1. כנגד הנאשם הוגשו כתבי אישום בהם מיוחסות לו עבירות של העסקת שב"ח – ע"פ סעיף 12 א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 – בנסיבות המפורטות בת.פ. 2314/03 ות.פ. 3410/02 – שנשמעו במאוחד. 2. במועד הקראת כתבי האישום כפר הנאשם במיוחס לו. 3. ראיות התביעה עדי התביעה א. ע"ת/1 – אלי כהן משרת כחוקר בתחנת כ"ס, שגבה את הודעת הנאשם מיום 23.2.03 (שעה 10:00) (ת/1) בנוגע ל- 29.11.02 – בה ציין הנאשם כי הוא אינו מעסיק אנשים מהשטחים אלא רק ישראלים, האדם שנתפס אצלו הגיע לחפש עבודה במאפיה, המקום הוא מקום ציבורי, והוא לא יכול לבקש תעודת זהות מאנשים שבאים לקנות אצלו או לחפש עבודה. כשנתפס אצלו השב"ח - הוא היה בבית, והתקשרו אליו שיגיע למקום. הוא יודע שאסור להעסיק שב"חים. הוא מכיר את מגדי מריאטה, וידוע לו שהוא תושב שטחים ושאין לו אישורים. ביום המקרה הוא לא אמר לאיגור השוטר שהוא העסיק את השב"ח כי אין לו ברירה, ואין פועלים אחרים. באמת קשה לעבוד ללא שב"חים, והוא סגר את המאפיה בגלל זה. הוא לא העסיק את מגדי מריאטה ב- 29.11.02, ותעודת הזהות של מגדי לא היתה אצלו. היה וויכוח בנוגע לתעודת הזהות שלו (של הנאשם), ולבסוף הוא הציגה בפני השוטר. הוא הלך לקדומים וביקש אישורי עבודה, אך לא קיבל כאלו. הוא היה בביתו כשהשב"ח נתפס במאפיה, השב"ח לא עבד עבורו, "אולי בא לחפש עבודה, אולי בא לקחת כסף". פעם הגיעו אליו למאפיה שב"חים מכפר קאסם וביקשו עבודה, הוא אמר שללא תעודת זהות הוא לא מעסיק אותם – ובאותו היום הם נתפסו אצלו. כעבור זמן - הם שבו למאפיה וביקשו עבודה. ביום האירוע התקשרו אליו הביתה כדי שיגיע למאפיה שלו, וכשהגיע - ביקש ממנו השוטר איגור את תעודת הזהות שלו. הוא שאל מדוע, וזה אמר שנתפס אצלו פועל ללא אישורים. הוא ביקש מהשוטר איגור שלא יעשה לו בלאגן, וכי מדובר בחייו, אך השוטר התעקש, ולבסוף הוא מסר לו את תעודת הזהות שלו. השוטר ביקש ממנו להתלוות אליו לתחנת טייבה, שם קיבל הזמנה להגיע לחקירה ביום ראשון. הוא התקשר לעו"ד יוסף סמארה, שאמר לו שילך לחקירה. מאז לא יצרו עימו קשר עד לפני כשבועיים, כשביקשו ממנו להגיע שוב לחקירה, ולכן הגיע היום. השב"ח ביקש ממנו כסף עבור חצי השעה בה בעצם חיפש אצלו עבודה. השב"ח לא עבד אצלו, ואפשר שכשזה הבחין בשוטרים - נכנס למאפיה. הוא יודע מי עובד עבורו, ובמשך שנתיים הוא מעסיק עובדים ישראלים מטייבה, ואת אחיו. כל יום באים אליו שב"חים לחפש עבודה, אך הוא לא מעסיק אותם. בחקירתו הנגדית ציין העד כי במועד האירוע היה גם חוקר, הוא גבה הודעה מהנאשם פעם אחת. הנאשם סתר עצמו בהודעתו בנוגע למקום הימצאותו. האירוע לא זכור לו. ב. ע"ת/2 – איגור גולוסבקר לוחם במג"ב, ערך את דוח הפעולה מיום 29.11.02 (שעה 11:45) (ת/4) – לפיו במהלך סיור שגרתי בעיר טייבה, הגיע למאפיית אלכרם, ובמקום הבחינו בשני אנשים שעמדו ליד מכונת הפיתות. כשביקש מהם להזדהות, אחד הציג תעודת זהות, וזוהה כאחמד טוויל לדברי השב"ח, גבאר מגדי הינו בעל העסק, והוא התקשר אליו וביקש שיגיע למקום. הנאשם הגיע למקום בשעה 11:35, והזדהה באמצעות תעודת זהות. הוא שאל את הנאשם אם הוא מעסיק את השב"ח, ענה "כן, אין לי ברירה אין פועלים אחרים", הוא הוציא מכיסו את תעודת הזהות של השב"ח, ואמר "קח אותה". הוא עיכב את השב"ח בגין שהייה בלתי חוקית, ואת הנאשם בגין העסקת שב"ח. עוד ערך דו"ח עיכוב מיום 29.11.02 (שעה 11:35) (ת/5) – לפיו