בשומה המכרעת נקבע היטל השבחה בסכום של 627,000 ש"ח, בגין אישור תכנית פת/14/2003א', ליום 11.3.05; בסכום של 41,500 ש"ח, בגין אישור תכנית פת/מק/57/2003, ליום 27.9.11; ובסכום של 1,593,777 ש"ח, בגין הקלות, ליום 10.11.11. בשומת הוועדה המקומית נקבע היטל השבחה בסכום של 2,150,000 ש"ח, בגין אישור תכנית פת/14/2003א', ליום 12.3.05; בסכום של 343,000 ש"ח, בגין אישור תכנית פת/57/2003, ליום 27.9.11; ובסכום של 605,000 ש"ח בגין הקלות ליום 10.11.11. הטענה היחידה שנטענה בערר שלפנינו היא, כי גם אם שמאי מכריע יכול להגיע למסקנה כי ההשבחה גבוהה מההשבחה שנקבעה בשומת הועדה המקומית - אין סמכות לוועדה המקומית לגבות מהעוררת היטל השבחה הגבוה מדרישת היטל ההשבחה בשומתה. לא נטען לטעויות בשומה המכרעת. נטען כי שמאי מכריע כשמו כן הוא - מכריע בין עמדות הצדדים. גם אם מבחינה שמאית הוא מגיע לתוצאה שונה, הסכום שיגבה "יהיה לעולם בתווך בין עמדות הצדדים" (עמ' 2 לפרוטוקול). ב"כ העוררת טען כי יש להקיש לעניין זה מפקודת מס הכנסה, הפנה לע"א 8305/06 הקודחים שבת בע"מ נ' מד"י- אגף המכס ומע"מ אשדוד, וטען כי שם ישנה הוראה מפורשת - סעיף 156, וגם לגביה ישנם תנאים לתחולתה, מה שאין כן בעניין היטל השבחה. בסוגיה זו ניתנו זה מכבר החלטות רבות, רבות על ידינו. ספק רב אם היה מקום להגשת ערר שוב בסוגיה זו. בהחלטות אלו ניתחנו בהרחבה את מטרתו ותכליתו של תיקון 84 לחוק, ומתוך כך את הורתו ולידתו של מוסד השמאי המכריע שבתיקון, את מעמדו המיוחד, ואת סמכויותיו וחובותיו שבעריכת השומה המכרעת. בהחלטות אלו כבר נדחו טענות מסוג אלו שנשמעו בפנינו בערר זה. החלטות החל בערר (ת"א) 85157/10 שם טוב דרור נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב; עבור דרך ערר מרכז 8059/10 פלדינוקס נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה נס ציונה; ערר 85168/10 (ת"א) בינה רטנבך נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אונו; ערר (מרכז) 8161/11 חברת הוניגמן ובניו בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון; ערר 8148/11 (מרכז) אברהם ברוך שקד נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה; ערר 8030/12 אוברקוביץ מנחם נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה; ערר 8001/12 קרייזי ליין פיתוח ונדל"ן בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה; ערר 8027/12 קטלוב סימון נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים; ערר 8101/12 דוד אפרתי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רחובות, ועוד. בהחלטות אלו, עמדנו בהרחבה על הוראות תיקון 84 וניתחנו את הוראותיו, מטרתו ותכליתו. קבענו בין היתר, כי סמכותו וחובתו של השמאי המכריע לקבוע ההשבחה לאשורה ואת גובה היטל ההשבחה, בין אם יהיה גבוה ובין אם יהיה נמוך משומות הצדדים שהוגשו לו, וכי חובתה של הוועדה המקומית לגבות היטל השבחה על פי השומה המכרעת. כך קבענו בין היתר, בערר תא/85046/09 קמור בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה ת"א (לעיל): "גם את הטענה כי שמאי מכריע איננו מוסמך לערוך בדיקות עצמאית ולהביא נתונים משלו - אנו דוחים. ההיפך הוא הנכון. דווקא לשם כך, אם לא בעיקר לשם כך, בא לעולם תיקון 84 לחוק התכנון והבניה, אשר בא למנוע עריכת הסכמים בלתי