כי גם בעבר הוגשה בקשה להריסה והקמת בית מגורים משותף (עוד בשנת 2010). אולם זה עוד לא בא לידי מימוש, כי ההריסה התבצעה בפועל לאחר אישור הבקשה להריסה, אולם קודם להוצאת ההיתר להריסה וכי אין כל תיעוד על סיכומים מוקדמים להריסת המבנה לפיהם אותה הריסה נעשתה כביכול בתיאום עם המשיבה. בחודש ספטמבר 2012 הוגשו לראשונה בקשות נפרדות להריסה וכן הבקשה שביסוד הערר דנן. כך גם מכתבו של מר מיטרני מתייחס לאותן בקשות ולא לבקשה להריסה משנת 2011. כמו כן, כל סיכום שהיה אינו מחייב את הועדה המקומית. עוד נטען, כי תמ"א 38 חלה על מבנים קיימים ולא על מגרשים ריקים וכי הזיקה בין ההריסה לבין הבקשה לבניה , אינה ברורה דיה. לחילופין, טענה הועדה המקומית, כי אין מקום לאשר את הבקשה במתכונתה הנוכחית לפי תמ"א 38 תיקון 3 וזאת לאור העובדה כי בעת הריסת המבנה הקיים, תיקון 3, לא היה בתוקף. דיון והכרעה במסגרת הדיון שנערך בועדה המקומית שמעה הועדה המקומית את כל ההתנגדויות שהגישו המשיבים, התעניינו בגובה הבניינים הסמוכים, בקווי הבנין ועוד. היועצת המשפטית לועדה הבהירה לדיון כדלקמן: "נאמרו דברים קשים, אבל האמת שיש קצת בעיות. מבחינה עובדתית מה שקרה, הבנין נהרס ללא היתר. היתה אמנם החלטה לאשר הריסה, אבל לא הוציאו בפועל את ההיתר. הבקשה להריסה אושרה להם רק שנה לאחר מכן. הבקשה להריסה שאושרה, אושרה יחד עם היתר הבניה על פי תמ"א 38. אז צורפה חוות דעת מהנדס שמעידה על כשירותו של הבנין לתנאים של תמ"א 38. קיימות שתי אופציות משפטיות: האחת - להגיד שהבניין נהרס לא קשר לתמ"א 38, נהרס ללא היתר ואיבדו את הזכויות. אופציה שניה - להגיד כיוון שהוועדה קיבלה את הבקשה להיתר, גם במקור וגם מאוחר יותר כחלק מתמ"א 38, והם פיצלו את הבקשה האחת לשתי בקשות ועל פי מכתב של מנהל אגף רשוי ופיקוח אמליו זה היה בסכום עם אגף הרישוי, אפשר לראות את זה כבקשה שהוגשה המפוצלת כבקשה את לפי תמ"א. בהתאם לפסיקה המנחה, ועדת ערר (5017/13 גבעתיים אורי גולן נ' ועדה מקומית גבעתיים), נקבע שאם הבנין נהרס במועד שהיתה תמ"א 38(2) בתוקף, לא ניתן להחיל את תמ"א 38 (3) עליו ויחולו עליו התנאים תמ"א 38(2). לדעתי הפרשנות הכי נכונה, בהתאמה לתיאום שהיה עם ההנדסה, לקבל את זה שבעצם תמ"א 38(2) חלה וכיוון שיש חוו"ד מהנדס שהמועד הקבוע לפני 2011 שהבניין טעון חיזוק". למעשה, מבחינת המסמכים, היו שתי בקשות להיתר, הריסה. האחת, שאושרה בשנת 2011 והשניה שאושרה בשנת 2012, ולגביה נטען שהיוותה חלק מההליך על פי תמ"א 38. אמונים עלינו דברי העוררים ודבריו של אדריכל מיטרני במכתבו, לפיהם סוכם על מהלך דו שלבי, אשר יאפשר לעוררים ניצול הזכויות על פי תמ"א 38. הדברים עולים ברורות, מהמהלכים ומהמסמכים שלפנינו ואקט ההתנערות שנקטה הועדה המקומית בהחלטתה האחרונה, עומד בניגוד למושכלות יסוד של עקרון רציפות השלטונית שלא