עיכב את הנאשם בגין העסקת שוהה בלתי חוקי. תגובת הנאשם היתה "תעשה לי טובה, תוותר לי פעם אחרונה בגלל החג, יש לי כבר שלוש תיקים על פועלים". כן, ערך דו"ח עיכוב מיום 29.11.02 (שעה 11:25) (ת/6) – לפיו עיכב את השב"ח מראיטה מגדי בגין שהייה בלתי חוקית. תגובת השב"ח "אני באתי רק לעבוד". בחקירתו הנגדית ציין העד כי הוא משרת במג"ב כ-6 שנים. הוא לא יודע כמה פעמים ביקר במאפייה באותה עת, והוא מאמין שנכנס למקום לצורך בדיקה יותר מפעם אחת. הוא לא יודע אם ראה את הנאשם במאפיה, ויכול ונפגשו גם במקומות אחרים. מאפיית "עבד אל כרים" נמצאת משמאל לגשר ליד בית הספר. לא זכור לו אם ב- 30.8.02, כשהיה עם פארס מוחמד, ביקר במאפיה - בדק את העובדים במקום, ולכולם היו אישורים. הוא לא זוכר מתי פגש את הנאשם לראשונה, ואם זה היה ב- 29.11.02. ביום האירוע היה עם עוד 3 שוטרים, הוא כמפקד כתב את הדוחות, שני שוטרים אבטחו את המעוכבים ושוטר נוסף נהג. ע"פ דוח הפעולה - הוא נכנס לעסקו של הנאשם, פגש שני אנשים, אחד תושב טייבה והשני תושב סלפית. הפועלים עמדו ליד המכונה ממנה יצאו הפיתות, שהיתה ממוקמת מאחורי הדלפק. הוא ניגש לפועלים וביקש תעודות זהות, תושב טייבה הציג לו הוא ביקש לקרוא לבעל הבית, לאחר מספר דקות - הגיע הנאשם למקום, שאמר שהעסק שייך לו, וכשנשאל היכן בבדיקה עלה כי מדובר בשב"ח, ועל כן עוכבו הנאשם והשב"ח. כשנשאל הנאשם אם השב"ח עובד אצלו, ענה כי אין אנשים אחרים שיעבדו בעבודה הזו, היה באותה העת חג, והוא ביקש שיתחשבו בו, וכי זו אינה הפעם הראשונה. השב"ח נתפס בתוך המאפיה. הנאשם הצטרף אליו למחנה אייל, לא ניסה להימלט, ושוחרר לפני שנגבתה הודעתו. הוא קיבל הזמנה ל- 1.12.02. ג. ע"ת/3 – צביקה פסח חוקר במג"ב מרכז, ובעת האירוע היה קצין החקירות. גבה את הודעת הנאשם מיום 12.9.02 (שעה 09:20) (ת/3) – בה ציין הנאשם כי הוא לא העסיק שב"חים, ולפועלים שעבדו אצלו היו אישורים שהראו, לו וקיבל אותם בתנאי זה. עצרו אדם בכינויו "אבו ארעם" בחשד לזיוף האישורים. ב- 9.8.02 העסיק במאפיה את מוחמד רמאל, את מגדי מריאטה, האני שאין, ואמגד מריאטה, לאחר שאלה אמרו לו שיש להם אישורים, והם נתפסו באותו היום. הוא לא יודע למה לא הראו את אישוריהם בחקירתם, והוא בעצמו לא ראה את האישורים, אבל הם אמרו לו, ועבדו אצלו יום אחד. ב- 10.8.02 שבו אליו השב"חים, ואמרו לו ששחרורו אותם והם בסדר, הם באו לעבוד. ב- 18.8.02 הם הגיעו אליו וביקשו עבודה, אך הוא לא העסיק אותם. הוא ראה את האישורים של אחמד, נור ועלאם. הוא לא קנה אישורים, הוא פועל לפי החוק, ובודק את תעודות הזהות של אלו העובדים עבורו. באותו היום הוא לא בדק בעיניו את האישורים כי מיהר לטבריה, וחשב שיש להם אישורים. ב- 10.8.02 העובדים באו לקחת כסף ולא לעבוד. העד ערך את המזכר מיום 18.8.02 (ת/7) – לפיו מפקד הצוות מחמד פארס פנה אליו ואמר לו שנעל את המאפיה, ורצה למסור לו את המפתחות. הוא אמר לו שעשה נכון בכך שסגר את המאפיה, אך עליו למסור את המפתחות לאחד מהעובדים. בשעה 17:00 לערך, התקשר אליו עובד מטבח במאפיה בשם באייל, ושאל אם יוכל לבוא ולקחת את המפתחות. הוא ענה לו שהמפתחות יהיו בידיי העובדים, עליו לבוא ולהיחקר, וזה הבטיח שיבוא. בחקירתו החוזרת ציין העד כי האירוע זכור לו במעורפל, חלפו מאז 3 שנים. מדובר במס' אירועים המיוחסים לאותו חשוד, שבחלקם העובדים היו ללא אישורים כלל, ובאחד האירועים היו להם אישורים מזוייפים, שהוא עצמו דאג שייצרו עבורם. (בפ.