לערים. הוד השרון הקדימה והבינה מסמך תכנוני מפורט ומורכב, שהוגש לועדה המחוזית וילבש בסופו של דבר צורת תכנית בניין עיר. סעיף 4.3.2 מהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 4.3.1, המחייב תכנית מקומית כתנאי לבינוי. סעיף 4.3.2 מאפשר להוציא היתרי בניה במדויק לשבילי אופניים. זאת ועוד, במסגרת ההתנגדויות לתמ"מ 10/3 החליט החוקר כי טענות הבעלים השונים בנוגע לאפשרות לסלול שבילי אופניים ללא תכנית מכח התמ"מ פוגעת בזכותם הקניינית של המתנגדים לאותה תמ"מ, ולמרות המלצתו קבע המועצה הארצית כי יש לדחות את המלצתו לשנות הסדר זה וקבעה כי יש לאפשר במסגרת התמ"מ בינוי מינימאלי שמטרתו לתת מענה לצרכי פנאי ונופש וקליטת קהל לשימושים הבאים: שבילים להולכי רגל והולכי אופניים. למעט העוררים, יתר בעלי הקרקעות הסכימו לשבילים (מדובר בממ"י, בפרטיים נוספים ובעירית הוד השרון). הועדה המקומית אפרה למתנגדים להציג תוואי חלופי צמוד יותר לנחל, אך הם בחרו שלא לעשות זאת. מתחם שבילי האופניים מהווה נכס אחד ואין להגדרת חלקה וליחידות הנוגעות לחוק התכנון והבניה ולא כלום. כך סעיף 1 מגדיר מגרש במנותק מרישומים בטאבו אלא תוך הפנייה להוראות תכנית בניין עיר. ייעוד החלקות הינו ציבורי, בהסתמך על תמ"א 8 ותמ"מ 21/3. על פי סעיף 261(ד) לחוק, הועדה המקומית פטורה מהיתר בניה בנוגע לסלילת דרכים. לועדה המקומית זכות על פי חיקוק (התמ"מ) במקרקעין וכן לרשות קיימת זכות שביושר בהתחשב בכלל העובדות והתכנוניות האמורות לעיל. טענת העוררים כי הזכות לסלול שביל אופניים שמורה רק לבעל החלקה מובילה למסקנה כי לבעל החלקה יש וטו תכנוני והדבר אינו ראוי. השביל לא יפריע לכל פיתוח עתידי מאחר והוא צמוד לנחל. העיבוד החקלאי ימשיך. דיון והכרעה: אין בידינו לקבל הגישה לפיה ניתן לראות בחלקה נשוא הערר חלק מנכס מקרקעין, אשר בהתעלם מחתימת בעליו, וליתר דיוק מהיעדר חתימתם הוצא ההיתר נשוא הערר. אישור מצב כזה פוגע א- פריורי פגיעה בוטה בזכות הקניין המהווה זכות יסוד בשיטתנו המשפטית. איננו יכולים להעלות על הדעת מצב בו היתה הועדה המקומית מוותרת על חתימת הרשות המקומית ומסתפקת בחתימות בעלים סביב חלקה השייכת לראשונה. תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל- 1970, המהוות "גשר" בין דיני הקניין ודיני התכנון, מחייבות בסיטואציה הרלוונטית חתימת "הבעל הרשום או חוכרו" (ראה תקנה 2.א(1)) הווה אומר, גם במצב של ריבוי בעלים, ספק אם ניתן להסתפק באחד מהם שכן הדין דורש חתימת "הבעל", בשונה מחתימת בעלים, למשל במקרה של בית משותף, שאז נדרשת חתימת "בעל רשום או חוכר" ללא ה' הידיעה. כאמור, אימוץ ההיגיון העומד בבסיס התיזה שהציגה הרשות לפנינו, לפיה המדובר בחלקה אחת מני רבות, בנכס מקרקעין גדול, הוא התוואי לאורך הנחל, עשוי לפתוח פתח לפגיעות חמורות בקניינם של הבעלים וזאת בניגוד לכוונת מתקין התקנות ובניגוד לזכות הקניין, כמוסבר לעיל. סעיף 4.3.2 לתמ"מ מהווה קיצור דרך במישור התכנוני ומאפשר הוצאת היתרים ללא תכניות מקומיות, אולם ברי כי לא יכול לשנות את דיני התכנון והבניה, הן בהסתמך על סימן ח' לפרק ג' לחוק (סולם העדיפויות של תכניות), אשר קובע כי תקנות כוחן יפה מכוחן של תכניות והן בהסתמך על חוקי הפרשנות אשר קובע עדיפותו של חוק על הקבוע בתקנות. ישאל השואל אם כך מה פועלו של סעיף 4.3.2, ואנו נשיב כי מקום בו קיינית מוסדר הייעוד הציבורי ניתן לתכנן אלמנטים מסוימים ללא תכנית מקומית ואולם, התזה המוצגת בידי הועדה המקומית לפיה ניתן להתיר במקרקעין של מאן דהוא שימוש לצרכים אלה מבלי שאותה קרקע עברה את המנגנון הקבוע בפרק ח' לחוק (הפקעות), ומבלי שפעולה זו תואמת כל חוק אחר מכוחו ניתן להפקיע, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק התכנון והבניה ועם עקרונות שיטתנו המשפטית כפי שבאים לידי ביטוי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. איננו מחווים דעתנו לעניין הטענה דבר פועלו של סעיף 4.3.2 לתמ"מ בנוגע לדרישה למסמך תכנוני על פי סעיף 5.1.2. אשר על כן ולאור כל האמור, אין מנוס אלא לקבל את העררים העומדים ותלויים בפנינו באופן כי ההיתר נשוא העררים בטל. רכבבניהאופנייםהולך רגלהיתר בניה