הועדה המקומית סירבה לבקשה לפי המלצת מהנדס כי היישוב הגיע למלוא 50% מקיבולת המגורים דהיינו 47 יחידות דיור מתוכם אושרו הקלות בנושא מתקני ביוב נקודתיים ל - 4 יחידות דיור בהתאם להחלטת ועדת הערר בערר 230/10 רפפורט נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון. לאור זאת לא ניתן לאשר הקלות נוספות היות וחלפו יותר מ - 10 שנים מאישור חש / 10 / 5 / א' והגיעו ל - 50% ממספר יחידות הדיור לפי אותה תכנית. בנוסף נטען כי הבקשה אינה עומדת בהוראות תכנית חש/מק / 10 / 5 / א / 1 שכן היא מסמנת פיצול המגרש, נפלו בה טעויות בחישובי שטחים, חסרות מידות ואין תכנית פיתוח לחלקה. רקע במסגרת התכנית נקבע כי עד לאישור תכנית ביוב למערכת ביוב כוללת בתחום היישוב, ניתן יהיה לחבר את הבתים לבורות ספיגה, פתרון זה הוגבל על פי התכנית לתקופה של עד 10 שנים או עד 50 אחוז מקיבולת הבניה. היישוב והועדה קידמו בשעתו פתרון ביוב כאמור אלא שזה האחרון נתקף בערכאות ובמסגרת עע"ם 8489/07 ריכטר נ' ועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית נקבע כי: הפתרון (תחנת שאיבה) טעון תכנית על פי חוק התכנון והבניה. בין לבין התאפשרה הקלה מהמגבלות הקבועות בתכנית תוך מתן אפשרות להתקנת מערכת טיהור שפכים ביתית, וזאת תוך שימור הרציונל העומד בבסיס התנאים הקבועים בתכנית המתאר לפיהם עד חיבור של 50 אחוז מבתי היישוב ניתן להסתפק בפתרון שאינו מכון סניקה. תמצית טענות העורר העורר פרסם הקלה כדין ולא התקבלו כל התנגדויות. לטענת העורר תכנית המתאר מגבילה רק בקשות למתן היתר עם פינוי שפכים לבורות ספיגה ולא בקשות שעניינן הקמת מתקן ביתי לטיהור שפכים, עוד נטען כי החלטת הועדה המקומית אינה סבירה שכן היא מונעת לעשות שימוש בזכות קניינית ללא הגבלה בזמן וחרף העובדה שהעיכוב מקורו בהתנהלות הועדה המקומית עצמה, אישור ובניית מכון סניקה בלי תכנית בניין עיר. עוד טען העורר כי החלטת הועדה אינה עולה בקנה אחד עם עניין רפפורט, וכי שגתה הועדה המקומית שהסתמכה על המגבלה בסעיף 2.01 לתכנית המתאר וזאת נוכח העובדה כי היקף היחידות שניתן לבנות גדול מהקבוע בתכנית זו. תמצית עמדת הועדה המקומית הועדה המקומית הבהירה כי היא שוקדת על הכנתה של תכנית על פי חוק התכנון והבניה, ועל פי הוראות תכנית המתאר של פיתוח השצ"פ המערבי הכולל בתוכו את אישור מתקן השאיבה. במקביל, הכינה המועצה האזורית גם תכנית לביוב חלקו המזרחי של היישוב ארסוף אשר קיבלה אישור מוקדם של הועדה המקצועית לביוב שליד הועדה המחוזית. תכנית זו נדונה בועדה המקומית והומלצה להפקדה. לעניין הגדלת מספר יחידות הבניה האפשריות ביישוב נטען כי התכנית המגדילה הינה תכנית בסמכות ועדה מקומית שלא שינתה מההתניות הקבועות בתכנית המתאר. עוד נטען כי ועדת הערר אף היא עמדה על שימור התנאי בדבר 50% מקיבולת המגורים. הועדה המקומית טענה כי נבנו ביישוב עד היום 47 יחידות דיור, מתוכן 5 יחידות דיור במהלך שנות ה - 70 על פי הוראות התכנית שקדמה לתכנית המתאר והועדה המקומית לא ראתה אפשרות לסטות מהוראות אותה תכנית. דיון והכרעה במסגרת הדיון בפנינו נדון פוטנציאל היחידות המאושרות ביישוב ובמסגרת זו התבקשה הועדה המקומית ליתן תשובתה בנוגע למספר המגרשים למגורים בישוב. בהמשך הודיעה הועדה המקומית כי בשטח היישוב 92 מגרשים למגורים ועוד תכנית המאפשרת בניית 2 יח"ד ובסה"כ תוספת 47 יח"ד במגרשים מעל 1400 מ"ר. העולה מן הדברים הוא כי ביישוב ניתן לבנות 139 יח"ד. עיון בתכנית חש/מק/10 /5 / א / 1 מעלה כי היא אינה משנה מהתנאים הקבועים בתכניתה מתאר למעט "כל האמור לאפשרויות הבניה בחלקות שפורטו...". כפועל יוצא מכך אנו סבורים כי הרציונל עליו עמדנו בהחלטות הקודמות בעניין זה (ר' החלטות ועדת הערר בעניין עררים 54/12 ורטהיימר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון; ערר 79/13 מגרפטה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון; ערר 230/10 רפפורט נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון ואח'), הרציונל המדבר על חיוב בפתרון של מכון סניקה ליותר מ - 50% מהיחידות, עניינו בפוטנציאל יחידות הדיור ביישוב בכללו. נזכיר כי היישוב וגורמי התכנון הרלבנטיים פעלו בשעתו, (אם כי התברר בדיעבד כי פעלו בדרך לא נכונה) להתקנתו של אותו מכון סניקה, וכי נושא זה מקודם בימים אלה על ידי מוסדות התכנון הרלבנטיים. במצב דברים זה, בו מוצאים היתרים גם על פי התכנית שמאפשרת את הציפוף, דומנו כי יש לשמר את הרציונל הגורס 50% מהיחידות האפשריות ביישוב ובכלל זה גם היחידות אשר נבנות בפועל ושיכולות להיבנות מכוח תכנית הציפוף. סיכומם של דברים אנו סבורים כי העיקרון של אכלוס 50% מיחידות הדיור צריכה להתייחס למספר היחידות המאושר ביישוב, מה עוד שהובהר לנו כי היתרים מוצאים גם על פי תכנית הציפוף. תוצאה אחרת תהיה בלתי צודקת בעליל שכן מחד מתאפשרת בניה על פי תכנית הציפוף, ומאידך מבוקש להגביל את אותם 50% ביחידות שאושרו בתכנית המתאר בלבד. תוצאה כזו כאמור אינה הוגנת ואינה תכליתית שכן תכנית המתאר התוותה אפשרות לחיבורים שאינם למכון סניקה ל - 50% מהיחידות ולאו דווקא ל - 50% מיחידותיה שלה. התכנית לא נקבה במספר היחידות שיהווה הגבול, ואין לקרוא בה את שאין בה. לפיכך בנקודה זו הערר מתקבל. הדיון מוחזר לועדה המקומית לצורך בחינת יתר הערות מהנדס הועדה. בניההנדסה / מהנדסועדה מקומית לתכנון ובניה