לומר, לוקה באי הגינות אם לא למעלה מכך. לעניין זה, נפנה למשל לעתמ (ת"א) 2687-09‏ ‏ שפיר מבנים ונכסים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון שם נפסק כדלקמן: "בהחזקתה של עמדה שכזו חוטאות המשיבות לתפקידן, ופוגעות במושכלות היסוד של הרציפות השלטונית. אין לקבל התנהלות מסוג זה של רשות שלטונית אשר מתעלמת מהחלטות והסכמות שלה בעבר רק בשל שינוים פרסונאליים של נושאי התפקידים, ללא טעם של ממש המצדיק שינוי עמדה שכזו..." ויפים הדברים גם לענייננו. במקרים אחרים שהובאו בפני ועדות הערר, הן במסגרת ערר 5017/13 אורי גולן נגד הועדה המקומית גבעתיים והן במסגרת ערר 357/12 משה לביא ואח' נגד הועדה המקומית חיפה ואח', דובר בהיתרים שיצאו בשלב זה או אחר של גלגולי התמ"א ולאחר שנהרסו הבתים, והחלו בבניה על פי גרסה קודמת של התמ"א ביקשו מבקשיהם לשפר את מצבם ולהגיש בקשה על פי הדין החדש. כזאת לא ניתן, אולם מקום בו סוכמו הדברים הלכה למעשה, כפי שנקרא בענייננו מול הרשות, גם אם נחמיר, ברי, כי יכולים העוררים לסמוך על הדין שהיה תקף עובר להגשת הבקשה הראשונה להריסה, דהיינו תיקון מספר 2 לתמ"א 38. גישה ליברלית יותר, עשויה להצמיח גם את הזכויות על פי תמ"א 38/3 שכן, ברי, כי עם הגשת הבקשה להריסה בפעם השנייה (זו שעל פי הוצא ההיתר בסופו של דבר), אזי, הייתה התמ"א (תיקון 3) כבר בתוקף. יחד עם זאת, הואיל והבניין נהרס קודם להוצאת ההיתר ושלא על פי ההיתר, ועל מנת שלא לעודד עבריינות בהיבט זה, אנו סבורים, כי הדין הנכון מחייב מהלך דו שלבי בהסתמך על תמ"א 38/2. לפי אותו תיקון, הותרה סגירת קומה מפולשת בנוסף לבניית קומה נוספת או אגף נוסף וכן הריסה והקמה מחדש. לפיכך, במקרה דנן, אנו רואים לאשר תוספת זכויות של הקלות כמותיות של 6% וכן קומה אחת נוספת בהתאם לתמ"א וליישום יתר הערות חוות דעת הצוות המקצועי כמפורט בסעיף ג' לחוות דעת זו, שנכתבה בפרוטוקול הדיון. נוכח היותו של המגרש אירגולרי בהגדרה כמו גם המגרש הגובל מצפון, אנו סבורים, כי חלות בו מגבלות תכנון משמעותיות והתכנון שהוצע בניצול חלקי של קווי הבניין האפשריים לפי התמ"א, הינו ניצול נכון וראוי. איננו סבורים, כי התקרבות בקו הבניין שהינה התקרבות מדורגת בהתאם לתוואי המגרש הנעה בין 4.5 מטר ל - 2.70 מטר (כאשר ה - 2.70 הינו נקודתי בלבד) מהווה הפרעה מיוחדת למי מהשכנים, אשר עשויים אף הם לנצל זכויות דומות. מאחר ומדובר בניצול זכויות על פי תמ"א 38/2 הרי שתוספת הקומות הינה קומה אחת בלבד (ובתוספת חדרים על הגג ככל שקיימת זכות כזו מלכתחילה). לפני סיום נעיר, כי עמדתה של הועדה המקומית אשר הציעה פתרון זה במסגרת כתב התשובה, אולם חזרה בה בדיון בפנינו, אינה נהירה, אינה ראויה ואינה ציבורית. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל ברובו כמפורט בהחלטתנו. הריסת מבנהבניהתמ"א 38תמ"אמבנה