כידוע, זכויות הבניה אותן רשאית הועדה המקומית לאשר מכוח תמ"א 38 אינן זכויות מוקנות, והן מצויות בשיקול דעת הועדה המקומית. כך נאמר בספרם של עו"ד מיכה גדרון ופרופ' אהרן נמדר, תמ"א 38, הוצאת חושן למשפט בסעיף [2301] כי: " תמ"א 38 מעניקה לועדה המקומית שיקול דעת רחב לעניין עצם אישור זכויות הבניה הנוספות המפורטות בסעיפים 11, 12 ו-14 , וכן לעניין אופן ומיקום ניצול זכויות בניה אלה. לפיכך, בשונה מרוב התכניות המוכרות לנו, אין למבקש היתר הבניה מכוח התמ"א זכות קנויה לקבל את זכויות הבניה המפורטות בתמ"א. הדבר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בניסוח סעיפי התמ"א המאפשרים לועדה המקומית להעניק את זכויות הבניה הנוספות, כאשר סעיפים אלה מנוסחים כך שנאמר בהם כי הועדה המקומית "רשאית" להתיר את תוספות הבניה. אך התמ"א אינה מסתפקת בניסוח זה, והיא קובעת הוראות מפורשות לעניין שיקול הדעת המוענק לועדה המקומית, אם וכיצד לאפשר את מימוש זכויות הבניה הנוספות המפורטות בתמ"א. עם זאת, התמ"א מתווה את אופן הפעלת שיקול הדעת של הועדה המקומית בשלילת זכויות הבניה כאמור, כשהיא קובעת את מסגרת השיקולים הרלוונטיים לשלילת זכויות הבניה הקבועות בתמ"א." הטכניקה שבה נקטה תמ"א 38 על מנת לקבוע כי זכויות הבניה מכוחה הן בשיקול דעת הועדה המקומית היא, כי בכל מקום שבו התמ"א מאפשרת לועדה המקומית לאשר תוספת זכויות בנייה כנגד חיזוק הבניין בפני רעידות אדמה, היא נוקטת בניסוח "רשאית הועדה המקומית...". לכאורה, די היה בניסוח זה של התמ"א על מנת ללמדנו כי הזכויות מכוחה הן בשיקול דעת הועדה המקומית. אלא שהתמ"א כוללת גם את סעיף 22, שם נקבע כי: "אין באמור בתכנית זו כדי לשלול מסמכותה של הועדה המקומית לסרב לתת היתר לבניה הכרוך בתוספת זכויות בניה על פי סעיפים 14-11 אם מצאה מטעמים מיוחדים הנובעים משיקולים תכנוניים, או אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות במגרש, כי יש לסרב לבקשה להיתר או אם מצאה כי תוספת הבניה צריכה להיבחן במסגרת תכנית שתסדיר עניינים נוספים אלו לאור התוספת המבוקשת. הועדה המקומית תפרט בכתב את הטעמים המיוחדים לסירוב כאמור. הוראות סעיף זה לא יחולו על היתר לחיזוק מבנה שאין עימו תוספת זכויות בניה." סעיף זה מגביל למעשה את שיקול הדעת של הועדה המקומית שלא לאשר את מלא הזכויות מכוח התמ"א שכן, הוא קובע את הסיבות והנימוקים אשר מחמתם יכולה הועדה המקומית שלא לאשר את מלא זכויות הבניה מכוח התמ"א כנגד חיזוק מבנה בפני רעידות אדמה ("מטעמים מיוחדים הנובעים משיקולים תכנוניים, או אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות במגרש"). יצוין כי לדעתנו מדובר ברשימה סגורה של סיבות/ נימוקים לאי אישור מלוא זכויות הבניה מכוח התמ"א. הועדה המקומית אינה יכולה שלא לאשר את מלוא זכויות הבניה מכוח התמ"א מסיבות ונימוקים שאינם מפורטים בסעיף 22 לתמ"א. כך לדוגמה, הועדה המקומית אינה יכולה לאשר רק חלק מתמריצי החיזוק מהנימוק, כי לדעתה אישור מלא זכויות הבניה הנוספות המבוקשות, אותן ניתן לאשר מכוח התמ"א, אינו מוצדק מבחינה כלכלית דהיינו, כי לדעת הועדה היזם יצא ברווח מהפרויקט גם אם יאושרו לו רק חלק מזכויות