הריסת בניין קיים בן שתי קומות ובו שתי יחידות דיור והקמת בניין חדש תחתיו בן 5.5 קומות מעל קומת קרקע עבור 25 יחידות דיור מכוח תמ"א 38 במגרש המצוי ברח' מבוא זאב 6, רמת גן, גוש 6125 חלקה 644. העוררים הגישו התנגדות לבקשה להיתר לועדה המקומית ומשזאת נדחתה הוגש הערר שלפנינו. הערר מעלה טענות רבות ואולם בתחילת הדיון קבענו כי העוררים יטענו בפנינו את אותן הטענות שהם עומדים עליהן וכי טענה שלא תיטען בפנינו בעל פה במהלך הדיון אנו נראה את העוררים כמוותרים עליה. הטענה הראשונה נוגעת לעניין עומס התנועה, התחבורה והחנייה שהבקשה להיתר נשוא הערר יגרום לטענת העוררים לסביבה הקרובה. הבניין נשוא הערר נמצא ב"מגרש כלוא" , שאין אליו גישה לכלי רכב. לטענת הועדה המקומית , לאור הוראות ס' 158א3 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, היא נאלצה לאשר את היתר הבנייה ללא פתרון חנייה. העוררים טוענים כי מציאות זו של תוספת 23 יחידות דיור מעבר ליחידות הדיור הקיימות היום תגרום להחמרת בעיות התנועה, ובעיקר החנייה באזור בכלל, וברחוב שרת בפרט, בעיות שכבר היום חמורות. לטענת העוררים המציאות הקיימת כבר היום היא, שלא ניתן למצוא מקומות חנייה באזור. מנימוק זה מתנגדים העוררים לאישור הבקשה להיתר, ולמצער הם מבקשים כי כמות יחידות הדיור שיאושרו תופחת. ס' 158א3 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 קובע כי: "(א) לא יתנה מוסד תכנון היתר לביצוע עבודה ברכוש המשותף, לפי תכנית החיזוק, בהתקנת מקומות חניה נוספים במספר הנדרש לפי דין בתחום הנכס נושא ההיתר, כולם או חלקם, אם מצא כי לא ניתן להתקינם בתחום הנכס. (ב) (1) מוסד תכנון רשאי לחייב מבקש היתר כאמור בסעיף קטן (א) להשתתף בהתקנתם של מקומות החניה הנוספים בחניון ציבורי באזור הנכס נושא ההיתר, בסכום שיקבע שמאי מטעם מוסד התכנון; (2) הסכומים שיתקבלו במוסד תכנון לפי הוראות סעיף זה יופקדו בחשבון נפרד של מוסד התכנון וישמשו אך ורק למטרה לשמה נועדו; לא הותקנו מקומות החניה בחניון הציבורי כאמור בתוך עשר שנים ממועד מתן ההיתר, יוחזרו הסכומים האמורים למבקש ההיתר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. (ג) בסעיף זה - "עבודה ברכוש המשותף" ו"תכנית החיזוק" - כמשמעותם בחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008; "הפרשי הצמדה וריבית" - כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961." "מוסד התכנון" עליו מדבר הסעיף היא הועדה המקומית הדנה בבקשות להיתר בניה מכוח תמ"א 38, או ועדת הערר המחוזית הנכנסת לנעליה כאשר מוגש ערר על החלטת הועדה המקומית. סעיף 158א'3(א) שולל למעשה ממוסד מהועדה המקומית, ומועדת הערר הבאה בנעליה, את הסמכות למנוע אישור זכויות בניה מכוח הוראות סעיפים 11, 12 ו-14 לתמ"א 38, מהנימוק כי לא ניתן להתקין את מספר מקומות החניה אותם יש להסדיר לפי סעיף 17 לתמ"א, כולם או חלקם, בתחום המגרש, אם היא מצאה כי לא ניתן להסדיר את מקומות החניה בתחום המגרש. במקרה כזה יהיה על הועדה המקומית לתת את היתר הבניה המבוקש, על אף העובדה כי מבקש ההיתר לא הסדיר את מקומות החניה הנדרשים מכוח סעיף 17 לתמ"א בתחום המגרש, בכפוף לזכות הועדה המקומית לחייב את מבקש ההיתר לשלם דמי השתתפות להתקנת מקומות חניה בחניון ציבורי. לנוכח האמור, אין לועדה המקומית, ולועדת הערר הבאה בנעליה, אפשרות למנוע חיזוק בניין מכוח תמ"א 38, או להפחית במספר יחידות הדיור המבוקשות, מהנימוק כי לא הוסדר מקום חניה בתחום המגרש המספק את תקן החניה הנדרש מכוח התמ"א. במקרה הנדון אין חולק כי לא ניתן להסדיר בתחום המגרש את תקן החניה הנדרש בגין הדירות אשר תיבננה במגרש נשוא הערר, בשל העובדה כי מדובר כאמור לעיל במגרש כלוא, ולפיכך אין סמכות לועדת הערר למנוע את הקמתך הבניין מנימוק זה. טענת העוררים כי תוספת יחידות הדיור תעמיס על החניות בסביבה נובעת מהעובדה שלא ניתן להסדיר את מקומות החניה במגרש, ולפיכך לא ניתן לשלול זכויות בניה או לצמצם את מספר יחידות הדיור המבוקשות על בסיס טענה זו. יצוין, כי כאמור בסעיף יש לועדה מקומית סמכות לדרוש תשלום לקרן חניה, אך דרישה כזו לא הועלתה, מה גם שהדבר לא היה פותר את טענות העוררים. לפיכך דין הטענה בנושא זה להידחות. טענה נוספת בפי העוררים היא כי חוות דעת המהנדס אשר הוגשה מטעם מבקשי ההיתר אינה כוללת חישובים סטטיים. נספח מספר 2 לתמ"א 38 מפרט שורה של מסמכים אותם על מבקש היתר הבנייה מכוח התמ"א 38 להגיש לועדה המקומית, מסמכים אותם על מהנדס הועדה המקומית לבדוק קודם הדיון בועדה המקומית בבקשה להיתר מכוח התמ"א. הרשימה המפורטת לנספח מספר 2 רלוונטית כאשר מבוקש לחזק את הבניין הקיים בפני רעידות אדמה. כאשר מבוקש להרוס את הבניין הקיים ולהקימו מחדש מכוח תמ"א 38, אין רלוונטיות למרבית המסמכים המפורטים במסמך, והמסמך היחיד שיש להגיש הוא חוות דעת של מהנדס קונסטרוקציה, אשר בחן את המבנה, וקבע כי הבניין אינו עומד בתקן 413. חוות דעת כזו הוגשה לועדה המקומית ולפיכך גם דין טענה זו להידחות. עוד טוענים העוררים כי קיימים במגרש עצים מוגנים. הועדה המקומית הציגה בפנינו אישור מטעם פקיד היערות לעקירת העצים המוגנים המצויים המגרש. על מתן אישור זה אין לעורר זכות ערר. סוף דבר אנו דוחים את הערר. יחידת דיורבניין