א. 2137/02 מיום 30.8.02 – שנסגר מחוסר ראיות). לא זכור לו אם ראה את האישורים המזויפים שהציגו השב"חים באחד האירועים. למיטב זכרונו, אדם בשם משהור הועמד לדין בגין זיוף אישורים, ובין היתר סיפק כאלו גם לנאשם. ד. ע"ת/4 – חבקה סאמר מ"כ ומפקד צוות במג"ב, במועד האירוע היה מ"כ של החפ"ק. ערך את דוח הפעולה מיום 9.8.02 (שעה 21:16) (ת/8) – לפיו במהלך סיור שגרתי בטירה, בהגיעו למאפית "אלכרם", הבחין בשני חשודים בחוץ ליד המאפיה, שפעלה באותה העת. הוא ניגש אליהם וביקש שני השבחים שנמצאו בחדר הפנימי שצמוד למחסן המאפיה הם - האני עבד אלרחים עיסא שאהין כן ערך 4 דו"חות עיכוב: דו"ח מיום 9.8.02 (שעה 20:47) (ת/9) – לפיו עיכב את מוחמד רמאל דו"ח מיום 9.8.02 (שעה 20:47) (ת/10) – לפיו עיכב את האני שאהין דו"ח מיום 9.8.02 (שעה 20:47) (ת/11) – לפיו עיכב את אמגד תיסיר גבן מראיטה דו"ח מיום 9.8.02 (שעה 20:47) (ת/12) – לפיו עיכב את מגדי שמס מריאטה בחקירתו הנגדית ציין העד כי הוא זוכר במעורפל את האירוע שהתרחש לפני כ- 3 שנים. לא היה זכור לו מיקום התפיסה. ה. ע"ת/5 – איציק לנג מפקד צוות יחידת מתיל"ן (מארבים, תצפיות, לחימה, יירוט וניידות). ערך את דוח הפעולה מיום 10.8.02 (שעה 16:45) (ת/13) – לפיו במהלך סיור שגרתי בטייבה זיהה שלושה חשודים העובדים במאפיה. שניים מהם עבדו על התנורים והוציאו מגשים, וזוהו כ- מגדי מריאטה שני הנ"ל נתפסו ב- 9.8.02 באותה המאפיה ("מאפיית אלכרם") כשהם יושבים בחדר הצמוד למאפיה. החשוד השלישי זוהה כגאבר מוחמד כאשר נשאל בפעם השנייה מי המעסיק ענה שאחיו, הנאשם, הוא הבעלים של המאפייה, ונמצא כרגע בירדן. החשוד התקשר לנאשם, וזה שוחח עם השוטר איציק זנלי בטלפון. הנאשם אמר שיגיע תוך 20 ד', אך מכיוון שלא יכלו להמתין לו - עוכבו שלושת החשודים לחקירות מג"ב מרכז, ואילו האח התבקש להגיע לחקירה. בחקירתו הנגדית ציין העד כי הוא במג"ב מרכז מנובמבר 01', והוא בקושי מכיר את העיר טייבה. הם היו 3 אנשים בתוך הניידת, כשהוא היה המוביל. הוא לא זכר את האירוע באופן ספציפי. ו. ע"ת/5 – פארס מוחמד מפקד צוות במג"ב טול כרם. ביום הארוע 18.8.02, בסמוך לשעה 15:50 תוך כדי סיור בטייבה, נסע בכביש 23, וחלף על פני המאפיה. הוא הכיר את בעל המאפיה כשביקר שם מספר פעמים, ובמקום נתפסו שב"חים. כשהגיע לאיזור, הורה לנהג שלו להאט, בצמוד למאפיה הסתכל פנימה, וזיהה שני פועלים תושבי שטחים שעיכב לפחות שלוש פעמים קודם לכן - ושמותיהם לא היו זכורים לו. הוא עצר את הרכב, ונכנס עם הלוחם למאפיה. לאחר בדיקת תעודות זהות – נמצאו 4 פועלים ללא אישורי שהייה או כניסה לישראל. בשעה 16:50 חקר שב"ח בשם נור מראיטה, ושב"ח בשם איאד ג'דאללה - שניהם תושבי סלפית. כן, ערך את דו"ח הפעולה מיום 18.8.02 (שעה 16:30) (ת/16) – לפיו במהלך סיור שגרתי בטייבה חלף על פני המאפיה, בידיעה מהעבר כי הבעלים העסיק שב"חים. תוך כדי נסיעה הבחין בשני שב"חים שאותם עיכב לחקירה 3 פעמים בעבר, הוא עצר במקום, ומצא 4 שב"חים שזוהו כ- איאד גומעה גדאללה השב"חים אמרו כי אינם יודעים היכן מגדי בעל המאפיה. הוא הורה לאחד מהחשודים לנעול את המאפייה, וביקש מארבעתם שיתלוו אליו לחקירה. מגדי שמס מריאטה ואמגד תיסיר מריאטה נתפסו יותר משלוש פעמים בעבר על ידו. בחקירתו הנגדית ציין העד כי ביום הארוע ערך סיור שגרתי בטייבה