ערר לאשר תכנית שינויים שמהותה ביטול חניות במרתף רוחב שצ"פ והעתקתן לשפ"פ במקרקעין הידועים כחלקה 75 בגוש 6692 (להלן: המקרקעין) ברחוב הרצל 18 ביהוד. הועדה המקומית החלטה כדלקמן: "לאשר בכפוף ל: לא תותר חניה עילית בשטח פרטי פתוח במגרשים 5ד' ו - 16 ב'. תיקונים והערות בתיק הבקשה." תמצית טענות העורר העורר טוען כי פרוצדורלית ובניגוד לדין הועדה המקומית הנפיקה ההיתר קודם לחלוף המועד להגיש ערר ולמעלה מזה הפרוטוקול וההחלטה נמסרו לו רק לאחר הנפקת ההיתר בדרך פעולה עבריינית. לגופם של דברים טוען העורר כי על פי הוראות התכנית וליתר דיוק סעיף 16.1.4 מחציתו של כל אחד ממגרשי השפ"פ צריכה להשאיר פנויה לשימוש ציבורי ולפיכך לא ניתן לאפשר בניית מקומות חניה בשפ"פ בסטייה העולה על מחציתו, והועדה המקומית לא היתה רשאית לקבל החלטה המאפשרת בניית חנייה בכל השפ"פ כפי שעשתה. החלטת הועדה המקומית משמעה ניוד משפ"פ לשפ"פ תוך הגבלת השימוש בשפ"פים אחרים שלא בהתאם להליכים המפורטים בחוק ובניגוד לדיון ובחוסר סמכות. תמצית עמדת המשיבה המשיבה טענה כי הבקשה אינה סוטה מהוראות התכנית ועל כן הערר הוגש בחוסר סמכות. אין חולק כי בתחום מגרש השפ"פ 6ג הותרה בהיתר הבניה שהוצא (לפני כ-3 שנים) ובוצעה בפועל חנייה בשטח המגיע כדי 63%. יחד עם זאת במגרש השפ"פ 5ד לא התבקשה ולא בוצעה כל חניה באופן שמחצית משני המגרשים יחד הם אפקטיביים לשימוש הציבור. עוד אין חולק כי גם לאחר תוספת 12 החניות למגרש 6ג כפי שאישרה הועדה המקומית בהחלטתה מושא ערר זה נותרה בשני המגרשים יחד (6ג ו -5ד) מחצית משטחם - שפ"פ אפקטיבי לשימוש הציבור. בניגוד לטענת העורר הוראות התוכנית קובעות מפורשות שיש לחשב השטחים האפקטיביים מהמגרשים יחד. את מסקנה זו תומכת המשיבה לטענתה בלשון הסעיף ובפרשנות תכליתית, "אוסף שפ"פים ריקים" אפקטיבי יותר גם לציבור. עוד נטען כי החלטת הועדה המקומית בהיתר המקורי ניתנה בדין. תמצית עמדת הועדה המקומית הועדה המקומית טוענת כי דין הערר להידחות עלה סף שכן העורר לא נפגע מההחלטה ולא התנגד לבקשה ולפיכך אין תחולה להוראות החוק על פי סעיף 152 ומניין הימים להגשת ערר. לגופם של דברים לשון הסעיף מדבר על מחצית המגרשים ולא מחצית כל מגרש. השינוי התכנוני נבע מדרישה של חח"י לשנות את מיקומו של חדר הטרנספורמציה בתחום השצ"פ. דיון והכרעה סעיף 16.1.1. לתכנית קובע כדלקמן: "א. השטח הצבוע בתשריט בצבע צהוב מותחם חום כהה הוא אזור מגורים מיוחד ומיועד לבניה רוויה במגרשים מס' 2,1, 5-7 לפי סעיף 30.1 להלן (לוח אזורים, טבלת זכויות והוראות בניה). ב. בתוך המגרשים ובין הבניינים באותו מגרש, השטח המסומן בצבע צהוב עם פסים אלכסוניים בצבע ירוק יהיה שפ"פ. לא תותר בו בניה מעל הקרקע, למעט גינון, מתקני משחקים, מעברים, ככרות חניה, וכן מרתפים, כמפורט בסעיף 16.1.4 ובסעיף 30.1. במגרשי המגורים שמספרם 5ד', 6ג' ו - 16ב' - מחצית המגרשים יהיו שפ"פ, אפקטיבי לשימוש ציבורי" המחלוקת בין הצדדים נוגעת למילים "מחצית המגרשים" האם הכוונה ל - 50 אחוז מכל מגרש ומגרש או שמה 50 אחוז מכלל השטח המיועד לשפ"פ. ראשית, נזכיר כי שפ"פ ביסודו הינו שטח פרטי. לא מדובר בשטח המיועד לשטח ציבורי מופקע עקב כך, כי אם בשטח בעל מאפיינים שונים ביחס למגורים כמו למשל העדר בניה, למעט מתקני משחקים וכדומה. אולם אותו שטח אמור לשמש לייעוד פרטי ולא לייעוד ציבורי, כך שאיננו סבורים כי השינויים בשפ"פ פוגעים בזכות הציבור לעשות בו שימוש. כפועל יוצא מכך פרשנות מושג זה וההוראות הנלוות אליו בפרט אמורה להיגזר מהעיקרון של שימור זכות הקניין כפי שכבר נפסק בעת"מ 1568/02 רימרמן נגד ועדת ערר מחוז מרכז, כדלקמן: "לבסוף, לא ניתן להתעלם מכך שפרשנות זו של הועדה המקומית עומדת בקנה אחד עם המגמה המיטיבה עם זכות הקניין של התושבים, ע"י הענקת פירוש המאפשר למשיבים למצות בצורה מירבית זכויות בקרקע. ברור הוא, כי לו הייתה זכות זו עומדת בניגוד גמור לכוונת התכנית או פוגעת באופן קשה באחרים, לא היה בכך כדי לסייע. במגמה זו, לאור האמור לעיל, יש גם כדי לתמוך בהחלטתה של הועדה המקומית, כפי שנאמר: "כמובן אם תכליתה של תב"ע ניתנת לפירושים שונים, כולם סבירים ובתוכם גם פירוש המשמר את קנינו של הפרט מבלי לפגוע באינטרס ציבורי שהוא בתחום התכנוני, אין לראות מדוע לא יאמץ הפרשן המשפטי את הפירוש הזה ואולי הוא אפילו מחויב בו." במקרה דנן תוצאות הפעלת פרשנות זו עולות בקנה אחד גם עם הפרשנות הלשונית המתבקשת, כעולה מהוראות הסעיף. כוונת התכנית היתה להותיר מחצית משטח המגרשים פתוח ולאו דווקא מחצית כל מגרש. הדברים עולה בקנה אחד גם עם תשריט התכנית אשר אינו מחייב שפ"פ פתוח כדי מחצית בכל אחד ואחד מהמגרשים. זאת ועוד, סידורם של השפ"פים באופן שיהפכם לאפקטיבי יותר הינו מבורך. אשר על כן ולאור כל האמור איננו מוצאים כי באשרה ההיתר המבוקש פעלה הועדה המקומית שלא על פי הוראות התכנית ולפיכך ההיתר אינו חורג מהוראות אלה, כך שהערר נדחה הן לגופו והן על הסף מחמת העדר זכות ערר. בניהמרתףתכנית שינוייםעררחניה