בדיון שהתקיים בפנינו בערר 5052/10, החלטנו לאשר את החלטת הועדה המקומית שלא לאפשר גישה לבית העוררת דרך שביל להולכי רגל הקיים במקום. באותה החלטה קבענו, בין היתר, כי "בית העוררת מהווה חלק מבית משותף, אשר חזיתו מצוי ברחוב צה"ל, ולפיכך ניתן היה לאפשר גישה לביתם מרח' צה"ל בתוך תחומי החלקה. הויכוח הקנייני הקיים בין העוררת לבין אגף הבית המשותף הנמצא בחזית החלקה, אינו מעניינה של הועדה המקומית או מעניינינו, שכן העיקר הוא כי מבחינה תכנונית ניתן היה לאפשר גישה לבניין העוררות". הבקשה להיתר נשוא ערר זה, מציגה אכן גישה לשתי החניות המבוקשות על ידי העוררת דרך חצר הבית המשותף, כאשר הכניסה תהיה מרחוב צה"ל. ואולם, מתברר כי חצר הבניין המצוי בחזית לרחוב צה"ל, הוצמדה לבניין המצוי בחלק זה של המגרש. לנוכח האמור, דחתה הועדה המקומית את הבקשה להיתר, תוך שהיא קבעה כי: "1. הבקשה למעבר כלי רכב מוצעת על חצר המוצמדת לבעלי הנכס במבנה הצפוני למגרש. 2. בעלי הזכויות בנכס אינם חתומים על הבקשה כנדרש, לפי תקנה א.2 לחוק, ולא הוכיחו זכות קניין לכאורה, לכן לא התקיימו תנאי סף לדיון בועדה". יצוין, כי מהנדס העיר חיווה את דעתו, כי "אין מניעה מבחינה תכנונית לאשר את הבקשה כפי שהוגשה, אלמלא הנושא הקנייני". על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. לא ניתן לאשר היתר בנייה על שטח המוצמד לבעלי דירות אחרים בבית המשותף, ובעניין זה צודקת הועדה המקומית כי נדרשת חתימת הבעלים של שטח זה על הבקשה להיתר בנייה, לפי סעיף 2.א לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970. למצער, יש להפעיל את הלכת "הלן אייזן", (בבג"צ 1578/90 הלן אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א) שם נקבע כי: "אין אנו סבורים שהילכת בג"צ 879/89, הישימה גם לעובדות המקרה שלפנינו, מונעת בעד הועדות לתכנון ולבניה להחליט לפי שיקול דעתן מקום שעל פני הדברים אין למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין, שלא יתקיים דיון בבקשה כל עוד לא ניתן פסק דין מטעם בית משפט מוסמך הקובע שלמבקש זכות קניינית. הטעם לדבר: יכולות הועדות להישמע בטענה שאין טעם שהן תקדשנה דיון סרק לשאלות התכנוניות המתעוררות כאשר נראה לכאורה שזכות הבניה, אם תאושר, אינה ניתנת למימוש. לפיכך, אם יוצא לכאורה מהחומר שהומצא על ידי המבקש או בעלי הקנין האחרים בנכס שאין למבקש זכות קניינית, תוכלנה הועדות להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך; מאידך גיסא, אם השאלות הקניינות שנויות במחלוקת או אם יוצא שלכאורה יש למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין או שבאין התנגדות לאחר שנשלחו הודעות כדין לזכאים, אין זכויות הקנין שנויות במחלוקת, תדונה הועדות בשאלות התכנוניות המתעוררות. בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של ענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד". אין הועדה המקומית יכולה לעצום את עיניה, ולאשר מקומות חנייה אשר הגישה אליהם היא דרך שטח אשר מוצמד לבעלי דירות בבית המשותף, ואשר לא הביעו את הסכמתם למעבר זה. המדובר במקומות חנייה "על הנייר", אשר לא יהיה ניתן לעשות בהן שימוש לאור אי היכולת להגיע אליהם. לנוכח האמור דין הערר להידחות. עם זאת, לנוכח המציאות שנוצרה, שבה אין אפשרות פיזית להגיע למקומות החנייה אותם יכולים העוררים להסדיר, אנו בדעה כי יש מקום לשקול לאשר במקרה הנדון פטור מהסדרת מקומות חנייה, על מנת לאפשר את פיצול דירת העוררת לשתי דירות. בנסיבות העניין, שבהן העוררים כבר מעוכבים תקופה ארוכה ביכולתם לפצל את יחידת הדיור שלהם לשתי דירות בשל נושא החנייה, אנו מאפשרים לעוררים להגיש לנו, כמי שבאים בנעלי הועדה המקומית, בקשה לפטור מהסדרת מקומות חנייה לפי סעיף 4 לתקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חנייה) תשמ"ג-1983. אם תוגש לנו בקשה כאמור בתוך 14 ימים ממועד מתן החלטה זו, אנו נאפשר לועדה המקומית להביע את עמדתה בכתב, ונקבל החלטה בנדון, כאשר כל החלטה שלנו תהיה כפופה לאישור הועדה המחוזית. בקשה כאמור תידון במסגרת תיק ערר זה. קרקעותפיצול דירה / מקרקעיןמקום חניהמקרקעיןחניה