ערר לאשר הוצאת היתר בניה לבניית מובל על נחל פקיעין, בתנאים הבאים הבקשה תוגש על רקע מדידה אשר אינה מבוססת על קליטה גרפית, אלא על בסיס מדידות מפנקסי שדה, ככל שיש כאלו. אם אין - יובא תצהיר מטעם המודד כי לא נמצאו מדידות בשדה, ואין מנוס מקליטה גרפית של גבול החלקות. הבקשה תתוקן באופן שלא תהיה חדירה של הבניה כלשהי לתחום חלקת העורר הבקשה תהיה למובל פתוח, בלא קירוי, כל עוד לא מבוצע תכנון כולל לנחל נושא קווי הביוב ייפתר בטרם יחלו העבודות במקום. ייקבע תנאי בהיתר, ע"מ שלא יבוצעו עבודות בטרם יוסדר הנושא, תוך קבלת אישור תאגיד המים להשלמת העבודות בטרם תחילת ביצוע העבודות בשטח. לאחר החלטה זו ובהתאם לה החליטה הועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה נפתלי (להלן - "הוועדה המקומית") ביום 11.12.13 לאשר את ההיתר בתנאים שנקבעו ע"י ועדת הערר, וכן בתנאי של קבלת אישור תאגיד המים להשלמת העבודות. ביום 3.9.14 הוצא למשיבה מס' 2 היתר בנייה, לטענת המשיבות לאחר שמולאו כל התנאים שנקבעו בהחלטת הועדה המקומית. ביום 28.9.14 הגישו העוררים ערר על היתר הבניה שהוצא למשיבה מס' 2 לביצועו של המובל. העוררים טענו כי ניתן לפתור את הסכנה לקריסת בית השכן בעלות נמוכה יותר באמצעות קיר תומך; כי לשם הקמת המובל נדרשת תכנית מפורטת; כי המדידה עליה מבוסס ההיתר אינה מדויקת, וכי בגבול המערבי של החלקה קיימת סטיה, ובפועל המובל חודר לשטח העוררים בכ-1.5 מ', בניגוד להחלטת ועדת הערר; וכי ההיתר אינו תואם את התנאי שנקבע ע"י ועדת הערר לעניין פתרון נושא הביוב. בדיון בפנינו טענו המשיבות כי נעשתה מדידה אנליטית, וכי כל העבודות מתוכננות מחוץ לחלקת העוררים, למעט מילוי בור שנוצר בגבול שבין המובל לבין גדות הנחל, וכי אם העוררים לא יסכימו לו לא יבוצע. הואיל והמדידה לא הוצגה בפנינו, ניתנה למבקשת ההיתר, המשיבה מס' 2, האפשרות להמציא לועדת הערר את המדידה האנליטית חתומה ע"י מודד מוסמך בצירוף אישור המודד כי נמדדו נקודות גם בגבול המערבי של חלקת העוררים. ביום 2.11.14 הומצאה לועדת הערר המדידה האנליטית חתומה בידי מודד מוסמך בצירוף אישור כי נמדדו נקודות גם בגבול המערבי של חלקת העוררים (חלקה 47). דא עקא, שאז התברר כי המדידה שברקע הבקשה להיתר אינה תואמת את מפת המדידה שהוגשה אלינו. לפיכך, התבקשה המשיבה מס' 2 לתקן את הבקשה באופן שגבולות חלקת העוררים יתאמו את מפת המדידה האנליטית, דבר שהיה צריך להיעשות עוד בטרם הוגשה הבקשה המתוקנת אל הוועדה המקומית ובטרם הוצא ההיתר. עוד נתבקש בהחלטת יו"ר הוועדה מיום 4.11.14 כי המובל החדש יתחבר למובל הקיים מבלי שתבוצע כל עבודה או בניה הטעונים היתר בתחום חלקת העוררים עפ"י גבולותיה המתוקנים. לאחר החלטה זו הודיעה המשיבה מס' 2, לראשונה, כי לשם התחברות למובל הקיים קיים אילוץ הנדסי