ואף לאחרונה, פסק השופט מודריק בעמ"נ (ת"א) גלר 33103-02-12 גלר דוד ואאורה ו- 26 אח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, כי אין להתערב בשומה המכרעת כל עוד לא נפל בה פגם של פסלות מינהלית, ואף יצא כנגד מתן לבוש משפטי לטענות שמאית גרידא כנגד שומה מכרעת, וכך פסק וקבע: "תמים דעים אני עם המשיבים שאין מקום להתערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בחוות דעתו של שמאי מכריע אם זו נערכה כדת ודין ואין בה פגם של פסלות מנהלית. עמד על כך כב' השופט יורם דנציגר: ככלל עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית אותה ערך שמאי או מעריך מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי או המעריך בניגוד לכללי הצדק הטבעי כגון תחת השפעה בלתי הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום לב...אין מקום ... להשיג על שיקול דעתו המקצועי של שמאי או מעריך ... [בג"צ 1168/07 יפה נוף נ' הפלר; ע"א 609/93 מרום שרתי תעופה נ' רשות שדות התעופה]. כל שעשו באי כוח הרשויות הוא ניסיון לעטוף את ההכרעה השמאית בגלימה של טיעונים הנחזים להיות "משפטיים". אולם, הניסיונות המרובים להחלפת ה"אדרת" לא שינו את דמותה של "הגברת". זו נותרה כפי שהייתה הכרעת שמאי מכריע, יסודית, מפורטת ומנומקת, המבוססת על שיטתו השמאית שהוסברה לפרטיה לוועדת הערר (השמאי "הגן" על חוות דעת בעדות ממושכת לפני ועדת הערר). אין כל מניעה שוועדת הערר תאמץ את מסקנות השמאי המכריע. היא מינתה אותו על מנת להסתייע בחוות דעתו. הוועדה אינה צריכה להתערב בשומה המכרעת אלא אם כן, נמצא בה פגם היורד לשורש תקופתה מבחינת דיני המנהל הציבורי." ובהמשך: "...בהינתן הכלל הבסיסי שכבר הוזכר רצוא ושוב שבית המשפט, כמו גם וועדת הערר, אינו אמור להתערב בשומה מכרעת שנערכה על פי נתוני בסיס הולמים והיא מושתתת על שיטות שמאיות מקובלות. כך אמר בית המשפט לעניינים מנהליים: אין זה תפקידה של הוועדה לבחון את הנכונות ההחלטה השמאית אלא את תקינות וסבירות מהלכי גיבושה. די לוועדה שתשתכנע שהשומה לא נערכה בחלל ריק וכי היא נסמכת על מגוון מקורות מידע ובסיס נתונים מספיק וראוי [עת"מ (ת"א) 267/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה נ' בובליל]." (עמ"נ 33103-02-12 גלר ו-26 אח' .נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון ואח', שם, בעמ' 11). זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי, אפילו אם נפלו טעויות בשומה מכרעת, אין להתערב בה, וכך קבע: "... מקום בו אימצה הערכאה המבררת את מסקנות המומחה המוסכם, ובהעדר טעות היורדת לשורשו של עניין, תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב במסקנות אלה. כך אפילו ניתן להצביע על טעויות אפשרויות בחוות הדעת או על דרכים אלטרנטיביות לגיבוש המסקנות." (כב' המשנה לנשיא (בדימ') השופט אליעזר ריבלין, ע"א 5154/10, 5523/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה ואח', נ' כלפון נווה ארזים בע"מ, סעיף 15 סיפא לפסק הדין, עמ' 12, ). כפי שכבר קבענו ברבות מהחלטותינו שחלקן גם נזכרו לעיל, לא די במחלוקות מקצועיות שמאיות, לגיטימיות ככל שתהיינה, שיש לעוררים או לשמאי מטעמם עם קביעותיו של שמאי מכריע כדי להביא להתערבותנו. כפי שפסק בית המשפט העליון, וכפי שציטטנו לעיל, אין להתערב גם אם "ניתן להצביע על טעויות אפשריות בחוות הדעת או על דרכים אלטרנטיביות לגיבוש המסקנות". (פ"ד כלפון נווה ארזים בע"מ, לעיל) קווים