ערר על החלטת הועדה המקומית להתיר בניית גדר בהיקף המגרש

ערר על החלטת הועדה המקומית להתיר למשיב בניית גדר בהיקף המגרש במקרקעין הידועים כחלקה 180 מגרש 2 בגוש 4274 (להלן: "המקרקעין"). ענייננו (בפעם השלישית) בסכסוך משפחתי אליו נקלעו גם רשויות התכנון (כמו גם בתי המשפט בעבר), בנוגע לחלוקת מקרקעין ברחוב יהודה הלוי בשכונת ראש העין הותיקה. עסקינן במגרש שחולק, כאשר חלקו של העורר נמצא בחלק המזרחי של המקרקעין ואילו חלקו של המשיב ממערב לו. ממערב לחלקו של המשיב קיים חלק נוסף. ועדות התכנון לרבות ועדה זו, נזקקו בשעתו לשאלת אפשרות הגישה לחלקו של העורר ממערב (דרך חלקו של המשיב), והכריעו כי הן תכנונית והן משפטית (בהתאם להחלטות בתי המשפט המוסמכים שנתנו בעניין), הגישה לחלקו של העורר, מצויה ממזרח מרחוב הרעות ורחוב נוסף העובר בגבול הצפוני של החלקה. לכך קבענו בעבר: " חלקה 2 מחולקת לשלוש חלקות משנה, ומשתרעת מרח' יהודה הלוי במערב לרח' הרעות במזרח. מגרש 2/1 סמוך לרח' יהודה הלוי, מגרש 2/3 לרח' הרעות, ואילו מגרש 2/2 מצוי בתווך בין שניהם. התשריט המבוקש כולל שביל זיקת הנאה ברוחב 3 מ' מרח' יהודה הלוי ועד למגרש 2/2. כמו כן, הוא כולל שביל זיקת הנאה ברוחב 1.20 מ' בחלק הדרומי של מגרש 2/3, מרח' הרעות למגרש 2/2. התשריט הקודם כולל, לעומת זאת, את שביל הגישה בצפון החלקה מכיוון יהודה הלוי דרך מגרש 2/1 לכיוון מגרש 2/2, ואינו כולל מעבר בדרומו של מגרש 2/3 מכיוון רח' הרעות. תשריט זה חתום בידי יחיאל נגר ונגר דוד. כן הוצג תשריט חלוקה במגרש המצוי מדרום (חלקה 180/1, המחולקת אף היא לשלושה חלקים), ושם מוצג כי בחלקה הצפוני, הנוגע לענייננו, קיים שביל גישה בחלקו הצפוני של מגרש הצדדים שלפנינו, ברוחב של 3 מ', זיקת הנאה, המתפרש מרח' יהודה הלוי ועד חלקה 2/3. הוצגו בפנינו היתרי בנייה כדלקמן: היתר מיום 10/9/81, בו לא מטופלות דרכי הגישה למגרש 2/2, והיתר מיום 12/8/87, גם בו לא מטופלות אותן דרכי גישה. פסק הדין מיום 26/1/99 עיגן את הסכמת הצדדים כדלקמן: "בעקבות החלטת בית המשפט מיום 24/11/98, הודיעה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר לבית המשפט ב-3/12/98, שבהתאם לתכנית מתאר ולתשריט חלוקה מאושר מיום 4/6/92, מסומן שביל גישה ברוחב 4 מ', שתחילתו ברח' רש"י והמשכו בכיוון צפון (להלן: "השביל המזרחי") ... 7. יחיאל מצהיר שהוא מסכים שדוד ובני משפחתו רשאים להשתמש ולעבור בשביל הגישה המזרחי שבעורף ביתו, בין במצבו היום ובין אם מצבו יהיה אחר בעתיד." במובחן משביל הגישה המזרחי, נקבע באותו הסכם, במסגרת פסק הדין, כי: "1. לקראת תחילת עבודת הבנייה בחלקה 2/2 ופינויה ממה שיש בה, מטלטלין ומחוברים לקרקע, יביא דוד נגר למקום כלי עבודה מתאימים לפינוי מה שבדעתו להרוס ולפנותו. 2. לפני שדוד יתחום את השביל הישן בגדר, יפנו האחים את שטח האדמה שמצפון לשביל הישן לכל אורכו מרחוב יהודה הלוי ברוחב של שני מטרים, כך שיתאפשר בו מעבר להולכי רגל וגם לכלי רכב עד ביתו של יחיאל. 