ראויים בעניין היטל השבחה בין הוועדה המקומית לנישום." לא זו בלבד, שהשמאי המכריע איננו כבול כלל, לא לטענות הצדדים ולא לשומות הצדדים, אלא שחובה עליו לערוך בדיקות עצמאיות משלו, על מנת להגיע לתוצאה, האם יש או אין השבחה במקרקעין ולקבוע את שיעורה. דברים מפורשים בענין זה נאמרו ע"י כב' השופטת (בדימ') פרוקצ'יה, בפסק דינה בענין ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ תל דר נכסים והשקעות נ' ראש עירית יבנה ואח': "בשנים האחרונות הורה המחוקק הוראה מפורשת האוסרת על עריכת הסכמים הנוגעים להיטל ההשבחה, תוך סטייה מההוראות הדווקניות של הדין. הכוונה היא להוראת סעיף 13א לתוספת השלישית, אשר נחקקה במסגרת תיקון מס' 84 לחוק התכנון והבניה (ס"ח 2165 מיום 10.7.2008, בעמ' 632). הוראה זו אמנם אינה חלה על האירועים נשוא ערעור זה, שכן היא חוקקה לאחר התרחשותם, אך יש בה כדי להקרין על המשמעות שראוי לצקת אל תוך המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לפרשה. הוראת חוק זו קובעת, כי "חיוב בהיטל השבחה יהיה בשיעור הקבוע בשומת ההשבחה שנערכה לפי הוראות סעיף 4 או בשיעור הקבוע בלוח שומה כאמור בסעיף 5, או בהתאם להחלטת השמאי המכריע, ועדת הערר או בית המשפט, לפי העניין". בד בבד עם חקיקתו של סעיף זה, שונה נוסחו של סעיף 14 לתוספת השלישית, באופן המבהיר כי אין להתיר לרשות ולנישום להגיע להסכמה בדבר גובה השומה; ואם על גובה השומה כך, על עצם הטלת החבות בהיטל על אחת כמה וכמה. בדברי ההסבר להצעת החוק שהולידה את התיקונים האמורים, הוסברה מהותם באופן הבא: "על פי המתכונת הקיימת בחוק כיום... בידי הוועדה המקומית ובעל הקרקע נתונה האפשרות להסכים על שומת ההשבחה. מנגנון זה פותח פתח לעריכת הסכמים בלתי ראויים ולהפעלת לחצים כבדים הן על הוועדה המקומית והן על בעל הקרקע. לעתים קרובות הסכמים אלה אינם משקפים את ההשבחה החלה במקרקעין וכוללים הטבות או החמרות כאלה ואחרות אשר אינן ממין העניין. לפיכך, מוצע להוסיף לתוספת השלישית לחוק את סעיף 13א כדי להבהיר בחוק בצורה מפורשת כי היטל ההשבחה ישולם אך ורק על פי המנגנון הקבוע בהוראות התוספת השלישית במתכונתה המתוקנת, ואין בידי הוועדה המקומית לגבות סכום שונה מסכום היטל ההשבחה אשר נקבע במסגרת מנגנון זה" (ה"ח הממשלה 369 מיום 25.2.2008, בעמ' 416, 423) (הדגשה לא במקור). תיקוני חקיקה אלה, המתייחסים לגובה השומה, מצביעים על התייחסות המחוקק להסכמים בין הרשות המקומית לאזרח בענין שיעורו של היטל ההשבחה, ושוללים אותם בהיבט של גובה השומה. שלילה זו משתמעת מאליה ביחס להסכמים בדבר עצם הטלת החבות בהיטל כאשר תנאי הדין לצורך חבות כזו אינם מתקיימים." (עמ' 27-26 לפסק הדין, ההדגשה שלנו). וכך נאמר גם ע"י ועדת הערר במחוז מרכז בערר 8097/10 מנהל עזבון המנוח פרז' זאנה .נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה: "אשר לטענה שנטענה בדיון בפנינו, בדבר פסול בהבאת עסקאות באופן עצמאי ע"י שמאי מכריע : לא רק שאין פסול בכך, אלא שפעמים ראוי ורצוי כי ייעשה כן. איננו רואים כל בעייתיות בכך ששמאי מכריע גם בודק נתונים באופן עצמאי. ההיפך הוא הנכון, ועוד על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במוסד השמאי המכריע במתכונתו, במהותו ובמעמדו שלאחר תיקון 84 לחוק. משום מעמדו המיוחד המקצועי של השמאי