נטען כי השמאי המכריע הפחית מהיטל ההשבחה תשלום לקרן חניה בניגוד להחלטות ועדת הערר בערר 85046/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' עופר שגב (להלן - ערר שגב) ובערר 85127/12 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב נ' יעקב קלו ואח' (להלן - ערר קלו). המשיב טוען כי לאור פסק הדין בע"א 2338/09 אברמוביץ' נ' הוועדה המקומית תל אביב יפו, ופסקי הדין חייט וברעלי, יש לקזז מהיטל השבחה תשלום לקרן חניה, וכי גם על ועדת הערר לנהוג כך, למרות החלטותיה. בסוגיה זו עסקנו בהרחבה הן בערר (ת"א) 85046/10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' עופר שגב, והן בעררים (ת"א) 85127/12 ועוד, הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' יעקב קלו ואח', וקבענו כי אין להפחית תשלום לקרן חניה, מהיטל השבחה. סבורים אנו גם כי גם במקרה שלפנינו היה על השמאי המכריע לנהוג על פי האמור בהחלטותינו ולא להפחית תשלום לקרן חניה מהיטל ההשבחה. על הדרך הראויה בה על שמאים מכריעים לנהוג כאשר מתקבלת החלטה של ועדת הערר, עמדה בהרחבה ועדת הערר במחוז ירושלים בערר (י-ם) 403/11 חברת י.ש. אבן ישראל בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים. דברים על כך אמרנו גם בערר קלו לעיל. השמאי המכריע אמנם ציין כי דעתו אינה נוחה עם החלטת ועדת הערר, אך שומה היה עליו לנהוג לפיה ושלא להפחית את התשלום לקרן חניה הקבוע בדין. כן נציין כי פסקי הדין אברמוביץ, חייט וברעלי כלל אינם עוסקים בכך. בהחלטותינו פירטנו ונימקנו בהרחבה מדוע אין לקזז תשלום לקרן חניה מהיטל ההשבחה. בין היתר, ניתחנו בהרחבה את הוראות הדין והדגשנו בין היתר, כי יש להבחין בין תשלומים המוטלים מכח דין כתנאי למתן היתר ומילוי דרישות החוק והתקנות, לבין הוצאות שהוציא מקבל ההיתר בביצועו של ההיתר. לפיכך לא ניתן לעשות היקש או השוואה ביניהם. לגופה של הסוגיה, כאמור, ניתנה החלטה מפורטת על ידינו בערר שגב, שם, בעמ' 7-4) וכן בערר קלו (לעיל). כך קבענו שם, בין היתר: "הוראות הדין הרלבנטיות בענין שלפנינו הן כלהלן: תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) התשמ"ג - 1983 - (להלן "תקנות החניה") קובעת כי: "במרחב תכנון מקומי שאין בו תכנית מיתאר מקומית בדבר התקנת מקומות חניה, יחולו הוראות תקנות אלה והתקן למקומות החניה כמפורט בתוספת (להלן - התקן) כל עוד לא נקבעה תכנית מיתאר כאמור." סעיף 2 לתוספת לתקנות החניה, קובע: "2. (א) היתר בניה יחייב להתקין באתר הבניה, או בסמוך לו, מספר מקומות חניה כמפורט בתוספת. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאית ועדה מקומית לפטור מן החובה להתקין מקומות חניה לפי התקן, כולם או מקצתם, משיקולים שבתכנון, סביבה או תחבורה ולחייב מבקש היתר בניה להשתתף בהתקנתם של אותם מקומות חניה בחניון ציבורי שמחוץ לנכס נושא ההיתר, שלמימונו הוקמה קרן, ובלבד שהחניון מוקם בתוך עשר שנים ממועד מתן ההיתר ושהמרחק בין הנכס לבין החניון הציבורי, לא יעלה על 350 מטרים במרחק אוירי:" התשלום לקרן חניה הינו תשלום שיש לשלמו בהתאם לדרישות החוק והתקנות, במסגרת האגרות, ההיטלים והתשלומים שיש לשלמם במסגרת הוצאת היתר. סעיף 145 (ד) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, קובע, בין היתר, כי: "(ד) אישר מוסד תכנון בקשה להיתר וקויימו התנאים המוקדמים שנקבעו על ידי מוסד התכנון, לא יעוכב מתן ההיתר אם נתמלאו לגביו כל דרישות החוק והתקנות, ושולמו האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה, שיש לשלמם על פי כל חיקוק, בגין הנכס שאליו מתייחס ההיתר או ניתנו הערבויות המתאימות להבטחת תשלום כאמור, בכפוף להוראות כל דין; הוועדה המקומית תודיע למבקש ההיתר תוך ארבעה עשר יום מהיום שביקש זאת, את פירוט החיובים כאמור, ואולם אם הוגשה בקשה להיתר לפי פרק ה' 3, תודיע רשות הרישוי למבקש את פירוט החיובים תוך שבעה ימים." סעיף 