3. על ידי כך יווצר למעשה שביל חדש (להלן השביל החדש) שישמש את דוד ואת יחיאל ואת בני משפחותיהם." לית מאן דפליג כי לא ניתן ליצור שביל חדש, כהגדרתו לעיל, שכן במקרקעין הגובלים מצפון, נקבע כי אין לצדדים זכויות. נשאלת השאלה, איפוא, מהו שביל הגישה המזרחי. נראה לנו כי הכוונה בביטוי "שביל הגישה המזרחי" לרחוב הקרוי היום "רח' רעות", שכן הוא תואר כמתחיל ברח' רש"י והמשכו צפונה, ואמנם, רח' רעות, שהובהר לנו על ידי הוועדה המקומית כי לא היה קיים, כי הינו רחוב שנוצר בתקופה מאוחרת יותר, אכן מתחיל ברח' רש"י ועולה צפונה. מסקנה זו מתיישבת גם עם תשריט החלוקה שנחתם בשעתו על ידי הצדדים ואושר על ידי הוועדה המקומית ביום 18/5/99, בהתאם לפסק הדין. זו, כאמור, הפרשנות הלכאורית אשר מצאנו כי הינה הגיונית במקרה דנן, ואולם אין בכך, כמובן, כדי לכבול את ידי הצדדים ולפנות לבית המשפט המוסמך, על מנת שיבהיר נקודה זו. לאור המסקנה אליה הגענו, אנו סבורים כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה המקומית, שכן משהגיעו הצדדים להבנה שעוגנה בפסק דין ותשריט, על פיו לא נכון יהא לשנות את אותה הסכמה שלא בהסכמתם או על פי הוראת בית המשפט המוסמך. הדברים מתחייבים, בין היתר, מההרמוניה הראויה, לטעמנו, בין בתי המשפט ומוסדות התכנון. " במועד מאוחר יותר אושר התשריט פעם נוספת על ידי הועדה המקומית וגם על אישור זה הוגש ערר. גם ערר זה נדחה כדלקמן: " ערר זה הוגש על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה ראש העין (להלן: "הועדה המקומית"), לאשר תשריט חלוקה שאושר בעבר על ידי הועדה המקומית ועל ידי ועדת הערר במקרקעין הידועים כחלקה 180 בגוש 4274, ברחוב יהודה הלוי 11 בראש העין, (להלן: ה"מקרקעין"). אותו תשריט הובא לדיון בפני ועדת הערר במסגרת תיק קודם מס' 53/12 אז הוחלט לאשרו ולדחות את התנגדות המשיב דהיום אשר תבע זיקת הנאה לחלקו ממזרח. עתה מבקשים בניו של בעל הזכויות בחלקה האמצעים כי שבילה גישה ממערב המוביל את החלקה האמצעית ימשך גם לאורך החלקה האמצעית כך שתהיה להם בחלקתם המזרחית גישה מהדרך המערבית לתחום וזאת הגם שאותה חלקה, מספר 2/3 נסמכת מבחינת התכניות על גישה ממזרח מרחוב הרעות. כפי שהבהרנו לצדדים במהלך הדיון, תשריט החלוקה במתווה שאושר על ידי הועדה המקומית אושר בעבר במסגרת תיק 53/12 בחודש יולי שנה שעברה על ידי ועדת הערר, וכל ששונה ממנו הינו ביטולה של זיקת ההנאה שתבע המשיב דהיום וזאת בהתאם להחלטת הועדה המקומית וועדת הערר אחריה. העוררים היום לא העלו כל טענה כלפי אותו תשריט שנדון בועדת הערר ובועדה המקומית לפני כשנה והם אינם יכולים לתקוף אותו היום מחדש. על מנת לסבר את האוזן נבהיר כי גם מבחינה תכנונית נחה דעתנו כי לחלקו של אביהם במקרקעין קיימת גישה נכונה וסבירה ממזרח, כפי שהבהרנו בהחלטתנו הקודמת אשר מצורפת, גם להחלטה זו על מנת להבהיר את הדברים. עוד נציין כי על פי ההסכם שנערך בבית המשפט דובר בהסכם הנוגע לחלקה המצויה מצפון, אולם בינתיים לא נסתייע והובהר כי נכון להיום הצדדים חסרי זכויות באותה חלקה, דבר שמתברר בערכאות. כך או אחרת, אין בכך כדי להעלות או להוריד מהחלטת הועדה המקומית שניתנה לאשר את התשריט המתוקן בהתאם להחלטת ועדת הערר לפני כשנה." היום, כאמור מתבקש הגידור בהתאם לחלוקה שאושרה והעורר ממשיך ומתנגד לאותה חלוקה ולרישוי הנובע ממנה באותם טענות ומאותם טעמים. כמבואר לעיל, ועדת הערר והועדה המקומית כבר הכריעו בנושא, הן מבחינת התכנון והן בהיבט פסקי הדין שנתנו במקרקעין והשלכותיהם. יחד עם זאת, אנו סבורים כי למען הסר ספק, טרם גידור מגרשו של המשיב 2 וחסימת מעבר לחלקת העורר ממערב, על הועדה המקומית לסייר בשטח ולבחון התכנות סבירה לפתרון הגישה המצוי תכנונית ומשפטית ממזרח. בכפוף לאמור הערר - נדחה. בניהקרקעותעררגדרועדה מקומית לתכנון ובניה