המחייב חדירת הקיר החדש בקטע שאורכו 0.52 מ' לתחום חלקה 47 בעומק של 18 ס"מ. אלא שלטענת המשיבה מס' 2 מדובר בחדירה מזערית ונוכח הדחיפות של העבודות המבוקשות מן הראוי להתיר חריגה מסוימת מהוראות הדין במקרה זה, ולאשר את ההיתר על אף חדירתו לתחום חלקת העוררים. העוררים מצידם חלקו על היקף החדירה וטענו כי החריגה היא בהיקף של כ-1.1-1.2 מ', ובהעדר חתכים למובל המוצע בקטע זה, לא ניתן לאמוד את היקפה המדויק. קשה שלא לתמוה הכיצד במסגרת ההשלמות שנעשו בבקשה להיתר מאז החלטתה הקודמת של ועדת הערר, לפני כשנה, לא גילתה מי מהמשיבות כי למעשה לא מולאה החלטת ועדת הערר. שהרי בהחלטה זו נקבע באופן ברור כי יש לתקן את המדידה שבבסיס הבקשה להיתר וכי הבקשה תתוקן באופן שלא תהא כל חדירה לתחום חלקת העוררים. המשיבה מס' 2 לא הגישה עתירה מינהלית על החלטה זו, ואף לא ערר על החלטת הועדה המקומית שאימצה קביעות אלה בהחלטתה מיום 11.12.13. חרף זאת, המדידה שברקע הבקשה כלל לא תוקנה (!) ולא בוטלה החריגה לחלקת העוררים, ללא כל בקשה מפורשת של המשיבה מס' 2 להותיר חריגה קטנה זו. גם הוועדה המקומית מצידה לא בדקה את מילויים של התנאים הללו בבקשה המתוקנת שהוגשה לה. לכך יש להוסיף את הצהרתן של ב"כ המשיבות בדיון בפנינו כי אין כל בניה בתחום חלקת העוררים, וכי ההיתר שהוצא מבוסס על מדידה אנליטית, כאשר בדיקה בסיסית של העובדות היתה מגלה כי אין אלו פני הדברים. גם לגופם של דברים, לא מצאנו אפשרות חוקית להעניק היתר בניה בחלקת העוררים, יהא גודלו אשר יהא, מבלי שזה הוגש ע"י בעל זכויות כלשהו בחלקה. שיקול הדחיפות לא נתן אותותיו בפעולות רשות הניקוז עצמה. מאז החלטתה הקודמת של ועדת הערר, לפני כשנה, היתה צריכה רשות הניקוז לדעת כי לא ניתן לבצע את העבודות ללא חדירה לחלקת העוררים, והיא יכלה לפעול באמצעים העומדים לרשותה לפי חוק הניקוז לשם תפיסת חלק המקרקעין הנדרש לעבודות, אולם היא לא עשתה כן. לפיכך, אנו סבורים כי ההיתר שניתן למשיבה מס' 2, בניגוד להחלטה סופית של ועדת הערר, אחת דינו להיות בטל ומבוטל. על המשיבה מס' 2 לתקן את הבקשה להיתר בהתאם למדידה האנליטית שנעשתה, ובאופן שלא תהיה חדירה של הבניה כלשהי לתחום חלקת העוררים. אשר לטענת העוררים כי לא מולא התנאי שקבעה ועדת הערר בדבר הסדרת קווי הביוב - בטרם הוצאת היתר הבניה, התקבל אישור חב' פלג הגליל - החברה האזורית למים וביוב בע"מ המאשר את ביצוע התכנון המפורט של הטיית קו הביוב, והעמדת תקציב לצורך ביצועו, ומבקש לבחון אפשרות לביצוע משולב. יש להשלים עניין זה באמצעות תנאי בהיתר לפיו לא יוחל בביצוע עבודות מכוחו של ההיתר בטרם יתקבל אישור תאגיד המים בדבר השלמת עבודות הטיית קו הביוב. יתר טענות העוררים הן טענות שנדונו ונדחו ע"י ועדת הערר בהחלטתה הקודמת, שניתנה אך לפני כשנה, מבלי שחל שינוי