מנחים להיקף התערבות ועדת הערר בהחלטת שמאי מכריע, פורטו במספר החלטות ופסקי דין שניתנו לפני התיקון ונראה כי לא יהא זה למותר לחזור על כמה ממושכלות היסוד בעניין זה. בעמ"נ 102/04 ועדה מקומית לתכנון ובניה רמלה נ' אגרנטי, קבעה השופטת קובו, כי: "חוק הבוררות התשכ"ח - 1968, הוחל על ההליך המתקיים בפני השמאי המכריע (ראה סעיף 198 י' לחוק). בהתאמה מגביל הוא את יכולת הביקורת של ועדת הערר כערכאת ערעור על החלטת השמאי המכריע והיא קיימת באותם מקרים בהם מראה אחד הצדדים פגם או דופי חמור בשיקול דעתו של השמאי, כאמור. משהפעילה ועדת הערר את שיקול דעתה ובחנה את חוות הדעת של השמאי המכריע ולא מצאה בו פגם או דופי חמור, בדין אימצה את חוות דעת השמאי כחוות דעת נכונה". (ההדגשה שלנו. כן נפנה בעניין זה לערר 117-119/99, 128/99 הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה נ. אשר שולמן ואח'). בערר 184/02 ועדה מקומית לתכנון ולבניה ראש העין נ. לוי אלשייך ואח', נ[] קבע כי: "ועדת הערר אינה נוטה להתערב בהכרעת שמאי מכריע הדן בעניין מקצועי שבמומחיות בדומה לבורר, אלא אם נפלו פגמים חמורים בהכרעתו. אין זה ראוי לדעתנו להתערב בהכרעתו של שמאי מכריע אלא אם נפל פגם מהותי או טעות על פני הכרעתו שאינם בגדר חילוקי דעות שמאיים לגיטימיים. שמאי מכריע כשמו כן הוא, עליו להכריע בין עמדות הצדדים ולהיות מעין בורר לפי דין אפילו שאינו משפטן מקצועי. תפקיד זה הוא רחב יותר מתפקיד של שמאות גרידא או תפקיד של שמאי המעריך ערכו של נכס או פגיעה בו כשמאי מטעם בימ"ש או שמאי המעריך נכס לצורך מכירה או שעבוד לבנק." (ההדגשה שלנו). לעניין היקף ההתערבות בהחלטת שמאי מכריע פסקה כב' השופטת גרסטל בע"ש 215/00, 231/00 (מחוז ת"א - יפו) הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה נ. סודרי: "אין להתערב בקביעתו של השמאי המכריע בכל האמור להכרעות מקצועיות שבתחום מקצועיותו של השמאי המכריע, אלא אם מראה אחד מהצדדים פגם או דופי חמור בשיקול דעתו של השמאי המכריע. זאת יש ללמוד מהחלתו של חוק הבוררות התשכ"ח - 1968, על הליך בפני השמאי המכריע (סעיף 98 (י) לחוק) המגביל את יכולת הביקורת של ועדת הערר כערכאת ערעור על החלטת השמאי המכריע." (ההדגשה שלנו. כך הוחלט גם בערר 103/06 צדוק נח ואח' נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות; ערר 102/06 ועדה מקומית ראשון לציון נ. חיה ויהודה הוצלר; ובערר 494+495/07 פנינה קליין ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק ואח'.) כן נפנה לדברים שאמרנו בערר 276/07 שפיץ אביבה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה ואח' : "בפתח דברינו לא יהא זה למותר לחזור ולהדגיש מושכלות יסוד בעניין היקף התערבותנו בערר על החלטת שמאי מכריע. היקף התערבותנו בערר מסוג זה הינו מצומצם, ורק לאותם מקרים בהם: "מראה אחד הצדדים פגם או דופי חמור בשיקול דעתו של השמאי". וכן לעררים: ערר 128/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה .נ. סלם פרץ; ערר 170+177/07 לוי דוד ואח' .נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מצפה אפק ואח'; וכן ערר הר/ 95444/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה .נ. כהן מרגריטה ואח' ועוד ." ועדת הערר חזרה אף ביתר שאת, על עקרון זה של היקף ההתערבות המצומצם בהחלטת שמאי מכריע ורק במקרים יוצאי דופן, בעררים 9010+9011/09 ברק עזרא ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה ואח', וכך אמרנו בין היתר: "לביסוס טענותיה ציינה חברת חשמל את החלטת ועדת הערר בירושלים בעניין לוי. אולם מאז ניתן גם פסק דין בערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים, עמ"נ (י-ם) 543/08 רחמים לוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פסק דין מיום 5.8.09), שם חזר בית המשפט לאחרונה, על הפסיקה הידועה (ללא כל ציון גישות אחרות כלשהן כטענת חברת חשמל), לפיה: "על פי הפסיקה אין להתערב בשיקול דעתו של השמאי המכריע בעניינים הנוגעים לתחום מקצועיותו אלא במקרים יוצאי דופן בהם נמצא כי נפל פגם חמור בשיקול דעתו, או כאשר מתקיימות עילות ההתערבות שבסעיף 24 לחוק הבוררות (ראו, למשל, עמ"נ (ירושלים) 337/05 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' פלבר, ניתן ביום 7.3.06, בפיסקה 24)." לאור כל האמור לעיל לא מצאנו בסיס להתערב בהכרעת השמאי המכריע ולהנחותו "לתקן" את שומתו כבקשת העוררים." על טענות שאין מקומן בערר על שמאי מכריע, עמדנו בערר 9003+9004/10 חברת חשמל לישראל בע"מ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה ואח', לאמור: "רוב הטענות בעררים ובכתבי התשובה היו חזרה על טענות הצדדים בעררים המקוריים, אשר השמאי המכריע כבר הכריע בהם, ואשר אין מקומם בערר על שמאי מכריע. היקף התערבותנו בשומה מכרעת הינו מצומצם, אך ורק כאשר נפלו בה פגמים מהותיים או דופי חמור. על מנת שלא להאריך נסתפק בעניין זה בהפניה לעמ' 6-4 להחלטתנו בעררים 9010-9011/09 ברק עזרא ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה ואח'. אשר על כן התמקד הדיון בפנינו אך ורק בטענות הצדדים לפגמים מהותיים וטעויות חמורות בשומה המכרעת". על חילוקי דעות מקצועיים שבין שמאי הצדדים ובינם לבין השמאי המכריע, אשר יש להניח כי יוותרו בעינם גם לאחר הכרעתו, ואשר אין בהם כשלעצמם כדי להוות עילה להתערבותנו, עמדנו בערר 64+65/09 קיבוץ נצר סירני ואח' נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה גזר ואח', לאמור: "כפי שגם הערנו לצדדים בדיונים שהתקיימו בפנינו, אין מקום להתפלמסות של שמאי הצדדים עם הכרעות של השמאי המכריע. מטבע הדברים, חילוקי הדעות המקצועיים שבין שמאי הצדדים ובינם לבין השמאי המכריע, ימשיכו לעמוד בעינם גם אחרי הכרעתו ואפילו אחרי הכרעתנו שלנו, שכן כבר לימדונו חכמים, כפי שניתח בהרחבה, מורי ורבי המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, פרופ' מנחם אלון, בע"א 61/84 יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי, בהרחיבו בנושא מעלות הפשרה מול עשיית דין, כי: "נימוקים רבים ניתנו לעדיפות הפשרה על הדין. כאמור, יש בפשרה משום הבאת שלום בין בעלי הדין, והרי זוהי אחת המטרות הנכספות של עשיית משפט צדק. מאלף הוא מדרש ההלכה שבמכילתא (מסכתא דעמלק, יתרו פרשה ב', על הפסוק בשמות י"ח ט"ו: "כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו", זה לשונו: "ושפטתי בין איש - זה הדין שאין בו בפשרה; בין רעהו - זה הדין שיש בו פשרה, ששניהם נפטרין זה מזה כרעים." ולא זו בלבד, אלא מונעת היא הרגשה של עשיית עוול ופגיעה באמת מצד בעל הדין שהפסיד בדינו: "לפי שהפשרה היא בהסכמת ורצון שניהם; מה שאין כן הדין, שלעולם לפי דעת המתחייב (מי שיצא חייב דינו - מ'א') אין מוחל טענתו נגד בעל דין חבירו, אף שיצא חבירו זכאי בבית דין נגדו" (חידושי מהרש"א - ר' שמואל איידלס, מגדולי פרשני התלמוד בתחילת המאה השבע עשירה, פולין); סנהדרין, יב, ד"ה אוהב