כדי לבדוק עסקים מוכרים כמעסיקי שב"חים. הוא ביקר במאפיה מס' פעמים לפני הארוע. לא זכורים לו ארועים קודמים שבהם תפס שב"חים – מדובר על תקופה משנת 2002. המאפיה נמצאת בקומה הראשונה בבניין אבן בן שתי קומות, ובכניסה יש 3 מדרגות מכוסות שיש. בעת האירוע היה מפקד צוות, הוא לא נהג בג'יפ אלא ישב ליד הנהג, והמאפיה היתה בצד שלו. בתוך המאפיה נמצאו רק ארבעת השב"חים, בעל המאפיה לא היה נוכח במקום ואין בדו"ח הפעולה ציון לכך שהוא עוכב. השב"חים אמרו שלבעל המאפיה קוראים מאג'די. בפעמים הקודמות כשביקר במאפיה, נמצאו במקום שב"חים. בחקירתו החוזרת ציין העד כי בדק את תעודות הזהות של השב"חים שהיו במאפיה ולארבעתם לא היו אישורי כניסה. ז. ע"ת/6 – מירזה אבזאח משמש כחוקר במג"ב. גבה את הודעת הנאשם מיום 18.9.02 (שעה 16:10) (ת/2) – בה ציין כי הוא לא מעסיק עובדים ללא אישורים וללא ב- 9.8.02 הגיעו אליו השב"חים ששהו בישראל כדין, והוא קיבלם לעבודה על תנאי. ב- 10.8.02 הגיעו אליו בשנית ודרשו כסף, הוא לא קיבלם, והם נתפסו. ב- 18.8.02 הגיעו אליו שוב עם אישורים, הם נתפסו לבדיקה, נמצא שהם שוהים כדין, ואדם מהג'יפ שהחזיר אותם (מ.ר 22547.) אמר שהכל בסדר. ב- 11.9.02 תפסו את השב"חים שוב, ונטען כי האישורים מזוייפים, הוא נחקר ושוחרר לאחר שהביא את האדם שזייפם. ב- 9.8.02, העסיק את הפועלים שאמרו לו שיש להם אישורים, הוא אמר להם שלא יתחילו לעבוד עד שיבדוק שהכל תקין, אך הם התחילו בכל זאת לעבוד – ובאותה העת נסע לטבריה. השב"חים לא לנו אצלו באותו היום. ב- 10.8.04 הוא לא העסיק את השב"חים, והם באו לבקש כסף. הוא אמר לאחיו שהוא נוסע לירדן, אך הוא נסע עם אשתו לטבריה. ב- 18.8.02 היו לשב"חים אישורים, הג'יפ החזיר אותם למקום, ונאמר לו שהכל בסדר. הוא לא זוכר איך קוראים לפועלים שלו, והם לא ישנים במחסן במאפיה. אין לו עבר, הוא מקווה שגם לא יהא לו, והוא לא רוצה להעסיק עובדים ללא אישורים מקוריים. עוד חקר העד את השב"חים: מוחמד רמאל – מאג'די מראיטה- מאג'די מראיטה – האני שאהין – אמג'אד מראיטה – אמגאד מראיטה – בד"כ רוב תושבי השטחים מגיעים עם תעודות זהות, אם אין לשב"ח תעודת זהות - עורכים בדיקת מורפו-טאצ' (טביעת אצבע), ובודקים במסוף קשרים משפחתיים. הוא זיהה את השב"ח ע"פ תעודת זהות, ובמידה והיה מזהה אותו בדרכים אחרות - היה רושם על כך זכ"ד. בחקירתו הנגדית ציין העד כי חקר את הנאשם ב- 18.9.02. הנאשם אמר לו שיש לשב"חים אישורים, והוא העסיק אותם. כל תושב שטחים שיש חשד שהוא שוהה בניגוד לחוק – עורכים תע"צ לאחר אישור של המנהל האזרחי. הוא לא זכר אם ב- 9.8.02 ו- 10.8.02 בדק אם לשב"חים היו אישורים בעבר, אך אם הם היו מציגים - היה רושם זאת. הוא לא מכיר את התיק פ.א. (טייבה) 2137/02, המתיחס לאותה תקופה (30.8.02), ולא ביצע בדיקה לגביו. השב"חים טענו שאין להם אישורים. בחקירתו החוזרת ציין העד כי בתאריכים שלגביהם חקר את הנאשם והשב"חים לא היה אישור כלשהו, לו היה - היה מציין זאת, וכן אם היה אישור מזוייף - היה מתייקו בתיק. ח. כן הוגשו א. תעודת עובד ציבור מאת מלי כהן מיום 29.11.02 (ת/14) – לפיה מגדי מריאטה ב. תעודת עובד ציבור מאת מלי כהן (ת/15) – לפיה מגדי מריאטה ג. תעודת עובד ציבור מאת שמואל קרפט (ת/17) – לפיה ביום 18.8.02 ארבעת השב"חים המצויינים באישום 3 בכתב האישום (ת.