תכנית איפשרה זכויות בניה של 120% ב-3 קומות, בעוד אשר טענת העוררת היא, כי התכנית איפשרה זכויות בניה של 40% בגובה של 12 מ'. המשיבה טוענת כי אין להתערב בשומה המכרעת, לא נפלו בה פגמים מהותיים וטעויות חמורות וכי אין רלבנטיות למצב הקודם, שכן לא נקבעה השבחה בגין תוספת הקומות. אכן הסוגיה בעניין פרשנות התכנית במצב הקודם, סוגיה נכבדה היא והשמאי המכריע התייחס לעניין זה וניתח אותה, גם על סמך ניסיונו ברחבי העיר ראשון לציון, גם על סמך מקרים שעסק בהם בעבר באיזור התעשיה שם, ועל היתרים שניתנו בעבר, הכל כפי שפירט בהרחבה בשומה המכרעת. אלא שעניין זה הוכרע זה מכבר, גם על ידי בית המשפט, אולם, גם ע"י ועדת הערר בהרכבה הקודם. אשר על כן, שוב הסוגיה איננה עומדת יותר לפתחנו. ועדת הערר כבר הכריעה לגבי פרשנות של ההוראה הספציפית בתכנית רצ/1/1. אשר על כן, ממועד הכרעתה ואילך, שוב אין הוועדה המקומית נותנת יותר היתרים כפי שנהגה בעבר. משפסקה ועדת הערר כפי שפסקה, הרי ששוב לא ניתן להסתמך לא על ניסיון העבר ולא על היתרים שניתנו בעבר. מה גם שוועדת הערר אף קבעה במפורש, לגבי היתרים שניתנו טרם החלטתה, כי אף בהם אין לראות משום "נוהג", היות ונוהג מוטעה היו הם. אשר על כן, גם במקרה שלפנינו אין לראות, לא בהיתרים שניתנו ולא בניסיון העבר, משום "נוהג" אשר ניתן להסתמך בעניין זה. מה גם שממילא, כאמור, ניתנה החלטה של ועדת הערר אשר הכריעה בעניין פרשנותה של תכנית רצ/1/1, בדיוק בעניין זה. ממועד החלטתה ואילך, זוהי הפרשנות המחייבת, וממילא פסק אף נוהג כלשהו או פרשנות אחרת כלשהי, ככל שהיו כאלה עד למתן ההחלטה. עוד על נוהג, עקרונותיו, והתגבשותו, ועל כך כי אין להסתמך על נוהג מוטעה, נפנה להחלטתנו המקיפה והנרחבת בעניין, בערר 85036/09 חיים שינפלד נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה רמת השרון. מכל מקום, בענייננו, קבעה ועדת הערר ביום 16.11.03 בערר 009/02 א.ב.פר בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון: "הערר הוגש על החלטת הועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ... העוררת טוענת כי במצב הקודם, הנגזר מתכנית רצ / 114, רצ / 114 / 2 / א ורצ / 1 / 1, היו המקרקעין מיועדים לתעשייה ומותרת בהם בניה של 40% עד גובה 12 מ', מבלי שנקבעו מס' קומות, ועל כן ניתן היה להגיע למעשה עד 120% (40% X 3 קומות). הדבר אף היה נהוג ומאושר ע"י המשיבה לפחות עד שנת 1990 שלאחריה שינתה המשיבה את מדיניותה. לפי מדיניותה החדשה של המשיבה אושרו 120% באישור ועדה מחוזית לפי ס' 97 לחוק התו"ב, כפי הנראה בשל תכנית רצ / 2000 המופקדת, וכפוף לתשלום היטל השבחה. ... מעיון בתכניות הרלוונטיות סבורה ועדת הערר כי זכויות הבניה במצב הקודם היו 40% בניה בלבד ולא 120%, כך עולה מלשון התכניות. חיזוק לאמור אכן נמצא בפסק הדין בעניין ה"פ 649/93 אפריקה ישראל נ. ועדה מחוזית ואח' מלפני כב' הנשיא א. גורן באשר לניסוח דומה בתכנית שקבעה זכויות בניה של "20% 2 קומות" בו קבע כב' הנשיא כי מותרת בניה של 20% משטח המגרש בסך הכל בשתי הקומות גם יחד. חיזוק מסוים עוד יותר לאמור נקבע, באשר לתכנית רצ / 1 / 1 בת"א 1880/95 הצלחת יחזקאל בע"מ נ. ועדה מקומית לתו"ב ראשל"צ מלפני כב' השופטת בוסתן וראה גם בש"א 1108/01 חלקה 5 בגוש 3942 בע"מ נ. ועדה מקומית ראשל"צ מלפני כב' השופט ירון לוי. אין אנו יכולים לקבל אף את הטענה כי על בסיס נוהג שהיה מקובל אצל הועדה המקומית מן הראוי לראות זכויות אלה כבסיס למצב קודם. נוהג מוטעה או פסול אינו יוצר זכות קנויה אשר פגיעה בה מזכה בפיצויים או מאפשרת לראותה כבסיס לתביעה. זאת ועוד העוררת עצמה מודה כי הנוהג הופסק זמן רב לפני אישור התכנית הפוגעת (ר' למשל ה"פ 54/98 חירם נדאו ואח' נ. ועדה מקומית כפ"ס ואח' דינים מחוזי לג' (2) 33 ). יוצא כי על העוררת היה להביא בחשבון בשומתה את הגדלת