העוררים טענו כי מדובר במבנה מסוכן והתוספת המבוקשת עלולה לפגוע ביציבותו נושא יציבות הבניין, כאשר מבוקשות תוספות מוסדר בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (להלן: "תקנות בקשה להיתר"). סעיף 2 לתקנות הבקשה להיתר קובע לעניין זה: "(ה) לגבי כל בקשה להיתר לבנין או לתוספת לבנין, ימסור מתכנן שלד הבנין לוועדה המקומית תצהיר בדבר אופן התכנון של השלד לרבות שיטת הבניה, ערוך לפי טופס 9 שבתוספת הראשונה, לא יאוחר מתחילת הבניה. (ו) כל בעל היתר לבנין או לתוספת לבנין ימסור לוועדה תצהיר מטעם האחראי לביצוע השלד, ערוך לפי טופס 10 שבתוספת הראשונה, בדבר ביצוע השלד, וכי השלד הוקם בהתאם לתכניות שערך מתכנן שלד הבנין, לא יאוחר מהדיווח בדבר הביקורת על גמר הקמת השלד, כקבוע בפרט 16.02 לתוספת השניה. (ז) בכל תצהיר לפי תקנות משנה (ה) ו-(ו) לענין תוספת לבנין, יוצהר כי תכנון השלד וביצועו נעשו באופן שיובטח כי הבנין יוכל לשאת את העומסים של התוספת לבנין. (ח) התצהירים לפי תקנות משנה (ה) ו-(ו) יימסרו נוסף על כל תצהיר או הצהרה הקבועים בכל דין לרבות בתקנות אלה ובייחוד בטפסים 1, 2 ו-4 לתוספת הראשונה. (ט) אין בתקנות משנה (ה) עד (ז) כדי לגרוע מחובותיהם של מתכנן שלד הבנין והאחראי לביצוע השלד על פי כל דין, לרבות בהתאם לתקנות אלה ולתקנות אחרות על פי החוק." (הדגשה שלי - ג.ה.). נציין, כי בהתאם לטפסים המפורטים בתוספת הראשונה, יש לצרף גם חישובים סטטיים מתאימים. מן התקנות עולה, כי האחראים לכך שאכן המבנה ייסע בעומס התוספת המבוקשת הינם המתכנן והאחראי לביצוע. מיותר לציין כי גורמים אלו הינם גם הגורמים המתאימים לבחון את הנושא ולהיות אחראים לו. לפיכך, כאשר הוגשו מסמכים אלו עם הבקשה להיתר, הרי לא ניתן בהעדר חוות דעת נגדית לבטלם. יוטעם, אילו העוררים היו סבורים כי החישובים הסטטיים אינם נכונים וההצהרות שניתנו שגויות היה עליהם להגיש חוות דעת נגדית של איש מקצוע, וכזו לא הוגשה. לעומת זאת, מבקשי ההיתר הגישו בנוסף לדרישות על פי חוק התכנון והבניה גם מכתב של קונסטרוקטור המאשר כי הבניה לא תפגע בבניין. העוררים העלו טענות כנגד מכתב הקונסטרוקטור והחתימה עליו. ספק רב האם יש בטענות אלו, אשר הינן במישור הטכני יותר, ממש. אולם, לשם הזהירות, אנו מורים כי יוגש מסמך חדש של הקונסטרוקטור, אשר יודפס באופן מלא כאשר חתימת מר קרן עליו תאומת על ידי עורך דין או פקיד של הוועדה המקומית. עוד נציין למען הזהירות כי הוועדה המקומית תבדוק פעם נוספת, כי כל התצהירים והתחשיבים אשר הוגשו לאור דרישת תקנות הבקשה להיתר מולאו ונחתמו כדין. הנושא הקנייני העוררים טענו כי אין למבקשי ההיתר די חתימות על מנת לבצע את הבניה המבוקשת ולכן יש לסרב לבקשה להיתר או לחלופין להתנותה בחתימה מספקת של דיירים. ערר זה שב ומעלה את הסוגיה של מידת ההתערבות של מוסדות התכנון במחלוקות קנייניות וסמכות ועדת הערר לסרב לבקשה להיתר לאור קיומה של מחלוקת קניינית. ועדות