נטען כי תוספת של 5.5 מ' לגובה הבניין הקיים תגרום לנזק בלתי הפיך לאופי השכונה ויתרונותיה, לחריגות המוצעות השלכות על מיקומו וסביבתו המיוחדים של המבנה והן מצמיחות בניין זר וחריג, לשלילה, בנוף רח' הברושים והשכונה וגורם נזק לאופי הסביבה. כמו כן נגרמת פגיעה ספציפית לדיירי בניין המגורים ברח' פינסקי 18 שכן הגדלת שטח הבניין על ידי התוספות לרוחב ולגובה ביחד עם צמצום המרווחים גורמים לחסימת קרני שמש ואוויר למבנה המגורים עבור הדירות בפינסקי 18, זהו נזק בלתי הפיך לאיכות החיים. התוצאה תהיה פגיעה באיכות החיים של הגרים בפינסקי 18. תמצית עמדת המשיבים - מדובר בצו השעה תוך ניצול תוספת בניה קטנה באופן משמעותי ממה שתמ"א 38 מאפשרת התאמת התוספת המוצעת לשכונת הכרמל נדונה בוועדת השימור ביום 20/02/12. זאת ועוד, בניין העוררים נמצא מצדו הדרומי של הבניין ברח' הברושים ולכן השמש נמצאת בכל שעות היום בצדו של הבניין ברח' פינסקי והצללה היא לכיוון הברושים, הרוח מגיעה בעיקר מהמערב לכן בשום מקרה אותו בניין הנמצא מצפון, לא יכול לחסום את זרימת האויר. בנוסף, התוספת בצד המערבי של הברושים, תוכננה הרחק מקו הבניין המערבי ובשיפוע המיטיב עם העוררים גם ברוחות צפון - מערביות. דיון והכרעה: ועדת הערר דנה בערר ושמעה בהרחבה את טענות הצדדים, במסגרת זו הוצג בפנינו פרוטוקול ועדת שימור אתרים, אשר נתנה דעתה והמלצותיה לתיקון התכניות. חלק מההמלצות קובעות בחינה מחדש של מיקום אלמנטים מסוימים וחלקן האחר אופרטיביות, אותן המלצות יושמו בתכנית, אשר נחתמה, כך הסבירו לנו העוררים, על ידי ראש אגף השימור בוועדה. ועדה זו עמדה לא אחת על חשיבות קידום חיזוק מבנים על פי תמ"א 38, בהיותה הפתרון הממלכתי היחיד למקרה של רעידות אדמה. לעניין זה נפנה לקבוע למשל בערר (מרכז) 43+9/10: "ככלל, כפי שהבהרנו לא אחת, רואה וועדת הערר בחיוב רב יוזמות לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38. בקשות אלה, מגשימות בראש ובראשונה את מטרת העל של תכנית זו ומקדמות את הערכות הציבור הרשויות והמדינה במדרג המוכנות לקראת רעידות אדמה אשר עתידות להתרחש באזורנו. תחזית זו היא העומדת בבסיס החלטות הממשלה ומוסדות התכנון כולם בקדמם התמ"א האמורה. אין המדובר בסיסמה בלבד כי אם בסיכון ממשי בפניו עומד הציבור בארץ. כפועל יוצא מהשגת מטרת על זו (או אם תמצי השפעת הלוואי שלה) זוכה בראייתנו הציבור גם בהתחדשות פני אותם בתים ומקום בו ניזומות מספר בקשות בסביבה קרובה (כבענייננו) לאלמנט ההתחדשות משקל משמעותי ומיטיב סה"כ עם הסביבה. גם במקרה דנן בו מדובר ברחוב מעורב מבחינת גובה הבניה, אשר נבנה זה מכבר וזקוק לחיזוק פשוטו כמשמעו, לא מצאנו כי יש במוצע בבקשות כשלעצמן כדי לפגוע באנטרס של שוכניו ועל כל פנים לא מעבר לצפי הטבעי שאמור לקחת דייר/תושב סביר המתגורר בעיר מה עוד כי באותו רחוב הודגמו כמפורט לעיל מבנים אחרים בגובה זה." וב 142/08 : "עוד הובהר כי התכנית כוללת החיזוק הנדרש על פי תמ"א 38 ופתרון חניה לכל הדירות בבניין , קיימות כמבוקשות ( וזאת בשונה מהדרישות עפ"י