בהתנגדות טענו כי הבניין החדש יסתיר לבניינים הקיימים את הנוף, את השמש, האוויר והרוח, כי התשתיות הקיימות ברחוב אינן מספיקות על מנת לתת מענה הולם לסביבה, כי תוספת יחידות הדיור במקום תגרום למצוקת חניה קשה מעבר לזו אשר כבר קיימת היום במקום, כי תשתיות התיעול, הביוב והחשמל לא יוכלו לשאת את תוספת יחידות הדיור שאושרה בתוכנית וכן כי אין די תשתיות חינוך לקליטת הילדים אשר יתווספו כתוצאה מביצוע התוכנית. העורר מר יוסי גור אריה הרחיב טענות אלה בפנינו. המדובר בטענות כלליות אשר לא בוססו באופן מקצועי. לעניין התשתיות הוגשה לועדה המקומית, כבסיס לדיון בתוכנית, חוות דעת מפורטת של מהנדס העיר, כי התשתיות באזור יכולות לשאת את תוספת יחידות הדיור המבוקשות. לעניין הצפיפות יש לציין, כי הועדה המקומית רמת גן ביצעה לאחרונה סקר תשתיות מקיף ומקצועי לשם מיפוי העיר לעניין פוטנציאל תוספת יחידות דיור מכוח תמ"א 38. על בסיס סקר זה יזמה הועדה המקומית תכנית בסמכות הועדה המקומית, המצויה לפי מיטב ידיעתו בימים אלה לפני הפקדה, ואשר קובעת בין היתר את הצפיפויות אותן יהיה ניתן לאשר במקרה של הריסת בניינים או הקמתם מחדש, לפי אזורים שונים בעיר. ביחס לאזור בו מצויה התוכנית נשוא ערר זה, קובעת אותה תוכנית כי במקרה של הריסת בנין והקמתו מחדש, ניתן יהיה לאשר צפיפות ביחס של 1 ל-3.5, דהיינו, כי על כל דירה שתיהרס ניתן יהיה להקים 3.5 דירות חדשות. במקרה הנדון הצפיפות המבוקשת נמוכה מהצפיפות אשר מופיעה בתוכנית האמורה, שכן הצפיפות המבוקשת בתוכנית נשוא הערר היא כי במקום כל דירה שתיהרס תיבננה 3.1 דירות. לפיכך לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעת הועדה המקומית אשר לעניין מספר יחידות הדיור אותן יהיה ניתן לאשר מכוח התוכנית. אין ספק כי הבנייה אותה ניתן יהיה לבצע מכוח התוכנית תגרום לאי אחידות ארכיטקטונית בסביבה הקרובה, כל עוד הבניינים האחרים ברחוב לא יבצעו אף הם חיזוק מכוח התמ"א. ואולם, אי אחידות ארכיטקטונית זו עומדת בבסיס תמ"א 38 כפי שכבר קבענו בערר 5234+5237/11 דאובר יונתן נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב. לפיכך, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הועדה המקומית לאשר את התוכנית נשוא הערר מהנימוקים אשר נטענו בפנינו על ידי העוררים בערר זה. כמו כן טען מר גור אריה בפנינו לעניין זכויות הבנייה הגלומות בתוכנית. טענה זו לא בא זכרה בהתנגדות. עם זאת, מבדיקה שעשינו במהלך הדיון מתברר כי על פניו תחשיב הזכויות שבוצע על ידי העוררים שגוי, ובין היתר, לנוכח העובדה שהם לא הביאו בחשבון את תוספת זכויות הבנייה המוענקות במקרה של איחוד המגרשים. בשולי הדברים נעיר, כי אחת הטענות שנטענו על ידי העוררים היא, כי לועדה המקומית לא הומצאה חוות דעת כי הבניינים נשוא הערר זקוקים לחיזוק על מנת שאלה יעמדו בתקן 413. טענה זו לא נטענה בהתנגדות של העוררים, ואולם מצאנו מקום בכל זאת להתייחס לטענה זו שכן היא מעוררת שאלה עקרונית. סעיף 11 לתמ"א 38 קובע כי כתנאי לדיון בבקשה להיתר בנייה מכוח תמ"א 38, והכוללת תוספות בנייה מכוח אותה תכנית, יש להמציא למהנדס הועדה המקומית את כל המסמכים המפורטים בנספח 2 לתוכנית, ועל מהנדס העיר לאשר לועדה המקומית כי הבקשה להיתר עמדה בתנאי אותו נספח. כאשר מבוקש להרוס את הבניין הקיים ולהקימו מחדש מכוח סעיף 14 א. לתמ"א 38, אין