היטל השבחה על יורש של דירת מגורים, אשר היתה בבעלות אמו במשך תקופה של 14 שנים עד פטירתה ביום 25.1.13. ביום 22.4.14 מכר העורר את הדירה ובעקבות המכירה, העבירה המשיבה דרישת תשלום היטל השבחה בסך של 5,159.07 ₪. העורר פנה לוועדה המקומית וביקש פטור בהתבסס על סעיף 19 (ג)(2) לתוספת השלישית. בקשתו נדחה ועל כך הערר. במהלך הדיון בפנינו הובהר כי אמו המנוחה של העורר התגוררה בעצמה בדירה משך כל השנים. שטח הדירה כ- 75 מ"ר ואין מחלוקת כי מדובר בדירה "שניתן להרחיבה". השאלה שעמדה בפנינו היא חלותו של הפטור על העורר. בהוראת סעיף 19(ג) לתוספת השלישית נקבע: "(1) בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בניה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת. (2) העברת הבעלות או החזקה בדירה שנבנתה או שהורחבה כאמור בפסקה (1) או שניתן להרחיבה לפי תוכנית, לא יראו כמימוש זכויות ולא תחול בגינה חובת תשלום ההיטל, אם המחזיק במקרקעין או קרובו השתמשו בדירה למגוריהם או למגורי בני משפחתם הקרובים מגמר הבניה ועד מכירתה משך זמן שאינו פחות מארבע שנים; לענין זה 'גמר הבניה' - כמשמעותו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א - 1961". תחילה טענה הועדה המקומית כי העורר אינו זכאי לפטור, מן הטעם שאמו לא התגוררה בעצמה בדירה, אלא הדירה הושכרה. לטענה זו לא הובאו תימוכין, והועדה המקומית נסוגה ממנה. במהלך הדיון טענה הועדה המקומית כי לאור פסה"ד של בית המשפט העליון ברע"א 7417/01 8498/01 לאה צרי נ' מרגלית שבילי, פ"ד נז(4) 879, (להלן: "פס"ד צרי") מטרת סעיפי הפטור הנ"ל הנה סוציאלית ולפיכך, העורר, אשר לא התגורר בדירה, אינו זכאי לפטור זה. לדעתנו החלטתה של הועדה המקומית עומדת בסתירה ברורה ללשון הסעיף, בו נקבע מפורשות כי הפטור ניתן למחזיק, גם אם קרובו התגורר בדירה ולא הוא עצמו. בנוסף, לאחרונה החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב בעמ"נ 40022-02-14 אברהם שלו נ' ועדה מקומית לתכנון חולון כי אין מקום לבחינת יכולתו הכלכלית של המחזיק, ואין לבחון אם קיימים לו נכסים נוספים לזה לגביו מבוקש הפטור. וכך קבע בית המשפט: " 25. ראשית, אין ספק כי עמדתו של המערער עולה בקנה אחד עם לשונו של ס"ק (2), בצורה הרבה יותר "חלקה" וטבעית מעמדתה הפרשנית של הוועדה המקומית. כך, כפי שהובהר לעיל, ס"ק (2) מתייחס למכירה של דירה שהמחזיק או קרוב משפחה שלו עשו בה שימוש במשך 4 שנים לפחות. התנאי היחיד המתייחס לדירה הוא כי מדובר בדירה שהורחבה או שניתן להרחיבה. המערער עומד בכל התנאים הללו כפשוטם - הדירה היא דירה שניתן להרחיבה, וקרובי משפחה שלו כהגדרתם בתוספת לחוק עשו בה שימוש לאורך תקופה העולה בהרבה על תקופת 4 השנים המחויבת על ידי הסעיף. לכן, לו היה מקום לבחון את הסעיף רק על-פי לשונו, אני סבורה כי המסקנה לה טוען המערער היתה מתקבלת. 