הערר עמדו על מידת ההתערבות של מוסדות התכנון במחלוקת קניינית בשורה רבה של החלטות (מעל עשרים החלטות בשנתיים האחרונות), ר' לשם הדוגמא בלבד: ערר (דרום) 6089/09 ‏‏ רחל רון נ' הועדה מקומית לתכנון ולבניה, אשקלון (), ערר 417/08 יצחק שמעוני נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (), ערר 128/08 גלעדי נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (), ערר 342/07 נדונה נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (), ערר 117/09 אברמסקי ואח' נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (), ערר 128/10 ירחמיאל נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, ערר 95/10 רות מור נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (), ערר 316/10 עציון ברסלם נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (), ערר 337/10 צייגר נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים () ועוד רבות. העמדה של ועדת הערר בכל אחת ואחת מההחלטות דנא הינה זהה וברורה, כאשר העיקרון שעולה מהפסיקה, ואשר אומץ בהחלטות דלעיל הינו, כי מוסד התכנון לא ידון ולא יכריע במחלוקות קנייניות. לפיכך, כל אימת שעל פני הדברים יש למבקשי ההיתר זכות קניין, ואף אם קיימת מחלוקת לגבי זכות זו, מוסד התכנון יידון בבקשה להיתר, כמובן מבלי שתהיה בכך הכרעה קניינית. עוד הבהירה ועדת הערר כי ההלכה הינה, כי כאשר קיימת מחלוקת כנה לעניין זכויות הקניין, הרי במישור הסוגיה האם לדון בבקשה להיתר בהקשר התכנוני פועלת המחלוקת לטובת מבקש ההיתר, כך שבמקרה שכזה מוסד התכנון יידון בבקשה להיתר, כמובן מבלי שתהיה בכך הכרעה כלשהי במישור הקנייני. כך לשם הדוגמא נפסק, כי אף שאין חתימות של למעלה מ - 75% מבעלי הזכויות בבית המשותף לבניה ברכוש המשותף יש לדון בבקשה להיתר לגופה, היות ולא ניתן לשלול את האפשרות כי לאחר הנפקת היתר הבניה, יצליח מבקש ההיתר להחתים את הרוב הנדרש מתוך אלו שלא חתמו אך לא הגישו התנגדות. לעומת זאת, כאשר מספר המתנגדים (או העוררים) בפועל (כלומר לא אלו שמסרבים לחתום אלא אלו שמתנגדים פוזיטיבית) עולה על הרוב הנדרש לבניה, הרי במצב שכזה אין סיכוי, ולו גם תיאורטי, לבצע את הבניה המבוקשת, ולכן רשאי מוסד התכנון שלא לדון בבקשה להיתר לגופה. לאחרונה ניתן פסק דין מנחה נוסף בסוגיה וזאת בעניין עע"מ 2832/09 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים ואח' נ' בני אליעזר בע"מ () (להלן: "עניין בני אליעזר"), לטעמנו פסק דין זה אינו משנה באופן מהותי את ההלכה שהובהרה לעיל. ראשית פסק הדין מבסס את ההלכה כי מוסדות התכנון לא יכריעו במחלוקת קנייניות, ונצטט: "אין חולק, כי סמכות מוסדות התכנון מוגבלת לדיון בשאלות תכנוניות, וכי אין הם מוסמכים לדון בשאלות קנייניות: "בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של הענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד" (הדגשה שלי - ג.