פ. 3410/02) לא הופנו לתעסוקה בישראל. ד. תעודת עובד ציבור מאת גלעד כהן (ת/18, ת/20, ת/22) – לפיה ביום 18.8.02 וביום 10.8.02 אמגד מריאטה ומגדי מריאטה לא החזיקו בהיתר אישי מכל סוג שהוא לשהייה בישראל, וכן ביום 9.8.02 - ארבעת השב"חים המצויינים באישום 1 בכתב האישום (ת.פ. 3410/02) לא החזיקו בהיתר אישי מכל סוג שהוא לשהייה בישראל. ה. תעודת עובד ציבור מאת שמואל קרפט (ת/19) – לפיה ביום 10.8.02 אמגד מריאטה ומגדי מריאטה לא הופנו לתעסוקה בישראל. ו. תעודת עובד ציבור מאת שמואל קרפט (ת/21) – לפיה ביום 9.8.02 ארבעת השב"חים המצויינים באישום 1 בכתב האישום (ת.פ. 3410/02) לא הופנו לתעסוקה בישראל. 4. ראיות ההגנה א. ע"ה/1 – גאבר מגדי (הנאשם) בן 35, ב- 5 השנים האחרונות הוא מובטל ומקבל קצבת אבטלה. בשנת 2002 סיים לעבוד בכביש חוצה ישראל והחליט לפתוח מאפיה. בחודש אפריל שכר את המקום והציוד,והתחיל להפעיל את המקום. ב- 9.8.02 בשעה 21:00 לערך הגיעו אליו שוטרי מג"ב בפעם הראשונה לבדיקה – הם בדקו את האישורים ושחררו את הפועלים כי האישורים היו תקינים, כך גם למחרת בשעה 14:00, וב- 18.8.02 החזירו אותם בג'יפים שמספרם 22547 ו- 22545 ובהם היו פארס ואיגור. ב- 11.9.02 נתפסו שוב הפועלים,וקראו לו לבוא למקום. הוא התחיל להעסיק תושבי שטחים בתחילתו או בסופו של חודש אוגוסט. הוא הכיר את זייד משעור (אביו של עלאא משעור) בעבודה בחוצה ישראל. הוא אמר לו שהוא רוצה לפתוח מאפיה וזה אמר שיביא לו פועלים, את האישורים לפועלים הוא קיבל ממנו. הוא ראה שהיו לפועלים אישורים, וכשלקחו אותם לבדיקה - הוחזרו למאפיה. הוא לא הכין את האישורים, כל הזמן לקחו את הפועלים והחזירו אותם. ב- 11.9.02 ב- 24:00 באו לביתו ואמרו לו לבוא לחקירה, כששאל למה - נענה שיגידו לו בחקירה. נאיל מוראד חקר אותו, ואמר לו שיש לו בעיה רצינית כי תפסו את הפועלים שלו עם אישורים מזוייפים,ושהוא ילך לכלא. הוא אמר למוראד שאדם שעבד איתו בחוצה ישראל הכין את האישורים. מוראד אמר לו להביא את האדם שעשה לו את האישורים - אחרת יכנס לכלא. בפעם הראשונה שנחקר אצל מוראד, הוא נחקר משעה 24:00 עד 06:00. ביום שאמרו לו שהאישורים מזוייפים - הוא שרף אותם, כי פחד להיכנס לכלא. כשחזר הביתה לא רצה להשאיר אצלו כלום. הוא בן 35, הוא אדם ישר, אין לו שום עבירה, והוא מפחד מהכלא. משעור הוא שסידר את האישורים לפועלים מג'די, אמג'ד, מוחמד והאני. הוא הוציא עבורו אישורים פעמיים או שלוש. כשישב עם משעור והחוקר מוראד, משעור אמר שהוא עשה את האישורים ויחזור לעשות עוד אישורים, כי המדינה זרקה אותו כמו כלב. זייד משעור משת"פ מהשטחים, ולא קיבל אזרחות ישראלית. בבוקר התקשר אליו צביקה פסח לבוא להמשך חקירה ואז הבין שהסתבך. צביקה אמר לו שהוא במעצר בית 5 ימים, כי ככה הוא רוצה. הוא לא היה מעסיק פועלים ללא תעודה כחולה ואישורים, ולמה תפסו את הפועלים באוגוסט, שחררו אותם, והחזירו אותם אליו? ביום 29.11.02, יום שישי, 4-5 ימים לפני החג שלהם, היה בביתו כשהשוטר איגור התקשר אליו ואמר לו לבוא למאפיה כי תפסו אצלו פועלים. הוא אמר לאיגור שיש לו שני עובדים, ושהם מטייבה. איגור ביקש ממנו להביא תעודת זהות של אחד הפועלים, אך לא היתה לו כזו, והוא לא העסיק פועלים מהשטחים. יכול ואותו שב"ח שעבד אצלו בעבר כשהיו לו אישורים, שב כדי לחפש עבודה. הוא נחקר על המקרה הנ"ל לאחר 4 חודשים. החוקר מוראד אמר לו שאם יביא את מי שנתן לו את האישורים - ישחרר אותו. מגדי לא היה במאפיה, ואולי