26. גם בהנחה שלשון הסעיף אינה ברורה די צורכה, ויש לפרשו גם תוך שמובאת בחשבון מטרת החוק שהפרשנות צריכה להגשימה, המסקנה שלעיל לא היתה משתנה. מטרת החוק- כפי שהיא צוינה בהלכה הפסוקה, היא כאמור מטרה סוציאלית. המטרה של ס"ק (1) היא לאפשר למי שיש לו דירת מגורים צרה, להרחיבה - בין אם לצורך מגוריו שלו ובין אם לצורך מגורים של בן משפחה קרוב. אולם, מטרתו של ס"ק (2) היא מטרה רחבה יותר, שכן הסעיף אינו מתייחס - כפי שהובהר לעיל - רק למצב בו נמכרת דירה שהורחבה, אלא גם למצב בו נמכרת דירה שניתן להרחיבה - גם אם היא לא הורחבה בפועל. 27. המטרה הסוציאלית של ס"ק (2) צריכה להתפרש לכן בצורה שונה ומרחיבה - כמתייחסת גם לאפשרות של מי שיש לו דירת מגורים "צרה" שניתן להרחיבה, למכור את הזכויות בה וליהנות מהתמורה. שאלה אחת שיש לבחון אותה בהקשר זה היא האם ניתן לפרש את ס"ק (2) כחל על מכירה של דירת מגורים אחת לכל תא משפחתי - בדומה לפרשנות שננקטה על ידי בית-המשפט העליון בענין צרי. שאלה אחרת ושונה היא השאלה האם ניתן - לצורך בירור הזכאות לפטור - לברר את השטח שכולל של כל דירות המגורים של ה"תא המשפחתי" של הנישום, כאשר רק אם השטח הכולל של הדירות אינו עולה על 140 מ"ר, יהיה הנישום זכאי לפטור מהיטל השבחה על מכירת הדירה - וזאת גם בהנחה שהתא המשפחתי טרם עשה שימוש בפטור, וששטח הדירה שנמכרת קטן מ-140 מ"ר. 28. לו היה בית המשפט מתייחס רק לשאלת מצבו הסוציאלי של הנישום, יתכן כי היה מקום למסקנה לפיה יש לבחון את השטח הכולל של כל דירות המגורים של התא המשפחתי לצורך בירור הזכאות לפטור. לכאורה, וכפי שציינה כב' השופטת ברק ארז בפס"ד רביד המחוקק קבע "כלל אצבע" לצורך הבחנה בין נכסי יוקרה לנכסים צנועים יותר המבוסס על שטח דירת המגורים. אם הפטור נועד לסייע רק למי שמצבו הכלכלי הוא בעייתי, הרי ניתן לעשות שימוש ב"כלל אצבע" דומה כדי לבחון את היקף הנכסים של התא המשפחתי של הנישום באמצעות בירור השטח הכולל של דירות המגורים שלו, ושלילת הפטור (באופן מלא או חלקי) אם לנישום יש בבעלותו דירות ששטחן הכולל עולה על 140 מ"ר. ככלל, מצבו הכלכלי של נישום כזה הוא בדרך-כלל טוב יותר ממצבו הכלכלי של נישום שבבעלותו דירה או דירות מגורים ששטחן אינו עולה על 140 מ"ר. 29. אולם, אני סבורה כי פרשנות כזו של ס"ק (2) לחוק היא מרחיקת לכת מדי, משום שמדובר בפרשנות הסוטה באופן משמעותי מלשון החוק. התכלית הסוציאלית אינה עיקרון-על, והיא מוגבלת בלשון החוק. הפרשנות לה טוענת הוועדה המקומית, מנוגדת - כך נראה לי - לבחירה של המחוקק בה בית-המשפט אינו יכול להתערב, בהיותה - כדבריו של בית המשפט העליון בעניין רביד - נושא שבמדיניות המסור למחוקק עצמו, וענין המחייב הסדרה חקיקתית של מכלול הפרטים. 