הבניה. נימוק זה, המעמיד את הכדאיות הכלכלית של היזם כאחד המבחנים אם ראוי ונכון לאשר את מלא זכויות הבניה מכוח התמ"א, אינו נמנה בין הנימוקים אותם יכולה הועדה המקומית לשקול על פי סעיף 22 לתמ"א, ולפיכך הוא אינו יכול להוות בסיס להחלטת הועדה המקומית שלא לאשר חלק מתמריצי החיזוק מכוח התמ"א. כמו כן קובע הסעיף ואת אופן קבלת ההחלטה לאי אישור זכויות כאמור ("הועדה המקומית תפרט בכתב את הטעמים המיוחדים לסירוב כאמור"). ממבנה זה של תמ"א 38, ומהחובה המוטלת על הועדה המקומית לנמק בכתב את הנימוקים המיוחדים לסירוב לאשר את מלוא זכויות הבנייה מכוח התמ"א, עולה לדעתנו המסקנה, כי ברירת המחדל היא כי הועדה המקומית תאשר את מלא זכויות הבנייה הנוספות המבוקשות על ידי מבקש ההיתר מכוח תמ"א 38 כנגד חיזוק מבנה בפני רעידות אדמה. על מנת לקבל החלטה בניגוד לברירת מחדל זו, דהיינו החלטה אשר אינה מאשרת את מלוא זכויות הבנייה המבוקשות מכוח התמ"א, יש לפעול בדרך הקבועה בסעיף 22 לתמ"א. כל עוד לא קיימים הטעמים המיוחדים המפורטים בסעיף 22 לתמ"א 38, הועדה המקומית אינה יכולה לשלול את מלא זכויות הבניה המבוקשות מכוח תמ"א 38, וגם אם קיימים טעמים מיוחדים כאמור, ההחלטה לאי אישור מלא זכויות הבניה מכוח התמ"א מאותם טעמים צריכה להתקבל בדרך הקבועה בסעיף 22 דהיינו, תוך פרוט בכתב של הטעמים המיוחדים. לדעתנו אין מדובר רק בטכניקה משפטית. מבנה זה של התמ"א מדגיש את החשיבות שרואה התמ"א בחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה, באופן שהיא מנחה למעשה את הועדה המקומית לאשר את מלוא זכויות הבנייה המבוקשות מכוח התמ"א כנגד חיזוק מבנה בפני רעידות אדמה, וכי רק אם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, מתוך רשימת הנימוקים המפורטים בסעיף, תוכל הועדה המקומית שלא לאשר את מלוא זכויות הבנייה כאמור. כאמור לעיל, החלטת ועדת הערר בשתי הבקשות להיתר נשוא ערר זה היתה: "לקבל הערר ולדחות ההחלטה". כאשר הערנו לבאת כוח הועדה המקומית כי נוסח החלטה זה נוגד את הוראות סעיף 22 לתמ"א 38, הקובע כי "הועדה המקומית תפרט בכתב את הטעמים המיוחדים לסירוב כאמור", השיבה לנו זו, כי המחוקק קבע שההרכב של הועדה המקומית יהיה מורכב מנבחרי ציבור אשר אינם בקיאים בהכרח בדין, וגם יו"ר הועדה המקומית אינו בהכרח עו"ד במקצועו, ולפיכך "יו"ר הועדה המקומית לא יכול להתחיל לנסח נימוקים. הנימוקים הם הנימוקים של כל אחד מאלה שקולו נספר במסגרת ההחלטה...". במילים אחרות, לטענת באת כוח הועדה המקומית, כאשר הועדה המקומית מקבלת החלטה בכלל, והחלטה אשר אינה מעניקה את מלא זכויות הבניה המבוקשות מכוח תמ"א 38 בפרט, זו אינה צריכה לכלול את נימוקי ההחלטה, שכן אלה מצויים בפרוטוקול הדיון שבו כל חבר וחבר אמר את דברו ואת דעתו ביחס לבקשה שנדונה בפני הועדה המקומית. טענה זו שגויה מן היסוד. עוד קודם שנגיע לחובת ההנמקה הקבועה בסעיף 22 לתמ"א 38, אשר חלה במקרה הנדון, הרי שכאשר רשות מנהלית, ובכלל זה הועדה המקומית, מקבלת החלטה הדוחה בקשה, הרי שלפי החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט - 1958, חלה חובה על הרשות המנהלית לנמק את החלטתה. רבות נכתב על חובת ההנמקה של