כתוצאה מהחלטת ועדת הערר דרשה הועדה המקומית את המלצת משרד התחבורה שהמליץ להרחיב את הדרך ואז החליטה הועדה המקומית להמליץ לועדה המחוזית לאמץ את התכנית. לדבריו לאחר מכן המשיכה המשיבה לדון בתכנית עד שלבסוף התקבלה ההחלטה נשוא הערר. העורר טוען כי טעתה המשיבה בכך שהורתה על ביטול התכנית שכן מדובר בהחלטה בלתי חוקית ובלתי סבירה, כי ההתנאה באישור משרד התחבורה אינה חוקית, כי לא הוצגו בפני משרד התחבורה הנתונים הרלוונטיים. לחלופין טוען העורר כי היה על המשיבה לאשר את התכנית בשינויים שנתבקשו על ידי משרד התחבורה. המשיב טוען כי קיבל את "רע הגזירה" של פסיקת העליון בנוגע לאישור התכנית אולם מאז חלפו 3 שנים ולא נעשה דבר לפיכך, דרש המשיב מהועדה המקומית להציג תאריך יעד ליישום התכנית או לחלופין לבטלה בהעדר קיום התנאים. לגופו - ויתר על מגרש 7/9 כדרך אינה מאפשרת גישה ברכב למגרשו של המשיב. דיון והכרעה בשעתו ניתנה החלטת ביניים בתיק, בהתאם המציא מהנדס הועדה דו"ח פיקוח כדלקמן: בהתאם להחלטת הביניים מתאריך 13/2/14, מהנדס הועדה המקומית והיועץ המשפטי ביקרו במקום (חלקה 7 בגוש 8768) בבאקה אלגרביה. מועד הביקור : 23/2/14 שעה 11:30. הצטיידנו בתיק תכנית מק/ען/918, תיק הערר 337/13 והחלטת הביניים. השביל המערבי ברוחב 5 מטר (דרך 112/7 בהחלטת ועדת הערר והעליון: השביל ברוחב כ - 5 מטר בגבול המערבי של החלקה. השביל עובר מערבית לביתו של העורר (ד"ר פהים) הקיימת על המגרש 7/4. השביל נגיש מצד דרום עד גבולו המגרש של העורר. בהמשך יש הפרש גובה של כ - 5 מטר (תהום). בקצה הצפוני של ה"תהום" קיים קיר בטון שחוסם ומונע התחברות השביל עם הדרך הצפונית (דרך מס' 30). מפלס הדרך הצפונית נמוך מהגבול הדרומי של מגרש העורר בכ - 6 מטר. כיום השביל אינו עובר בקטע הצפוני, כאמור בסעיפים קטנים ג' ו - ד' לעיל. הגישה (שרוול) למגרש 7/4 - מגרשו של המשיב (רסמי): מגרש 7/4 ריק. קיים מרווח של 4 מטר בין הגבול המזרחי של מגרש 7/4 (מגרש העורר) לבין גבול החלקה. המרווח הנ"ל מסומן בתכנית כשרוול 7/9. השרוול הנ"ל פנוי ואין בו בינוי. ההתחברות עם הדרך הסלולה - דרך מס' 30, אפשרית לאחר התאמת גובה השרוול עם גובה דרך מס' 30. דומה כי הויכוח הנוכחי נובע מאי הבנה לתנאים שנקבעו בשעתו בהחלטת ועדת הערר, שאושרה על ידי בית המשפט העליון. ועדת הערר קבעה לעניין הדרך המערבית כי היא תהפוך לדרך משולבת חד כיוונית, וכי על ד"ר פהים להרוס כל בניה על ידו בדרך. כמו כן נקבע כי יש לאפשר גישה למגרשו של מר רסמי גם ממזרח. התכנית נושא הערר מגלמת את שני הפתרונות; אשר לשביל במזרח - הרי שלא מדובר בשינוי ייעוד כי אם בקביעת זיקת מעבר לרכב בלבד, לטובת מגרשו של מר רסמי 7/5. לפיכך אין צורך לסמן השביל האמור בצבע ייעוד שונה אלא ניתן להסתפק בסימון זיקת מעבר מקווקוות בהתאמה, שביל זה אינו טעון אישור משרד התחבורה. בנסיבות אלה ובהעדר הפרשה נדרשת לשביל המזרחי, אין מניעה להרחיב השביל המערבי כדי 5 מטר על פי חוות דעת משרד התחבורה חלף הוצאת שטח הדרך המזרחית מתחום מגרשו של ד"ר פהים. סיכומם של דברים: יש לתקן התכנית כך שהגישה ממזרח למגרשו של מר רסמי תסומן כזיקת הנאה בלבד מבלי לגרוע משטח המגרש. גישה זו אינה טעונה אישורים מיוחדים. הדרך ממערב תורחב לרוחב של 5 מ' כפי שנקבע בהחלטת ועדת הערר ותגיע עד לגבול המגרשים 4 ו - 5. חלקה הצפוני של אותה דרך יפתח כשצ"פ. לפיכך הערר מתקבל בתנאים. משפט תעבורהבניהמשרד הרישוי / משרד התחבורהתחבורהעררועדת עררועדה מקומית לתכנון ובניה