30. אני סבורה כי גישתו של המחוקק כפי שניתן להבינה מלשונו של ס"ק (2) היא כי נישום זכאי לפטור מהיטל השבחה במכירת דירה ששטחה אינו עולה על 140 מ"ר אם הוא או קרוביו גרו בה לתקופה העולה על 4 שנים. המחוקק אינו מציין ולו ברמז, כי הפטור תלוי במצבו הכלכלי של הנישום. ואכן, אין חולק כי העובדה שמצבו הכלכלי של הנישום עשוי להיות מצוין - איננה רלבנטית כלל לזכותו של הנישום לפטור. כך, אם בבעלות הנישום יש כספים רבים, מניות או זכויות אחרות בנכסים שאינם דירות מגורים - לא יהיה בכך כדי להשליך על זכותו לפטור נושא הסעיף. נראה כי אין מחלוקת כי אף אם בירור מצבו הכלכלי של הנישום הוא רלבנטי לצורך מימוש המטרה החקיקתית של פטור סוציאלי רק לנזקקים, אין אפשרות לקבוע בדרך של חקיקה שיפוטית כי ניתן יהיה לערוך בירור כזה ולהתנות את מתן הפטור בתוצאותיו. במילים אחרות, גם הוועדה המקומית אינה טוענת כי נישום שאין ספק שהוא "עשיר מאוד" לא יהיה זכאי לפטור רק מטעם זה, אם אין בבעלותו דירות מגורים ששטחן הכולל עולה על 140 מ"ר. 31. לכן, ה"התעקשות" על התניית הפטור בכך שלנישום אין דירת מגורים נוספת בבעלותו, ששטחה - יחד עם שטח הדירה נושא הפטור - עולה על 140 מ"ר, איננה מצדיקה את "קפיצת הדרך" הפרשנית, שממילא לא תפתור במלואם - ואולי אף לא ברובם - את המקרים הבעייתיים בהם זוכה נישום לפטור, הגם שמצבו הכלכלי הוא טוב. 32. כדי לקבל את עמדתה הפרשנית של הוועדה המקומית, יש לקבוע כי הבחינה במסגרת ס"ק (1), היא בחינה של השטח הכולל של כל דירות המגורים של הנישום - גם אם דירות אלה מצויות במקרקעין שונים ולא ב"אותם מקרקעין" בהם מצויה הדירה שהורחבה, ושלגביה מתבקש הפטור. ואולם, ס"ק (1) אינו מתייחס - לפי לשונו - לכלל דירות המגורים שבבעלות התא המשפחתי. הרישא לסעיף מתייחסת לבקשה להיתר בנייה "על אותם מקרקעין" שישמשו למגורי המחזיק או קרובו. אותם מקרקעין, ולא מקרקעין אחרים. בהמשך קובע הסעיף את התנאי לפיו "השטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר". דירת המגורים האמורה לאחר הבנייה - ולא דירות מגורים אחרות נוספות שיש למבקש הפטור. 33. גם יישום ההלכה שנקבעה בפס"'ד צרי (ביחס לס"ק (1)) אין בו כדי להועיל. באותו ענין נקבע כי כל תא משפחתי זכאי לפטור חד פעמי, ולא יתכן מצב של "כפל פטור". אולם, ועל כך אין מחלוקת, התא המשפחתי של המערער לא בקש ולא קבל פטור בעבר (ויתכן כי הוא לא יוכל גם לבקש ולקבל פטור נוסף בעתיד). 34. כדי לקבל את עמדתה הפרשנית של הוועדה המקומית, יש להוסיף ולקבוע כי ס"ק (2) (שחל כאמור גם במקרה בו שטח הדירה לא הורחב בפועל, וכאשר הדירה נמכרת לאחר), חל רק אם לנישום הנהנה מהפטור אין בבעלותו דירות מגורים נוספות ששטחן הכולל אינו עולה על 140 מ"ר. תוספת כזו ללשון הסעיף חורגת בעיני מפרשנות לגיטימית של מילות הסעיף, ולכן אינה אפשרית - מה עוד שכפי שהבהרתי, היא משרתת רק באופן חלקי מאוד אם בכלל את המטרה המשוערת של ס"ק (2)". דברים אלה יפים לענייננו. אשר על כן, אנו מקבלים את הערר. ירושההיטל השבחהבעלותמקרקעין