ה.). היות ומוסכם כאמור כי מוסד התכנון לא יידון, וממילא לא יכריע, בטענות הקניין, כיצד איפה ייקבע מוסד התכנון האם יש מקום לדון בבקשה להיתר במקרה וקיימת מחלוקת קניינית? בית המשפט העליון בעניין בני אליעזר עונה על שאלה זו, וקובע כי כאשר למבקש ההיתר אין "תימוכין קנייניים" אזי רשאי מוסד התכנון שלא לדון בבקשה להיתר, כמובן מבלי להכריע במחלוקת הקניינית: "יודגש, כי פסק הדין בעניין ט.ל.מ התייחס למצבים בהם יש "תימוכין קנייניים" לבקשת ההיתר, והתנגדות השותפים - שזכויותיהם מוגדרות - נבעה מטעמים תכנוניים. במצבים בהם התנגדות הצדדים נובעת מכך שהבקשה נעדרת תמיכה קניינית, רשאית הועדה לסרב לדון בבקשה:" במאמר מוסגר נציין, כי בית המשפט העליון נוקט במונח "רשאי" מוסד התכנון שלא לדון בבקשה להיתר, ומכאן עולה כי הוא אינו חייב שלא לדון בבקשה להיתר. לפיכך, בהתאם להלכת בני אליעזר, על מוסד התכנון לבחון האם למבקש ההיתר "תימוכין קנייניים", ובהעדר תימוכין שכאלו רשאי מוסד התכנון (אך כאמור לא חייב) שלא לדון בבקשה להיתר, כך שלא יימצא את עצמו מבטל את זמנו לריק בדיוני סרק. עם זאת, פסק הדין בעניין בני אליעזר אינו קובע מה הם אותם "תימוכין קניינים" הנדרשים על מנת שמוסד התכנון יידון בבקשה להיתר. למרות זאת, ברור כי מבקש ההיתר אינו חייב להראות כי יש לו את מלוא זכות הקניין הנדרשת על מנת לבצע את הבקשה להיתר, היות ובמקרה שכזה לא היה נזקק בית המשפט העליון לטרמינולוגיה של "תימוכין קניניים" והיה קובע כי על מבקש ההיתר להראות כי יש לו את מלוא זכויות הקניין הנדרשות על פי חוק המקרקעין לבצע את הבנייה המבוקשת. לפיכך, לטעמנו, במונח "תימוכין קנייניים" התכוון כב' בית המשפט העליון כי על מבקש ההיתר להראות כי על פני הדברים קיימת אפשרות קניינית סבירה כי יהיה באפשרותו לבצע את המבוקש בבקשה להיתר. כך, כל עוד קיימת אפשרות קניינית סבירה לבצע את המבוקש בבקשה להיתר, ואף שאפשרות זו שנויה במחלוקת ואינה ודאית, לא יכריע מוסד התכנון במחלוקת הקניינית וייראה במבקש ההיתר כבעל תימוכין קנייניים לביצוע המבוקש בהיתר הבניה. לעומת זאת כאשר האפשרות הקניינית לבצע את המבוקש בהיתר הבניה אינה סבירה, ובוודאי במקרה שהיא קלושה, אזי יקבע כי אין תימוכין קנייניים לדון בבקשה להיתר. בכל מקרה, כך או כך, לא תהיה בהחלטת מוסד התכנון לדון או לא לדון בבקשה להיתר משום הכרעה במחלוקת הקניינית לגופה. לאחר שסקרנו בהרחבה את העקרונות המנחים בהתערבות מוסד התכנון במישור הקנייני וכן את פסק הדין בעניין בני אליעזר ניישם עקרונות אלו על המקרה שבפנינו, וזאת לנושא הבניה ברכוש המשותף. אין מחלוקת כאמור כי הבנייה המבוקשת הינה על הרכוש המשותף. במקרה שבפנינו מדובר בבניין המכיל 18 יחידות דיור. המשיבים 2 הם המבקשים לבנות ברכוש המשותף, ומוסכם כי 10 דיירים חתמו על הבקשה להיתר, כאשר העוררים הם המתנגדים האקטיביים היחידים. לגבי יתר הדיירים לא ידועה עמדתם. אנו סבורים כי בנסיבות