בנסיבות. כך, טענת העוררים לפיה לשם מתן ההיתר המבוקש נדרשת תכנית מפורטת, נטענה ונדחתה בערר הקודם, ואין כל הצדקה כי נידרש לה בשנית. באשר לטענה כי הפתרון של קיר תומך עדיף, הן מבחינת מקצועיות המענה והן מבחינת עלותו הציבורית, הרי שגם טענה זו נטענה ונדחתה. לא חל כל שינוי נסיבות מאז ההחלטה קודמת, מלבד שני אלה: א. חוו"ד שהגישו העוררים בערר הנוכחי - אלא שהעוררים היו יכולים להגיש חוות דעת כזו עוד במסגרת הערר הקודם ואין המדובר בראיה חדשה שלא ניתן היה להגיש בערר הקודם. משכך אין מקום להגשת חוות דעת זו על מנת לשנות את ההחלטה בערר הקודם, כשם שלא ניתן היה לעשות זאת כלפי פסק דין סופי של בית משפט (ראו ע"א 490/88 דר אנבא בסיליוס המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' אחמד מוחמד מחמוד עדילה, פ"ד מד (4) 397; ע"א 3441/01 פלוני ואח' נ' פלונית ואח' פ"ד נח(3)1 , בפסקה 18. ). ב. בחוו"ד חב' פלג הגליל הוטל ספק בדחיפות הצורך ("על אף שלא התרשמתי כי מדובר בעבודה דחופה בהקשר לבית מגורים הסמוך לקטע נחל זה, החלטתי להיעתר לבקשתכם בחיוב...."), אולם לא השתכנענו כי יש באמירה זו, שלא נכתבה מפי הרשות המוסמכת לענייני ניקוז, כדי לשנות ממסקנת ועדת ערר זו בהליך הקודם. כאז גם כעת סבורה הוועדה כי משנתנה רשות הניקוז - הרשות המקצועית המופקדת על הניקוז - דעתה לפתרונות האפשריים, לרבות קיר תומך כמוצע ע"י העוררים, וקבעה כי אין בו לתת מענה לצורך הקיים, הרי חזקה שהפתרון שנבחר על ידה הוא הפתרון המקצועי הדרוש והמתאים. לא כל שכן כאשר לא ניתן כל הסבר לאמירה של החברה האזורית למים ולביוב, ואין בידינו אף לדעת מה המידע שהונח בפניה. אכן מוסדות התכנון אינם כפופים לכלל בדבר גמר מלאכה, אולם משהחליטה ועדת הערר בהחלטה סופית על תנאים להוצאת ההיתר, גובר אינטרס הסופיות של הדיון על אינטרס העוררים להמציא חוו"ד חדשות, שניתן היה להגישן בהליך הקודם, ובאמצעותן לפתוח מחדש את ההליך שהסתיים ולבצע בו מקצה שיפורים. לפיכך, הערר מתקבל במובן זה שההיתר יתוקן בעניינים הבאים: הרקע להיתר יהיה בהתאם למדידה האנליטית. לא תכלול בהיתר כל עבודה בתחום חלקת העוררים, לרבות מילוי אדמה, אלא ככל שהעוררים יסכימו לביצועה. יתווסף תנאי בהיתר לפיו לא יוחל בביצוע עבודות מכוחו של ההיתר בטרם יתקבל אישור תאגיד המים בדבר השלמת עבודות הטיית קו הביוב. ההיתר יתוקן בהתאם להערות הועדה המקומית, לרבות לעניין הצגת חתכים, ובהתאם להוראות כל דין. העתק הבקשה המתוקנת יועבר ע"י הוועדה המקומית לעיון העוררים בטרם הוצאת היתר, ואלה יהיו רשאים להתייחס אך ורק לעניין שמירת גבול עבודות המובל אל מחוץ לגבולות חלקתם. בנסיבות העניין, אנו מטילים על המשיבה מס' 2 לשלם לעוררים הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪. בניהנחליםהיתר בניהערר