המכריע, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתיקון לחוק וכפי שניתחנו בהרחבה בערר 8005/10 (לעיל), הרי שעוד יותר מצופה ממנו לעשות עבודה יסודית מקצועית, מקיפה, מעמיקה ועצמאית בעניינים המובאים בפניו. אם לפי שיקול דעתו המקצועי לא די בנתונים המובאים בפניו ע"י הצדדים, הרי שעליו להעמיק חקור בעניין ולאסוף די נתונים עצמאיים רלבנטים על פי שיקול דעתו, על מנת שיהיה בהם כדי להביא למסקנות ולהכרעות מקצועיות הנשענות על אדנים מוצקים מנומקים ומפורטים". (עמ' 2 להחלטה) כך למשל, בערר קמור נטען כי, כאשר שמאי מכריע קובע כי שמאי ועדה מקומית לא ביסס את שומת היטל ההשבחה יש לפטור את העורר מהיטל השבחה ולא לקבוע באופן עצמאי שומת היטל השבחה. באותו מקרה קבענו כי: "המבחן הוא מבחן אובייקטיבי הקבוע בדין. קיומה של השבחה נבחן בכל מקרה לגופו בכלים אובייקטיביים על פי הדין והפסיקה. אשר על כן, גם אם שגתה המשיבה וגם אם כל הנתונים שהביאו אינם מבוססים וגם אם, כבמקרה שלפנינו, קבע השמאי המכריע כי: "עסקת ההשוואה היחידה שהציג שמאי המשיבה אינה יכולה לשמש בסיס לחישוב ההשבחה בנכס שבנדון היות ומדובר במיקום עדיף, במצב קנייני שונה ובעובדה כי הנכס נמכר כמשרדים למרות שייעוד הנכס הינו תעשיה ללא שימוש חורג למשרדים. שמאי המשיבה אף לא הציג עסקה בעלת מאפיינים דומים הכוללת היתר לשימוש למשרדים לצורך בחינת השפעתה של הרחבת השימוש על השווי" (עמ' 17 לשומה המכרעת), אין בכך כשלעצמו כדי ל"פטור" את העוררות מתשלום היטל השבחה. דווקא במקרה כזה בו קבע השמאי המכריע כי: "שמאי הצדדים לא הציגו תשתית מבוססת לתמיכה בטענותיהם. נתוני ההשוואה שהציגו לוקים בחסר ומרביתם אינם יכולים לשמש בסיס לחישוב ההשבחה" (שם), אז חלה עליו החובה ביתר שאת לערוך בדיקות עצמאיות משלו כדי להגיע ל"חקר האמת" - האם יש או אין השבחה במקרה שלפניו. כפי שראינו לעיל המחוקק רצה גם למנוע את כל אותם מצבים שהיו בעבר בהם מי מהצדדים, או אף שניהם בעצה אחת, היו בוחרים להציג בפני שמאי מוסכם הצגה סלקטיבית של נתונים, כגון אי ציון אחת מהתכניות הרלבנטיות, הצגת נתונים חלקית של עסקאות השוואה, ועוד כיו"ב. איננו אומרים כמובן, כי זהו המקרה שבפנינו, אך דוגמא זו הובאה אך ורק כדי להמחיש את תפקידו החשוב והמכריע של שמאי מכריע בעשיית עבודה עצמאית ובעריכת בדיקות ואיסוף נתונים באופן עצמאי על ידו." (עמ' 17, שם) כך גם הדגשנו ברבות מהחלטותינו, כי תיקון 84 הקנה במפורש סמכות ואף חובה לשמאי מכריע לקבוע באופן עצמאי את גובה היטל ההשבחה. משקבע השמאי המכריע את גובה היטל ההשבחה, קביעתו מחייבת את הצדדים". איננו סבורים כי סמכותו של השמאי המכריע לקבוע את גובה היטל ההשבחה "אין לה תכלית למעט הצגה" ולכן יש לשלם את שנקבע בדרישת הוועדה המקומית, כפי שטען ב"כ העוררת (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 16-15). אין מדובר בסמכות בעלמא ובקביעות על דרך הסתם בשומה המכרעת. יסודה, תכליתה ומהותה של הסמכות פורטו לעיל. השמאי המכריע מונה לצורך קביעת ההשבחה לאשורה במקרקעין. כפי שניתן להיווכח, במקרה שלפנינו למשל, יש גם שונות בין ההכרעות השונות של השמאית המכריעה לגבי כל אחת מהתכניות וההקלות לבין אלו שבשומת הוועדה. יש קביעות שהן גבוהות משומת הוועדה ויש קביעות שהן נמוכות הימנה. כך למשל, לגבי תכנית פת/מק/57/2003 יש פער של מאות אלפי ש"ח ל"טובת" העוררת. שמאי