בקשה להיתר למרפסת זיז בבית משותף ערר על החלטת הועדה המקומית מיום 29/6/09 לדחות בקשה להיתר למרפסת זיז. רקע מדובר בבית משותף ברחוב אפרתה בשכונת ארנונה. מבקש ההיתר הינו אחד הדיירים בבית המשותף אשר הגיש בקשה להיתר למרפסת זיז בעומק 1.5 מטר בקומה ג' בבית המשותף. התקבלו התנגדויות של מספר שכנים. ביום 3/1/08 אושרה הבקשה ברשות הרישוי, אלא שזמן קצר לאחר מכן התברר, כי רשות הרישוי לא שמה לב כי הוגשו התנגדויות של דיירים. לפיכך, התיק הוחזר לדיון בוועדה המקומית. ביום 3/2/08 התקבלה החלטה, כי לאור ההתנגדויות על מבקש ההיתר לתקן את הבקשה להיתר, להכין תוכנית היתר למרפסות סוכה עתידיות לכל הדירות בבניין, ולאחר התיקון יידון התיק. ביום 29/6/09 נתקיים דיון ובעקבותיו החליטה הוועדה כי יש לסרב מבחינה תכנונית לבקשה להיתר. הועדה המקומית סבורה הייתה שתיגרם פגיעה בחזות הבניין היות ומדובר במרפסת יחידה. עם זאת, הועדה המקומית אפשרה הגשת תוכנית כוללת לכלל דיירי הבניין. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. הערר במסגרת הערר טוענת העוררת, כי הכינה תוכנית צל לפתרון למרפסות לכל דיירי הבניין. כמו כן, טוענת העוררת, כי בשל סחבת חיכה התיק לדיון יותר מ- 13 חודשים. העוררת מסבירה, כי הבקשה להיתר נותנת את הפתרון התכנוני הטוב ביותר לכלל הדיירים. הערר הוגש על ידי העוררת ללא ייצוג. במהלך הדיון הייתה העוררת מיוצגת על ידי עו"ד אשר הוסיף טענות נוספות מהם עולה לטעמו, כי יש לאשר את הבקשה להיתר. המשיבה הגישה תגובה ובה הסבירה מדוע הפתרון המוצע יגרום פגיעה בה ובבניין כולו. דיון כללי אנו סבורים כי הוספת מרפסת לדירת מגורים, יש בה אכן בכדי להוות שיפור משמעותי של איכות החיים והמגורים. המרפסת מאפשרת מעבר מהמרחב הפרטי למרחב החיצוני וכן אוורור, אור ומרחב מחיה נכון יותר. בפרט נכונים הדברים באקלים השורר במדינת ישראל. אף התכנון החל על העיר ירושלים מכוח תוכנית המתאר 62, מאפשר הקמת מרפסות זיז בעומק של 1.5 מטר. החשיבות התכנונית של הקמת מרפסות אף מצאה ביטויה בתיקון שנערך לאחרונה בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים). מלבד האמור לעיל, יש בהקמת מרפסת מתן מענה נכון יותר וטוב יותר לקיום מצוות הישיבה בסוכה, אשר הינה מצווה חשובה (ר', משל, מאמרו של הרב מאיר לאו "סוכה בצל כנפיים") אשר על כן, באופן כללי, יש לשקול בחיוב מתן אפשרות לתוספת מרפסות לדירות, והיות והמרפסות מהוות שיפור באיכות החיים ונותנות מענה נכון יותר למצוות הישיבה בסוכה. עם זאת, היתרונות האמורים לעיל, אינם מעניקים באופן אוטומטי אפשרות להקמת מרפסות בבית משותף לכל יחידה ויחידה. בית משותף כשמו כן הוא. משותף למספר דיירים. נקודת המוצא הינה, כי כל הדיירים בבית המשותף שווים הם, ובעלי זכויות שוות, לרבות הזכות למרפסת או למרפסת סוכה. לפיכך, עת אנו דנים במרפסת בבית משותף, חובה עלינו לבחון את השפעת המרפסת על כלל דיירי הבית המשותף. כך, לדוגמא, יש לוודא כי המרפסת מאפשרת מרפסות דומות לשאר הדיירים, כך יש לבחון האם המרפסת מהווה פגיעה בדייר כל שהוא, וכן ראוי לבחון האם המרפסת מאפשרת מרפסות סוכה לדיירים אחרים. כלומר, אופן עקרוני, אין מקום לאשר מרפסת יחידנית בבית משותף, אלא יש למצוא פתרון מרפסות כללי לכלל הדיירים תוך איזון בין האינטרסים השונים של הדיירים. אכן במקרים רבים לא יתאפשר שוויון מוחלט בין הדיירים, כך שחלק יזכו למרפסות טובות יותר, חלק יזכו למרפסות סוכה וחלק יאלצו להסתפק במרפסת קטנה או יוותרו ללא מרפסת כלל. אלא, שבכל מקרה חייבים לשאוף להגיע לפתרון השוויוני ביותר, ורק בשל אילוצים תכנוניים ניתן לאשר פתרון שאינו שוויוני. אשר על כן, כאשר מוגשת בקשה למרפסת