סעיף 17 לתמ"א 38 מחייב הסדרת מקומות חניה בגין הדירות החדשות ובגין מקומות חניה אשר נגרעו, אם נגרעו, כתוצאה מתוספת הבניה מכוח תמ"א 38. לדעתנו מדובר במקומות חניה אשר היו מוסדרים בהיתר בתחום המגרש. אין לדעתנו מקום לדרוש הסדרת מקומות חניה תמורת מקומות חניה תאורטיים, אותם היה ניתן להסדיר בקומה המפולשת, אשר לא הוסדרו בפועל בהיתר ערב הגשת הבקשה לחיזוק הבניין מכח תמ"א 38..." תיק זה הושב לשולחננו לאחר שניתנה בו החלטת ועדת הערר כדלקמן: "דיון והכרעה בשל העובדה כי מדובר בערר שהוגש על ידי מבקש הבקשה, אשר תאורטית יכול להגישה מחדש ולקבל את אותה החלטה, איננו מוצאים ממש בטענות בדבר איחור/שיהוי. לגופם של דברים, אנו סבורים כי הדין עם העוררת. העוררת הציגה במסגרת הבקשה פתרון חניה ל-15 דירות, ביחס ל-13 דירות המוצעות, כאשר כיום לא קיים פתרון חניה במקרקעין כלל. בכך מילאה העוררת הוראות סעיף 17 לתמ"א, לפיו תנאי להיתר לתוספות הבניה, יהיה הצגת פתרון חניה לשביעות רצונו של מהנדס הועדה המקומית. פתרון החניה יקח בחשבון את תוספת מקומות החניה הנדרשים עפ"י דין עקב תוספת הבניה והשלמת מקומות החניה אם יגרעו כתוצאה מתוספת הבניה. אם לא ניתן להסדיר את מקומות החניה עפ"י דין במגרש, תהא הועדה המקומית רשאית להסדיר מקומות חניה מחוץ לשטח המגרש, אם נוכחה כי התקנת מקומות חניה אינה אפשרית מסיבות תכנוניות, אדריכליות ואחרות. בסייפת הסעיף ניתנת רשות הועדה להתנות את מתן ההיתר בתשלום בקרן חניה. לית מאן דפליג, כי במקרה דנן, ניתנות החניה בהתאם לסעיף זה. יש לציין כי לאחר התקנתה של התוכנית נחקק סעיף 158א'3 נקבע כי: "לא יתנה מוסד תכנון היתר לביצוע עבודה ברכוש המשותף לפי תכנית החיזוק, בהתקנת מקומות חניה נוספים במספר הנדרש לפי דין בתחום הנכס נשוא ההיתר, כולם או חלקם אם מצא כי לא ניתן להתקינם בתחום הנכס". במקרה דנן ברי כי מדובר על מקומות הנדרשים מעבר לקבוע בדין, ומכאן שבדרך של קל וחומר לא מדובר בתנאי לגיטימי עפ"י החוק. לענין זה יפים דבריה של ועדת הערר ת"א, ברשות עו"ד גידרון שקבעה כי ועדה מקומית אינה רשאית להתנות אישורי הקלות "בתמורה" להסדרת מקומות חניה (ראה ערר 5223/12, בראל נ' הועדה המקומית ת"א). כמו כן ראה החלטת ועדה זו, במסגרת ערר 301/09 דיירי הגפן נגד הועדה המקומית ראשל"צ כדלקמן : "לעניין התחבורתי - כפי שקבענו בעבר (ר' למשל ערר 270/09) הוראות התמ"א קובעות חובת חניה לתוספת בלבד, שכן מפורט בה בסעיף 17 כי פתרון החניה יקח בחשבון את תוספת מקומות החניה הנדרשים על פי דין עקב תוספת הבניה והשלמת מקומות החניה אם נגרעו כתוצאה מתוספת הבניה. בענייננו הוספו 4 חניות ל-4 דירות בשטח הנופל בגדר התקן של חניה לדירה על פי רצ / 1 / 106 , ועל כן קיים מענה לעניין זה." כן ראה החלטת ועדת הערר ת"א בענין 524/12 חברה לבנין בע"מ נגד הועדה המקומית הרצליה: "איננו מקבלים את הטענה כי יש לחייב את העוררת בהסדרת מקומות חניה בגין מקומות החניה הפוטנציאליים אותם ניתן היה להסדיר בקומה המפולשת. סעיף 17 לתמ"א 38 מחייב הסדרת מקומות חניה בגין הדירות החדשות ובגין מקומות חניה אשר נגרעו, אם נגרעו, כתוצאה מתוספת הבניה מכוח תמ"א 38. לדעתנו מדובר במקומות חניה אשר היו מוסדרים בהיתר בתחום המגרש. אין לדעתנו מקום לדרוש הסדרת מקומות חניה תמורת מקומות חניה תאורטיים, אותם היה ניתן להסדיר בקומה המפולשת, אשר לא הוסדרו בפועל בהיתר ערב הגשת הבקשה לחיזוק הבניין מכח תמ"א 38..." סיכומם של דברים, הערר מתקבל, הבקשה תטופל על ידי גורמי הועדה המקומית בהתאם להחלטה, למעט נושא התקנת חניות במכפילי