הרשות המקומית בכלל, ומוסדות התכנון בפרט, כאשר דברי כבוד השופט בדימוס יצחק זמיר בספרו הסמכות המנהלית, בעמ' 897, ממצים את חשיבותה של חובה זו כדלקמן: "כמה מעלות טובות להנמקת החלטות מינהליות. ראשית, ההנמקה דורשת מחשבה סדורה והגיונית. לפיכך הצורך לנמק מוביל לבקורת עצמית של המחליט. בקורת כזאת, אגב ההנמקה, מקטינה את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות. שנית, הנמקה המתלווה להחלטה, ונשארת בתיק המינהלי, מאפשרת לרשות המינהלית לבדוק את עצמה לאחר מעשה, לפי הצורך, כדי להבטיח עקביות ואחידות בהפעלת הסמכות. שלישית, ההנמקה המצויה בתיק מסייעת גם לממונים על הרשות המינהלית לקיים בקורת על הרשות, בין היתר, כדי לוודא שהיא מפעילה את סמכותה בהתאם למדיניות רשמית או להנחיות של הממונים. רביעית, ללא הנמקה יקשה על אדם שנפגע מהחלטה מינהלית לשקול אם ההחלטה עומדת במבחן הדין, ואם יש יסוד וטעם להעמיד אותה לביקורת שיפוטית. ולבסוף, ההנמקה, כמו השימוע, תורמת למערכת היחסים הראויה שבין הרשות המינהלית לבין האזרח במדינה דמוקרטית, שכן יש בה כדי להקהות את התחושה של שרירות שלטונית. מתן נימוקים להחלטה הוא ביטוי בולט של פתיחות, והפתיחות היא אחד מעמוד התווך של מינהל תקין." חובת הנמקה זו משמעותה, כי בהחלטת הדחייה יהיו קיימים הנימוקים אשר הביאו להחלטת הדחיה. טענת באת כוח הועדה המקומית כי יש לחפש את הנימוקים בפרוטוקול הדיון, ולדלות אותם מתוך דברי המשתתפים בדיון, הינה כמובן חסרת שחר. ברור הדבר כי על מי שמנהל את הדיון לנסח בסוף הדיון את נוסח ההחלטה, ובמקרה של דחיית בקשה או התנגדות, יש לנסח אף את הנימוקים לדחיית הבקשה או ההתנגדות. ככל שמדובר בדחיית בקשה הכוללת תוספת זכויות בנייה מכוח תמ"א 38, קיימת חובה מוגברת לנמק את החלטת הועדה המקומית כאשר זו מחליטה לדחות את הבקשה כליל או כשזו מחליטה שלא לאשר את מלוא זכויות הבנייה אותן ניתן לאשר מכוח התמ"א. ברור הדבר כי כאשר נאמר בסעיף כי "הועדה המקומית תפרט בכתב את הטעמים המיוחדים לסירוב כאמור", הכוונה היא כי החלטת הועדה המקומית לדחות את הבקשה להיתר אשר הוגשה מכוח התמ"א, או לדחות את הבקשה לאישור מלוא זכויות הבנייה מכוח התמ"א, חייבת לכלול את הטעמים המיוחדים לסירוב, ולא ניתן לקבל החלטה לאקונית כפי שקיבלה הועדה המקומית במקרה הנדון "לקבל הערר ולסרב לבקשה" תוך הפניה לפרוטוקול הדיון על מנת שמבקש ההיתר ידלה מתוך דברי חברי הועדה את הנימוקים המיוחדים לסירוב. לפיכך, החלטת הועדה המקומית אינה עומדת בדרישות החוק והפסיקה במקרה של סירוב לבקשה להיתר בכלל, והיא אף אינה עומדת בדרישות המיוחדות של סעיף 22 לתמ"א 38 במקרה של סירוב לאשר את מלוא זכויות הבנייה אותן רשאית הועדה המקומית לאשר מכוח התמ"א. לנוכח העובדה כי הועדה המקומית לא נימקה במקרה הנדון את החלטתה לדחות את שתי הבקשות להיתר, אין לנו ברירה אלא להתייחס לנימוקים אשר נטענו על ידי באת כוח הועדה המקומית במהלך הדיונים בפנינו. העדר תשתיות לטענת הועדה המקומית, אחד הנימוקים לדחיית שתי הבקשות להיתר היה כי "התשתיות לא יעמדו בתוספת הבנייה", ואולם מעבר לטענה כללית זו הועדה המקומית לא תמכה טענתה זו בנתונים כל שהם. תמהים אנו