בקשה לחיבור מים למחסן (שנבנה ללא היתר) בבניין מגורים בשלב הראשון יש לבדוק, האם המחסן לגביו מבוקש אישור החיבור נבנה לפי היתר הבניה, וכאשר התשובה לכך שלילית, לא רשאית הרשות לאשר חיבורו למערכת התשתית. ערר על החלטת המשיבה לסרב לאשר חיבור מים למחסן בבנין בירושלים. רקע: העורר הינו בעל הזכויות ביחידת מחסן בבניין ברחוב שמעוני 12 בירושלים. העורר ביקש לחבר את המחסן לרשת המים ולהתקין מונה מים. העורר אינו משתמש במחסן למגורים ומשלם ארנונה בגין שימוש שלא למגורים. עוד בשנת 2005 לערך פנה העורר למשיבה בדרישה לחבר את המחסן לרשת המים ולהתקין מונה. רק בשנת 2009 דחתה המשיבה באופן סופי את בקשתו לחיבור המחסן לרשת המים וזאת היות ולטענתה המחסן אינו מהווה יחידה נפרדת אשר מצדיקה חיבור לרשת המים והתקנת מונה נפרד. עוד נציין, כי בעבר הוגשה אף עתירה מנהלית בנושא, אולם זו נדחתה מחוסר סמכות, וזאת לאור סעיף 157(א)(ז) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") המקנה את הסמכות לוועדת ערר זו. על החלטת המשיבה שלא לאפשר חיבור כאמור הוגש הערר שבפנינו. הערר והדיון בערר: בכתב הערר טוען העורר, כי טעתה המשיבה בכך שהמחסן אינו יחידה נפרדת. לטענת העורר, המחסן אכן מהווה יחידה נפרדת אשר רשומה כיחידה נפרדת בלשכת רישום המקרקעין. עוד מציין העורר, כי למחסן מוצמד חלק מהרכוש המשותף והוא אינו משמש למגורים. לעניין עצם נחיצות החיבור, מציין העורר כי אינו מתגורר עוד בבנין בו מצוי המחסן, והמים נחוצים לו עת הוא מבקר במחסן. העורר טוען כי המחסן חובר לחשמל. ביום 10.11.09 נתקיים דיון בפני ועדת הערר במסגרתו טענו הצדדים באריכות. בסיומו של הדיון סברה ועדת הערר, כי טרם קבלת החלטה יש לבחון את הפרמטר הבסיסי לצורך הכרעה בעניין - היתר הבניה של הבניין בכלל והמחסן בפרט. לעמדת ועדת הערר, היתר הבניה יכול לשפוך אור על המחלקות בין הצדדים בנושאים של קיומו של המחסן בהיתר, היותו יחידה נפרדת, גודלו וכדומה. לפיכך, קצבה ועדת הערר מועדים למשיבה להגיש את היתר הבניה ולעורר להגיש תגובה לתיק. המשיבה הגישה לוועדת הערר את תיק הבניין במלואו ובמסגרתו גם את היתר הבניה. עם הגשת תיק הבניין הגישה המשיבה גם התייחסות לתיק הבנייה, כאשר לטענתה מהיתר הבניה עולה, כי המחסן בנוי שלא בהתאם להיתר ובכל מקרה המחסנים בהתאם להיתר מוצמדים לדירות ספציפיות ואינם מהווים יחידה נפרדת. העורר הגיש תשובה מפורטת. במסגרת התשובה מציין העורר, כי המחסן לא נבנה במסגרת המחסנים המפורטים בהיתר, אלא במקום המיועד בהיתר ל- "מילוי". העורר שב ומפנה לנסח רישום המקרקעין המגלה לטעמו כי המחסן קיים וכי נרשם כיחידה נפרדת. העורר אף מזכיר כי נוהל הליך פלילי בעניין, וזה לא נגמר בצו הריסה. עוד מציין העורר, כי מכר את הדירה מזמן והוא משלם ארנונה כבר שנים רבות בגין