משנדרשה העוררת על ידי ועדת הערר להחליט באיזה מסלול היא מבקשת לקדם את התכנון, בחרה במסלול על פי תמ"א 38, ולאחר שנתקבלה החלטת הועדה המקומית בדבר אישורן של 19 יח"ד, הגישה אף ערר מתוקן. תמצית נימוקי העוררת הועדה המקומית קבעה לעצמה מדיניות שלא לאשר בקשות לפי התמ"א, לא ניתן כל טעם תכנוני או אסמכתא למה לא לקבל את הבקשה דנן, עיון בהערות הבדיקה של גורמי הרישוי, מעלה כי תכנונית ניתן לבנות לפי התב"ע החלה במקרקעין בתוספת הזכויות המוקנות בתמ"א 24 יח"ד ואין כל חריגה בשטחים עיקריים ו/או בשטחי שירות. התכנון האמור תואם את התכנון שהוצע במסגרת התכנית שאושרה להפקדה בידי הועדה המקומית ובכך גילתה הועדה המקומית את דעתה כי התכנון בבקשה. הובהר כי לא נערכה פרוגרמה או בחינה כוללת של כל האזור והשכונה. תמצית עמדת המשיבה הסביבה הקרובה מתאפיינת בבתים צמודי קרקע וותיקים המתאימים אף הם להריסה ובניה רוויה, מימוש אינטנסיבי של תמ"א 38 בסביבת הבניין ייצור עומס רב על תשתיות וציפוף לא רצוי. מעבר לכך, קיים מחסור בשטחי ציבור בנויים ופתוחים כאחד בשכונת מחנה יהודה. הועדה טענה כי פוטנציאל תוספת היחידות בפרויקטים שהוגשו הינו כ - 143 יח"ד, על ה - 3,906 יח"ד שקיימות בה, כי השכונה בחסר של שטחי ציבור ובכלל זה כי קיימים בשכונה 45 דונם שב"צ ו - 30 שצ"פ בלבד ולא נבדקה עוד איכות שטחי הציבור, כאשר על מנת לספק את צורכי הציבור של השכונה, יש צורך ב - 100 דונם לפחות. כי בתחום השכונה הקיימת חטיבת ביניים אחת, בית ספר יסודי ובית ספר תיכון מחוץ לה וכי דרושים לשכונה שטחים לשני גני ילדים לפחות. עוד טענה המשיבה, כי די בתמריץ הטמון בתכנית פת/במ/2014 אשר תכליתה הגדלת הצפיפות לצרוך הריסת הבניין הבנוי במקרקעין ובניית אחר תחתיו. דיון והכרעה ועדת ערר דנה בערר ואף יצאה לשטח להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. במסגרת זו נמצא, כי ברחוב בן דוד הינו רחוב דו מסלול הכולל מפרצי חניה בגדה המערבית, רוב המבנים בו בנויים בבנייה רוויה של 3 עד 7 קומות על עמודים. ברחוב בן דוד 25 ו- 23 קיימים מבנים חד קומתיים. בבן דוד 21 קיים מבנה דו קומתי קטן. בבן דוד 19 מבנה בן 4 קומות + חמישית חלקית על עמודים. על פי החלטת הביניים וכן החלטות קודמות, נוכח מועד הגשת הבקשה וההתנהלות הספציפית בתיק זה, מדיניות הועדה המקודמת ואף גובתה בהודעות על פי החוק בדבר הכנת תכנית, לא תחול על בקשה זו. ככלל, אנו סבורים, כי מדובר בתכנון סביר ואף מיטבי הכולל תמהיל דירות הגיוני, של דירות בנות 3 ו - 4 חדרים בצפיפות המגעת כדי 18.5 יח"ד לדונם, צפיפות הנמוכה מהמותר על פי תמ"א 35 ובהחלט סבירה. מקום בו מדובר בהתחדשות עירונית, לא כל שכן כאשר בתמ"א 38 עסקינן. לא זו אף זו, הועדה המקומית עצמה נתנה דעתה על כך, שמדובר בתכנון ראוי וזאת במסגרת החלטתה לקדם את התכנית הנקודתית שהגישה בשעתו העוררת. סעיף 22 לתמ"א 38 מאפשר לועדה המקומית שיקול דעת בנושאים ספציפיים אשר ימנע אישור פרויקטים המבקשים למצוא זכויות על פי התמ"א. בין היתר דובר בשיקולים פרוגרמטיים ותכנוניים. מהבחינה התכנונית איננו מוצאים ואף הועדה המקומית לא מצאה בתכנון שהוגש כל פגם. בשעתו ביקשה הועדה המקומית להגביר את תקן החניה במסגרת התכנית הנקודתית, דבר אשר ספק אם מצוי באפשרותה במסגרת זו. אולם איננו צריכים להכריע בנושא זה היום, הואיל והבקשה המונחת בפנינו הינה מכוח התמ"א, אין כל ספק, כי הבקשה מציעה פתרון חניה על פי התקן התקף לגבי כל היחידות המבוקשות ובכך, מתמלאת דרישות התמ"א בהיבט זה. ואילו מהבחינה הפרוגרמטית, הרי שהועדה אמנם סיפקה חלק מהנתונים, אולם גם אליבא דועדה המקומית מדובר בנתונים ראשוניים בלבד ויש צורך בבדיקה פרוגרמטית מעמיקה. משכך, לא ניתן עדיין להתבסס על נימוק זה על מנת לסרב לפרויקט המציע התחדשות עירונית במיטבה, כפי שנעשה במקרה דנן. אשר על כן, ולאור כל האמור, אנו רואים לקבל את הערר. הועדה המקומית תקדם את בקשת העוררת על פי תמ"א 38 להיתר בכפוף לכל דין. יחד עם זאת, יש לציין, כי ככל שהבדיקה הפרוגרמטית תבוסס, עשוי להיות בשיקול זה חסם כנגד פרויקטים דומים בעתיד. בניהתמ"א 38ערר