הוא הסתובב ברחוב. איגור ופארס טעו כי יש לו שתי דלתות גדולות ופתוחות, ואין לו שומר שיחקור את מי שרוצה להכנס. היו לו במאפיה שני פועלים מטייבה, איגור חקר אותם, וראה שיש להם אישורים. כשתפסו את מג'די - הוא היה בבית. בחקירתו הנגדית ציין הנאשם כי הוא מכיר את מגדי מסלפית, והוא נתפס עובד אצלו כשהיו לו אישורים מזוייפים. הוא ידע שהוא תושב שטחים, אבל לא ידע שאין לו אישורים - אם יש לו או אין לו, זה כבר לא עניינו. קשה היה לו לעבוד ללא פועלים מהשטחים, בגלל זה סגר את המאפיה והפסיק לעבוד, וכשהלך לקדומים וביקש אישורים - נאמר לו שנותנים אישורים רק לחקלאים. הוא קנה כלים רבים עבור המאפיה ועדין נמצא בחובות גדולים בשל כך. הוא לא הוציא מכיסו את תעודת הזהות של מגדי כשאיגור ביקש ממנו, ולא יודע מה מגדי עשה במאפיה כי הוא היה בבית. יכול להיות שמגדי חיפש אצלו עבודה, והוא לא העסיק אותו. הוא לא העסיק פועלים ללא אישורים, במקרים הקודמים העסיק תושבי שטחים עם אישורים מזוייפים. ב- 29.11 הוא לא העסיק תושבי שטחים. בת.פ. 3410/02 – הוא הודה שהעסיק תושבי שטחים עם אישורים מזוייפים. הוא לא העסיק פועלים מטייבה במשך שנתיים כי המאפיה היתה פתוחה רק 3 חודשים עד שנאלץ לסגור אותה. בשנים 2000 - 2001 עבד בחוצה ישראל, יש לו תלושים על התקופה. בין החודשים אוקטובר/נובמבר 2001 כשסיים לעבוד בחברת דן רולידר ועד שפתח את המאפיה - היה בלשכת התעסוקה. בחברת דן רולידר עבד משעה 06:00 עד 18:00 ולא היה לו זמן להתעסק במאפיה. הוא החל להכין את המאפיה באפריל 02, ופתח אותה חודש לאחר מכן, במאי. מוראד אמר לו שאם יביא את האדם שהכין את האישורים - הוא יבטל לו את כל התיקים. הם נסעו בג'יפ, והביאו את משעור, שאמר שהוא זה שהביא לו את האישורים. הוא הלך הביתה, וכשהגיע - התקשרו אליו ממג"ב איל, וביקשו שיבוא שוב לחקירה. הוא שיקר בת/3 כדי להציל את עצמו. הוא בדק את תעודת הזהות של הפועלים ואם היו להם אישורים, אך לא בדק אם הם מזוייפים או לא. בגלל הפחד אמר לפסח שלא הסתכל באישורים, הוא רצה שמשעור יקבל את העונש כי הוא זה שהביא לו את הפועלים. כל הפועלים שלו היו תושבי סלפית, מהכפר של משעור. הוא שיקר בת/1, והוא יודע שאסור להעסיק תושבי שטחים ללא אישורים. הוא נחקר לראשונה בחייו ע"י נאיל מוראד שאמר לו שהוא נחקר על תיק מסובך, לאחר מכן נחקר ע"י מירזה, ופסח עשה לו תרגיל. הוא ציין את מספרי הג'יפים שהסיעו את הפועלים רק כעבור 6 ימים כי לא רצה להסתבך עם אנשים. בת.פ. 3410/02 (אישום 3), הוא לא העסיק פועלים ללא אישורים, ולאחר מכן הסתבר כי האישורים מזוייפים. בחודשים מאי ויוני העסיק את הפועלים עם אישורים. הפועלים באו רק כדי לקחת כסף. הוא לא יודע מה אחיו בן ה- 14-15 אמר לשוטרים כששאלו היכן הוא (הנאשם) נמצא, וכשהתקשרו אליו אמר שיגיע תוך 20 דקות. הוא לא היה בירדן, בשנת 98' כשנסע לסעודיה, עבר דרך ירדן באוטובוס. הוא אמר לאחיו שנסע לירדן כשבעצם הוא נסע לטבריה כי רצה לשקר לאחיו, גם לבנו הוא משקר. ב- 9.8 כשנסע לטבריה, הגיע ג'יפ לקחת את הפועלים, ומאוחר יותר הם שוחררו. ב- 10.8 הוא העסיק פועלים עם אישורים. לקחו את הפועלים ובדקו 4 פעמים. ב- 18.8 היו לו פועלים מהשטחים עם אישורים, וב- 29.11 כלל לא העסיק פועלים. בג'יפ שמספרו 2257 ישב פארס, נהג, ואדם נוסף מאחור, הם חזירו את הפועלים, אמרו לו שהכל בסדר ונסעו. פארס אמר לו שאסור להעסיק את הפועלים