בקשה להיתר ללגליזציה של תוספת מדרגות ויציקת רצפה בקומת עמודים, שהגישו המשיבים 2 (להלן: "המשיבים"), בבית משותף, ברחוב בורוכוב 53, קרית טבעון. המשיבים הגישו בשנת 2013, בקשה להיתר בניה לתוספת ליח"ד שלהם, אשר בקומה הראשונה. הבקשה הוגשה בהסכמת כל בעלי הדירות בבניין. המשיבים בנו את התוספת, אולם בנו גם מדרגות לחצר הצמודה לביתם וכן ריצפו את השטח שמתחת לתוספת הבניה. על עבודות אלה הוגשה הבקשה דנן, בדיעבד, לצורך מתן לגליזציה. לבקשה הוגשה התנגדות העוררת, אשר הנה בעלת יח"ד בבניין, בקומת הקרקע - מתחת לדירת המשיבים. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה, אולם קיבלה את ההתנגדות באופן חלקי וקבעה כי על המשיבים לפרק את מרבית הריצוף בקומת הקרקע, בשל היעדר זכויות בניה למשיבים. על החלטה זו הגישה העוררת (המתנגדת) את הערר כאן. העוררת טענה כי אישור הבקשה ימנע בעתיד ביצוע תמ"א 38 בבניין; הבנייה אמנם מתבצעת על שטח הצמוד לדירת המשיבים, אולם השימוש בשטח יגרום הפרעה קשה לדירת העוררת - אשר חלון חדר השינה שלה פונה לקומת העמודים בה נעשו היציקה והריצוף. גם הריסת הריצוף לא תסייע כי ניתנה למשיבים אפשרות להותיר שטח מרוצף בדיוק מתחת לחלונה של העוררת; קיימת קורה תומכת שלא מופיעה בבקשה להיתר ושגורמת הפרעה לעוררת; נבנה קיר תומך אשר חוסם אוויר ואור לדירת העוררת. הוועדה המקומית השיבה לערר והתקיים דיון בפנינו. לאחר ששמענו את טענות הצדדים בהרחבה, הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות. לטענת העוררת בדבר מניעת קבלת תמריצים מכוח תמ"א 38, בשל תוספת בניה לבניין, הרי שככל שיש ממש בטענה זו (ואיננו נדרשים לכך כעת) הרי שהיה עליה להעלות את הטענה עת התבקשה תוספת הבניה בשנת 2013. כיום מדובר בשינויים לבקשה העיקרית, שאז אושרה תוספת הבניה העיקרית. בבקשה בה עסקינן, למעט הוספת גרם המדרגות, אין תוספת בניה והוועדה המקומית אף הורתה על פירוק הריצוף שבוצע. יתר העבודות שבוצעו על ידי המשיבים הנן בגדר פיתוח שטח מותר, שאינו נחשב כתוספת בניה לצורך העניין. לפיכך, טענה זו נדחית. באשר לטענה כי היה על הוועדה המקומית להתחשב בעובדה שהשטח בו מבוצע פיתוח השטח מצוי מתחת לחלונה של העוררת, נבהיר כי הוועדה המקומית, כמו גם כל מוסד תכנון - איננה מכריעה בסוגיות קנייניות. ומקום שבו הוצגו בפניה תימוכין קנייניים לזכויותיהם של מבקשי ההיתר (המשיבים כאן) בקרקע (ואין מחלוקת שהחצר בה מבוקשת הבניה צמודה לדירת המשיבים) אזי היתה הוועדה המקומית רשאית לאשר את הבקשה. לעניין זה נפנה להחלטתנו בערר 277/14 שם קבענו כך: "כבר הובהר פעמים רבות בעבר, כי מוסדות תכנון לא יכריעו במחלוקות קנייניות. עם זאת, עצם קיומן של מחלוקות כאמור, אינו מונע מאת הועדה המקומית או מועדה זו, לדון בבקשה להיתר. כבר נקבע לא אחת כי במצב דברים זה, אין לעצור את הליכי הרישוי והתכנון המקודמים על הנכס. לעניין זה נפנה להלכה שנקבעה בבג"צ 1578/90 הלן אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון לבניה ת"א, שם נקבע, כדלקמן: "גם לגופם של דברים אין אנו סבורים שהילכת בג"צ 879/89, הישימה גם לעובדות המקרה שלפנינו, מונעת בעד הועדות לתכנון ולבניה להחליט לפי שיקול דעתן מקום