נטען כי הבקשה סוטה מהתכניות בעניין אחוזי הבניה המותרים ותחילת השיפוע וגובה הגג. לעניין אחוזי הבניה ניתן לבנות 60 אחוז בקומת קרקע וא' ועוד 10 אחוז כעליית גג במסגרת רע / 2000, ובנוסף קיימת תכנית רע / 1 / 292 / א' (להלן: "תכנית הגגות"), המתירה 10% בעליית הגג. חלק מהזכויות המיועדות על פי רע / 2000 להיבנות בגג מנוידות בבקשה לקומות התחתונות תוך הסבת נזק לשכנים כתוצאה מהרחבת קומת הקרקע. במסגרת הבקשה להיתר התבקש לשנות את צורת הגג, כך שהוא יתחיל ב - 1.10 מ' במקום 50 ס"מ תוך שינוי קיצוני לאסתטיקה של בתי המגורים. בניית ההרחבה למטבח בגבול בין הבתים תחסום מחצית מזווית הראיה הקיימת ותפגע באופן חמור בתחושת הפתיחות הקיימת היום. כמו כן תפגע חזות הבית המשותף. תמצית עמדת המשיבים מדובר בקוטג' פינתי אחד מתוך 5 אשר טעון שיפוץ , ונרכש על ידי משפחה צעירה שמבקשת לעשות מספר שינויים בהתאם לתכניות התקפות ולחוק. ועדת התכנון בדקה את כל זכויות הבניה המבוקשות ומצאה כי הבקשה אינה חורגת מהן. לעניין שיפוע הגג - הבקשה לתחילת השיפוע בנקודה גבוה ביותר נועדה על מנת לאפשר זכויות בניה נותרות שאם לא כן זכויות הבניה לא יכולות להיבנות בו. כך גם לעניין גובה הגג והגבהתו ל - 9 מטר הוא הגובה המותר על פי תכניות תקפות בבניה חדשה. אין כל פגיעה בחזות הבית המשותף. תמצית עמדת הועדה המקומית מטרת ההקלה להגבהת הגג מ - 8 מטר ל - 9 מטר ותחילת שיפועי הגג מ - 1.1 מטר במקום 50 ס"מ מתבקשת על מנת ליצור חלל גג הניתן למימוש בהתאם לזכויות הקבועות בתכניתה גגות. המתנגדים לא הופיעו לדיון חרף זימונם אולם התנגדותם הוקראה לחברי הועדה ועובדה זאת אף צוינה בפרוטוקול. חברי הועדה לאחר עיון בהתנגדויות ושמיעתה סברי עורך הבקשה, לא ראו בבקשה כדי פגיעה בשכנים הגובלים ומשכך הוחלט על אישור התכנית הואיל ומדובר בניצול זכויות מוקנות. תוספות הבניה בקומת הקרקע נעשות בהתאם לזכויות הבניה התקפות ללא כל חריגה מקווי הבניין. דיון והכרעה מדובר בשורת קוטג'ים טוריים שנבנו על מגרש אחד ונרשמו כנראה כבית משותף. זכויותיה של כל יחידה נגזרות מהתכניות החלות במקרקעין ומחלקה היחסי מכלל המגרש. בהתאם, התבקשה הבקשה אשר תכליתה שינויים מינוריים דוגמת הרחבת המטבח בקומת הקרקע, וכן ניצול הזכויות בחלל הגג תוך סטייה מסוימת מהוראות תכנית הגגות, לגביה התבקשה ההקלה. "ככלל, מקום בו מתבקשת בניה בהתאם לזכויות מוקנות הרי שיש לאשר כפי שכבר נקבע בשורת פסקי דין עוד קודם לחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לא כל שכן אחרי חקיקתו. לעניין זה אנו מפנים למשל לפס"ד בת"א (תא) 1668/97 נתן שוימר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב, , נקבע, כי שיקול הדעת של הועדה המקומית לסרב להיתר מצומצם ביותר בהעדר טעם המצדיק לסרב לבקשה, כך בדבריו של כבוד השופט מודריק: "זה הדבר בענייננו שם אם תאמר שסמכותה של הועדה