ערר על החלטת הועדה המקומית אשר החליטה לאשר באופן חלקי הקמת בית מגורים פרטי בן 2 קומות הכולל 4 יחידות דיור (4 קוטג'ים) במקרקעין הידועים כחלקה 188 גוש 8253 ברחוב הרינה בנתניה (להלן: "המקרקעין") בהחלטתה קבעה הועדה המקומית תנאים מספר ביניהם הנמכת גובה המרתף ל - 2.50 מ' וביטול החדרים על הגג. העוררת מלינה כנגד המגבלות האמורות כאשר בפתח הדיון שבפנינו הבהירה כי טרונייתה מתמקדת בנושא חדרים על הגג והיא זונחת את טענתה בנושא גובה המרתף. לטענת העוררת מרבית המבנים בנת / 600 החלה בתחום התכנית כוללים חדרים על הגג שאושרו על ידי המשיבה 1 וזאת נוכח העובדה כי בהנחיות שפרסם מהנדס העיר בשנת 1999 נקבע מפורשות כי תותר בהקלה תוספת חדרים על הגג כאמור לעיל. לתמיכה בטענתה צירפה העוררת הנחיות משלימות לתכנון מיום 25/2/1999 שם נקבע בין היתר כדלקמן: 3. לכל יח"ד תותר יציאה לגג בהמשך לחדר מדרגות הפנימי, בתנאי שהבניה לא מהווה תוספת שטח בגג. גובה היציאה לגג יהיה עד 2.60 מ', במידה ותותקן מערכת סולרית הגובה המקסימלי מפני הגג לא תעלה על 4 מ'. קולטי שמש + דודים יהיו מוסתרים בבניה בגמר של המבנה כולו. 10. תותר בקשה בהקלה לתוספת חדרים על הגג, שלא תעלה על 25 מ"ר ליח"ד ותבנה בנסיגה של 1,20 מ' מכל קוי הבנין במגרש." המשיבים הינם מתנגדים לבקשה, המשיבים 2 הינם בעלי זכויות במגרש הממוקם מצפון מזרח למקרקעין (משיק לפינת המקרקעין), ואילו המשיב מר פאר הינו בעל זכויות במגרש צמוד למקרקעין נשוא הערר מדרום. המחלוקת שנתגלעה בין העוררים למשיב מר פאר עניינה יצירתה של כניסה משותפת לחניה בשני המגרשים אולם נוכח הודעת העוררים לפיה אינם תוקפים נקודה זו בהחלטת הועדה המקומית אזי לא קיימת למעשה מחלוקת בין שני צדדים אלה. אשר למשיבים 2 - הרי שהם טענו כנגד תוספת קומות שכן לשיטתם תכנית הבינוי והעיצוב הארכיטקטוני החלה במקרקעין קובעת כי גובה המבנים באזור מגורים א' יהיו 2 קומות בלבד ומאחר ומדובר בחריגה מעיצוב הרי שענייננו בסטייה ניכרת שלא ניתן להתירה. מעבר לכך טוענים המשיבים כי אין שום נימוק תכנוני להכשרת הבקשה וכי ניתן למצות את זכויות הבניה גם ללא הקלה זו, וכי היא תפגע בנוף הנשקף מדירות העוררים. מעבר לכך טענו המשיבים 2 טענות שונות אשר אינן נוגעות לערר שהוגש אשר מצומצם כאמור לשתי נקודות בלבד, מהן אחת הוסרה בתחילת הדיון ובהעדר ערר עצמאי מטעמם אין בסמכותנו לדון בנקודות אלה. עמדת הועדה המקומית כי אין להתיר סטיות מהמדיניות שלה אשר בהתאם לה ניתן לאשר תוספת חדרים בתנאים מסוימים רק מקום בו לא ניתן לממש את מלוא זכויות הבניה. במקרה דנן לא ראתה הועדה המקומית כי הנתונים הפיזיים מצדיקים הקלה כאמור ולא ראתה כדי לסטות ממדיניותה ומהעיצוב הקבוע בתב"ע. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר שמעה את טענות הצדדים ועיינה בתכניות הרלוונטיות. מקום בו מתבקשת הקלה (ובענייננו התבקשו מספר הקלות, לרבות הקלות כמותיות) אנו מתחקים אחר הצורך התכנוני באישור אותה הקלה, שכן ברגיל אנו סבורים כי מקום בו ניתן לתכנן בצמוד להוראות המשטר התכנוני החל בחלקה נתונה, עדיף לעשות כן. חריגה מאותו משטר כפי שקבענו לא אחת מחייבת סיבה. בענייננו לא מצאנו סיבה כזאת ונתכבד ונפרט: ראשית המקרקעין מהווים מגרש רגולרי בו ניתן לבנות 4 יחידות דיור בשטח של למעלה מ - 300 מ"ר ליחידה, כאשר התכנון המוצע כולל מגרעות גם ביחס לקווי הבניין המותרים ואנו סבורים כי אותם מטרים אשר העלאתם לגג מתבקש ניתנים לניצול ללא כל הקלה בתחומי קווי הבניין. לא זו אף זו, איננו מוצאים כל דופי בתכנון בתים הפרוסים על שתי קומות + מרתף וכוללים רק יציאה לגג (בשונה מחדר יציאה לגג), וזאת ביחס לתכנון המבוקש הפורסת אותם בתים על פני 3 קומות + מרתף. לפיכך איננו רואים הצדקה תכנונית להקלה ומשלא מצאנו הצדקה כנ"ל אין באפשרותנו לאשרה. אגב אורחא נעיר, כי לעניין תכנית הבינוי והעיצוב עצם ציון כי באזור מגורים א' יש שתי קומות אינו מונע לדעתנו לא קומת מרתף ולא חדרי יציאה על הגג והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח המשך אותו סעיף אשר קובע אזור מגורים מיוחד 3 -9 קומות דירת גג חד מפלסית אינה נחשבת קומה. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה. בניהעררועדה מקומית לתכנון ובניה