הוועדה קבע היטל השבחה בגובה של 343,000 ש"ח ואילו השמאית המכריעה קבעה היטל השבחה בגובה של 41,500 ש"ח "בלבד", בעוד אשר ברכיב אחר הפער הוא הפוך - ל"טובת" המשיבה. לא יעלה על הדעת כי לגבי קביעה אחת תסבור העוררת כי השמאות המכרעת מחייבת, ואילו קביעה אחרת שבה היא לצורך "הצגה" בלבד, או שמא השומה המכרעת בכללותה עניינה בקביעות בעלמא, ורק כאשר "סיכום" הקביעות "נוח" לעוררת, אזי לשיטתה, השומה המכרעת מחייבת היא. מטרת התיקון לחוק היא כי היטל ההשבחה אשר יגבה בסופו של דבר, ישקף נכונה את ההשבחה שנגרמה למקרקעין, ומתוך כך ישקף נכונה את חלוקת העושר כפי שקבע החוק בין מי שמקרקעיו הושבחו לבין הקופה הציבורית. בכך תוגשם מטרתו ותכליתו של החוק, כפי שנפסק. אשר על כן, היטל ההשבחה אשר נקבע בסופו של דבר בשומה המכרעת הוא היטל ההשבחה שיש לגבותו. הטענה בדבר העדר סמכות ועדה מקומית לגבות את שנקבע ע"י השמאי המכריע, גם היא עלתה בפנינו בעררים אלו ונדחתה על ידינו, כמו גם טענה שנשמעה בפנינו בדבר פסק דין מחוזי והחלטה של ועדת ערר במחוז צפון ממנה משתמע אחרת. גם לכך התייחסנו בקובענו, בין היתר, בערר (ת"א) 85168/10 בינה רטנבך נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית אונו (לעיל): " בדיון בפנינו הוצגה על ידי ב"כ הנישומה, החלטה של ועדת הערר במחוז צפון בערר (צפון) 884/11 תעשיות אלקטרוניקה מגדל העמק בע"מ נ' הוועדה מקומית לתכנון ולבניה מגדל העמק אשר עולה ממנה לכאורה דעה שונה מדעתנו. ראשית, כפי שטענה הוועדה המקומית, עולה מההחלטה שם, כי העוררת שם השיגה על עצם החבות, ולא על גובה החבות. ושנית, לגופם של דברים, כידוע, נוהגים אנו כבוד הדדי בין החלטות ועדות הערר במחוזות השונים, ובדרך כלל אף מסתמכים עליהן בהחלטתנו. יחד עם זאת, בענין זה, דעתנו שונה מדעתה של וועדת הערר במחוז צפון. אנו סבורים כי המצב החוקי לאחר תיקון 84 לחוק שונה מזה העולה לכאורה מההחלטה. מטרתו של התיקון היה בראש ובראשונה, למנוע עריכת הסכמים בין ועדות מקומיות לבין נישומים, אשר סופו של דבר הביאו לכך כי היטל ההשבחה שנגבה לא היה מס אמת ואף נגרמה אפליה וחוסר שוויון בין נישומים. אמרה על כך השופטת פרוקצ'יה בפ"ד דירות יוקרה, כלהלן: "בשנים האחרונות הורה המחוקק הוראה מפורשת האוסרת על עריכת הסכמים הנוגעים להיטל ההשבחה, תוך סטייה מההוראות הדווקניות של הדין. הכוונה היא להוראת סעיף 13א לתוספת השלישית, אשר נחקקה במסגרת תיקון מס' 84 לחוק התכנון והבניה (ס"ח 2165 מיום 10.7.2008, בעמ' 632). הוראה זו אמנם אינה חלה על האירועים נשוא ערעור זה, שכן היא חוקקה לאחר התרחשותם, אך יש בה כדי להקרין על המשמעות שראוי לצקת אל תוך המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לפרשה. הוראת חוק זו קובעת, כי "חיוב בהיטל השבחה יהיה בשיעור הקבוע בשומת ההשבחה שנערכה לפי הוראות סעיף 4 או בשיעור הקבוע בלוח שומה כאמור בסעיף 5, או בהתאם להחלטת השמאי המכריע, ועדת הערר או בית המשפט, לפי העניין". בד בבד עם חקיקתו של סעיף זה, שונה נוסחו של סעיף 14 לתוספת השלישית, באופן המבהיר כי אין להתיר לרשות ולנישום להגיע להסכמה בדבר גובה השומה; ואם על גובה השומה כך, על עצם הטלת החבות בהיטל על אחת כמה וכמה. בדברי ההסבר להצעת החוק שהולידה את התיקונים האמורים, הוסברה מהותם באופן הבא: "על פי המתכונת הקיימת בחוק כיום... בידי