כיצד אותה ועדה, אשר מאשרת לאחרונה עשרות רבות של פרויקטים לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה תוך תוספת כמות גדולה בהרבה של יחידות דיור מהמקרה שבפנינו, מאשרת את אותן בקשות כדבר שבשגרה, ואילו דווקא במקרה הנדון, כאשר מדובר בבקשות המוסיפות כמות קטנה יחסית של דירות, היא שוללת שתי בקשות בטענה כי התשתיות אינן יכולות לשאת את תוספת יחידות הדיור. הועדה המקומית לא הביאה בפנינו כל נימוק המייחד את המקרים הנדונים לעומת מקרים אחרים אשר אושרו על ידה, לעניין נושא התשתיות. לנוכח האמור, ובהיעדר נתונים המבססים את טענת הועדה המקומית, אנו דוחים טענה זו. אי מתן מענה לתקן החניה טענה נוספת בפי הועדה המקומית היא, כי לנוכח העובדה שלא ניתן להסדיר בתחום המגרשים נשוא הבקשה להיתר מקומות חניה, עובדה שאין עליה מחלוקת, הרי שלדעת הועדה המקומית לא היה מקום לאשר תוספת זכויות בנייה מכוח התמ"א. טענה זו מתעלמת לחלוטין מהוראות סעיף 158א'3(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, הקובע כי "לא יתנה מוסד תכנון היתר לביצוע עבודה ברכוש המשותף, לפי תכנית החיזוק, להתקנת מקומות חניה נוספים במספר הנדרש לפי דין בתחום הנכס נשוא ההיתר, כולם או חלקם, אם מצא כי לא ניתן להתקינם בתחום הנכס", משמע הועדה המקומית אינה יכולה למנוע ביצוע תוספות בנייה מכוח תמ"א 38 רק בשל כך שלא ניתן להסדיר את תקן החניה במגרש על פי התמ"א בתחום החלקה. לפיכך, הועדה המקומית לא היתה יכולה לסרב לבקשות להיתר בנייה רק משום כך שלא ניתן להסדיר את תקן החניה הנדרש לפי התמ"א בתחום המגרש. עם זאת, הועדה המקומית היתה יכולה לדרוש תשלום לקרן חניה, כפי שנקבע בהמשך הסעיף דלעיל. אם הועדה המקומית מעוניינת לעשות כן, היא תיתן הודעה מפורטת בנדון לועדת הערר תוך 21 ימים ממועד משלוח הודעה זו. ההודעה תכלול את מספר מקומות החניה אותן יש להסדיר באמצעות תשלום לקרן חניה, את החניון אליו מיועדים כספי הקרן, את התשלום הנדרש ואת המועד המשוער לסיום הקמתו של החניון המיועד. העוררים יוכלו לטעון בפנינו לעניין דרישת הועדה המקומית תוך 21 ימים ממועד קבלת הודעת הועדה המקומית, ובמידת הצורך נזמן דיון נוסף בנושא זה בלבד. לפיכך אנו דוחים גם טענה זו. העדפת הריסת הבניין והקמתו מחדש לטענת הועדה המקומית, חברי הועדה היו בדעה כי היה נכון יותר להרוס את הבניינים הקיימים ולהקימם מחדש, יחד עם המבנים הגובלים בהם, במסגרת סעיף 14א' לתמ"א 38. כפי שכבר קבענו בעבר, אין הועדה המקומית יכולה לדחות בקשה להיתר לחיזוק מבנה קיים בפני רעידות אדמה מכוח תמ"א 38, רק מהנימוק כי לדעתה עדיף להרוס את הבניין ולהקימו מחדש במסגרת התמ"א. ראה לעניין החלטתנו בערר 5440/09 אי. אס נדל בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן. לפיכך, אנו גם דוחים נימוק זה של הועדה המקומית. לנוכח האמור לעיל, לא מצאנו כל נימוק אשר יצדיק את דחיית הבקשות להיתר אשר הוצגו בפנינו. עתה נדון בטענות המשיבים נגד היתרי הבנייה שהתבקשו: ערר 5261/13 הערר הנדון מתייחס להחלטת הועדה המקומית שלא לאשר את הבקשה להיתר בנייה שאושרה ביחס לבניין המצוי ברחוב יהודה הנשיא 10. בבניין זה מורחבות הדירות הקיימות בבניין