זכויות הבניה מכוח התכנית מ - 40% ל - 120%, וכמו כן להביא בחשבון את השינוי בשימושים והאפשרות לשימוש מסחרי דבר שלא נעשה (ר' ע"א 1968/00 חב' גוש 2842 חלקה 10 בע"מ נ. ועדה מקומית נתניה (טרם פורסם)...". הנה כי כן, החל מנובמבר 2003 עת קבעה ועדת הערר כי זכויות הבניה במצב הקודם לתכנית רצ/5/1/ב/1 היו 40% בלבד ולא 120%, הרי שלא ניתן יותר לטעון כי נהוג היה אחרת ברחבי ראשון לציון, ועוד כיו"ב טענות שנשמעו בפנינו. אשר על כן, בעניין זה אנו מחזירים את השומה המכרעת לשמאי המכריע על מנת שיבחן את ההשבחה בהינתן המצב התכנוני הקודם על פי האמור בהחלטת ועדת הערר זה מכבר, לאמור: 40% בגובה 12 מ'. ככל שיש לערוך תיקונים ושינויים בשומה המכרעת ובתחשיב היטל ההשבחה, יעשה כן. הטענה השניה שנטענה כנגד השומה המכרעת היא בעניין תכנית רצ/1/1/יג, שעניינה קביעת שטחי שירות מירביים לייעודי הקרקע השונים בעיר. נטען כנגד קביעת השמאי המכריע כי התכנית לא הוסיפה זכויות בניה ושטחי שירות, למעט תוספת 20% זכויות לגלריות, מאחר וקדמה לכך החלטה של הוועדה המקומית מיום 9.6.94, שהוסיפה שטחי שירות. העוררת גם טוענת כנגד הניתוח שעשה השמאי המכריע בעניין פ"ד סמפלסט וקביעתו כי איננו מקבל את פסק הדין וכי פסק הדין אף שונה. המשיבה טוענת כי יש ליתן תוקף לנוהג הועדה המקומית להעניק שטחי שירות בהיתרי הבניה מכח החלטת הוועדה המקומית משנת 1994 במשך למעלה מ- 10 שנים, דבר שהשפיע על שווי המקרקעין, אף אם ההחלטה בוטלה משנכנסה לתוקפה תכנית רצ/1/1/יג. לחילופין, נטען כי לא ניתן לגבות היטל השבחה מכח ההחלטה משנת 1994, גם לא לפי פ"ד סמפלסט באשר איננה תכנית, הקלה או היתר לשימוש חורג. בנוסף, נטען כי גם לפני ההחלטה משנת 1994, ניתן היה לקבל היתרים לשטחי שירות מעבר לאחוזי הבניה שנקבעו בתכנית רצ/1/1, ואף ניתנו בשיעור הגבוה (70%) מזה שבהחלטה - 40%. בעניין זה כבר ניתנו כמה החלטות על ידינו, והסוגיות שהועלו כבר הוכרעו בהחלטות אלו. אשר על כן יהא זה למותר להאריך. על כן נסתפק בהפניה להכרעותינו בסוגיה זו בהחלטות אלו, החלות גם כאן, ואלו הן: ערר 8104/12 + 8119/12 הריבוע הכחול נדל"ן בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, וערר 8137/11 ועדה מקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' קבוצת אשטרום בע"מ, כמו גם הערותינו שם לעניין התייחסותו של השמאי המכריע לפ"ד סמפלסט, גם אם לא נצרך הדבר לגופם של דברים. כמו כן, בהינתן המגמה המסתמנת בפסיקה לאחרונה ברע"א 3002/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' אליק רון; וכן בבר"מ 2866/14 הילדה גוזלן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, וכאמור בהחלטותינו לעיל, אנו סבורים כי גם במקרה שלפנינו, אין מחלוקת בין הצדדים כי לא שולם היטל השבחה עד כה בגין תוספת שטחי השירות, ואין גם מחלוקת בין הצדדים כי העוררים הם החייבים בהיטל השבחה במועדים הרלבנטים. אשר על כן, גם בעניין זה אנו מחזירים את השומה המכרעת לשמאי המכריע על מנת שישום את ההשבחה בגין תוספת שטחי השירות כפי שנקבעו בתכנית רצ/1/1יג. בסופה של ההחלטה מצאנו להעיר בעניין החלטות הביניים שקדמו לדיון שהתקיים בפנינו בעניין הערבות הבנקאית אשר העוררת המשיכה להחזיק אצלה למרות פסיקת השמאי המכריע ולמרות חוות דעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואשר בגינה גם מתנהל הליך בין הצדדים בבית המשפט המחוזי. כפי שציינו, ספק אם ראוי היה לנהוג כך בנסיבות, ובפרט נוכח החלטות קודמות והיעדר תקדימים מסוג זה בעשרות הוועדות המקומיות המופיעות תדיר בפנינו. סוף דבר הערר מתקבל. השמאי המכריע יבחן שוב את ההשבחה הנגזרת בגין אישור תכנית רצ/1/15/1/ב/1 ורצ/1/1/יג על פי החלטתנו, וככל שיש צורך בעריכת תיקונים ושינויים בשומה המכרעת ובתחשיב היטל ההשבחה יעשה כן. אין צו להוצאות. בניהזכויות בניה