שלום). (שם בעמ' 477, מול האותיות ה-ז) (ההדגשות שלנו). יש להניח כי נדירים יהיו המקרים בהם מי משמאי הצדדים יקבלו את הכרעת השמאי המכריע ויאמרו אכן טעינו והצדק עמו, שהרי "לעולם לפי דעת המתחייב אין מוחל טענתו נגד בעל דין חבירו". על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן במחלוקת בין מומחים בעלי מקצוע, אשר הנחת המוצא לגבי כל אחד מהם היא כי "אומן לא מרע אומנותיה". בכמה וכמה מקומות אמרנו כי המרחק בין חילוקי דעות שמאיים מקצועיים, לגיטימיים כשלעצמם, לבין התערבות בשומה מכרעת, הינו רב." (עמ' 6-5 להחלטה, ). ועוד עמדנו שם על מיתחם שיקול הדעת המקצועי של שמאי מכריע, אשר גם בו לא נתערב, וכך אמרנו: "שוב נעיר, גם אם ייתכן מישרע של תוצאות אפשריות לעניין השווי בתוך מיתחם הסבירות, וגם אם מי משמאי הצדדים היה קובע שווי שונה, הרי שכל עוד ערכי השווי שקבע לבסוף השמאי המכריע, מבוססים ומנומקים הם ונמצאים בתוך מיתחם סבירות שיקול דעתו המקצועי, אין מקום להתערבותנו." (ההדגשה שלנו, ערר 64+65/09 קיבוץ נצר סירני ואח' לעיל, שם בעמ' 15 למטה). לפיכך, למשל, נקבע בערר (ת"א) 95010/10 שלומית ברעלי .נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב כי: "כך למשל נטענו, בין היתר, טענות שונות על שיקולים שמאים כאלה ואחרים שלדעת העוררים היה על השמאי לקחת בחשבון, כגון הפחתה כזו או אחרת, קביעת מקדם בשיעור כזה או אחר, או חישובים כאלה או אחרים שעליהם חלוקים העוררים עם השמאי המכריע. כל אלו טענות שאין בהן כדי להביא להתערבותנו בשומה המכרעת. נעיר גם כי עיון בשומה המכרעת מעלה כי הטענות שנשמעו בפנינו הועלו גם בפני השמאי המכריע, כאשר גם מפרט את הטענות, מנתח, מסביר ולאחר מכן מפרט ומנמק את קביעתו... לאחר מכן הוא מפרט את תחשיבי הצדדים בעניין זה ואת הכרעתו. עניינים אלו עניינים שמאיים מקצועיים מובהקים הם, שאין מקום להתערבותנו בהם. כך גם טענות העוררים בעניין הפחתת המקדמים. עיון בשומה המכרעת מעלה כי השמאי המכריע מסביר, מפרט ומבסס כל אחת מהכרעותיו המקצועיות, תוך פירוט מלא של טענות הצדדים, זאת מעבר לכך כי מדובר לגופם בעניינים שמאיים מובהקים, אשר לא נתערב בהם. כאמור לעיל, אין מקום לעלות שוב בערר על שמאי מכריע טענות שהועלו בפני השמאי המכריע, נדונו על ידו, ונדחו. כן גם אין מקום להעלאת טענות חדשות בערר על שמאי מכריע שלא הועלו ושלא נדונו בפניו. הדברים שנאמרו בפס"ד "לב הגליל", לעיל, בעניין זה, חלים גם כאן לאמור: "השמאי המכריע ערך בדיקה עצמאית והגיע למסקנות מבוססות משל עצמו. בהעדר כל ראיה כי קיים פגם או דופי חמור בשיקול דעתו אין להתערב בשמאות המכרעת, הן לגבי שווי הקרקע והן לגבי שווי המבנים והם גבי גובה הפיצוי. על כן, סבורני כי אין לקבל את טענות המערערת לעניין זה ולהתערב בהחלטת ועדת הערר, אשר לא התערבה בקביעתו של השמאי המכריע. נראה, כי במקרה הנוכחי, משנתן השמאי המכריע דעתו על הגישות האפשריות לקביעת השומה, משעמדה ועדת הערר על דרך הקביעה ועל ישום ההלכות הרלבנטיות, אותן יישם השמאי, - אין מקום להתערב ואין מקום לקבוע כי על הוועדה היה להתערב בחוות דעתו." (עמ' 8, שם. כן נפנה בעניין זה לערר 9025-9030/11 צבי קופרלי ואח' .נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון; ערר ת"א 85017/11 פארק טאוארס בע"מ .