העוררים טוענים כי מכוח הוראת סעיף 108 ג' לחוק התכנון, התשכ"ה - 1965, משהופקדה תוכנית ולא הוגשה התנגדות בתוך התקופה הקבועה בסעיף 102, יש לראות את התוכנית כמאושרת בתום 30 ימים מתום המועד להגשת התנגדויות, וכי במצב דברים כזה אזי מוסד התכנון יכול לבטל תוכנית רק באמצעות פרסום תוכנית מבטלת. יש לציין כי קודם לערר זה הוגש ערר אחר במסגרתו עתרו העוררים לפרסם התוכנית למתן תוקף בהתאם להוראות סעיף 102 הנ"ל. ערר זה נמשך נוכח עמדת הוועדה המקומית אשר ביקשה לדון בתוכנית ואזי יצאה ההחלטה נשוא ערר זה. הוועדה המקומית טענה כי התוכנית אינה בסמכותה מטעם שטבלת זכויות הבניה במסגרת התוכנית שגויה כפי שיפורט להלן: טבלת הזכויות מבוססת על תוכנית נת/100/ש/1 הקובעת בחלקה זכויות של 176% שטח עיקרי ב - 15 יחידות דיור. דא עקא, שביום 31.12.89, כשנתיים לאחר אישור נת/100/ש/1, נכללה החלקה בתוכנית נת/556 לפיה זכויות הבניה בחלקה הינן 130% ב 12 יחידות דיור. הוועדה המקומית אינה מתכחשת לכך שהתוכנית נשוא הערר הוגשה על יסוד מידע תכנוני שניתן על פי סעיף 119 א' לחוק, ובו פורטו הזכויות על פי נת/100/ש/1 (להלן: "הזכויות המוגברות") ואולם משנתגלתה הטעות לא היה בידיו אלא להמציא המידע התכנוני על תוכנית נת/ 556 ולעצור ההליך. כן אין חולק כי במקביל להגשת הערר הגישו העוררים תוכנית בסמכות הוועדה המחוזית על יסוד הזכויות המוגברות וזו הומלצה להפקדה על ידי הוועדה המקומית. בירור בוועדה המחוזית העלה, כי הוחלט להפקיד תוכנית זו אולם היא טרם הופקדה בפועל. ודוק סעיף 12 לתוכנית נת/556 קובע כדלקמן: "כפיפות לתכנית: על תוכנית זו חלות הוראות הכלולות בתוכנית המתאר נת/400/7 ונת/100/ש/1 לרבות התיקונים שיאושרו מזמן לזמן במידה ותתגלה סתירה בין הוראות תכנית זו לתוכניות הנזכרות לעיל. עדיפות הוראות תוכנית זו". העורר טוען כי סעיף זה הינו בטל נוכח לוחות הזמנים של שתי התוכניות. ובמה דברים אמורים? אין חולק כי תוכנית 556 הופקדה בשנת 83 בעוד 100/ש/1 פורסמה להפקדה רק במרץ 1985, לפיכך, לטענת העורר, לא ידע ולא היה עליו לדעת, בתקופת ההפקדה של תוכנית 556 כי היא עתידה לפגוע בזכויות מוגברות שיינתנו בנת/100/ש/1, שכן זו לא נחשפה לציבור בזמן הרלוונטי. לא זו אף זו, העורר הציג נוסח מופקד לטענתו של נת/556 אשר אינו כולל את סעיף 12 הנ"ל ומתיישב עם גירסתו. במקביל פנתה הוועדה המקומית לוועדה המחוזית בבקשה לאמץ את התוכנית נשוא הערר על מנת להסיר כל ספק. לפיכך סברה וועדת הערר כי הליך זה ייתר את הדיון אולם נוכח חלוף הזמן אין לנו אלא ליתן החלטתנו בערר. הוועדה המקומית מצידה הבהירה כי מאחר ונת/556 הינה תוכנית מאוחרת הכוללת התייחסות ספציפית לנת/100/ש/1 אין באפשרותה להתעלם מהוראותיה של הראשונה, אלה מחייבות וכך היא נוהגת גם לגבי אחרים. דיון והכרעה אנו מוצאים הגיון רב בטענותיו של העורר. נראה כי אכן דובר בשתי תוכניות אשר קודמו במקביל בוועדה המחוזית, אשר נת/100/ש/1 אף שהליכיה החלו מאוחר יותר, אושרה קודם לכן, ואילו נת/556 הגיעה לפרקה בשלב מאוחר יותר. במסגרת זו, כנראה הוספה הוראת סעיף 12 הנ"ל ואולם מהנתונים שלפנינו נראה כי אותה הוראה לא עמדה במבחן ההפקדה. יש לציין כי מדובר בשינוי מהותי בזכויות ולא בתיקון טכני אשר יתכן ומשמיט הבסיס הסטטוטורי תחת אותה הוראה. יחד עם זאת המבוקש בערר נכנס לטעמנו לגדר תקיפה ישירה של תוקפה של תוכנית בסמכות הוועדה המחוזית, ואיננו סבורים כי אנו מוסמכים להכריע בכגון דא. סעיף 133 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, מעגן את עקרון הפרשנות הכללי לפיו הפה שאסר הוא הפה שיתיר וקובע כדלקמן: "מוסד תכנון שבסמכותו לאשר תוכנית מוסמך, באותה הדרך, לשנותה, לבטלה או להתלותה ובלבד שלמגיש התוכנית תינתן, ככל האפשר, הזדמנות להשמיע את דעתו". מכאן כי המוסד המוסמך לשנות את הוראות סעיף 12 הינו הוועדה המחוזית ואין בילתה. מסקנתנו זו מתחזקת נוכח חלוף למעלה מ - 20 שנה מאז נכנסה נת/556 לתוקף ופעולות הוועדה המקומית לאורך השנים הסתמכו עליה. "תיקון" ו"איון" סעיף 12 כיום שלא באמצעות תיקון התוכנית אשר תעבור בשבת ביקורתו של הציבור בהליכי הפקדה, עלולים לפגוע בוודאות התכנונית שבהגברתה אנו דוגלים. אשר על כן אנו דוחים את הערר. אנו ממליצים לוועדה המקומית לפנות לועדה המחוזית לתקן את סעיף 12 לתוכנית נת/556 באופן שיתאים ללוח הזמנים בו קודמה התוכנית ויבסס את מעמדה כדין לאחר שעברה הליך הפקדה ושמיעת התנגדויות כחוק. בניהחוק התכנון והבניהתכנון ובניה