התבקשה בניית מרפסת תוספת בנייה על הגג מעל דירתם של העוררים, וזאת כהרחבה לדירתם, בהתאם לתכנית 3602. הערר עוסק, כאמור, בחלק בהיתר המתייחס לבנייה על הגג (להלן: הבקשה). בתחילה נדחתה הבקשה נוכח התנגדות פוזיטיבית של 4 מתוך 12 בעלי הדירות. ערר על החלטה זו נדחה על-ידי ועדה זו (ערר מספר 398/11). בהמשך ומשנטען בערר חדש כי הושג הרוב הנדרש מן הבחינה הקניינית, התקבלה החלטה נוספת במסגרתה הוחזר התיק לדיון בועדה המקומית (החלטה בערר 393/13). ועדת המשנה של המשיבה 1 שמעה את העורר ואת המתנגד (הוא המשיב 2). בהחלטה מיום 10.3.14 קבעה הועדה המקומית כי "תכנית 3602 בדבר תוספת שטחים של 30 מ"ר לא חלה על בקשה זו". לפיכך ובהיעדר שטחי בנייה נדחתה הבקשה. עם זאת צויין בהחלטה כי התוספת תאושר במידה והעורר יצביע על זכויות בנייה. על החלטה זו הוגש הערר אשר מתמקד בשאלה הפרשנית בדבר תחולת ההוראה בתכנית 3602 המאפשרת תוספת בנייה של 30 מ"ר על הגג מעבר לזכויות הבנייה ומספר הקומות המאושרים. תכנית 3602 שאושרה בשנת 1991, קובעת במפורש כי יש לאשר תוספת של 30 מ"ר על הגג מעבר לזכויות הבנייה ולמגבלת הקומות הקיימת. בלשונו של הסעיף הרלוונטי, המופיע כס"ק 4 מתחת לטבלת הזכויות בסעיף 9: "תותר תוספת חדרים על גג שטוח, בתנאים הבאים: חדרים על הגג לא יחשבו כקומה במנין הקומות המצוין להלן. שטח חדר על הגג לא יעלה על 30 מ"ר כולל המדרגות. שטח זה לא נכלל בשטח הבניה המרבי בטבלה". בתכנית 3602ב שאושרה בשנת 1994 הושמט סעיף זה. עם זאת תכנית זו קובעת, בסעיף 7 לתכנית העוסק ב"הוראת הכפיפות", כי על תכנית זו חלות בין היתר ההוראות הכלולות בתכנית 3602. לשיטת המשיבה 1 יש לראות בהוראות תכנית 3602ב כמשנות את הוראות תכנית 3602 לענייננו וכמבטלות את האפשרות לבניית תוספת בנייה של 30 מטר על הגג מעבר לזכויות בנייה ולקומות קיימות. בהחלטתה ובטיעון בפנינו נסמכה המשיבה על הוראת סעיף 11(א) לתכנית זו הקובעת כי "סה"כ שטחי הבנייה המירביים בכל מבנן, מספר יח"ד המירבי ומספר הקומות המירבי, יהיו בהתאם למפורט בטבלה שבסעיף 1313 להלן, מודגש בזאת שבכל מקרה של סתירה בין שטחי הבניה, מספר הקומות ומספר יח"ד תחול ההוראה המגבילה יותר". יצוין כי טיעונה של המשיבה הוא משפטי והיא לא הוסיפה שיקולים תכנוניים אחרים התומכים בעמדה. אדרבא, נציגתה ציינה בפנינו כי באזור אחר בעל מאפיינים דומים באותה שכונה, אשר לגביו חלה תכנית 3603 הדומה בהוראותיה להוראות תכנית 3602, מדיניות המשיבה היא לאשר תוספת בנייה על הגג בהתאם להוראה דומה הכלולה בתכנית 3603. זאת ועוד, המשיבה 1 אישרה בפנינו כי לאורך השנים אכן הוצאו היתרי בנייה לגבי בקשות דומות. נציין, כי העורר הגיש לנו רשימה ארוכה מאוד של מקרים מעין אלה ולגבי רשימה זו השיבה המשיבה 1 כי אין ביכולתה לאשר רשימה זו. בנסיבות בהן בפרוטוקול החלטת הועדה המקומית נכתב במפורש כי "יש לבדוק את טענותיו של אד' שועאי בענין היתרים שנינתנו באזור זה, מה מיקום, מתי ניתנו וכו'", איננו מקבלים תשובה זו. נושא זה היה צריך להיבדק בקפידה עוד טרם כינוס ועדת המשנה ובודאי שהיה על הגורמים המקצועיים במשיבה 1 לבדוק זאת לאחר קבלת החלטת ועדת המשנה וטרם הדיון בערר. מכל מקום, דומה שאין ספק כי לאורך שנים רבות מאוד (כנראה החל מתחילת שנות התשעים ועד למועד