תמ"א 38 למציאת פתרון חניה לדירות החדשות בלבד). בהתחשב בכל האמור ובחשיבות שרואה ועדת הערר לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38, כמו גם במצבו העכשווי של המבנה שהוצג לנו בתמונות, והעובדה כי על פי דין קיימת שארית משמעותית של זכויות בניה אנו רואים לנכון לאשר החלטת הועדה המקומית. איננו סבורים כי יש בשיפוץ ובתוספת המבוקשת כדי להוריד ערכם של בניינים סמוכים, בסופם של דברים עם סיומו של השיפוץ ייתכן ויביא רוח חדשה ותנופה תכנונית גם ליתר השכונה דבר שיביא דווקא לעליית ערך הבתים בה. מכל מקום טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין." ובעניין 30+42/10: "בבסיסה של תמ"א 38 ובראשון לציון גם תכנית רצ/1/ 106 רציונל של עידוד ביצוע חיזוק מבנים על ידי תוספות בניה, כמפורט בסעיף 2 לדברי ההסבר לתכנית: "... הוראות התמ"א קובעות את המסגרת הסטטוטורית שתאפשר מתן היתרי בניה מכוחה, וכן מציעה תמריצים שיעודדו את החיזוק ויאפשרו אותו מבחינה כלכלית. זאת תוך שמירה על איזון בין הצורך לחיזוק ומימונו ובין שיקולים עירוניים רחבים אחרים" כן ראה בסעיף 5 לדברי ההסבר, שם נקבע כדלקמן: "... במסגרת התמריצים לביצוע החיזוק, מציעה התמ"א תוספות בניה למבני מגורים קיימים (סעיף 11) ולמבנים שאינם מיועדים למגורים (סעיף 14). למבני מגורים מציעה התמ"א שני סוגים של תוספות: תוספת יחידות דיור למבנה (כמפורט בסעיף 11.1) והרחבת יחידות הדיור הקיימות במבנה (כמפורט בסעיף 11.2). במבנים שאינם מיועדים למגורים מציעה התמ"א תוספת בשטח בניה של קומה טיפוסית. בכך מאפשרת התמ"א להתגבר על מיצוי זכויות הבניה ומהווה תמריץ לחיזוק מבנים" למותר לציין כי היוזמה המקורית לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38 לא צלחה באופן נרחב וזאת בין היתר, כנראה, בשל היעדר תמריצים מספקים ולאור האמור תוקנה התמ"א לאחרונה בשינוי מס' 2 אשר מאפשר ניצול הזכויות המוגברות על פיה גם בבניית בניין חדש, חלף בניין ישן אשר חיזוקו נדרש על פי תנאיה, וכן הותרה תוספת כפולה של זכויות הן בקומה המפולשת והן בקומה הנוספת על פי התמ"א (דבר שהיה חלופי על פי נוסחה המקורי של התמ"א). גם יוזמה זו משודרגת מקומית ונשקל שדרוגה ברמה הארצית באופן שתיווספנה זכויות רבות יותר על מנת להפוך את החיזוק והפרויקטים הנגזרים ממנו כלכליים יותר. במצב דברים זה טענותיהם של העוררים לפיהם עניינה של הועדה המקומית בחיזוק המבנה ותו לא ועליה להימנע מאישור יחידות דיור נוספות, הינן בבחינת מס שפתיים בלבד שלא לומר אנכרוניסטיות. ברי כי על מנת לחזק מבנים יש לגרום לכך שאותו חיזוק יהא כלכלי ואותה כלכליות נעוצה בראש ובראשונה בתוספת זכויות בניה. יחד עם זאת ברי כי - "...