המקומית ליתן היתר בניה "רשות" היא, ולא "חובה", תקים החובה של הפעלת הסמכות בנסיבות בהן אין סיבה סבירה ה"מרשה", סירוב או כאשר הסירוב מונע על ידי אחד מטעמי הפסלות המנהלית. התובעים בקשו לממש את זכויות הבניה שבידם, בחלקה 35. הם בקשו לבנות בהתאם לתב"ע, לא פחות ולא יותר. בקשה כזאת - בהעדר טעם מצדיק לסרב לה - הופכת במקרה הקונקרטי, את הסמכות שביד הרשות לסמכות שבחובה. בנוסף, ראו גם החלטה בעת"מ 4169/07 (חיפה) הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז, , שם קבע כבוד השופט שפירא: "כאשר על פי תוכנית המתאר המאושרת מותר לבנות ולעשות שימוש במקרקעין, כי אז שיקול הדעת שלא ליתן היתר, מצומצם, ומוגדר בחוק. על הועדה המקומית לתכנון ובניה החובה לאכוף את תוכנית המתאר המאושרת ובד בבד לאשר לאזרח ליהנות מהזכויות שתוכנית המתאר המאושרת מאפשרות למימוש." במסגרת בג"צ 663/85 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' הועדה המחוזית לתו"ב מחוז ת"א -נפסק כי קיימת סמכות לסרב למתן היתר גם כשהבקשה תואמת תב"ע אולם "השאלה אינה של הסמכות אלא של שיקול הדעת בשימוש בסמכות - אם בנסיבות המקרה יהיה זה שימוש לגיטימי בסמכות הנתונה לה להתלות את התכנית". על שיקול דעת זה נפסק (בג"צ 36/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת אביב נ' הועדה המחוזית לתו"ב ת"א) כי ראוי שייעשה בצמצום ובזהירות הראויה. השימוש בסמכות זו יכול להתבטא בהתניית מתן היתר בקיום תנאים הכרחיים וחיוניים שבשלב התכנון קשה היה לעמוד על חיוניותם ראוי שיעשה בצמצום ובזהירות ואינו יכול להוות תחליף נאות לפעולה נאותה בתחום התכנון"... במקרה דנן לא מצאנו כל פגיעה בעוררים לכל הפחות לא פגיעה שעשויה למנוע ניצול זכויות מוקנות: ההרחבה המבוקשת נעשית בתחום קווי הבניין, וסמוך לחומה בנויה בגובה של 1.6 מ' אשר ממילא אינה מאפשרת מבט לכיוון בית מבקשי ההיתר. אשר לגג הרי שמדובר בניצול זכויות מוקנות כפי שכבר הבהרנו המצב התכנוני מאפשר בנייתו של בית בגובה 9 מ' וההקלה נדרשת לשם זהירות בלבד נוכח הוראותיה של תכנית הגגות שקובעת כי באזור מגורים א' וב' דמוי א' (כבעניינו) לא יעלה גובהו הכולל של הבניין מפני כניסת הרצפה הראשית ועד לנקודה הגבוהה ביותר ברכס הגג על 9 מ' או עד גובה הבניין הקיים, לפי הנמוך שבין השניים. לפיכך, הגם שאין מחלוקת כי בית חדש זכאי לגובה של 9 מ' על פי דין, הרי ששינויו של הגובה של בית קיים טעון חריגה לכאורית מהוראות התכנית ולשם כך פורסמה ההקלה. לא מצאנו כל פגיעה תכנונית או אחרת כתוצאה מהגבהת הגג לשכניה של המשיבה. דומה כי המחלוקת בין הצדדים עניינה בזכויות קנייניות ואולם משהודיעו לפנינו העוררים לאחר שנשאלו כי אין בכוונתם לפנות לבית המשפט המוסמך, איננו רואים לעכב ההיתר על מנת לאפשר להם לעשות זאת. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה. בניהגגאחוזי בניה