שעל פני הדברים אין למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין, שלא יתקיים דיון בבקשה כל עוד לא ניתן פסק דין מטעם בית משפט מוסמך הקובע שלמבקש זכות קניינית. הטעם לדבר: ביכולות הועדות להישמע בטענה שאין טעם שהן תקדשנה דיון סרק לשאלות התכנוניות המתעוררות כאשר נראה לכאורה שזכות הבניה, אם תאושר, אינה ניתנת למימוש. לפיכך אם יוצא לכאורה מהחומר שהומצא על ידי המבקש או בעלי הקנין האחרים בנכס שאין למבקש זכות קניינית, תוכלנה הועדות להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך; מאידך גיסא, אם השאלות הקנייניות שנויות במחלוקת או אם יוצא שלכאורה יש למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין או שבאין התנגדות לאחר שנשלחו הודעות כדין לזכאים, אין זכויות הקנין שנויות במחלוקת, תדונה הועדות בשאלות התכנוניות המתעוררות. בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של הענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד". הווה אומר וכפי שהבהירה ועדה זו, בראשות עו"ד מיכל גלקין גולן, בערר 286/12 ישינסקי נ' הועדה המקומית לתו"ב קריות, פסק הדין מבחין בין שתי תוצאות: מצב אחד - בו למבקש קיימות הזכויות הקנייניות ברורות, או לחלופין השאלות הקנייניות שנויות במחלוקת - אין לעכב את ההיתר; מצב שני - אין למבקש זכויות קנייניות - גם אז לא מתעוררת כל שאלה ולא ניתן לאשר את ההיתר. בענייננו, אין חולק כי למבקשי ההיתר קיימות זכויות קנייניות בנכס. במצב דברים זה, אין מקום לעכב את הבקשה להיתר וככל שלעוררים טענות קנייניות, עליהם לבררן בפני הערכאה המתאימה. הוועדה המקומית אף הבהירה לעוררים בהחלטתה, כי עליהם לפנות לערכאה המתאימה". בהתאם, וככל שהעוררת סבורה כי יש בשימוש שייעשה בחצר משום פגיעה בדירתה, עליה לפנות לערכאות המוסמכות ולבקש את הסעדים המתאימים. לעניין הקורה, הרי שהמשיבים טענו כי הקורה היתה חלק מההיתר המקורי. המשיבה טענה כי לא היתה קורה בהיתר המקורי. לא הובהר אם היתה חובה לציין פרט זה על גבי הבקשה להיתר. עם זאת, ברי כי הקורה נבנתה זה מכבר, עת נבנתה תוספת הבניה על סמך ההיתר המקורי. הקורה נבנתה בסמוך לחלון חדר השינה של העוררת - משמע העוררת ידעה כי מוקמת במקום קורה בצמוד מעל חלון דירתה. למרות זאת, העוררת המתינה להעלות טענה בדבר ההפרעה הנגרמת לה, רק במסגרת ערר זה ולאחר שהבניה כבר הושלמה. לו סברה העוררת כי בניית הקורה נעשתה בחריגה מהיתר וכי היא פוגעת בדירתה, כפי שהיא טוענת כעת, מן הראוי שהיתה פועלת לעצירת הבניה כבר אז ולא ממתינה לסיום הקמת התוספת, אשר ברי כי נתמכת על ידי קורה זו. יתכן שלו היתה פועלת במועד- ניתן היה לשנות את מיקום הקורה. כעת משמעות שינוי מיקום הקורה (ככל שאפשרי) הנו הריסת הבנייה, אשר אושרה בהיתר. מכל מקום, לא מצאנו כי יש במיקום הקורה כדי לפגוע באור או באוויר לחדר העוררת, יותר ממה שהוא נפגע מהקמת התוספת, אשר כאמור, לה העוררת הסכימה. לעניין הקירות התומכים, כאמור, מדובר בפיתוח שטח מותר מבחינה תכנונית, הנעשה בחצר הצמודה לדירת המשיבים. ככל שיש טענה כי פיתוח השטח פוגע בשימוש סביר בדירת העוררת, עליה לפנות לערכאות המתאימות. לאור כל האמור, הערר נדחה. רצפהמדרגות