בדרך של תוספת ממ"דים בארבעת הפינות של הבניין, כאשר הממ"דים המבוקשים בנויים עד גבול המגרש בשתי החזיתות הצדדיות של הבניין. אנו שמענו את המתנגדים לבקשה להיתר. קבוצה אחת של 17 מתנגדים מתגוררת בבניין המצוי ברחוב סנהדרין הגובל בעורף הבניין הנדון. המתנגדים טענו כי לפני הועדה המקומית לא הייתה מונחת חוות דעת של מהנדס העיר כקבוע בסעיף 11 לתמ"א 38. לטענת הועדה המקומית, הבקשה להיתר נדונה עוד קודם כניסת תיקון מספר 3 לתוקף. לטענתה, לאחר כניסת תיקון מספר 3 לתוקף, כל בקשה להיתר המוגשת מכוח תמ"א 38 מועברת לחוות דעתו של קונסטרוקטור חיצוני אשר בודק את חוות הדעת של המהנדס מטעם מבקשי ההיתר, כי הבניין נשוא הבקשה להיתר טעון חיזוק מכוח תמ"א 38, וכי שיטת החיזוק המוצעת תביא לחיזוקו בפני רעידות אדמה בהתאם לתקן 413. לטענתם, לנוכח העובדה כי הבקשה שבפנינו נדונה עוד טרם כניסת תיקון מספר 3 לתוקף, חוות דעת המהנדס מטעם מבקשי ההיתר לא הועברה לחוות דעת חיצונית, וממילא לא הונחה בפני הועדה המקומית חוות דעת מהנדס העיר כקבוע בסעיף 11, שכן חוות דעתו של מהנדס העיר מתבססת על חוות הדעת של המהנדס החיצוני. התנהלות זו של הועדה המקומית נוגדת את הוראות תמ"א 38 שכן, גם לפני כניסת תיקון מספר 3 לתמ"א 38 לתוקף הייתה קיימת חובה, לפי סעיף 11 לתמ"א, להניח בפני הועדה המקומית חוות דעת של מהנדס הועדה המקומית כתנאי לדיון בבקשה להיתר בנייה. לנוכח העובדה כי ועדת ערר זו נכנסת לנעלי הועדה המקומית, ולשם יעילות הדיון, אנו מורים כי מהנדס הועדה המקומית ימציא לנו חוות דעת בהתאם לקבוע בסעיף 11 לתמ"א 38 (לאחר כניסת תיקון מס' 3 לתוקף), כתנאי להוצאת היתר בנייה. עוד טוענים המתנגדים כי הפרסום שבוצע לפי סעיף 27 לתמ"א 38 לא היה תקין. לא מצאנו ממש בטענה זו, מה גם שהמתנגדים הכירו היטב את תוכן הבקשה להיתר בניה שהוגשה, והראיה, הם הגישו התנגדות לבקשה להיתר לועדה המקומית ומשהתנגדותם נדחתה, הם הגישו ערר לועדת ערר זו. טענה נוספת בפי המתנגדים הינה, כי בעורף הבניין קיימות מרפסות החורגות מעבר ל-3 מ' מגבול החלקה, שהוא המרווח המרבי שיכולה הועדה המקומית לאשר מכוח סעיף 1.1.4(א) לתמ"א 38. מרפסות אלה סופחו בבקשה להיתר לדירות הקיימות, כך שהן מהוות חלק מהרחבת יחידות הדיור. לטענת המתנגדים, לא ניתן לאשר הרחבת יחידות דיור מעבר ל-3 מ' מגבול החלקה. בעקבות הערה זו הודיע מבקש ההיתר כי היתר הבנייה יתוקן באופן שהחלק החורג מעבר ל-3 מ' מגבול החלקה לא יהווה חלק מהרחבת הדירה, אלא חלק מהמרפסות הקיימות בתוספת רכיבי החיזוק. פתרון זה מקובל עלינו, והוא עומד בהוראות התמ"א, ולפיכך תוגש בקשה מתוקנת להיתר בהתאם לאמור. טענה נוספת היא, כי על פי סעיף 11.2 לתמ"א 38 ניתן לאשר לכל בנין אשר מחוזק מכוח תמ"א 38 לכל היותר שטח של שתי קומות, וכי השטח שאושר במקרה הנדון חורג מהשטח האמור. טענה זו של בא כוח המתנגדים אינה נכונה. סעיף 11.2 לתמ"א 38 קובע כי "סך תוספת זכויות הבנייה מכוח הוראות סעיפים 11.1.1-11.1.4 שניתן להתיר במבנה לא תעלה על השטח המצטבר שכולל..." וכאן מפרטת התמ"א את ארבעת תמריצי החיזוק אותן ניתן לאשר מכוח התמ"א, דהיינו סגירה ומילוי של הקומה המפולשת, הרחבת הדירות