התכנית החלה במקרקעין קבעה עיקרון של דירוג כלפי הים על מנת למנוע חסימה ובניית חומות מסתירות, ולאפשר לבעלי הבתים בשורות השנייה והשלישית להנות מנוף ייחודי זה, וכתוצאה מהמבוקש כאן יעלה גובה הבית הקדמי על ביתו של העורר המצוי מאחור. לעניין ההקלה בקווי הבניין, הועדה אישרה הרחבת המבנה הבסיסי 30 ס"מ לכל צד, בכך מצטמצם המרווח מ-6 מ' ל-5.4 מ', שלא יהיה אפקטיבי לנוף ים. טענה נוספת הינה חיפוי הבניין, החיפוי המבוקש (לוחות אלומיניום) אינו עונה על דרישת ההוראות הכלליות לבנייה באיזור זה, אשר קובעות כי כל המבנים בתחום מבנן יישאו את אותו סוג של חיפוי. לטענות העורר הצטרפו משיב נוסף, ציון ג'רבי, אשר לא הגיש ערר עצמאי מצידו. תמצית עמדת המשיבים מדובר בבקשה לבניית בניין ל-3 יחידות דיור מדורגות, אשר ע"פ תקנות התכנית החלה במקרקעין אמורות להיות יחידות דיור צמודות קרקע הפונות לים עם דירוג משמעותי של 2.5 מ' בין יחידה ליחידה, תוך ניצול חפיפה ומרפסות פתוחות הפונות לים. העורר מתגורר בבית במקרקעין המצויים מצפון-מזרח למקרקעין נושא הערר. הועדה המקומית ע"פ סמכותה בתקנה 16 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל 1970, וכן בהתאם לתכנית נת/600/א אישרה את חומרי הגימור כהולמים את בנייתו. מדובר בחיפוי מתקדם ויוקרתי של אלומיניום לבן מאט אשר אין לו אפקט החזרת קרני השמש. לעניין גובה הקומה, החוק והתקנות אינן קובעות מגבלת מקסימום לגובה קומה. גובה הקומות בבניין משתנה בין המפלסים והינו 2.7 מ', 3.3 מ', 3.5 מ' ו-3.6 מ'. הגובה נגזר מהכוונה התכנונית בבריכת שחייה בעומק מינימלי של 1.1 מ' לכל אחת מיחידות הדיור במרפסת מפלס המגורים. גובה הקומה בביתו של העורר הוא 3.15 מ' ולכן אינו יכול לטעון לגובה של 3 מ' בלבד. הגובה הכללי וגובה הקומות אינם פוגעים בעורר שכן מלכתחילה מיקום ומפלס ביתו מצוי תכנונית כך שאין אפשרות לראות את הים, בגלל הפרשי הגובה. לעניין גובה הכניסה והחניות, הרי שזה נעשה על פי הנחיות חל"ת ובתיאום עמם וקיבל את אישורם. התוואי מתוכנן בשיפועים מקסימליים מותרים, על מנת לשמור על מפלס החיבור לרחוב העליון ובמטרה לגרום לכך שגובה המבנה הסופי יהיה נמוך ככל האפשר. כתוצאה משיפועים אלה מפלס הרצפה של יחידת הדיור התחתונה הפונה לים נמוך ממפלס הרצפה של יחידת הדיור בחלקה השכנה מדרום, דבר הפוגע בערכה של יחידת הדיור התחתונה בבניין נשוא הערר. בהיבט זה מציינים המשיבים כי הכניסה לביתו של העורר מצויה 1.66 מ' מעל מפלס הרחוב, דהיינו למעלה מהגובה המותר מהתקנות ובהתאם לכך התבקשה ואושרה בקשה להקלה בגובה הכניסה לביתו בשעתו. מפלס הרצפה של הדירה המערבית תוכנן בגובה הנמוך ביותר האפשרי ביחס לשיפוע דרך הגישה לחניון התחתון, ולכן חלק זה נמוך בכ-2.5 מ' ממפלס הרצפה של בית השכן הקיים מדרום. ההקלות בקו הבניין הצידי הינן מוצדקות שכן מדובר במגרש צר במיוחד אשר אינו מאפשר תכנון נאות של מבנים צמודי קרקע עם חזית לים. תמצית עמדת הועדה המקומית הועדה המקומית קיבלה את התנגדות העורר בחלקה והחליטה להנמיך את גובהו של המבנה ב-1.8 מ' כך שסה"כ גובה המבנה יהיה ע"פ 3 מ' לקומה ולא ע"פ הבקשה (3.6 מ' לקומה). ההקלות שאושרו הן סבירות בנסיבות העניין, שכן מדובר במגרש צר ולא רגולרי. המרחק מבית העורר עומד על 11 מ', שכן בינו ובין המבנה