לצד הוראות אלה קובעת התמ"א מערכת של שיקול דעת במגוון של תחומים לרשות המקומית ולא מחייבת קבלת כל בקשה לחיזוק מבנים באופן אוטומטי. כך, נקבע בפרק ג' שיקול דעת למוסד התכנון בשמירת זכותו לסרב ליתן היתר ו/או לאשר תכנית מפורטת בשל תנאים ייחודיים ו/או לקבוע אי החלה של התכנית בתחום חלקים ממרחב התכנון המקורי ועוד. התמ"א מקדמת האינטרס הציבורי החשוב של חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, תוך קביעת מנגנון מאזן של תמריצים לצורך ביצוע החיזוק "במחיר" של תוספת זכויות, על כל השלכותיה." (ר' 345/10 נעמה וניר זהבי נ' הוועדה המקומית הוד השרון ואח'). בהיבט העקרוני, אנו סבורים כי גם מקום בו מדובר במתחמים הראויים לשימור נכון תפעלנה הרשויות, אם תאזנה בין הצורך הבטיחותי והביטחוני בחיזוק המבנים ותוספת ממ"דים, לבין אינטרס הציבור בשימור המתחם. כך, ניתן להגביל את היקף התוספת האפשרי במתחם זה, אולם בעיקר יש לשמור על אופי הבינוי ובעיקר אופי הפיתוח והצמחייה אשר יתאם לאזור הכרמל הוותיק כבענייננו. במקרה דנן, לטעמנו, השכילה הועדה המקומית לאזן נכון את הדברים, לא זו בלבד שהיקף התוספת שהתבקש מגיע כד פחות מ - 50% מהאפשרי, אלא שגם ניתנו הוראות ספציפיות בנוגע לגימור הקומה, תכנית פיתוח נופי וכו'. אשר לנזק הלכאורי הנטען על ידי העוררת, לבניין בו מתגוררת הגב' שור, אינינו סבורים כי יש בטענות ממש. מוסכם כי שני הבניינים זקוקים לשיפוץ ויש מקום לחזקם מפני רעידות אדמה. הבניין של העוררים מצוי מדרום לבניין נשוא הערר ולכן השפעתו ככלל על האור והשמש בבית העוררים אשר לו חזית דרומית רחבה, שולית אם בכלל. גם לשיטת העוררת החדר היחיד המשמש למגורים (בשונה מחדרי שירות) הפונה צפונה הינו המטבח שהינו חדר פינתי ולו חזית גם מזרחה וברי כי בשעות הבוקר אותה חזית היא זו המאירה אותו. כך או אחרת, החזית העיקרית אינה לכיוון צפון כי אם לכיוון דרום. לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת שכבר קבע כי : "אף תושב אינו יכול לצפות כי השכונה הקטנה והשקטה בה בחר לבנות את ביתו תישאר תמיד כך. ישנה התפתחות מתמדת. קיימים התרחבות גידול ושינויים. אל השכונה באים לגור תושבים חדשים ולא תמיד מאותו מרקם חברתי וסוציאלי של הוותיקים. אי אפשר לעצור את החיים ואת השינויים אלא בגבולות שהחוק מתיר." " 134/01 הרב שיק נ' הוועדה המקומית גליל מזרחי. למאן דהוא, אין זכות קנויה על נוף מסוים ו/או על מנח מסוים של בניין ו/או על הקפאתו של פיתוח, מה עוד כי בענייננו מדובר בפיתוח מבוקר, לצורך קידום אינטרס ציבורי ראשון במעלה של בטיחות ובטחון. יחד עם זאת ראינו לנכון להעיר כדלקמן: תמ"א 38 מתירה תוספת של עד 25 מ"ר לכל דירה, ודומה כי תוספת זו מנוצלת בבקשה שלפנינו במלואה כאשר הממ"דים אינם נספרים בה. לאור האמור מדובר בממ"דים אשר בנויים כשטחי שירות מחוץ לקווי בניין, במרווח האחורי. כבר קבענו לא אחת, כי מקום בו מדובר בשטחי שירות הניתנים מעבר לזכויות האפשריות, הרי שחריגתם אל המרווח מוגבלת בגודל המחויב בדין, ולפיכך ככל שהממ"דים אינם באים בחשבון תוספת השטחים העיקריים, הרי שיש להקטינם על פי הוראות הדין - למינימום האפשרי, ובהתאמה לצמצם את חריגתם למרווח. היה וימצא כי יש צורך בצמצום כזה כמוסבר לעיל, דהיינו כי סה"כ התוספת כולל הממ"דים עולה על 25 מ"ר, יצומצמו אותם ממ"דים וייקטמו בפינה המזרחית שלהם. בכפוף לאמור הערר נדחה. בניין