דרישת היטל השבחה בגין בקשת אישור לרישום זכויות בלשכת רישום מקרקעין העררים הוגשו בטענה כי לא היה מקום לשלוח דרישות היטל השבחה שכן לא אירע אירוע של מימוש זכויות. העוררות טוענות כי כל שביקשו הוא אישור לרישום זכויות בלשכת רישום מקרקעין, ואילו המשיבה סברה בטעות כי אירע מימוש זכויות. בערר אחד נטען כי מדובר היה בתוספת לחוזה חכירה ובשני נטען כי מדובר היה בהעברה ללא תמורה אל העוררת מבעלה. המשיבה טענה כי לא הוצגו בפניה כל המסמכים בענין זה ועל כן בדין נשלחו דרישת היטל ההשבחה. אין לעוררות אלא להלין על עצמן על כי לא טרחו להציג בפניה את כל המסמכים הרלבנטים בעת שנעשו כל ההעברות. אשר על כן, גם המשיבה מצידה ביקשה לחייב את העוררות בהוצאות. דרישת היטל ההשבחה בסך של כ-92,000 ₪, היא אותה דרישת היטל השבחה בשני העררים. יוער כי לא הוברר לנו עד תום מדוע הוגשו שני עררים בנפרד, מכל מקום את העררים שמענו במאוחד. ביום 24.11.13 ניתנה החלטה בערר לפיה : "בנסיבות העניין אנו מציעים כי הצדדים יידברו ביניהם בנוגע למסמכים הנדרשים למשיבה לצורך הוכחת זכויותיה במקרקעין של הגברת יפת שרה (העוררת בערר 8021/13). ב"כ העוררת בערר 8021/13 ימציא תוך 30 יום לב"כ המשיבה את כל המסמכים הרלבנטיים בעניין זה. ב"כ הצדדים יגישו הודעה משותפת ככל הניתן תוך 30 יום נוספים. ככל שלא ניתן יהיה להגיש הודעה משותפת יגיש כל צד הודעה נפרדת ובהמשך לכך יוחלט על המשך הטיפול בערר. אשר לעוררת בערר 8027/13 סבורים אנו לאחר שהוגשו המסמכים בדיון כי מתקיים כאן החריג שבסעיף 1(3) לתוספת השלישית היינו העברה מכוח דין ואשר על כן אין מדובר במימוש זכויות. אשר לטענות שונות אשר הועלו לעניין נוסח כזה או אחר בחוזה החכירה או בתוספת לו, מאחר ומדובר בנוסח סטנדרטי של חוזה החכירה של ממ"י ואשר מאות אלפי אזרחים אם לא יותר נאלצים לחתום עליו כמו שהוא, איננו סבורים כי לעניין היטל השבחה יש מקום להיכנס לנבכי ניסוח כזה או אחר גם אם ייתכן ניסוח מוצלח יותר, בהקשר של בחינת מהות הסוגיה בענייננו והיא כי כאשר מדובר בחתימה על תוספת לחוזה חכירה, מכוח סעיף 21 לחוזה החכירה המקורי או כפי שמוגדר על ידי ממ"י חוזה חכירה לתקופת חכירה נוספת, אין לראות בכך מימוש זכויות כאשר מדובר באותם צדדים". הצדדים השלימו תגובות ומסמכים כאמור בהחלטה וכן הגישו בקשות ותגובות נוספות. לאחר שעיינו במכלול הודעות ובקשות הצדדים ותגובותיהם, שהתקבלו לאחר הדיון וכן במסמכים שצורפו אליהם, אנו מחליטים כלהלן: המשיבה טוענת לגבי ערר 8021/13, כי רק כתוצאה מהעברת המסמכים לאחר החלטתנו, נודע לה לראשונה על העברת זכויות ללא תמורה, בשנת 1990, אל העוררת מבעלה. בעת שהוגשה הבקשה לאישור רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, לא טרחו העוררות למסור מיוזמתן את כל המסמכים הרלבנטים למשיבה, מהם יכלה ללמוד את שלמדה רק עתה, כי מדובר היה בהעברה ללא תמורה מאדם לקרובו לעניין ערר 8021/13 ובהעברה מכח דין לעניין ערר 8027/13. לו ידעה על כך במועד, היו נמנעים כל ההליכים, לרבות הוצאת דרישת היטל ההשבחה על ידה. לפיכך, לטענתה גם אין לחייבה בהוצאות, ויש לחייב את העוררות בהוצאות בגין מחדלן. העוררות לעומת זאת, עומדות על פסיקת הוצאות ומדגישות כי מיד כשהתקבלו דרישת היטל ההשבחה, פנו למשיבה והעמידוה על