המחסן. העורר מזכיר כי המשיבה העבירה אותו "מסע יסורים" עד קבלת התשובה. דיון: חיבור חשמל ומים: נושא חיבור חשמל ומים ליחידה שבנייתה נסתיימה מוסדר בחוק התכנון והבניה. וכך קובע החוק: "157(ה1) רשות מאשרת רשאית לתת אישור לפי סעיף זה, אם שוכנעה כי המבנה נושא הבקשה נבנה בהתאם להיתר הבניה, למעט פרטים הטעונים השלמה אשר לא הושלמו במועד הגשת הבקשה מטעמים שפורטו על ידי מבקש הבקשה, אך הוא ראוי לשימוש גם לפני השלמתם של אותם פרטים; שר הפנים יקבע בתקנות את נוסח הבקשה לפי פסקה זו, יגדיר מהו מבנה הראוי לשימוש לענין סעיף זה, ויקבע את התנאים או הערבויות שיידרש מבקש אישור למלא או ליתן כדי להבטיח השלמת המבנה בהתאם להיתר הבניה, אם קיבל אישור לפני שהבניה הושלמה בהתאם להיתר." (הדגשה שלי - ג.ה.). כלומר, התנאי הבסיסי על מנת שהרשות המאשרת תתן היתר לחיבור לתשתיות הינו, כי המבנה נשוא הבקשה נבנה בהתאם להיתר בניה. מדובר בתנאי ברור, מובן וחד משמעי אשר אינו מצריך פרשנות מיוחדת. יובהר, הסעיף קובע כי כאשר מבנה אינו נבנה בהתאם להיתר הבניה, הרשות אינה רשאית כלל לאשר חיבורו לתשתיות. לכן, בשלב הראשון יש לבדוק, האם המחסן לגביו מבוקש אישור החיבור נבנה לפי היתר הבניה, וכאשר התשובה לכך שלילית, לא רשאית הרשות לאשר חיבורו למערכת התשתית. התשובה במקרה שבפנינו הינה חד משמעית - המחסן נבנה שלא בהתאם להיתר הבנייה. עיון בהיתר הבניה שניתן מגלה כי המחסן לגביו הוגשה הבקשה כלל אינו מופיע בהיתר הבניה, והוא נבנה ללא היתר במקום המיועד ל- "מילוי". יתרה מזו, אף העורר בהגינותו מודה כי המחסן נבנה ללא היתר: "העורר יציין כי ע"פ תכנית היתר הבניה למחסן נשוא הערעור נבנה בשטח שהיה אמור להיות "מילוי", כמצוין בתכנית היתר הבנייה מיום 4/4/68" לאור האמור לעיל, הרי משנבנה המחסן ללא היתר לא רק כי המשיבה אינה חייבת לחברו לרשת המים, אלא שאסור לה לעשות כן! נציין, כי אין בפנינו מצב בו המחסן נבנה על פי היתר אך עדיין יש פרטים להשלמה, אלא שמהחסן כולו נבנה שלא על פי ההיתר בשטח המיועד למילוי ולא למחסן. למעשה די באמור עד כאן להוביל לדחיית הערר, היות ולא ניתן לחבר מחסן שנבנה ללא היתר לרשת המים והחשמל. עם זאת נתייחס בקצרה ליתר טענות העורר. נסח רישום המקרקעין: העורר טוען כי המחסן רשום בנסח הרישום, ואף רשום כיחידה נפרדת. לטעמנו, אין כל רלוונטיות לנסח הרישום לגבי הסוגיה שבפנינו. המחוקק קבע שתי מערכות שונות - המערכת הקניינית והמערכת התכנונית. מערכות אלו לא תמיד חופפות האחת לרעותה. המקום הנכון והראוי לבחון קיומם של היתרי בניה הינו במוסדות התכנון ולא בלשכת רישום המקרקעין, ורק היתר בניה שניתן לפי חוק התכנון והבניה ותקנותיו הוא המחייב. הרישום בלשכת רישום המקרקעין אינו מעיד על חוקיות הבנייה הרשומה, או על קיומם (או אי קיומם) של