תמ"א 38: העוררים טוענים כי הבקשה הוגשה תוך ניצול זכויות מינימאלי לאחר התייעצות ובתאום עם הגורמים המקצועיים בועדה המקומית. הבקשה מגלמת צפיפות של 20 יחידות דיור לדונם, מנצלת פחות מזכויות הבניה התקפות (פחות ממחצית וליתר דיוק 1255 מ"ר במקום 2673 מ"ר, ההקלות המבוקשות בקווי בניין תואמות את התכנית התקפה ואת תקנות סטייה ניכרת ואינן מנצלות את ההטבות שבתמ"א. מבוקש לבנות במקרקעין בניין בן 4 קומות מלאות ו - 2 חלקיות, כאשר בפועל מאשרת המשיבה 6 קומות מלאות ו - 7 חלקית. כמו כן מציעה הבקשה חניות בהתאם לתקן החניה. העוררת מפרטת השתלשלות הנוגעת לחילוקי דעות בדבר פרשנות המצב התכנוני התקף, שהובילה אותה לקידום תכנית, ובסופו של דבר ועל דעת כל הגורמים בועדה המקומית להגשת הבקשה נושא הערר. העוררת פנתה לוועדת הערר בשעתו נוכח אותן דחיות, אולם אז התבקשה מחיקת הערר על ידי הועדה המקומית מאחר ו:"בהתאם להנחיה של היועצת המשפטית של המשיבה תשובץ הבקשה לדיון לגופו של עניין". לפיכך הסכימו העוררים לתת למשיבה שהות של 30 יום למתן ההחלטה. המשיבה לא עמדה בזמנים ובסופו של דבר התקבלה ההחלטה נושא הערר. לטענת העוררים וגם לשיטת המשיבה זכויות המוקנות להם הינם למעלה מכפל ממה שמבוקש להיות מנוצל. ההחלטה רצופה טענות ריקות מתוכן. היה עליה להציג לאילו מבנים סמוכים קיים פוטנציאל להתחדשות עירונית. חובה עליה להגיש סקרים או חוות דעת. גם הלוגיקה העומדת בבסיס ההחלטה אינה נכונה שכן התחדשות עירונית מתרחשת בקצב טבעי, ועל פי אותו עיקרון גם לא ניתן לאשר תב"עות, התשתיות גדלות עם התפתחות העיר ואילו באמת היה נבחן הפער בין מספר היחידות הפוטנציאלי לבין המספר שמבוקש לאשר התוספת היתה יחידות בודדות בלבד. המשיבה "נדיבה" שעה שפונים אליה שלא במסגרת התמ"א כמו למשל במסגרת בקשות להיתרים הכוללות הקלה ותכניות נקודתיות, למשל בחלקה 23, 27, בגוש 6397. תכנית 23/ב החלה במקרקעין מאפשרת לה לעשות סדר גם לעניין שצ"פים ולכן דווקא כאן הטענה בדבר חוסר בשטחי ציבור אינה נכונה. ההחלטות אינן עולות בקנה אחד עם חובתה של הועדה להפעיל בתום לב את הסמכויות שהוקנו לה על פי דין. טענות המתנגדים בעניין פגיעה בקניינם אף הם הועלו בעלמא. תמצית עמדת המשיבים המשיבים טענו כי לגבי הבתים בהם הם מתגוררים יש התקרבות של קווי הבניין לכיוון מרפסת פתוחה, ויש לשמור על קווי הבניה. תמצית עמדת הועדה המקומית הועדה המקומית טענה כי רוב הסביבה מתאפיין בבתים צמודי קרקע ותיקים המתאימים אף הם להריסה ובניה רוויה ובמצב זה מימוש אינטנסיבי של תמ"א 38 בסביבת הבניין יצור עומס רב על תשתיות הרחוב וציפוף לא רצוי, כמו כן קיים מחסור בשטחי ציבור בשכונת מחנה יהודה ובפתח תקווה בכלל, ואישור הבקשה יגביר את המצוקה בתחום זה. מבחינה פרוגרמתית שנעשתה במרכז העיר חסרים שטחים ציבוריים הן שב"צים והן שצ"פים ביחס לפרוגרמה של מספר השיכון וביחס לשכונות אחרות בפ"ת. במגרש דנן קיים כבר תמריץ להריסה והתחדשות באמצעות פת/במ/14/2000 שהינה הגדלת צפיפות באזורים ותיקים ואשר נעשה בו שימוש תדיר באזורים אלה. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה את טענות הצדדים ואף יצאה לסיור בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ומצאה כדלקמן: בקטע הרלוונטי רחוב קלישר הינו דו סטרי וכולל חניה משני הצדדים. ברחוב קלישר 9 בניין בן 3 קומות על עמודים. ברחוב קלישר 7 בניין בן 7 קומות על עמודים. ברחוב קלישר 22 בניין בן 3 קומות על עמודים. קלישר 26, 4 קומות על עמודים פלוס חדרים על הגג. קלישר 20 אושר מבנה בן 4 קומות על עמודים פלוס קומה חמישית חלקית. בית המתנגדים הינו בן 5 קומות על עמודים. עם תום הדיון התאפשר לועדה המקומית להמציא את זכויות הבניה והצפיפות התקפה במקרקעין נשוא הערר לשיטתה. חרף האמור עד מועד קבלת החלטה זו לא התקבל דבר מהועדה המקומית בהיבט זה. מן האמור עולה כי הועדה המקומית לא ביקשה לשנות מהעובדות שהוצגו בפני ועדת הערר במסגרת הדיון בפניה. גם על פי הערות הבדיקה של הצוות המקצועי אין מחלוקת על כך כי השטח המותר על פי התכנית החלה במקרקעין בתוספת הזכויות על