סמוך להגשת הבקשה) ובמקרים רבים הנפיקה המשיבה היתרי בנייה לבקשות דומה. המשיבה טענה בפנינו כי מדובר היה בהיתרים שהוצאו בטעות ומשעמדה המשיבה על טעותה אין מקום להיענות לבקשה אך ורק עקב טעות זו. כפי שקבענו בהחלטה קודמת, אכן יש לקבל עקרונית את הטיעון שלפיו הנפקת היתר בנייה בטעות ובניגוד לדין אינה יכולה לאפשר הוצאת בנייה במקרים נוספים (ערר 147/14 יעקב נוסבכר נ' ועדת המשנה לתכנון ובנייה ירושלים). עם זאת ולכך נתייחס בהמשך, בנסיבות המקרה דנן איננו סבורים שמדובר בטעות אלא כי מדובר היה בפרשנות אפשרית (אם כי דחוקה) להוראות התכניות. בהתאם לפרשנות זו ניתנו היתרי בנייה והשתנתה חזית הרחוב לאורך השנים. לפיכך יש ליתן משקל פרשני לכך שהמשיבה 1 פעלה משך שנים בהתאם לאחת החלופות הפרשניות. באשר לשאלה הפרשנית, נוכח ניסוחו הברור של ס"ק 4 לתכנית 3602 המאפשר בנייה על הגג מעבר לזכויות הקיימות, אנו סבורים כי ניתן לקבל את טענתנו הפרשנית של העורר שלפיה תכנית 3602ב לא התכוונה לבטל סעיף זה. אכן, במקרה של סתירה בין הוראות קבעה תכנית 3602ב כי יש לפעול בהתאם להוראה המגבילה יותר, אלא שניתן לקבל, אף אם בדוחק, אפשרות פרשנית שלפיה במקרה דנן אין סתירה בין הסעיפים שהרי אין בתכנית 3602ב סעיף דומה לס"ק 4 בתכנית 3602 המתייחס לזכויות הבנייה על הגג. בנסיבות אלה יש לתת משקל, כאמור, למנהגה של המשיבה 1 משך שנים רבות. אף אם נכון היה מלכתחילה לאמץ את פרשנות המשיבה 1, הרי לאחר חלוף שנות דור ועם אישור בקשות רבות בשכונה וברחוב, מן הראוי עקרונית לאשר גם את בקשת העורר. משקבענו שניתן לאשר את ההיתר כהיתר תואם תכנית, יש להידרש לטענות המתנגד. בהקשר זה נציין המשיבה 1 ציינה בהחלטתה יש התוספת תאושר ככל שיוכחו זכויות בנייה ומכאן כי דחתה את יתר טענותיו של המתנגד שלפיהן אין לאשר את התוספת, גם בהינתן קיומן של זכויות. לגוף הטענות ובאשר לטענותיו הקנייניות של המשיב 2 נציין כי לבקשה נמצאו תימוכין קניינים בהחלטה בערר קודם. מכל מקום, בדיון בפנינו הוצג הסכם בין כל הדיירים בבניינים, זולת משיב זה, ומכאן שלבקשה תימוכין קניינים. כמובן שאין באישור הבקשה ובהוצאת היתר בנייה משום הכרעה קניינית והדבר יצויין על-ידי המשיבה 1 בהיתר הבנייה שיונפק. יצויין, כי המשיב 2 טען בנוסף כי תוספת הבנייה תפגום ביציבות הבנין ובבטיחותו. במסגרת הליך הוצאת ההיתר ובהתאם לתנאים המקובלים יהיה על העורר להגיש חוות דעת הנדסית ובנסיבות המקרה אנו מנחים כי חוות דעת זו תועבר גם למשיב, אשר יהיה רשאי להגיש חוות דעת סותרת מטעמו. המשיבה 1 תבחן את הנושא ואת הטענות בהתאם לנהלים המקובלים. בנוסף נדרשים התיקונים הבאים בבקשת ההיתר: מן הבחינה העיצובית-אדריכלית יש לתקן את הבקשה באופן בו תוספת הבנייה תהיה בנסיגה ותתיישר עם המעקה הפנימי הקיים (כמטר ושבעים מקו הבנייה). נסיגה זו באה על מנת לשמור על החזות של הבניין ותהפוך את התוספת לפחות בולטת. בבקשות להיתר יש להראות בתוכנית גגות: שיפועים, ניקוזים ומיקום קיים ו/ או מוצע למתקנים אלו. יובהר כי תנאי למתן היתר בנייה יהיה העתקת המתקנים המשותפים באזור התוספת על חשבון היזם לגג המשותף או לגג העליון. לאור האמור מתקבל הערר. העורר יגיש בקשה מתוקנת למשיבה 1, שתבחן אותה ותאשרה בהתאם לתנאים המקובלים. בניהתוספת בניהמרפסתגגמקרקעין