טעותה. אולם, היא המשיכה לעמוד על שלה. על כן אין לה אלא להלין על עצמה בגין מחדלה שבמשלוח דרישת היטל ההשבחה למרות שלא היה כל אירוע של מימוש זכויות. בהמשך להחלטתנו מיום 24.11.13, ונוכח המסמכים והודעות הצדדים, אנו מחליטים כי גם לגבי ערר 8021/13, לא היה אירוע של מימוש זכויות, היות ומדובר היה בהעברה ללא תמורה מאדם לקרובו. סוף דבר אם כן הוא כי: לעניין ערר 8027/13 - כאמור בהחלטתנו מיום 24.11.13, מדובר היה בהעברה מכח דין. בערר 8021/13 - מדובר היה בהעברה ללא תמורה מאדם לקרובו. אשר על כן בשני העררים לא היה מימוש זכויות. סעיף 4(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, קובע כי: "(1) ההשבחה תיקבע בידי שמאי מקרקעין בסמוך לאחר אישור התכנית, התרת השימוש החורג או מתן ההקלה; אולם רשאית הועדה המקומית לדחות את עריכת שומת ההשבחה עקב אישור תכנית עד למימוש הזכויות במקרקעין שבהם חלה ההשבחה (להלן - דחיית השומה עד למימוש הזכויות)" סעיף 5 לתוספת השלישית קובע כי: "אושרה תכנית ולא החליטה הועדה המקומית על דחיית השומה עד למימוש הזכויות, תערוך הועדה המקומית, על פי חוות דעת של שמאי מקרקעין, לוח שומה לכל התכנית שאושרה, ובו יפורטו המקרקעין שהושבחו עקב אישור התכנית ושיעור השבחתם." על פי הוראות החוק את ההשבחה יש לקבוע סמוך לאחר מועד אישור התכנית. הוועדה המקומית רשאית לדחות את עריכת השומה עד למימוש הזכויות. במקרה שלפנינו עולה כי נערכה שומת היטל השבחה טרם מימוש זכויות. אין מדובר במעשה אסור כפי שטוענים לו באי כח העוררות. כאמור, על פי החוק, את ההשבחה יש לקבוע, מלכתחילה, סמוך לאחר אישור התכנית. הוראת סעיף 4 לחוק היא זו המאפשרת לוועדה המקומית לדחות את עריכת השומה למועד מימוש הזכויות, או כפי שנאמר בפסיקה בלשון ציורית יותר, למועד בו הנישום גם "נפגש עם הכסף", ו"מתעשר", או אז ניתן יהיה לגבות ממנו את היטל ההשבחה, בשיעור של 50% מההשבחה שארעה בפועל, משמימש את זכויותיו במקרקעין. סעיף 7 (א) לתוספת השלישית לחוק קובע כי: "ההיטל ישולם לא יאוחר מהמועד שהחייב בו מימש זכות במקרקעין שלגביהם חל ההיטל, ורשאי החייב לשלם מקדמות על חשבונו עוד לפני קביעת שומת ההשבחה." אשר על כן, בנסיבות שלפנינו, למעשה, רשאיות העוררות להחליט האם ברצונן לשלם את שומת היטל ההשבחה עתה או להמתין למימוש הזכויות. מכל מקום, העוררות ביקשו בעררים לבטל את דרישת היטל ההשבחה, וגם המשיבה, בסעיף 12 להודעתה מיום 11.5.14, ביקשה מוועדת הערר לבטל דרישת היטל ההשבחה שהיא עצמה הוציאה. אשר על כן, גם אם בנסיבות העניין אין צורך דווקא בביטול דרישת היטל ההשבחה, הרי שנוכח הודעות ובקשות הצדדים בעניין זה, אנו מבטלים את דרישת היטל ההשבחה. אשר על כן העררים מתקבלים, ודרישת היטל ההשבחה מבוטלת. אשר לדרישות ההדדיות של ההוצאות: בנסיבות העניין, נוכח השתלשלות העניינים כפי שנפרשה בפנינו אנו מחליטים להשית הוצאות סמליות בלבד על המשיבה בכל אחד מהעררים. אשר על כן, המשיבה תישא בהוצאות בכל אחד מהעררים בסכום של 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סה"כ 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בשני העררים. ההוצאות ישולמו תוך 60 יום. לאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רישום זכויותמקרקעיןהיטל השבחהרישום מקרקעין