סעיף 16(א)(9) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל- 1970. ביהמ"ש הביא מדברי כבוד השופט אור ב" 3301/90 זקן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים כי: המשיבה טוענת כי אכן מוסמכת היא לדרוש מיקומם של מקומות החניה במרתפים וזאת מכוח הוראת תקנה 16(א)(9) לתקנות הרישוי הקובעת.....: המערערת משיבה כי סמכות זו ניתנת להפעלה אך ורק במסגרת הוראות התכנית והתקנות הדנות בעניין כגון תקנות החניה. תקנות החניה ותכנית המיתאר הן הנורמה המיוחדת לעניין תקני חניה והוראותיהן גוברות על הוראות תקנות הרישוי. כדברי השופט אור ב" 3301/90 זקן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ירושלים [2], בעמ' 682: "הלכה היא, שהיתר הניתן על-ידי ועדה מקומית אינו יכול לסתור תכנית מחייבת... אכן, רשאית הוועדה להתנות תנאים למתן היתר בנייה, ובמסגרת תנאים אלה רשאית היא להבטיח תנאים נאותים של גישה לבניין, כאמור בתקנה 16(א)(6)(א) הנ"ל, אפילו אלה לא נזכרו בתכנית בנייה שנתבקשה לאשר. אך אותה סמכות להתנות תנאים, שהוקנתה לוועדה המקומית, לא נועדה לאפשר לה להתיר חריגה מתכנית מחייבת, ולמעשה לעשותה פלסתר". ביהמ"ש דחה את הנסיון לבסס תקן חנייה שהוא מחמיר ביחס לתקן שנקבע בתוכנית החלה על תקנה 16 (א) 9 ל תוך שהוא קבע כי : " אפילו נסכים לטענת המשיבה כי דרישת התקן המחמיר באה להיטיב עם הציבור וסביבתו, עדיין יש בדרישה זו כדי לפגוע בקניינם ובזכויותיהם של בעלי מקרקעין, ופגיעה שכזו, אם ראויה היא שתתבצע מחמת התועלת שתצמח לציבור כולו, מצריכה מעשה חקיקה מפורש המכשיר אותה. סמכותה של המשיבה, בדומה לכל סמכות אחרת שלה, מוגבלת בחוק ובתקנות לרבות בהוראותיה של תכנית המיתאר, ואין המשיבה רשאית לחרוג מהוראות אלה, ולא כל שכן להופכן על-פיהן בלא הליך של אישור תכנית. " בניהחניהועדה מקומית לתכנון ובניה