ערר לאשר בתנאים, בקשה לתוספת בניה לבית מגורים קיים, המהווה יחידה אחת מתוך בית תלת-משפחתי ברחוב העמק 15, קריית טבעון. לבקשה הוגשה התנגדות שכנים שותפים לנכס. הוועדה המקומית קיבלה את התנגדות השכנים וקבעה כי הבניה תאושר, בתנאי שתמנע הפרעה לדירת השכנים, ובתנאים. על החלטה זו הגישו מבקשי ההיתר את הערר דכאן. טוענים העוררים, כי החלטת הוועדה מוטעית היא, באשר מקורה בחטא הקדמון, שהוא ההיתר שניתן לבית המשיבים 2. טוענים העוררים, כי לבית המשיבים ניתן היתר באופן המהווה סטייה ניכרת, מהוראות התכנית החלה, ובניגוד לתקנות התכנון והבנייה (סטייה ניכרת מתכנית) תשס"ב-2002, משום שאושרה פתיחת פתחים (חלונות ומרפסת) בקו גבול מגרש. עוד טוענים העוררים, כי החלטת הוועדה המקומית לצמצם את הבנייה, מתוך מטרה למנוע פגיעה במשיבים, פוגעת אנושות בעוררים, מן הטעם שמונעת מהם ניצול זכויות הבנייה הקיימות להם, על-פי התכניות החלות, ומנגד ניתנת עדיפות למי שבנה בניגוד לדין. עוד טוענים העוררים לעניין גובה המגרש, כי אין חריגה מהוראת התכנית, באשר לגובה מקסימלי של המבנה ביחס לקו קרקע טבעי. הוועדה המקומית הבהירה, כי מלבד בית העוררים, ניתן היתר הבנייה ליתר המבנים על המגרש, במסגרת בקשה אחת שהוגשה בשנת 1995 על ידי אותו יזם, אשר היה בעליו של כל המגרש, כולל בית העוררים, שהיה הבית הראשון שנבנה על המגרש. הוועדה המקומית הבהירה עוד, כי מבחינת הוראות התכנית החלה, לא הייתה כל מניעה להפנות חלונות ומרפסת לכיוון מה שהיום חלקם של העוררים במגרש, שכן, מדובר במגרש תכנוני אחד שהחלוקה בו היא קניינית בלבד ובמועד הוצאת ההיתרים, היה המגרש כולו בבעלות אחת. עם זאת, מאז מכר היזם את הבתים והחלקים הצמודים להם קנינית, לבעלי זכויות שונים. לכן, כיום, כשמבקשים העוררים לשנות את המצב הקיים ולהוסיף בניה, והבניה המבוקשת כרוכה בחסימה של תלונות ומרפסת קיימים בהיתר, ולא ניתנה לכך הסכמת המשיבים 2 (השכנים) (להלן: "המשיבים"), לא ניתן לאשר זאת. במיוחד משיש בכך כדי לפגוע בדירת המשיבים באופן בלתי הפיך. הוועדה המקומית הצביעה על-כך שהבניין הקיים על חלקם של העוררים במגרש, לא מיצה את אפשרות הבנייה גם לחזית המגרש וגם לגובה. לפיכך, טענה הועדה המקומית, אין מניעה לנצל את זכויות הבנייה, גם עם הנסיגה שנדרשה בהחלטתה, ומבלי לפגוע במשיבים. לעניין גובה המבנה, הפנתה הוועדה המקומית לבקשה להיתר שהגישו העוררים ובה נראה באופן ברור בחתכים, כי גובה התוספת המבקשת גבוה מפני קרקע טבעית ביותר מ-7 מ', דבר אשר נוגד את הוראות התכנית החלה. המשיבים טענו בפנינו, כי הנזק שייגרם לדירתם, אם תאושר הבקשה כפי שהוגשה, הוא רב, שכן מרפסת דירתם תחסם משני צדדים, באופן שיעקר את אפשרות השימוש בה. הכרעה לאחר ששמענו את טענות הצדדים בהרחבה רבה, איננו מוצאים טעם להתערב בהחלטת הוועדה המקומית, ונסביר. על פי הוראות התכנית החלה, על מגרש בשטח של 1,200 מ"ר, ניתן לבנות מבנה אחד תלת משפחתי. הוועדה המקומית הבהירה שאין בהוראות התכנית