ערר בנושא מיקום מכפילי חניה הועדה המקומית אישרה לעוררים קומה חלקית מכוח סעיף 11.1.3 לתמ"א 38 בשטח המהווה 50% מהקומה שמתחת לקומה החלקית, מבלי להביא בחשבון את שטח קירוי הגזוזטראות והמרפסות באותה קומה. לטענת העוררים, כאשר באים לחשב את השטח אותה רשאית הוועדה המקומית לאשר מכוח סעיף 11.1.3 לתמ"א 38, כקומה חלקית, על הוועדה המקומית להביא בחשבון את כל שטח קירוי הקומה העליונה של הבניין, לרבות קירוי מרפסות וגזוזטראות. לטענת הוועדה המקומית שטח קירוי זה אינו מהווה חלק משטח הקומה, ולפיכך אין להביא אותם בחשבון בחישוב שטח הקומה החלקית. סעיף 11.1.3 (א) לתמ"א 38 קובע כי "הקומה החלקית הנוספת תהייה בשטח של עד מחצית משטח הקומה שמתחתיה". נשאלת השאלה, מהו "שטח הקומה שמתחתיה". תקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים) התשנ"ב - 1992 קובע בסעיף 4 (א) כי : "לעניין תקנות אלה, השטח הכולל המותר לבנייה, לבניין פלוני, הוא הסכום, במטרים רבועים, של השטחים המקורים בכל קומותיו. ..." משמע, כאשר אנו באים לחשב שטח של קומה יש לחשב את כל השטחים המקורים בקומה, לרבות שטח של מרפסות וגזוזטראות מקורות. לפיכך, המונח "שטח הקומה שמתחתיה" כולל לדעתנו גם את שטח המרפסות והגזוזטראות המקורות הקיימות בקומה העליונה, אשר מעליה מבוקש להקים את הקומה החלקית מכוח סעיף 11.1.3 לתמ"א 38. לפיכך אנחנו מקבלים את הערר בנושא זה, ומורים לוועדה לחשב את שטח הקומה החלקית אותה ניתן יהיה לבנות בקומה העליונה של הבניין, מתוך השטח המקורה בקומה העליונה של הבניין, אשר תיבנה עם כוח היתר בנייה המבוקש, כולל שטח מרפסות וגזוזטראות מקורות. בנושא החניה, הבקשה להיתר בנייה כוללת בקשה להקלה להקמת 4 מתקני חניה משולשים על גבול החלקה הדרומית, בה מתגוררים משיבים 3 עד 8. בעקבות התנגדותם של אותם משיבים הורתה הוועדה המקומית על הזזת מתקני החניה שני מטר לאחור (צפונה), כך שמתקני חניה אלה יורחקו מקו הבניין הדרומי של החלקה. לטענת העוררים לנוכח צורת המגרש, החלטת הועדה המקומית תגרום לכך שיהיה ניתן להתקין במקום רק שלושה מתקני חניה, כך שלא יהיה ניתן לספק חניה לשלושה כלי רכב. כאן המקום לציין כי בהיתר הבנייה של הבניין המקורי מסומנות שש מקומות חניה בגין הדירות הקיימות, כך שששת החניות הנוספות המבוקשות הן בגין הדירות החדשות. לאחר ששמענו באריכות את טענות הצדדים החלטנו שלא להתערב בהחלטת הועדה המקומית. כשמדובר במכפיל חניה כמבוקש במקרה שלפנינו, שבו שתי מכוניות מצויות מתחת לקרקע ועוד מכונית אחת חונה מעל המתקן, כאשר המתקן מתרומם לכל גובהו על מנת שהרכב התחתון יוכל לצאת ממנו, גג הרכב החונה מעל המתקן מגיע לגובה של כ-5 מטר מפני הקרקע. מדובר בגובה רב, אשר עלול להוות במקרים רבים מטרד לבניינים הגובלים. במקרה הנדון השתכנענו כי המתקנים במקום המבוקש, במתכונתם המבוקשת, אכן יהוו מטרד ופגיעה בבניין הגובל מדרום, ולפיכך אנו רואים עין בעין עם הועדה המקומית אשר החליטה להורות על העתקת מתקני החניה שני מטר מקו הבניין. והיה אם צודקים העוררים כי החלטה זו תגרום לביטול מכפיל חניה אחד, כי אז יהיה על העוררים לנסות למצות אפשרויות אחרות להסדרת מקומות החניה בתוך המגרש, לדוגמה - במרווח הבנייה הצפוני. אם הדבר יהיה בלתי אפשרי כי אז יהיה על הוועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר בנייה מבלי שסופק מלוא תקן חניה במגרש, בהתאם לקבוע בסעיף 158א.3 לחוק לתכנון הבנייה תשכ"ה - 1965. לפיכך אנו דוחים את הערר בנושא מכפילי החניה. סוף דבר, אנו מקבלים את הערר באופן חלקי כמבואר לעיל. חניהערר