בבית משותף, חובה על מוסד התכנון לבחון את פתרון המרפסות לכלל הבניין, וזאת או על ידי דרישה להגשת בקשה להיתר לכלל הבניין, או למצער, בהכנת תוכנית צל. מן הכלל אל הפרט במקרה שלפנינו, אכן נדרשה תוכנית צל והצגת פתרון מרפסות לכלל הבניין. אלא שתוכנית שכזו לא הוצגה בפני הועדה המקומית או בפני וועדת הערר. עם כל הכבוד לבקשה להיתר שהוצגה בפני וועדת הערר, הרי זו אינה ראויה להיקרא בקשה להיתר ובוודאי שאינה ראויה להיקרא תוכנית צל. במאמר מוסגר נציין, כי המשיב 2 ציין כי יש ברשותו בקשה להיתר אחרת מפורטת יותר או תוכנית צל כל שהיא, אולם לוועדת הערר לא הומצאו מסמכים אלו, ובכל מקרה אין הם מצויים בתיק הועדה המקומית. הבקשה להיתר מתיק הועדה המקומית, שהיא הבקשה להיתר שהוצגה בפני וועדת הערר, הינה לקויה באופן משמעותי ביותר. אין מקום להתחיל ולמנות את הפגמים הרבים הקיימים בבקשה להיתר, ורק נציין, בין היתר את הפגמים הבאים: העדר מצבה מצבית, העדר שרטוטי הקומות, חוסר בחתכים של הקומות, שגיאות מהותיות בחתכי החזיתות ועוד. יתרה מזו, הבקשה להיתר אינה מציגה תוכנית צל אמיתית של מרפסות לכלל הדיירים ואינה מפרטת את הפתרון המוצע בנושא זה. אין חתכי המרפסות האחרים, מיקומן וכדומה. זאת ועוד, מהבקשה להיתר עולה כי אכן המרפסת המבוקשת הינה מרפסת יחידה בחזית זו, ויש בה גם בכדי פגיעה אדריכלית והיא אף עלולה למנוע פתרון נכון יותר למרפסות לכלל הדיירים. בנסיבות אלו, נכון קבעה הועדה המקומית, כי בשלב זה הבקשה להיתר מהווה פגיעה אדריכלית, וכי תנאי לאישור מרפסת לדירת העוררת הינו הצגת תוכנית צל לכלל המרפסות בבניין, תוך פתרון אדריכלי המיטבי. לאור האמור לעיל, איננו מוצאים לנכון לדון ביתר הטענות של העוררת שנטענו בכישרון רב על ידי בא כוחה, היות ואף אם יש ממש בטענות אלו, עדיין לא ניתן לאשר את הבקשה להיתר במתכונת בה הוצגה בפנינו. אשר על כן, אנו סבורים כי יש למחוק את הערר. עם זאת, אין בקביעתנו זו בכדי לקבוע כי העוררת לא תהיה רשאית להקים מרפסת לביתה, אלא שאנו מאמצים את קביעת הועדה המקומית כי על העוררת להציג פתרון מרפסות כללי, אשר רק במסגרתו תהיה רשאית העוררת להקים את המרפסת לה היא זכאית מכוח תוכנית המתאר 62. בנוסף לחובת העוררת להציג בקשה להיתר מתוקנת וכן תכנית צל מהותית ומפורטת, אנו מציעים כי במסגרת תוכנית הצל תנסה העוררת ליתן פתרון גם לטענות שהעלו המתנגדים בערר זה, כך שתוכנית הצל תוגש עם מירב ההסכמות שניתן להשיג. היה ותוגש בקשה להיתר מתוקנת ותוכנית צל מפורטת בהתאם להנחיות האמורות לעיל, תדון בהם הועדה המקומית ותקבל החלטה מנומקת בעניינם. בשולי הדברים אנו סבורים, כי יש מקום למתוח ביקורת על התנהלות הועדה המקומית בתיק זה. לא היה כל מקום לעכב את ההחלטה בבקשה להיתר מיום 3/2/08 ועד ליום 29/6/09. מדובר בעיכוב אשר הינו בלתי סביר בעליל, וגורם לאובדן אמון הציבור במוסדות התכנון. מדובר על בקשה להיתר פשוטה של מרפסת וניתן היה לקבל החלטה לכאן או לכאן בפרק זמן הקבוע בחוק. כמו כן, הועדה המקומית יכלה להסב את תשומת ליבה של העוררת בדבר הפגמים הרבים בבקשה להיתר והעדרה של תוכנית צל אמיתית עוד קודם לדיון, ובכך לחסוך הן את דחיית הבקשה והן את ערר זה. סיכום לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר ואת הבקשה להיתר במתכונתה הנוכחית . עם זאת, העוררת זכאית להגיש בקשה להיתר מתוקנת, וזאת בהתאם לתקנות הרלוונטיות. הבקשה להיתר תלווה בתוכנית צל מפורטת לפתרון מרפסות לכלל דיירי הבניין. תוכנית הצל תיערך בחתך נפרד לכל חזית וחזית, תוך ציון מידות המרפסות להן זכאית כל דירה ודירה. במסגרת תוכנית הצל תנסה העוררת לתת פתרון אף לטענות המשיבים בתיק זה. מרפסתבתים משותפים