חניה. ככל שניתן לשלב מקומות חניה עיליים נוספים, ניתן לעשות זאת." החלטה זו ניתנה ביום 31.3.14, ביום 26.5.14 הוגשה בקשה מטעם העוררת לפיה בניגוד להחלטת ועדת הערר, ובהתעלם ממנה מסרבת המשיבה לדון בבקשה להיתר וממשיכה להתנות את הדיון בהוספת מקומות חניה עודפים, והבקשה לא תידון בטרם תסכים העוררת להוסיף מקומות חניה כדרישת המשיבה. ולפיכך התבקשה ועדת הערר להיכנס לנעליה של הועדה המקומית ולתת לה היתר. בקשה זו הועברה לבקשת הועדה מקומית, שטענה כי מדובר בהערה אישית של מנהלת אגף התנועה בלבד וכי אין כל מניעה לדון בבקשה בהתאם להחלטת ועדת הערר. לאחר דין ודברים, ועיכובים נוספים, הוכנס הנושא לדיון בועדה המקומית, ובסופו של דבר התקבלה החלטה כדלקמן: ”הועדה בדעה, כי ראוי להבטיח מקום חניה אחד לדירה במגרש. יחד עם זאת וע"מ שלא לסכל את מגמות התמ"א, הועדה מחליטה לאשר הבקשה בכפוף להוספה של מקומות חניה עיליים נוספים ע"י הפחתת דירות גן. הועדה התרשמה כי יש צורך בהפחתה של 2 יח"ד, אך המספר הסופי יקבע לאחר הגשת תכנון בתאום ובאישור אגף התנועה. כמו כן יש להשלים ידוע הגובלים לבניה בקיר משותף, בהערות מחלקת הרישוי ובתנאי מילוי דרישות מה"ע." מאחר והחלטה זו נמסרה יום לפני מועד הדיון הנוסף שהתקיים בפני ועדת הערר לבקשת העוררת, הגיבו העוררים בעל פה, הבהירו כי ועדת הערר קיבלה בשעתו את הערר, הזכירו כי הם מוסיפים 15 חניות על 13 דירות, וכיום לא קיימים במקרקעין כלל מקומות חניה, וכי בשל ערכי הקרקע באזור נושא הערר לא ניתן לוותר על דירות גן או להצטמצם מהתכנון המוצע. ראשית יש להבהיר כי ועדת הערר לא קבעה כי ניתן או נכון לשנות באופן מהותי את התכנון שהוצע ואושר בידי ועדת הערר וכלל כאמור את דירות הגן ו- 15 חניות. ועדת הערר כמבואר בהחלטתה קיבלה את הערר בהסתמך על העקרונות הקבועים בתמ"א, בחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (סעיף 158 א3.), ועל ההחלטות העקביות שלכל ועדות הערר וקבעה כי לא ניתן על פי הוראותיה של האחרונה לדרוש במקרה של שיפוץ וחיזוק מבנה קיים חניות נוספות לאלה שהיו במגרש קודם להגשת הבקשה. נזכיר כי מדובר בחיזוק מבנה קיים ולא בניה והריסה מחדש ובמצב הדברים הראשון ברי כי תוספת החניות ביחס למצב הקיים מוגבלת ביותר. חרף האמור קבע המחוקק, ומחוקק המשנה וכן הממשלה עת שקבעו בהוראות התמ"א וחוק התכנון והבניה. גם לגופם של דברים ברי כי הבקשה אינה טומנת בחובה עומס רב יותר על תשתית החניה הציבורית. היפוכם של דברים, כיום אף אחד מהדיירים לא חונה בתחום המגרש, ואילו לאחר אישורה של הבקשה, גם אם במתכונתה המוצעת וללא תוספת הרי שנמצא חניה לעוד שני מקומות בתחום המגרש. בהתאם ועדת הערר קבעה כי לא ניתן לחייב בהקמת מכפילי חניה, לא כל שכן, בשינויים תכנוניים אשר משמעותם הכלכלית מרחיקת לכת עוד יותר. ועדת הערר קבעה בסיפת החלטתה כי ככל שניתן לתכנן במגרש בתכנון הנוכחי חניות נוספות, נכון לעשות זאת. הערה זו התבססה על התרשמותם של הגורמים המקצועיים לפיה ניתן לתכנן את החניה באופן יעיל יותר. מאחר והחלטתנו לא קיבלה ביטוי רישויי נכון על ידי מי מהצדדים אנו מבהירים כי הכוונה היתה לתוספת מקומות בודדים, במסגרת התכנון שהוצע. על מנת לדייק ולמנוע אי בהירות בפרשנות, נבהיר כי לטעמנו ניתן למקם את מקום החניה בחלק הדרום מזרחי באופן ניצב כך שניתן להכניס בצידה חניה או שתיים נוספות וזאת בתכנון המוצע ובלי לשנותו יתר על המידה. בכפוף לשינוי האמור או לפתרון אחר המוסיף מינימום שתי חניות הרי שעל הועדה המקומית להוציא ההיתר. בניהתמ"א 38מקום חניהמקרקעיןתמ"אחניה