צורך בהגשת כל המסמכים המפורטים בנספח מספר 2, העוסקים בין היתר באבחון מצב השלד הקיים בבניין, שיטת בנייתו, בדיקות ביסוס קרקע וכיוצא בזה, שכן מסמכים אלה אינם רלוונטיים כאשר הורסים ממילא את הבניין הקיים. המסמך היחיד אותו יש להגיש לועדה המקומית במקרה של הגשת בקשה להריסת בניין והקמתו מחדש, הוא אישור מהנדס קונסטרוקציה כי הבניין הקיים אינו עומד בתקן 413. אישור זה יש להגיש, כאמור, רק בשלב הגשת בקשה להיתר בנייה, ולא בשלב אישור תכנית לפי סעיף 23 אשר צופה פני הריסת הבניין והקמתו מחדש. לפיכך, במקרה הנדון בפנינו, לא היה צורך בהמצאת חוות דעת כאמור, כתנאי לדיון ולאישור התוכנית. עם זאת, ראוי ונכון לדעתנו, כי במקרה של אישור תכנית נקודתית מכוח סעיף 23, הצופה פני הריסת הבניין הקיים והקמתו מחדש, יוקדם שלב המצאת חוות הדעת כי הבניין דורש חיזוק על מנת שיעמוד בתקן 413, למועד ההחלטה להפקיד את התוכנית, שכן אם הבניין אינו עומד בתנאי הסף האמור לפי סעיף 11 לתמ"א 38, אין זכות קיום לתוכנית. הדברים יפים גם ביחס לבדיקה כי הבניין נשוא התוכנית נבנה מכוח היתר בניה שניתן לפני יום 1.1.80. במקרה הנדון אנו קובעים כי קודם פרסום התוכנית למתן תוקף, וכתנאי לפרסום כאמור, ימציאו העוררים לועדה המקומית חוות דעת קונסטרוקטיבית כי הבניין נשוא הערר אכן טעון חיזוק בפני רעידות אדמה על מנת שיעמוד בתקן 413, והועדה המקומית תוודא כי היתרי הבנייה של שני הבניינים ניתנו לפני יום 1.1.80. לנוכח האמור ובכפוף להערתנו דלעיל, אנו דוחים את הערר. ערר 5165 העוררת בערר זה מתגוררת ברח' לוחמי סיני 16, בבניין המצוי מול הבניינים נשוא התוכנית. מדובר בבניין חדש יחסית, בן 4 קומות ודירת גג. העוררת מתגוררת בקומה הרביעית של הבניין. לטענתה היא עברה להתגורר בבניין בשל אופי השכונה, "שכונה קטנה בלב העיר", שבהם בניינים נמוכים בני 3 ו-4 קומות. לטענתה, על פי חוות דעת אדריכלית אשר הומצאה על ידה לועדה המקומית, הבנייה אותה ניתן יהיה לבצע על פי התוכנית תפגע באופן קשה באופי השכונה, הבנייה תגרום לירידת ערך בנכסים, פגיעה באוויר, בשמש. טענתה של העוררת אינה מופנית דווקא כנגד התוכנית, אלא טענתה מופנית נגד האפשרות העקרונית להרוס בניינים ולהקימם מחדש מכוח תמ"א 38. גם לולא התוכנית, יכול היה כל אחד משני הבניינים הכלולים בתוכנית נשוא הערר, להגיש בקשה להיתר בנייה להריסת הבניין ולהקמתו מחדש, ומקרה כאמור גובה הבניינים אותם היה ניתן לאשר בכל אחד משני המגרשים לא היה נופל מהגובה המבוקש בתוכנית. מכל מקום, מימוש תמ"א 38 ברחוב ובשכונה בה מצויה דירת העוררת תביא לכך כי "השכונה הקטנה בלב העיר," כדברי העוררת, שבה הבניינים הם בני 3 ו-4 קומות, תשנה לחלוטין את פניה. כאשר קיימים כמה בניינים סמוכים אותם ניתן להרוס ולהקימם מחדש מכוח תמ"א 38, קיים לדעתנו במקרים רבים יתרון תכנוני בהליכה בדרך בה נקטו המשיבים, של ייזום תוכנית לאיחוד מגרשים, כך שניתן יהיה לתכנן בניין אחד, עם אגף אחד או עם מספר אגפים. העובדה כי העוררת מתגוררת בדירה בבנין חדש יחסית אשר אין לו אפשרות לממש את זכויות הבנייה מכוח תמ"א 38, אין בו כדי למנוע בנייה מכוח התמ"א אשר מטרתה כידוע הינה הצלת חיי אדם, בדרך של חיזוק הבניין הקיים בפני רעידות אדמה או בדרך של הריסת המבנה הקיים שלא עמד בתקן 413, והריסת בניין חדש תחתו אשר עומד בתקן. לפיכך אנו דוחים את הערר. בניין