סגירת מרפסת בחומרי אבן העוררים בעררים 161/09 ו- 162/09 מתנגדים גם להקלה המבוקשת לסגירת המרפסת בחומרי אבן במקום בחומרים קלים. נושא זה אכן לא תואם תכנית, ולכן מצוי במסגרת שיקול הדעת של מוסדות התכנון. העוררים טוענים, כי סגירת המרפסת מהווה פגיעה אסתטית ולכן יש לסרב לה. ודוק. העוררים אינם מלינים על חומרי הסגירה, אלא על עצם הסגירה. אולם, התכנית אינה אוסרת סגירת המרפסת, אלא קובעת רק, כי הסגירה תותר במתכת צבועה וזכוכית. לפיכך, השאלה שבפנינו אינה האם ניתן לאשר את סגירת המרפסת, היות וזו זכות מוקנית בתכנית, אלא האם סגירת המרפסת תתבצע באבן, כמבוקש על ידי מבקש ההיתר, או במתכת, כקבוע בתכנית. העוררים לא העלו כל טענה או נימוק, מדוע הסגירה באבן מהווה פגיעה אסתטית לעומת סגירה במתכת ובזכוכית. בכל מקרה, וועדת הערר בחנה את הנושא ואנו סבורים, כי הסגירה מאבן, לא רק שאינה מהווה פגיעה אסתטית לעומת המותר מכוח התכנית, אלא מהווה שיפור אסתטי של המצב המאושר. לפיכך, קיימת הצדקה תכנונית להקלה המבוקשת, ובהחלט מדובר בהקלה אשר יש בה להוות שיפור תכנוני ביחס לתכנית המאושרת. נבהיר, כי לו התכנית הייתה אוסרת כליל סגירת מרפסות, ייתכן והיה ממש בטענות העוררים בדבר פגיעה אדריכלית או אסתטית. אולם, כאשר התכנית מתירה מפורשות את סגירת המרפסות ורק קובעת, כי זו תיעשה מחומרי מתכת וזכוכית, הרי ההקלה המבקשת סגירה מאבן מהווה שיפור אדריכלי, ולכן אנו מאשרים אותה. סיכום לאור האמור לעיל אנו דוחים את העררים. בשולי הדברים נציין, כי ייתכן והיה מקום לחייב את העוררים בהוצאות, היות והתנגדותם היא התנגדות סרק כנגד תכנית מאושרת. אולם אנו סבורים, כי הטלת הוצאות בועדת הערר הינה החריג ובחרנו להימנע בנסיבות עררים אלו מהטלת הוצאות. סגירת מרפסתמרפסת