"לא יתנה מוסד תכנון היתר לביצוע עבודה ברכוש המשותף, לפי תכנית החיזוק, בהתקנת מקומות חניה נוספים במספר הנדרש לפי דין בתחום הנכס נושא ההיתר, כולם או חלקם, אם מצא כי לא ניתן להתקינם בתחום הנכס". לאור האמור, אין מקום לטענה כי יש לדרוש תקן חניה מוגבר (הגם שהוועדה המקומית אינה מוסמכת לעשות כן ללא תכנית מתאימה) ואנו דוחים את טענת העוררים בנוגע לחניה. גם בטענה כי תיגרם הכבדה על התנועה, לא מצאנו ממש. ראשית, כאמור, בית העוררים והמבנה המבוקש נשענים על רחובות שונים. שנית, לא הוכח כי קיימת בעיית תנועה או כי תוספת של יח"ד לרחוב, תגרום לבעיית תנועה והדברים נטענו בעלמא. טענות כנגד בניה מכוח תמ"א 38 באזור העוררים טוענים, כי אין מקום לאשר תוספות בניה כמבוקש מכוח תמ"א 38, שכן אלה ישנו את אופי האזור. עוד טענו העוררים, כי הפרויקט המוצע חורג משמעותית מהצורך הכלכלי בחיזוק המבנה ונועד להעשיר את בעלי הקרקע. אלא שהעוררים שכחו לציין כי הבית בו הם מתגוררים נהנה כבר מתמריצי תמ"א 38, אשר בעקבות יישומם נבנה בגובה של 6 קומות, ובתוספת של יחידות דיור לרחוב, תוך מתן מענה לחניה בתחום המגרש התואם את התקן הארצי וללא הקצאת מקומות חניה נוספים מעבר לכך. טענת העוררים, כי הם רק רכשו דירות בבניין ולא יזמו את פרויקט התמ"א. מן הראוי היה שכלל לא היתה נטענת. שהרי גם אם רכשו דירות חדשות בבניין שיישם את הוראות התמ"א - הם נהנו מהוראותיה, וזכו לרכוש דירות חדשות, בבניה מודרנית ובבניין העומד בתקן כנגד רעידות אדמה, ואין זה ראוי ואין מקום כי יישמעו טענותיהם, באשר ליישום התמ"א ושינוי אופי האזור בעקבות זאת. היה על העוררים לצפות שאם הדירות שבהן הם מתגוררים נבנו מכוח התמ"א, יהיו עוד בניינים בסביבתם הקרובה שיבקשו לקבל את אותן זכויות, ואין הם יכולים או אף רשאים לצפות, כי מתן הזכויות מכוח התמ"א וההתחדשות העירונית ייעצרו במגרש שלהם. אנו מצאנו כי הפרויקט הנו מאוזן, אינו מנצל את מלוא הגובה שאותו ניתן היה לקבל מכוח התמ"א, וכאמור, נותן מענה לחניות בתחום המגרש ובחניה תת קרקעית. במצב דברים זה, ובהיעדר פגיעה בעוררים, אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה המקומית. אשר על כן, הערר נדחה. ככלל, אין וועדה זו נוהגת לפסוק הוצאות כנגד עוררים. עם זאת, במקרה זה, כאשר לא היה כל ממש בטענות העוררים, והעוררים עצמם מתגוררים בבית אשר נהנה מתמ"א 38, אנו סבורים שמדובר בערר קנטרני, טורדני ומיותר, שגרם עיכוב ופגיעה במבקשי ההיתר, שלא לצורך וללא סיבה אמיתית ומן הראוי שכלל לא היה מוגש. אשר על כן, אנו קובעים כי העוררים יישאו בהוצאות המשיבים 2 - 6 בסך של 2,400 ₪ בצירוף מע"מ כדין. בניהחוק התכנון והבניהתמ"א 38תמ"אתכנון ובניהחניה