הוועדה המקומית ובעל הקרקע נתונה האפשרות להסכים על שומת ההשבחה. מנגנון זה פותח פתח לעריכת הסכמים בלתי ראויים ולהפעלת לחצים כבדים הן על הוועדה המקומית והן על בעל הקרקע. לעתים קרובות הסכמים אלה אינם משקפים את ההשבחה החלה במקרקעין וכוללים הטבות או החמרות כאלה ואחרות אשר אינן ממין העניין. לפיכך, מוצע להוסיף לתוספת השלישית לחוק את סעיף 13א כדי להבהיר בחוק בצורה מפורשת כי היטל ההשבחה ישולם אך ורק על פי המנגנון הקבוע בהוראות התוספת השלישית במתכונתה המתוקנת, ואין בידי הוועדה המקומית לגבות סכום שונה מסכום היטל ההשבחה אשר נקבע במסגרת מנגנון זה" (ה"ח הממשלה 369 מיום 25.2.2008, בעמ' 416, 423) (הדגשה לא במקור). תיקוני חקיקה אלה, המתייחסים לגובה השומה, מצביעים על התייחסות המחוקק להסכמים בין הרשות המקומית לאזרח בענין שיעורו של היטל ההשבחה, ושוללים אותם בהיבט של גובה השומה. שלילה זו משתמעת מאליה ביחס להסכמים בדבר עצם הטלת החבות בהיטל כאשר תנאי הדין לצורך חבות כזו אינם מתקיימים." (ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ ואח' נ' ראש עיריית יבנה ואח', פסק דין מיום 27.6.11, שם בעמ' 20- 31, לסירוגין, ההדגשות בקו הן שלנו. כן נפנה בענין זה לערר 85157/10 שם טוב דרור נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב ולערר (ת"א) 85046/09 קמור בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב). תיקון 84 יצר את מוסד "השמאים המכריעים" והקנה להם מעמד ייחודי. השמאים המכריעים נבחרים בהליכי מיון וסינון קפדניים. חלות עליהם מחויבויות אתיות גבוהות ומגבלות רבות בדבר ייחוד העיסוק ומניעת ניגוד עניינים ועוד. מדובר ביצירת מנגנון מקצועי, אובייקטיבי וחסר פניות, שתפקידו לקבוע מהו היטל ההשבחה לאשורו. לפיכך, גם אין מדובר בדיונים בשיטה האדברסרית, ובכך שונה הוא מגופים שיפוטיים, וועדות ערר בכלל זה. שמאי מכריע איננו כפוף לטענות הצדדים, ואיננו אמור להכריע בענין היטל ההשבחה רק על פי הנתונים שהובאו בפניו. אלא, חובה עליו לאסוף נתונים ולבודקם באופן עצמאי, על מנת להגיע לתוצאת אמת. על מעמדו ויחודו של השמאי המכריע עמדנו ברבות מהחלטותינו החל בערר 8005/10 דיור ב.פ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות, עבור דרך ערר 8060/10 נהור בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ת; ערר (ת"א) 85046/09 קמור בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב, ועוד רבות אחרות ונסתפק בהפניה אליהן. כך למשל, נניח מקרה בו הן הוועדה המקומית והן הנישום, בחרו מטעמיהם הם - כל צד וטעמיו ונימוקיו עמו, שלא להביא בפני שמאי מכריע תכנית פלונית, הרלבנטית למקרקעין הנדונים. האם יתואר מצב לפיו השמאי המכריע כבול לטענות הצדדים ועליו להתעלם מתכנית פלונית הרלבנטית למקרקעין? כך גם לגבי עסקאות השוואה שהביאו צדדים, שגם לגביהן קבענו כי חובה על שמאי מכריע לבחון באופן עצמאי עניין זה ולא להיות כבול אך ורק לעסקאות שהצדדים הציגו בפניו. כמו כן מוקשה בעינינו, כפי שציינו גם לעיל בהחלטתנו בערר שם טוב דרור (לעיל), הכיצד ניתן לטעון כי אמנם ישנה סמכות לשמאי מכריע לקבוע היטל השבחה גבוה יותר מדרישת ועדה מקומית, אם אין סמכות לגבותו? שהרי אם כך, לשם מה נועדה סמכות זו של שמאי מכריע? כפי שנפסק בפ"ד דירות יוקרה (לעיל), הרי בדיוק לשם כך נוצר