הקיימות עד 25 מטר, תוספת של שטח של שתי קומות או בדרך של תוספת קומות או בדרך של בניית אגף, והקמת קומה חלקית לגג הבניין. תמריצים אלה הם מצטברים, ולפיכך אין שחר לטענה כי סל הזכויות המרבי אותו ניתן לאשר מכוח תמ"א 38 הוא שתי קומות בלבד, ומוטב היה כי טענה זו לא תיטען, שכן היא נוגדת בצורה ברורה את לשון התמ"א. עוד טוענים המתנגדים כי זכויות הבנייה מתוקף תמ"א 38 הן זכויות שבשיקול דעת הועדה המקומית, כי התרת הבנייה המבוקשת תמנע מהבניינים הגובלים לבצע חיזוק מכוח תמ"א 38 ולפיכך הבקשה להיתר בנייה גוזלת למעשה זכויות קנייניות מהמבנים הגובלים. יש לציין כי טענות אלה נטענות על ידי המתנגדים הגובלים בבניין מאחור, כך שהם למעשה טוענים טענות בשם הבניינים הגובלים משני הצדדים. טענת המתנגדים יוצאת מנקודת הנחה כי אישור הבקשה להיתר מונעת מהמבנים הגובלים משני צידי הבניין נשוא הערר לבצע חיזוק בפני רעידות אדמה מכוח תמ"א 38, טענה שכשלעצמה אינה נכונה, שכן על פי חלופות שהוצגו בפנינו במהלך הדיון, אין ספק כי גם שני הבניינים הגובלים משני צידי הבניין הנדון יכולים לבצע חיזוק מכוח התמ"א תוך הוספת ממ"דים לדירות הקיימות. מעבר לכך, המתנגדים אינם משמשים אפוטרופוס לדיירי שני הבניינים הגובלים משני צדי הבניין. עוד טוענים המתנגדים, כי הדרך הנכונה לביצוע חיזוק המבנה בפני רעידות אדמה היא הריסה והקמת מחדש של כל שלושת המבנים המצויים ברחוב יהודה הנשיא 8, 10, ו-12. טענה זו אין בה כדי למנוע את אישור הבקשה כפי שהוגשה, שכן זכותו של כל בניין להגיש בקשה עצמאית לחיזוקו מכוח תמ"א 38, גם אם הדרך האופטימלית הייתה כי מספר מבנים יתאחדו יחד לביצוע הפרויקט. ראה בעניין זה התייחסותנו לעיל. עוד טוענים המתנגדים, כי לו היו מבצעים פרויקט להריסת שלושת המבנים המצויים ברחוב יהודה הנשיא 8, 10 ו-12 והקמתם מחדש מכוח תמ"א 38, היה ניתן להסדיר פתרונות חניה, מה שלא ניתן לעשות כאשר כל בנין ובנין יבצע חיזוק באופן עצמאי ונפרד. גם טענה זו אין בה כדי למנוע את אישור היתר הבנייה המבוקש מן הטעם עליו עמדנו לעיל, כי לא ניתן למנוע מבניין לבצע חיזוק עצמאי ולא ניתן לחייבו להמתין עד שגם הבניינים הגובלים בו יהיו מעוניינים לבצע הריסה והקמה מחדש מכוח תמ"א 38. אם נסכם את טענות המתנגדים מקרב דיירי הבניין ברחוב סנהדרין, לא מצאנו בטענותיהם כל נימוק שיש בו כדי למנוע את אישור הבקשה להיתר בנייה שבפנינו, כאשר חלק מטענותיהם מופרכות על פניהן, ומוטב היה כי לא ייטענו. מתנגד נוסף הינו מר משה ביאלר, שהינו בעל דירה בבניין הגובל בבניין נשוא הערר, המצוי ברחוב יהודה הנשיא 12 הגובל בבניין הנדון. לטענתו, הקמת הממ"דים עד גבול המגרש בו מצויה דירתו, יגרום למגבלות תכנוניות קשות אם וכאשר הבניין בו הוא מתגורר יהיה מעוניין לחזק את הבניין בפני רעידות אדמה, בין בדרך של עיבוי בנייה, ובין בדרך של הריסת הבניין והקמתו מחדש. אנו מקבלים את הטענה כי אם וכאשר הבניין ברחוב יהודה הנשיא 12 יהיה מעוניין לחזק עצמו בפני רעידת אדמה, בין בדרך של עיבוי ובין בדרך של הריסה והקמה מחדש, יהיה על בניין זה להביא בחשבון ולהתחשב בעובדה כי הממ"דים ברחוב יהודה הנשיא 10 נבנו עד גבול המגרש, ואולם אנו