היתר בנייה להריסת בניין והקמתו מחדש לפי סעיף 14. א. לתמ"א 38 (קודם כניסת שינוי מספר 3 לתוקף), ביחס לבניין המצוי ברחוב בורוכוב 33 גבעתיים, גוש 6167 חלקה 441. היתר הבנייה האמור עבר מספר גלגולים, ובין היתר הוא ניתן לאחר שועדת ערר זו קבעה את דרך חישוב זכויות הבנייה לפי התמ"א במקרה של הריסת בניין והקמתו מחדש. הבניין נהרס בפועל בחודש מרץ 2012. ביום 11.6.2012 פורסם למתן תוקף השינוי השלישי לתמ"א 38. שינוי זה מקנה זכויות בנייה נוספות, ובין היתר רשאית הועדה המקומית לאשר, כנגד חיזוק בניין בפני רעידות אדמה, תוספת של עד 2.5 קומות, במקום תוספת של קומה אחת כפי שהייתה הועדה המקומית רשאית לאשר עד לכניסת השינוי האמור לתוקף. העוררים הגישו לועדה המקומית בקשה לשינויים בהיתר הבנייה התקף, לאחר כניסת שינוי מספר 3 לתוקף, בו הם מבקשים להחיל עליהם את שינוי מספר 3 לתמ"א 38 באופן שהועדה המקומית תאשר להם בניית קומה אחת נוספת מעבר למספר הקומות אשר כבר אושרו להם בהיתר הבנייה התקף. הועדה המקומית סירבה לאשר את הבקשה להיתר. לטענת הועדה המקומית, זכויות הבנייה מכוח תמ"א 38 הן "זכויות מתכלות", ולפיכך משנהרס הבניין לא ניתן עוד לאשר זכויות בנייה נוספות מעבר לאלה שאושרו כבר בהיתר הבנייה התקף. עוד טוענת הועדה המקומית כי תמ"א 38 הינה בבחינת דין, כי שינוי מספר 3 לתמ"א מהווה שינוי מהותי לאותו דין, ולפיכך השינוי אינו חל באופן רטרואקטיבי. לחלופין טוענת הועדה המקומית כי אין להעניק את זכויות הבנייה המבוקשות מכוח שיקול הדעת התכנוני של הועדה המקומית המוענק לה על פי סעיף 22 לתמ"א 38, ובין היתר לנוכח העובדה כי תוספת הקומה המבוקשת הינה בניגוד למסמך המדיניות של הועדה המקומית. לטענת העוררים, משהבניין נכנס בפתחה של תמ"א 38, הרי שהוא יכול ליהנות גם מהשינויים שהוכנסו בתמ"א, שכן התמ"א ממשיכה לחול על הבניין. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, החלטנו לדחות את הערר. ערר זה עוסק במציאות המתייחסת למספר מצומצם מאוד של מבנים, אשר היתר הבנייה להריסתם והקמתם מחדש ניתן מכוח תמ"א 38 כנוסחו קודם כניסת שינוי מספר 3 לתוקף, והבניין כבר נהרס במסגרת היתר הבנייה שניתן. לדעתנו, לנוכח העובדה כי הבניין אינו קיים עוד, לא ניתן להחיל עליו את הוראות תמ"א 38 בנוסחו המתוקן לפי שינוי מס' 3, שכן התנאי העיקרי להחלת תמ"א 38, הקבוע בסעיף 4.1 לתמ"א, כי "תכנית זו תחול על מבנים קיימים אשר הוצא היתר לבנייתם קודם ה- 1 בינואר 1980..." אינו מתקיים בשעת הגשת הבקשה לשינויים בהיתר הבנייה שניתן. אין כאן עניין של פרשנות התמ"א, כפי שטענו העוררים (ולפיכך הם ביקשו כי נפרש את התמ"א לקולא, בצורה המיטיבה עם בעל המקרקעין), אלא מצב בו הבקשה להיתר בניה אינה עוברת את תנאי הסף של התמ"א. לנוכח האמור, צדקה לדעתנו הועדה המקומית כאשר זו לא אישרה את תוספת הזכויות מכוח תמ"א 38 בנוסחה לאחר שינוי מספר 3. למניעת ספק נבהיר, כי אין באמור לעיל משום קביעה שלא ניתן לאשר בקשה לשינויים בהיתר בנייה שניתן מכוח תמ"א 38 קודם כניסת שינוי מספר 3 לתוקף, ולבקש אישור זכויות בנייה נוספות לפי התמ"א לאחר כניסת שינוי 3 לתוקף, כאשר מדובר בחיזוק של בניין קיים. במקרה כזה, הבניין טעון החיזוק ממשיך להיות קיים גם לאחר הוצאת היתר הבנייה המקורי, וכל עוד לא הסתיימו העבודות לחיזוקו של אותו בניין בהתאם להיתר הבנייה ניתן לדעתנו להגיש לאשר תוספת זכויות בנייה מכוח התמ"א בנוסחה החדש. סוף דבר אנו דוחים את הערר. בניהתמ"א 38תמ"אהיתר בניהבניין