נ הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן, פורסמו בנבו). במקום אחר אמרנו כי: "ככלל, ועדת הערר איננה מתערבת ואיננה מוסמכת להתערב גם לא בדרך הסקת המסקנות בשומה. ועדת הערר תתערב בשומה מכרעת אך ורק אם יוכח כי נפלה טעות כה מהותית או דופי כה חמור בשומה המכרעת, וזאת בין אם בדרך הסקת המסקנות בה ובין במסקנותיה, או בכל ענין אחר בשומה המכרעת, עד כי אין מנוס מהתערבותה." (ערר (ת"א) 95032/11 מגדלי התמרים בע"מ נ' אבירם אליהו ומרגלית ו- 71 אחרים (שם בעמ' 2); כן נפנה לערר 8038/11 גולדן פוינט בע"מ .נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה. כל הדברים הללו חלים גם במקרה שלפנינו. כל זאת לא אמרנו, ואף הארכנו, אלא משום שאין ועדת הערר זו בוחנת כל עמוד ועמוד בשומה מכרעת וכל טענה וטענה לטעות כפי שטוענים העוררים. בית המשפט פסק ואמר את דברו כאמור, כי גם במקרה בו ניתן להצביע על טעויות אפשריות בשומה מכרעת, לא די בכך כדי להביא להתערבותנו בשומה מכרעת (פ"ד כלפון לעיל, שאישר את החלטתנו). על אחת כמה וכמה, כאשר כל הטענות שנטענו בערר כנגד השומה המכרעת שמאיות הן במהותן, ומבקשות הן, לא רק כי ועדת הערר תשים את שיקול דעתה במקום שיקול דעתה המקצועי של השמאית המכריעה - שאף זאת איננו עושים כלל ועיקר - אלא מבקשות הן כי יקבע כי יש להעדיף את שיקול דעתם על פני שיקול דעתה של השמאית המכריעה. זאת וודאי וודאי שאין לעשות. כאמור, בידוע הוא "שאין מוחל טענתו נגד בעל דין חבירו" וכפי שאמרנו בערר קיבוץ נצר סירני: "יש להניח כי נדירים יהיו המקרים בהם מי משמאי הצדדים יקבלו את הכרעת השמאי המכריע ויאמרו אכן טעינו והצדק עמו" (שם בעמ' 6). לא די באי קבלת הדין, כדי להביא לכך כי נתערב בשומה מכרעת ונקבע כי שמאית מכריעה טעתה, אך ורק משום שלא ראתה עין בעין עם העוררים, או עם מי מבעלי המקצוע מטעמם. כך גם על פניהם של דברים וגם לגופם, לא נמצא מקום כלל לטענות השמאיות שהועלו כנגד השומה המכרעת. כך למשל, לא היה מקום כלל לטענות כנגד מועד העסקאות או ניתוחם. די למשל אם נזכיר את הוראת התקינה השמאית לפיה מדובר על עסקאות בטווח של שלוש שנים מהמועד הקובע, וכך נקבע שם בסעיף 5.9: "5.9 עסקאות בנכס הנשום הסמוכות למועד הקובע פרוט עסקאות מכר זכויות בנכס הנשום (אם בוצעו) ככל שידועות לשמאי וככל שמצויות במאגרי המידה של רשות המיסים, שמועדן סמוך למועד הקובע לשומה בטווח של עד 3 שנים." על ענין זה וניתוח הוראות התקינה השמאית בהקשר זה שנעשה על ידינו, נפנה לערר (ת"א) 95006/09 נטלי פלדשי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון. מעבר לטענה כללית וסתמית שנטענה ע"י העוררים על מועד העסקאות, העוררים לא פירטו ונימקו מדוע לטענתם, יש "טעות מהותית" בפירוט עסקאות שנערכו 16 חודשים לאחר המועד הקובע, וגם לא טרחו לפרט כיצד טענה זו מתיישבת למשל, עם הוראות התקינה השמאית. כך גם, למשל, טענתם כי מחירי העסקאות משקפות "עליית מחירים כללית", גם היא נטענה באופן כללי, ללא כל פירוט וביסוס על מה היא נסמכת, ועוד כיו"ב טענות שנטענו על ידם כנגד השומה המכרעת, מצד כזה או אחר, או אף בזלזול מה כלפי השומה המכרעת, שאף אם ענין של סגנון הוא, ספק אם היה לו מקום בנסיבות אלו. גם כאן הארכנו אף שלא לצורך, שכן הטענות השמאיות עצמן שנטענו כנגד השומה המכרעת, נטענו כולם באופן כללי וסתמי, וללא כל ביסוס ופירוט. זאת, מעבר לכך שכאמור, אלו מסוג הטענות המקצועיות-שמאיות, המצויות כל כולן בתחום המומחיות המובהק של שמאי מכריע, אשר ועדת הערר לא תתערב בהן. סוף דבר, אם כן הוא כי, הערר נדחה. העוררים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. מיסיםשומה