פי התמ"א הינו 2673 מ"ר, וכי מבוקש 1255 מ"ר בלבד. לגבי הצפיפות נכתב כי מבוקש 16 יחידות דיור (מספר המגלם צפיפות של 20 יחידות דיור לדונם), כאשר על פי התכנית החלה במקרקעין ניתן לבנות 10 יחידות דיור. לעניין מספר הקומות התבקשו 6 קומות כאשר מותר לפי התכנית 4 קומות על עמודים + חדרים על הגג. מבחינת קווי בניין מבוקש 3.80 מ' במקום 4 מ'. למרפסות שמש התבקשה חריגה כפי שמותר בתקנות. מדובר בבניין של 6 קומות אשר נכנס ברובו בקווי הבניין הקבועים במשטר התכנוני התקף, למעט חריגות נקודתיות ומינוריות לצורך מרפסות, ממ"ד וכיו"ב. הבקשה כוללת 17 חניות ל - 16 יחידות דיור, כוללת 15% שטח ירוק, ו - 138 מ"ר שטח חלחול (שהינם 17% משטח המגרש). בית המשיבים המתנגדים, כולל כאמור 5 קומות על עמודים ובנוי בחריגה משמעותית יותר מקו הבניין, אם כי גם היא חריגה נקודתית. עקרונית, איננו סבורים כי הבניה המבוקשת במקרקעין נשוא הערר יש בה כדי להשפיע ו/או להזיק לחלקת המשיבים מעבר למצב התכנוני הנתון, המאפשר ממילא בניה מצפון לחלקת המתנגדים. לא זו אף זו הכיוונים של החלקות מצביעים על כך כי לא אמורה להיות בעיה של הסתרת אור השמש כתוצאה מהגובה המבוקש. גם סיור בשטח העלה כי הגובה המבוקש אינו חריג ביחס לסביבה וכי קיימות דוגמאות דומות ואף דוגמאות העולות על הבניה המבוקשת באותו רחוב ממש. יוזכר כי נוף מסוים או מגרש ריק בסביבתו של בית נתון אינו מהווה ולא יהווה זכות קנויה במסגרת אורבנית כפי שכבר נפסק: לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת שכבר קבע כי : "אף תושב אינו יכול לצפות כי השכונה הקטנה והשקטה בה בחר לבנות את ביתו תישאר תמיד כך. ישנה התפתחות מתמדת. קיימים התרחבות גידול ושינויים. אל השכונה באים לגור תושבים חדשים ולא תמיד מאותו מרקם חברתי וסוציאלי של הוותיקים. אי אפשר לעצור את החיים ואת השינויים אלא בגבולות שהחוק מתיר." עת"מ 134/01 הרב שיק נ' הוועדה המקומית גליל מזרחי. לעניין זה אנו מתכבדים להפנות להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ולפיה: "כל מי שבא להתגורר בעיר צריך לקחת בחשבון, בצד התועלת הצומחת לו ולאחרים מרשת הכבישים, גם את הרעש והזיהום הנגרמים על-ידי המכוניות. כך אם רחוב נעשה סואן ורועש יותר, בעקבות התפתחות של אזור מסוים, וכך גם אם נסלל כביש בפאתי העיר מכוח תכנית חדשה. גם מי שבא להתגורר במקום שקט בפאתי העיר צריך לקחת בחשבון שהעיר תתפתח, כבישים חדשים ייסללו, ורעש המכוניות ישיג גם אותו." (ע"א 1182/92 ברעלי נ' הועדה המקומית י-ם) כן השווה עת"מ (י-ם) 836/06 קופלר ואחר נ' וועדת הערר ואח', שם אישר ביהמ"ש את החלטת וועדת הערר שקבעה: כל הגר בעיר צריך וחייב לקחת בחשבון כי יתכן ויינתנו הקלות אשר תפגענה בנוף הקיים לבני ביתו". אשר לנושא הפרוגרמתי שהועלה בעמדת הועדה - אין ספק כי חיבור משנה פרוגרמתית כרוכה בבדיקה מעמיקה יותר ובקונקרטיזציה של הדברים ביחס למקרקעין נתונים. המדובר בשיקול רלוונטי אשר יש לבדוק אותו ובחינתו הכוללנית עשויה לתת את ביטויה במסגרת תכנית שתכין הועדה על פי סעיף 23 לתמ"א 38. יחד עם זאת, כפי שהבהרנו הועדה אינה רשאית לעצור את כל יישומי התמ"א באשר הם בתחום העיר פ"ת עד שיסתיים ההליך התכנוני שאותו מבקשת לקדם. לשון אחר: מקום בו מדובר בבקשה צנועה מבחינת הזכויות המוספות דוגמת זו הנדונה בפנינו, כאשר ברי כי הבניין המוצע משתלב היטב בסביבתו, כי הבניה אינה אגרסיבית ואף אינה מנצלת את הזכויות המבוקשות בתמ"א, אין זה סביר ואין זה נכון להגביל ולדחות בקשות כגון דא בין שיקול פרוגרמתי כללי והעדר קונקרטיזציה לאזור האמור. לא זו אף זו, בהתחשב בהתחדשות הנדרשת ובמצבה של שכונת מחנה יהודה על הועדה המקומית לטעמנו, לבחון כיצד לנצל את אותן זכויות הקבועות בתמ"א כמנוף לפיתוח השכונה תוך הקצאות ציבוריות ככל שהן נדרשות, הכל במסגרת תכנית על פי 23. ואולם הקפאתה של השכונה במצבה הנוכחי עומד בניגוד לאינטרס התכנוני, לא כל שכן בניגוד לאינטרס הציבורי בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. אשר על כן ולאור כל האמור הערר מתקבל. בניהתמ"א 38תמ"א