התרים. נציין, כי מצב בו תשריט רישום הבית המשותף אינו תואם את המצב התכנוני ואת ההיתרים שניתנו הינו מצב שכיח ושגרתי. לפיכך, לעצם רישומו של המחסן במסגרת הבית המשותף, ולעצם הגדרתו ברישום כיחידה נפרדת, אין ולא כלום לסוגיה שבפנינו, סוגיה במסגרתה בוחנים קודם כל האם המחסן נבנה לפי היתר או האם לאו. התשובה בענייננו כאמור ברורה - המחסן נבנה שלא על פי היתר. אי מתן צו הריסה למחסן העורר ציין כי בעבר נוהל הליך פלילי כנגד הקבלן שבנה את הבניין, ומשנוהל הליך פלילי "מיצתה" המשיבה את הדין עם הנאשם ואסור לה שלא לחברו לרשת החשמל והמים. אנו דוחים טענה זה מכל וכל. המשיבה רשאית לנקוט הליכים פליליים כנגד עבריין בניה וגם לסרב לחברו לרשת החשמל והמים, ואין מדובר בהליכים המוצאים זה את זה. נדגיש ונבהיר, כל אימת שיחידה נבנית ללא היתר או בניגוד להיתר, אסור לחברה לרשת החשמל והמים, וזאת בן אם ננקט הליך פלילי ובן אם לאו. תשלום ארנונה: העורר טוען כי הוא משלם ארנונה בגין המחסן. אין כל קשר בין תשלום הארנונה לחוקיות המבנה. הפסיקה קבעה, לא אחת, כי העובדה שנכס נבנה שלא כחוק אינה מקנה לעבריין פטור מתשלום ארנונה בגינו, כך שלא ייצא החוטא נשכר. מכאן גם ברור, כי העובדה שפלוני משלם ארנונה בגין נכס אלמוני אין בה בכדי לקבוע כי הנכס נבנה בהיתר בניה. כפי שציינו לעיל, את קיומו של היתר הבניה בודקים במשרדי הוועדה המקומית בתיק הבניין ולא לפי תשלום ארנונה. התנהלות המשיבה והעירייה: העורר טוען כי המשיבה והעירייה העבירו אותו "דרך ייסורים". אין לנו אלא להסכים עם העורר לעניין ההתנהלות הקלוקלת של המשיבה, אך התנהלותה הקלוקלת של המשיבה אין בה בכדי להעניק את הסעד של חיבור תשתית לנכס שנבנה ללא היתר. המשיבה אכן העבירה את העורר דרך ייסורים, במשך שנים רבות. אין זה ברור מדוע מיד לאחר פנייתו הראשונה של העורר לא שלפה המשיבה את תיק הבניין וציינה בפני העורר, כי המחסן נבנה בניגוד להיתר ולכן לא ניתן לחברו. כה פשוט. כמו כן, אין זה ברור מדוע במשך שנים נתנו לעורר תשובות כאלו ואחרות לעניין הסירוב וזאת במקום התשובה הפשוטה - המחסן בנוי ללא היתר. למעשה רק לאחר שועדת הערר הכריחה ממש את המשיבה להמציא את היתר הבניה, נתגלתה העובדה הכי רלוונטית לענייננו, העובדה שהמשיבה הייתה צריכה למסור לעורר עוד בתחילת ההליך, כי המחסן בנוי ללא היתר. לפיכך, אנו מסכימים עם העורר כי התנהלות המשיבה לא הייתה תקינה. עם זאת, הוראות החוק ברורות, בהעדר התאמה בין ההיתר לבין הבנוי, אסור ליתן אישור לחיבור לתשתיות, ואין בכוחה של התנהלות כזו או אחרת של המשיבה בכדי לגבור על הוראותיו הברורות של המחוקק. סיכום: לאור האמור והמנומק לעיל אנו דוחים את הערר ואוסרים על המשיבה לחבר את המחסן לרשת המים. לאור המתואר לעיל, אין צו להוצאות. חיבור למיםמחסןבנייןמים