מוסד השמאי המכריע שבתיקון 84 לחוק - על מנת שהמס שיגבה יהיה מס אמת, ולא על מנת שהמס ש"יכתב" בשומה המכרעת, יהיה מס אמת, אך לא ניתן יהיה לגבותו ע"י הוועדה המקומית... נדמה לנו כי הדברים ברורים בענין זה. אשר לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר עליו הסתמכה וועדת הערר במחוז צפון בהחלטתה בערר(צפון) 884/11 תעשיית אלקטרוניקה (לעיל); פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה ע"א (חי') 195/03 שמי בר (ת.ח.) 1993 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מורדות הכרמל: סבורים אנו, לעניות דעתנו, כי מעבר לכך שמדובר בפסק דין מנחה ולא מחייב על פי סעיף 20(א) לחוק יסוד: השפיטה, הרי שבמקרה זה, ישנם נימוקים טובים לסטות ממנו, גם נוכח המצב החוקי השונה ששרר אז, לעומת היום. פסק הדין ניתן הרבה לפני תיקון 84 לחוק, וניתן אף להניח כי לו ניתן היה כיום, הדברים היו שונים. אשר על כן, אנו דוחים את טענת הנישומה וקובעים כי, שמאי מכריע מוסמך ואף חייב, לקבוע היטל השבחה על פי שיקול דעתו המקצועי באופן עצמאי, גם אם הינו גבוה מדרישת היטל ההשבחה של הוועדה המקומית, וקביעתו היא המחייבת. שמאי מכריע איננו כבול בענין זה, לא לשומות הצדדים, לא לטענות הצדדים ולא לנתונים שהצדדים הציגו בפניו. על ועדה מקומית מוטלת החובה לגבות אך ורק מס אמת - לא יותר ולא פחות. לפיכך, היטל השבחה על פי שומת היטל ההשבחה שקבע השמאי המכריע, הוא היטל ההשבחה על פי חוק שמוסמכת הוועדה המקומית לגבותו, ולא הדרישה שהוציאה הוועדה המקומית, הכל כעולה מהוראות תיקון 84 לחוק התכנון והבניה". (שם בעמ' 17-14). דברים אלו חלים גם כאן. אשר לטענה כי יש להקיש מההוראות בפקודת מס הכנסה לענייננו: לאור כל האמור לעיל בכל הנוגע לתיקון 84 לחוק, סבורים אנו כי אין מקום לעריכת היקש כאמור. ראשית, נדגיש כי לא הוכח בפנינו כלל קיומה של לאקונה כלשהי בחוק התכנון והבניה ככלל ובהוראות התוספת השלישית בפרט, אשר בשלהם נידרש להוראות חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, ולשימוש בכלי הפרשני של היקש. שנית, על עצם עריכת היקש וגזירה שווה מהוראות פקודת מס הכנסה להוראות התוספת השלישית לחוק, הרחבנו בערר 8054/10 אורית יולס דבי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה מצפה אפק. כפי שניתחנו ופרטנו שם בהרחבה, הוראות התוספת השלישית, ובוודאי תיקון 84 לחוק, הם בבחינת חוק מיוחד ומאוחר. מטרת התיקון כאמור, למנוע מצבים לפיהם שומת היטל השבחה לא תשקף את ההשבחה לאשורה במקרקעין, הכל כמפורט בדברי הסבר לחוק ועל פי מטרתו ותכליתו, כפי שנותחו בהרחבה בפ"ד דירות יוקרה לעיל. אין גם מקום לעריכת היקש מחוק אחד למשנהו, כאשר מקורות החקיקה שונים מהותית ולשונית. לשימוש בכלי הפרשני של היקש ישנם כללים ותנאים, אשר גם לא הונחה התשתית להם במקרה שלפנינו. גם בין חוקי מס, בינם לבין עצמם, לא ניתן להקיש מהאחד למשנהו כבדרך שיגרה או כבדרך אגב, וכל חוק חל בפני עצמו וקובע במפורש את חיוביו בתחומיו הוא, הכל כמפורט בהרחבה בערר יולס לעיל. על מנת שלא להאריך נסתפק בהפניה לכל האמור שם, החל גם כאן. אשר על כן גם טענה זו נדחית. אשר על כן, מכל הטעמים האמורים, אנו דוחים את הערר. העוררת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. מיסיםבניההיטל השבחהשומהועדה מקומית לתכנון ובניהשמאי מכריע