התייחסות למינימום השקה של קירות בין יחידות הדיור, ועל פי הפרשנות הנוהגת בוועדה המקומית, די בחיבור "באמצעות קורה" בין שלושת המבנים, על מנת שיחשבו כמבנה תלת משפחתי. כמו כן, אין בתכנית הוראות המגבילות פתיחת חלונות מיחידה אחת לכיוון יחידה אחרת. נציין, כי מאחר שמדובר במגרש תכנוני אחד, הרי שאין בהוראות בתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) תשס"ב -2002, באשר לפתיחת פתחים בגבול המגרש- רלוונטיות לקו הקנייני המפריד בין חלקם של העוררים וחלקם של המשיבים, אלא רק לגבולות המגרש התכנוני. אכן, בשנת 1995 כאשר הוצא ההיתר לשתי היחידות הנוספות על הקרקע, נתבקשו ונתקבלו פתחים וחלונות הצופים לכיוון השטח, שנרכש מאוחר יותר על ידי העוררים. אולם כאמור, היתר זה נתבקש בהסכמה (הוגש על ידי בעליו של כל המגרש). ומאחר ואין בכך סתירה להוראות התכנית או תקנות סטיה ניכרת, לא היתה מניעה לאשר את ההיתר, כפי שעשתה הוועדה המקומית. אנו יוצאים מנקודת הנחה מתבקשת שהעוררים, כשרכשו את הנכס, היו מודעים למצבו הפיסי, למיקומו במגרש וביחס לבתי השכנים, ולעובדה שקיימים פתחים וחלונות לכיוון השטחים הצמודים לו. עובדות אלה נשקלו, מן הסתם, עם ביצעו את הרכישה. אשר על כן, כל תוספת בניה שמתבקשת על ידם היום, צריכה להיעשות תוך התחשבות במצב הקיים בהיתר, ובין היתר, בעובדה שקיימת מרפסת וקיימים חלונות - אותם לא ניתן כעת לחסום באמצעות בניה, ללא הסכמת הבעלים. אלא שתוספת הבניה, אותה מבקשים העוררים, אינה מתחשבת בקיומה של המרפסת או בקיומם של חלונות דירת המשיבים, שכן, הבניה בקומה השניה חוסמת שני כיוונים של המרפסת, ומתוך כך גם את החלונות. לפיכך, צדקה הוועדה המקומית כאשר קבעה שעל העוררים לסגת עם הבניה המבוקשת, באופן שייחסם רק צד אחד של מרפסת העוררים, ובכך ביצעה הוועדה המקומית איזון הולם בין זכות העוררים להרחיב את ביתם ובין זכות המשיבים שביתם שנשנה מכוח היתר כדין, לא ייפגע. כאמור המשיבים טענו בפנינו שההחלטה פוגעת בהם ומונעת מהם מלנצל את זכויות הבניה, בתחומי המגרש. כאמור, במהלך הדיון, הוועדה המקומית הצביעה על העובדה, שהמבנה הקיים אינו בנוי עד קווי הבניין במגרש וכן קיימת אפשרות של בניה לגובה - שכן, מכוח התכניות החלות ניתן לבנות עד 2 קומות. אין בכוונתנו לתכנן את ביתם של העוררים. עם זאת, איננו מקבלים את הטענה, כי הדרך היחידה להרחיב את הדירה היא לאחורי המגרש ובאופן שפוגע במשיבים ואנו סבורים שקיימות אפשרויות אחרות, נכונות יותר מבחינה תכנונית, לנצל את זכויות הבניה של העוררים בתחום חלקם במגרש, ובאופן פוגעני פחות כלפי המשיבים. לעניין גובה המבנה המבוקש מעל פני קרקע טבעית - אכן בבקשה להיתר עצמה נראה בבירור כי הבניה המבוקשת מוגבהת מעל מפלס פני קרקע טבעית, בגובה של בין 1 מ' ל-1.5 מ' בקירוב. משכך, יש להנמיך את הבניין, על מנת שגובה רום הגג, מפני קרקע טבעית (לפני או ללא מילוי ) יהיה עד 7 מ', וזאת בהתאם להוראות התכנית. לאור כל האמור, הערר נדחה. בניהתוספת בניהערר