אחרי השעה 17:00 - 18:00. הוא ראה את משעור והשב"חים נחקרים בשולחנות לידו. הוא אף ראה את משעור בטייבה לפני חצי שנה, הוא לא דיבר איתו. בחקירתו החוזרת ציין הנאשם כי בהודעתו מיום 12.9.02 אמר שהפועלים הראו לו שיש להם אישורים, והם נמצאים איתם אך הוא לא ידע שהם מזוייפים. ב. כן הוגשו צילומי אישורים של עלאם ערם 5. דיון ומסקנות (א) לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול הריאות שהובאו בפני - הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל הוכחת המיוחס לנאשם - מעבר לכל ספק סביר. (ב) עדי התביעה העידו באורח כן, בהיר וברור, והותירו בעדויותיהם רושם מהימן אודות המיוחס לנאשם בכתבי האישום. (ג) בנוגע ליום 9.8.02 (אישום 1 - ת.פ. 3410/02) העיד ע"ת/4 אודות נסיבות תפיסת השב"חים אמג'ד מריאטה ומג'די מריאטה, מוחמד רמאל והאני שאין בחדר בתוך מאפייתו של הנאשם - כמתועד בת/8, ועיכובם (ת/9 - ת12). לשב"חים אלה לא היו אישורי כניסה לישראל (ת/18, ת/20, ת/22) וכן לא הופנו לתעסוקה בישראל (ת/21). הנאשם עצמו הודה בהודעותיו (ת/3 ש' 15-19, ת/2 ש' 9-10) וכן בעדותו (עמ' 25 ש' 1, 19, עמ' 35 ש' 7) - כי העסיק את הפועלים שנתפסו אצלו - אם כי ציין כי היו בידיהם אישורים כנדרש. טענתו זו של הנאשם, שעברה כחוט השני בגרסתו - לא נתמכה בראיות כלשהן, אלא באופן חלקי ובלתי מספק/בלתי רלוונטי בעדותו של ע"ה/2, אבו עראם משהור, שהודה כי הנפיק אישורים נדרשים לעובדים של הנאשם שהינם תושבי האזור - שהתבררו כמזוייפים. הוא אף נדון על כך וגם בנו. גרסת הנאשם, כעולה מהודעותיו ת/3, ת/2 הינה כי לא ידע שהאישורים שהונפקו לו - מזוייפים, וכי את הודעותיו אלה מסר לאחר שב- 11.9.02 נקרא לחקירה - ומסר את פרטיו של ע"ה/2 - שהנפיק עבורו אישורים עבור עובדיו. על פי גרסת הנאשם - זו הסיבה שלא נחקר טרם 11.9.02 - למרות שהעסיק תושבי אזור במהלך 8/02, ושלהם היו אישורים מתאימים, שהסתברו כמזוייפים. גרסת הנאשם אינה מהימנה עלי - נוכח דבריו בהודעתו ת/3 כי לא ראה את האישורים שבידי השב"חים (עמ' 1 ש' 22-23), וסמך רק על דבריהם כי בידיהם אישורים. הנאשם אף שיקר כשבתחילת הודעתו כנ"ל ציין כי ראה את האישורים (עמ' 1 ש' 9-10) - באופן הפוגם במהימנותו. גם בת/2, ציין כי לא בדק את אישוריהם של השב"חים, רק שאל אותם, אמרו לו שהכל בסדר -ונסע לטבריה (עמ' 1 ש' 23-25). גם ע"ה/2 העיד כי כשהנאשם פנה אליו - עשה זאת בקשר לעובדים שכבר עבדו אצלו (עמ' 38 ש' 27-29) ולא קודם להעסקתם. גם נ/1, נ/2, כשהובאו להדגים אישורים מזוייפים שהונפקו עבור הנאשם - אינם רלבנטיים לגדר זמן העסקתם וזהותם של השב"חים כמיוחס לנאשם בכתבי האישום. גם גרסת הנאשם כי שרף את האישורים המזוייפים שבידיו - כשזומן להיחקר - אינה הגיונית, ולא תואמת שכל ישר ונסיון חיים - באשר היה בהם כדי לנקותו מאשם ולא לסבכו - בהצביעו על ע"ה/2 כמזייף האישורים - ואותו כמולך שולל על ידו. בגרסת הנאשם - היה כדי לתעתע באופן לא מוצלח בחוקריו - ותו לא, כשנתפס לזיוף האישורים על ידי ע"ה/2 באופן בלתי רלוונטי לנסיבות העסקת השב"חים על ידו. בנוגע ליום 10.8.02 (אישום 2 - ת.