השתכנענו מההסבר שנתן עורך הבקשה להיתר, כי לא קיימת חלופה בבנין הנדון לבניית הממ"דים במיקום אחר במגרש, וכי המקום היחיד שבו ניתן לבנות את הממ"דים הוא כמבוקש בבקשה להיתר בנייה. עם זאת, הוצגה בפנינו במהלך הדיון אפשרות לתכנן את הבניין שברחוב יהודה הנשיא 12 עם ממ"דים בעורף או בחזית הבניין. לנוכח העובדה כי המגרש ברחוב יהודה הנשיא קטן יותר, וכי קיימות בו רק שתי דירות בכל קומה, הרי שמגבלות התכנון במגרש זה קטנות יותר, ולפיכך הבנייה המבוקשת לא תמנע לדעתנו חלופות תכנוניות סבירות להקמת ממ"דים בבניין המצוי ברחוב יהודה הנשיא 12. גם מתנגד זה מעלה את נושא החניה, כאשר לטענתו אישור הבקשה להיתר בנייה ללא הסדרת מקומות חניה בתחום המגרש יקשה עוד יותר על בעיית החניה הקיימת כבר היום באזור. בעניין זה אנו מפנים לדברים שאמרנו לעיל ביחס לקבוע בסעיף 158א.3(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה -1965. מר ירון חיות מתגורר אף הוא ברחוב יהודה הנשיא 12 וגם הוא מעלה את נושא החניה. לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו על ידינו לעיל. מתנגדת נוספת היא גב' שרה עזריאלי המתגוררת בבניין נשוא הבקשה להיתר בנייה, בקומת הקרקע. לטענת מתנגדת זו, אם הממ"דים ייבנו במקום המבוקש, הדבר יחסום לחלוטין את הגישה לחצר המצויה מאחורי דירתה, ובכך תימנע אפשרות בינוי בדירתה. לטענתה, הפתרון המועדף הוא הריסת הבניין והקמתו מחדש מכוח סעיף 14א' לתמ"א 38. לא מצאנו כל ממש בטענה כי העובדה שבחזית האחורית של הבניין תיווצר חצר סגורה יש בה כדי למנוע את אישור הבקשה להיתר. במקרה חירום ניתן יהיה להגיע לחצר זו דרך החצרות הגובלות. כאן המקום לציין, כי המתנגדת האמורה הינה היחידה המתנגדת היום לחיזוק הבניין בפני רעידות אדמה. לאחר ששמענו את טענות המתנגדים, לא מצאנו בטענותיהם כל נימוק למנוע את חיזוק המבנה הנדון בפני רעידות אדמה מכוח תמ"א 38. כאמור, גם בהחלטת הועדה המקומית לא קיים כל נימוק שיש בו כדי למנוע את חיזוק המבנה. הנושא היחיד הראוי לתשומת לב הוא מיקום הממ"דים המבוקשים בשני צדי הבניין עד גבול החלקה. כאמור לעיל, אנו השתכנענו כי לנוכח מיקום הבניין הנדון במגרש לא קיימת חלופה אחרת למיקום הממ"דים. יתרה מזו, השתכנענו כי מיקום הממ"דים אינו מונע את חיזוק המבנים המצויים ברחוב יהודה הנשיא 12 וברחוב יהודה הנשיא 8 תוך הוספת ממ"דים לדירות הקיימות באותם מבנים, בין אם בניינים אלה יחוזקו תוך הוספת קומות לבניין הקיים, ובין אם המבנים האמורים יהרסו ויקומו מחדש. סוף דבר, אנו מקבלים את הערר ומחליטים לאשר את הבקשה להיתר בנייה ביחס לבניין המצוי ברחוב יהודה הנשיא 10, בכפוף לכך כי קודם הוצאת ההיתר תומצא לנו חוות הדעת מהנדס הועדה המקומית כמפורט לעיל ואנו נאשר לועדה המקומית את קבלת חוות הדעת. ערר 5255/13 ערר זה מתייחס לבניין המצוי ברחוב יהודה הנשיא 7. גם בבניין זה תוכננו הממ"דים בשני הצדדים של הבניין, במרווח הצדדי עד גבול המגרש. המתנגדים לבקשה להיתר אשר נשמעו בפנינו מתגוררים בחלקם בבניין נשוא הבקשה להיתר ובחלקם בבניין הגובל. המתנגדת גב' מיכל דנגור מתגוררת בקומה השלישית של הבניין נשוא הבקשה להיתר בעורף הבניין. מתנגדת זו