שכאלו קיימים "תימוכין קנייניים" לבניה המבוקשת ברכוש המשותף, ונבאר: אין חולק כי חוק המקרקעין מאפשר הרחבת דירת מגורים אף ללא הסכמת כלל הדיירים בבית המשותף וזאת ברוב של 75% של המחזיקים ברכוש המשותף וכן 2/3 מבעלי יחידות הדיור. אכן במקרה שבפנינו המשיבים 2 לא הציגו את הרוב הנדרש, אולם לא ניתן לשלול שלאחר אישור הבקשה להיתר יהיה בידם להחתים את הרוב הנדרש. לטעמנו במקרה שכזה, כאשר אחד או יותר מבעלי יחידות הדיור בבית משותף מבקש להרחיב את דירתו על חשבון הרכוש המשותף, כל עוד מספר המתנגדים בפועל אינו יוצר "רוב חוסם" (או למעשה "מיעוט חוסם"), ניתן לקבוע כי יש לו תימוכין קנייניים לביצוע הבניה. אנו סבורים כי גם מבחינה מוסדית ופרקטית דרך זו ראויה, ונבאר: במקרים רבים בעלי יחידות הדיור בבית המשותף אף שאינם מתנגדים להרחבה על חשבון הרכוש המשותף מסרבים לחתום על הבקשה להיתר כל עוד זו לא קיבלה אישור של מוסד התכנון. סירובם לחתום בשלב זה מבוסס על החשש (המוצדק) שלאחר חתימתם ולאור הערות מוסד התכנון תשנה הבקשה להיתר את פניה. דווקא לאחר שקיימת החלטה של מוסד התכנון לאשר את הבקשה להיתר מבחינה תכנונית, יהיה זה יותר קל למבקש ההיתר להחתים את דיירי הבית המשותף על הבקשה להיתר הסופית, ואף יותר קל לדיירי הבית המשותף להכריע האם לחתום על הבקשה להיתר שזו סופית. במקרה שבפנינו אין "רוב חוסם" של מתנגדים, כאשר רק העוררים מתנגדים כיום לבניה. לפיכך קיימת אפשרות סבירה כי לאחר אישור הבקשה להיתר ועוד טרם הבניה יחתים מבקש ההיתר את הרוב הנדרש לביצוע הבניה. בכך נבדל המקרה שבפנינו מהמקרה שנדון בעניין בני אליעזר. בעוד שבעניין בני אליעזר דובר על שני בעלי יחידות דיור בלבד. כך שגם באופן תיאורטי לא היה למבקש ההיתר את הרוב הנדרש בחוק המקרקעין ללא הסכמת המתנגד, הרי במקרה שלפנינו לא ניתן לשלול כי המשיבים 2 ישיגו את הרוב הנדרש. למעשה נסיבות המקרה שבפנינו דומות יותר לנסיבות שנדונו בעניין בבג"צ 879/89 בניני ט.ל.מ. חברה לבנין נ' הועדה המקומית חולון () מאשר בעניין בני אליעזר. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי המשיבים 2 הראו כי יש להם "תימוכין קנייניים" לביצוע הבניה המבוקשת. עוד נציין, כי אנו גם דוחים את הסעד החלופי של העוררים כי תנאי להוצאת היתר בניה תהיה חתימת דיירים נוספים על פני הבקשה להיתר, תנאי זה הופך את ההיתר ממסמך תכנוני למסמך קנייני בניגוד ללשון החוק ולתכליתו. יוטעם, אין כל מקור בדין המחייב את האזרח להחתים דיירים נוספים על גבי הבקשה להיתר. לטעמנו, כאשר מוסד התכנון מצא כאמור כי מבחינה קניינית קיימת אפשרות סבירה כי ניתן יהיה לבצע את הבניה המבוקשת בהיתר, תפקידו לדון מבחינה תכנונית בבקשה להיתר ולא ליתן הנחיות קנייניות כלשהן או להתנות את מתן ההיתר בחתימות נוספות. כאמור לעיל, מבקשי ההיתר הראו תימוכין קנייניים ולכן זכאים להנפיק היתר בניה, ככל שהמתנגדים סבורים כי הבניה מתבצעת בניגוד לחוקי