מפריד כביש. מדובר במרחקים סבירים ביחס למקובל באיזור עירוני. לאור התיקון בהחלטת הועדה, גובה המבנה יעמוד על כ-10 מ' ואילו גובה מבנהו של העורר ע"פ כתב הערר הינו 9 מ', דהיינו לא מדובר בהפרשי גובה משמעותיים. גובה 0.00 למבנה נקבע ע"פ התקנות ומגיע כדי פחות מ-120 ס"מ המותרים מעל גובה המדרכה. עוד ציינה הועדה המקומית כי העורר הגביה את מפלס הקרקע מעבר ל-1.2 מ' ולפיכך פורסמה הקלה. לעניין החיפוי, בתכנית נת/600/א יש חלוקה למתחמים וקיימות הוראות לייצור ובינוי נכון מבנן. בנספח הבינוי של התכנית יש חלופות שונות לחיפוי ובכלל זה אלומיניום וזכוכית. גם תקנון התכנית (סעיף 2.8) קובע מפורשות כי ניתן להשתמש בחומרים שונים לגמר של חזיתות לרבות שילוב של אלומיניום, זכוכית וכו'. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר ושמעה בהרחבה את טענות הצדדים. ראשית יש לציין כי בשעתו פנה המשיב בבקשה לערור על הגבלת הגובה שנכפתה עליו על ידי הועדה המקומית, והוחלט כי נושא גובה המבנה מהווה חלק מהערר ויידון במסגרת הדיון הקבוע. במהלך הדיון הודיעו המשיבים כי הם מוותרים על בירור הגבלת הגובה על ידי הוועדה המקומית. כמו כן יש לציין כי במהלך הדיון יוצג העורר על ידי בא-כוחו, ולמרות האמור שמעה הועדה גם את דבריו שלו. לאחר הדיון הגיש העורר תשובה לטענות המשיבים במהלך הדיון, אשר נכנסה אף היא לתיק הערר. לגופם של דברים, מדובר במגרש צר, ארוך ומדורג, ברוחב כולל של 12 מ' כאשר בתוך קווי הבניין המוגדלים רוחב של כ-6.6 מ'. ללא אותן הגדלות מדובר ב-5.9 מ' רוחב הבתים. במצב דברים זה אנו סבורים כי יש הצדקה מובהקת להקלה בקו הבניין. בחינת השלכות אותה הקלה ביחס למתנגד - הוא העורר, מעלה כי בינו לבין המגרש חוצץ רחוב הקבלה ורחוב התהילה, מרחק של למעלה מ-11 מ'. כאשר מדובר בקרקע שמשתפלת מערבה, ולמגרשו של העורר יתרון גובה מינורי. כך או אחרת, מדירתו של העורר לא ניתן לצפות לנוף ללא הפרעה גם ללא כל הקלה שהיא. יש לזכור כי העורר עצמו השתמש במכשיר של הקלה בגובה עת נבנה הבניין בו הוא מתגורר, וכי הקלה כזו אינה מתבקשת במקרה דנן. נוכח הטופוגרפיה המשתפלת של המגרש ובהתחשב בדרישה לחנייה בתחומו (בקומה 1- ובקומת המרתף) לאור הצפיפות המותרת, מנוצלים המפלסים השונים לדירות השונות תוך ניצול אותה טופוגרפיה. כך נוצר מבנה מדורג כלפי מערב, כאשר מפלס הכניסה הקובעת מצוי בגובה 1.2 מ' מעל הרחוב הסמוך. ע"פ החלטת הועדה גובה הבית לא יעלה על 11.8 מ' (הגובה שהתבקש הינו 13.6 מ' פחות 1.8 מ') ומדובר בגובה סביר ביותר לבנייה כזו הכוללת דירוג ומתקני חנייה. עוד יש לציין כי גובה הבניין הסמוך מגיע כדי 13.6 מ' ואף בכך יש משום להראות על סבירות החלטת הועדה המקומית בנושא הגובה. אשר לנושא החומרים, החיפוי המבוקש לדירות הפרויקט הינו אלומיניום מט שאינו מבריק ואינו מחזיר קרני שמש. בהיבט התכנית החלה במקרקעין על כל נספחיה, הרי שהשימוש באלומיניום מותר כשילוב. העורר חושש מהקרנת קרני השמש לחלונות ביתו כתוצאה מאותו חיפוי. לא השתכנענו שיש בטענה זו ממש, המדובר בחומר שנועד לבלום השתקפות קרני שמש מסוג זה ואנו סבורים כי הסמכות המקצועית להחלטה על שילובו במתחם נתונה למהנדס הועדה המקומית, כפי שנקבע בתכנית וכפי שאושר על ידו. לסיכומם של דברים, הערר נדחה. מקרקעיןדירוג שכר (דרגה)