טוענת נגד מיקום הממ"ד, כאשר היא הציגה בפנינו חלופה למיקומו. חלופה זו דורשת ביצוע שינויים משמעותיים בתכנון הפנים של הדירות הקיימות. לטענת העוררת, חלופה זו הוצגה בפני כל הדיירים בבניין ומרביתם, 12 דיירים מתוך 14, התנגדו לפתרון זה, ולפיכך, אם נקבל את ההתנגדות, הדבר יסכל למעשה את ביצוע חיזוק המבנה מכיוון שרוב הדיירים בבניין לא יסכימו לבינוי המוצע. עוד טוענת המתנגדת, כי התכנון המבוקש יוצר למעשה פיר אשר ימנע זרימת אוויר והגעת כוחות הצלה לבניין. אנו דוחים את נימוקי ההתנגדות. באשר לטענה הראשונה, התכנון החלופי המוצע דורש התערבות בתכנון הפנים של הדירות הקיימות ולנוכח העובדה כי רוב מכריע של הדיירים מתנגדים לפתרון זה, הרי שאיננו רואים מקום לכפות את הפתרון האמור על יתר דיירי הבניין, מה גם שכאמור הדבר עלול לסכל את הפרויקט. בעניין הטענה כי מיקום הממ"דים יוצר פיר, איננו מקבלים טענה זו. המרווח בין הממ"דים מותיר די מקום לצורך אוורור החדרים הפונים אל אותו מרווח. כוחות הצלה יכולים להגיע לבניין במידת הצורך דרך החצרות הגובלות. לפיכך לא מצאנו מקום שלא לאשר את הבקשה להיתר בשל התנגדותה של מתנגדת זו. מתנגדת נוספת הינה הגברת זוהרה כהן גרשום אשר מתגוררת אף היא בבניין נשוא הערר. מתנגדת זו מתנגדת לחסימת חלון חדר השינה על ידי הממ"ד. עורך הבקשה הבהיר לנו כי לחדר השינה תהיה דלת למרפסת אשר תספק את האור והאוויר לחדר האמור. לנוכח העובדה כי מרבית הדיירים בבניין מעוניינים במיקום הממ"דים כפי שהתבקש, גם אם הדבר בא על חשבון חסימת חלון, הרי שלא מצאנו מקום למנוע את הקמת הממ"דים במקום המבוקש, מה גם שלא מצאנו מקום חלופי מתאים אשר יהיה מקובל על מרבית הדיירים בבניין. מתנגד נוסף הינו מר מיכאל רוזנפלד המתגורר בבניין המצוי ברחוב יהודה הנשיא 5 הגובל בבניין הנדון. מתנגד זה טוען נגד מיקום הממ"דים עד גבול החלקה. לטענתו המיקום הנכון של הממ"דים הוא בחזית הבניין. לא מצאנו מקום לחייב את הקמת הממ"דים בחזית הבניין, שכן לדעתנו המיקום המבוקש הינו הנכון ביותר מבחינה תכנונית, הן לעניין השתלבות הממ"דים בתכנון הפנים של הדירות הקיימות והן לעניין ההשפעה הסביבתית של מיקום הממ"דים. על פי מה שהוצג לנו במהלך הדיון, מיקום הממ"דים כמבוקש לא ימנע מהבניין ברחוב יהודה הנשיא 5 להקים בעתיד ממ"דים אם וכאשר גם הוא יבקש לחזק עצמו בפני רעידות אדמה מכוח תמ"א 38. גם מתנגד זה טוען לעניין חוסר במקומות חניה. אנו מפנים אותו ביחס לאמור לעיל לעניין החניות. המתנגד מר פיני כהן מייצג את אמו שהיא בעלת דירה ברחוב יהודה הנשיא 5. גם מתנגדת זו מתנגדת למיקום הממ"דים. המתנגד מר אריה דובדבני הופיע בפנינו בשם גב' דליה שוטלנד אשר מתגוררת ברחוב יהודה הנשיא מספר 9. גם מתנגדת זו מעדיפה כי הממ"דים ייבנו בחזית הרחוב. כמו כן, טוענת מתנגדת זו כי עדיף להרוס את הבניין ולהקימו מחדש. לא מצאנו בכל הטענות של המתנגדים כדי למנוע הוצאת היתר בנייה כמבוקש. סוף דבר אנו מקבלים את הערר ומאשרים לועדה המקומית להוציא את היתר הבנייה בכפוף להמצאת חוות דעת של מהנדס הועדה המקומית כפי שפירטנו לעיל ביחס לבניין ברחוב יהודה הנשיא 10. בניהתמ"א 38תמ"אזכויות בניהועדה מקומית לתכנון ובניה