פ. 3410/02) העיד ע"ת/5 אודות נסיבות תפיסת השב"חים מג'די מריאטה ואמג'ד מריאטה במאפייתו של הנאשם כשם עובדים "על התנורים" - כמתועד בדו"ח הפעולה (ת/13). במועד זה - נעדרו השב"חים אישורי שהיה בישראל (ת/18, ת/20, ת/22), וכן לא הופנו לתעסוקה בישראל (ת/19). גם בנוגע למועד זה - מוסר הנאשם בהודעתו ת/3 מיום 12.9.02 כי לא בדק את אישוריהם של השב"חים, אלא סמך על כך ששוחררו ממעצרם - "והם בסדר", ובאו לעבוד (עמ' 2 ש' 26-30). בהמשך - סותר עצמו כשציין שבאו רק לקחת כסף (עמ' 2 ש' 58-59) - באופן הפוגע במהימנותו. בהודעתו המאוחרת מיום 18.9.02 (ת/2) - חזר הנאשם על גרסתו כי השב"חים באו לקחת את כספם (עמ' 1 ש' 11-12, עמ' 2 ש' 32) - אך בעדותו - הודה כי העסיקם באותו יום (עמ' 35 ש' 8-9) - אם כי היו להם אישורים. גרסתו בנוגע להמצאות אישורים אצל השב"חים - אינה מהימנה עלי (כמפורט בנוגע ליום 9.8.02) - מה גם, שהודה כי כלל לא ראה אישורים אלה. בנוגע ליום 18.8.02 (אישום 3 בת.פ. 3410/02) העיד ע"ת/5 אודות תפיסת השב"חים מג'די מריאטה, אמג'ד מריאטה, איאד גדאללה ונור מריאטה במאפייתו של הנאשם - כמתועד בדו"ח הפעולה (ת/16). לשב"חים אלה לא היו אישורי כניסה ושהיה בישראל (ת/18, ת/20, ת/22), וכן לא הופנו לתעסוקה בישראל (ת/17). גרסת הנאשם בהודעותיו היתה כי ביום זה היו לשב"חים אישורים (ת/2 עמ' 2 ש' 34). מאידך, ציין בהודעתו האחרת כי הם רק באו לשאול על עבודה (ת/3 עמ' 2 ש' 30-31), ובעדותו - כי היו להם אישורים באותו יום (עמ' 35 ש' 14). נלמד, כי גרסתו של הנאשם משתנה במשך הזמן, באופן בלתי מהימן - כך גם בנוגע לטענתו על החזקת אישורים בידי השב"חים (כנ"ל). בנוגע ליום 29.11.02 (ת.פ. 2314/03) העידו ע"ת/2 אודות נסיבות תפיסת השב"ח מריאטה מג'די במאפייתו של הנאשם - ליד מכונת הפיתות (כמתועד בת/4). הנאשם והשב"ח עוכבו (ת/5, ת/6) - כשהנאשם מבקש מע"ת/2 שיעשה לו טובה בפעם האחרונה, "בגלל החג", ויש לו כבר 3 תיקים "על פועלים". השב"ח עצמו ציין בתגובתו כי בא לעבוד. לשב"ח לא היו אישורי שהיה/יציאה לישראל (ת/14) וכן לא הופנה לתעסוקה בישראל (ת/15). בהודעתו, ת/1 ציין הנאשם כי ידע שאסור לו להעסיק שב"חים (עמ' 1 ש' 17-18), וכי ידע שלשב"ח - אין אישורים מתאימים בישראל (ש' 19-22). הנאשם כופר בהעסקת השב"ח ביום זה, אך מודה בהחזקת תעודת הזהות שלו ומסירתה לשוטר (ש' 45-46). הנאשם מודה כי קשה לעבוד ללא פועלים מהאיזור (ש' 49-51), וכי לא ביקש אישור עבור השב"ח (ש' 52-53). השב"ח בא לחפש עבודה, והחל כאילו לעשות את העבודה (עמ' 3 ש' 25). בעדותו - חזר הנאשם על גרסתו כי לא העסיק את השב"ח - אך לא ידע מה עשה השב"ח במאפייתו כשהוא היה בבית (עמ' 31 ש' 20). גרסתו של הנאשם אינה מהימנה עלי - נוכח עדותו של ע"ת/2 אודות דבריו של הנאשם אליו אגב תפיסתו של השב"ח עובד במאפייתו - כנ"ל, באופן שיש בו לבטא ראשית הודיה על העסקתו, בנסיבות של לית-ברירה. בעדותו, שב הנאשם ומציין כי בפעמים הקודמות הועסקו שב"חים כשהיו בידיהם אישורים מזוייפים, וכשאמר שלא בדק אותם - התכוון כי לא בדק אם הם מזוייפים. גרסתו זו של הנאשם מתפתלת, כבושה - ואינה מהימנה בעליל. גם תדירות ותכיפות הארועים בהם נתפסו שב"חים במאפייתו של הנאשם (כשפעמיים לא נצפו עובדים, אלא נוכחים במקומות פנימים במאפייתו של הנאשם) - מחזקים האחד את רעותו - במארג הראיות כנגד הנאשם, נוסף להודאותיו, כנ"ל - בהודעותיו. 6. הנאשם היה מודע לטיב מעשיו, ולנסיבות ביצועם - באשר להיותם של השב"חים כאלה. 7. לפיכך, הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום המאוחדים שבכותרת. משפט פליליהרשעההעסקה שלא כדין (שבחי"ם ועובדים זרים)