הקניין, עליהם לפנות לערכאה המוסמכת. מספר יחידות הדיור בבניין בהתאם לתכנית 129/03/2 אין מחלוקת בין הצדדים כי מספר היחידות הרשום בתכנית 129/03/2 לבניין נשוא הערר הינו 12 יחידות. אין גם מחלוקת כי בפועל בנויות בבניין 18 יחידות דיור, ואף בלשכת רישום המקרקעין רשומות 18 יחידות דיור. העוררים טענו כי בעצם פער זה בין הבנוי בפועל לתכנית יש בכדי להוות עילה לסרב לבקשה להיתר. המשיבה 1 טענה כנגד כי יש לפרש את התכנית כמתירה 18 יחידות דיור, או לחלופין כי מדובר בטעות סופר, כאשר היה אמור להירשם 18 יחידות דיור ולא 12. לעניין הפרשנות, הרי אין כל דרך פרשנית לפרש את המספר 12 כמספר 18, ולכן לא ניתן להגיע לתוצאה זו בדרך פרשנית. לעומת זאת, מהמסמכים שהוצגו לנו ומהשתלשלות העניינים עולה באופן ברור כי אכן מדובר בטעות סופר בתכנית, כאשר בבניין היו 18 יחידות דיור שנים רבות טרם התכנית וכאשר אין כל אינדיקציה בתכנית כי זו התכוונה להפחית את מספר יחידות הדיור. לתוצאה דומה ניתן להגיע גם לאור זכויות הבניה אשר קובעת התכנית. עוד נציין, כי טענה זו מועלת על ידי העוררים שלא בתום לב מלא, כאשר אף דירותיהם מצויות בבניין והם מעולם לא העלו טענה כי הבניין בנוי בחריגה של 6 יחידות דיור מן האמור בתכנית. לאור האמור לעיל, לטעמנו מדובר בטעות סופר מובהקת בתכנית, אלא שהמוסד המוסמך לתקן את טעות הסופר הינו המוסד שאישר את התכנית ובמקרה שלפנינו הוועדה המחוזית ולא ועדת הערר. פגיעה בפינוי - בינוי עתידי הטענה האחרונה של העוררים הינה, כי יש בהיתר לפגוע בפינוי - בינוי עתידי. ראשית יוטעם כי לא מצאנו בבקשה להיתר כל פגיעה בתכנון של פינוי - בינוי. אכן, ייתכן כי אישור הבקשה להיתר יהיה לה השפעות כלכליות על הליך הפינוי - בינוי, ככל שיהיה כזה, אך לא יהיו לה כל השפעות תכנוניות. שנית, הלכה פסוקה היא, כי אין מקום לסרב לבקשה להיתר לאור תכנון עתידי ערטילאי, ר' ערר (ירושלים) 37/09 לאה כהן ואח' נ. הוועדה המקומית ירושלים ואח' () במקרה שבפנינו לא רק שאין תכנית מופקדת לגבי פינוי - בינוי במקום, אלא גם אין תכנית בהכנה ואף לא רעיון תכנוני. כלומר, למעט צמד המילים "פינוי בינוי" לא הציגו העוררים תכנית פינוי - בינוי שכזו, או אף התכנות לתכנית שכזו. ברור כי לא ניתן לסרב לבקשה להיתר הגיונית וראויה רק מהטעם כי אולי בעתיד תהיה תכנית פינוי - בינוי לבניין, ורק מן הטעם כי ייתכן ובמסגרת התכנית ידרשו מבקשי ההיתר יתר זכויות. סיכום לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר נכונה וראויה. עם זאת, מן הראוי להתנות את הוצאת היתר הבניה בתנאים הבאים: חתימה של קונסטרוקטור על מסמך מודפס במלואו בנוסח נספח י"ד לכתב התשובה, כאשר החתימה מאומתת על ידי עו"ד או פקיד הוועדה המקומית; אישור הוועדה המחוזית כי פורסם תיקון של טעות הסופר בענין מספר יחידות הדיור. הוועדה המקומית תבחן פעם נוספת כי תצהירי המהנדסים והחישובים הסטטיים הוגשו כדין. הריסת מבנהמבנה מסוכןמבנה