158 כד לחוק התכנון והבניה קובע כי: "לא יראו בקשה להיתר כהיתר שהוצא אף אם הבקשה אושרה או שראו אותה כמאושרת בהתאם לסעיף 158כג, אלא אם כן שולמו האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים שמבקש ההיתר חייב בהם בשל הבקשה האמורה." תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (התחייבות וערבות להבטחת תשלומים להיתר), התשנ"ב - 1992, קובעת לאמור: "1. מבקש היתר שלא קיבל מאת רשות הרישוי פירוט אגרות, היטלים ותשלומים כאמור בסעיף 158לא לחוק, ולא שילם כאמור לפי חשבון שערך בעצמו, יתן התחייבות לשלמם תוך שלושה חדשים בצירוף ערבות בנקאית, להבטחת מילוי ההתחייבות, כאמור בתקנה 2; ההתחייבות תינתן לפי הטופס שבתוספת." "השבחה" על פי הוראות החוק סעיף 1 (א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 הינה: "עליית שווים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג". "שיעור ההיטל הוא מחצית ההשבחה". (סעיף 3 לתוספת השלישית) השאלה כאמור, שהועמדה לפתחנו, היא האם יש להפחית מההשבחה - מעליית שווי המקרקעין - תשלום לקרן חניה ששולם ע"פ תקנות החניה. התשלום לקרן חניה הינו תשלום מכח חיקוק. סעיף 145 (ד) לחוק התכנון והבניה, קובע כאמור, כי תנאי למתן היתר הינו תשלום כל "האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה"... התשלום היחיד מכח חיקוק שהוחרג מתחולת הסעיף הינו תשלום ארנונה. התשלום לקרן חניה נכלל בהגדרת התשלומים המהווים תנאי להיתר. כשם שלא ניתן לקזז מהיטל השבחה אגרות בניה וכל תשלום אחר הכרוך במתן היתר בניה, כך גם לא נמצא כל עיגון בחוק לכך, כי דווקא את התשלום לקרן חניה ניתן לקזז. יש להבחין בין תשלומים המוטלים מכח דין כתנאי למתן היתר ומילוי דרישות החוק והתקנות לבין הוצאות שהוציא מקבל ההיתר בביצועו של ההיתר. לפיכך, לא ניתן לעשות היקש או השוואה בין השניים, כפי שטען ב"כ המשיב. אכן, ישנן עלויות שניתן לקזזם בחישוב שווי הנכס, לצורך חישוב ההשבחה כפי שנעשה ע"י שמאים בנסיבות המתאימות, כגון: קיזוז עלויות עודפות הכרוכות בביצוע הבניה נשוא ההיתר, עלויות הריסה, עלויות בניה חריגות וכדומה. כך גם לענין מקדמי דחיה הנהוגים במקצוע השמאות, המובאים בחשבון לענין אפשרויות הביצוע בפועל של הבניה וכיו"ב. עלויות אלה מקוזזות מהיטל ההשבחה כיוון שהנהנה מההשבחה - מקבל ההיתר, לא נהנה ממלוא ההשבחה בנכס עקב העלויות העודפות שנשא בהן בביצוע הבניה שהביאה להשבחת הנכס. מכאן גם ההצדקה השמאית - מקצועית, להפחתת אותן עלויות מהיטל ההשבחה. ה"מתעשר", הנדרש לחלק את עושרו עם הכלל, כפי שטען בפנינו ב"כ המשיב, אכן איננו מתבקש לחלק את עושרו ללא קיזוז ההפסד שנגרם לו מביצוע הבניה. מה שאין כך לגבי כל אותן עלויות שהוציא מבקש ההיתר עובר לבקשת ההיתר. אלו הוצאות שאינן גלומות בשווי המקרקעין, לא במצב הקודם ולא במצב החדש. אלו ערכים כלכליים והוצאות, אשר אינם "מזכים" בהחזר לפי חוק - כך היא אגרת בניה, כך הם תשלומים שונים שהוציא בקשר עם הוצאת ההיתר כגון אגרות בניה, הכנת מסמכים, תשלומים למומחים (אדריכלים, מהנדסים וכיו"ב בעלי מקצוע שנעזר בהם עובר להגשת בקשת ההיתר), וכך הם תשלומי חובה שונים המוטלים מכח חוק התכנון והבניה ותקנותיו בקשר עם הוצאת ההיתר - כדוגמת התשלום לקרן חניה. ודוק - גם מהות התשלום לקרן חניה אין בה משום השפעה על הערכת שווי הנכס. בשמאיות הנעשות לצורך הערכת שווי הנכס במצב החדש, אין מביאים בחשבון חניות בקביעת השווי במצב החדש, כאשר אלו אינן בנמצא. גם במובן זה, התשלום לקרן חניה איננו משפיע על קביעת שווי הנכס במצב החדש, שכן אין מחשבים חניות "חלף" קרן החניה ששולם. בקביעת שווי הנכס במצב החדש, לא הוסף להשבחה גם שווי מקום חניה מוסדר. לפיכך, גם החישוב בשומות נעשה על פי שווי מ"ר ללא חניה. גם בחינת ההוראות בתקנות, בענין מהותו של התשלום לקרן חניה, יש בה כדי להפריך את הטענה בדבר קשר סיבתי בין "ההשבחה" לבין התשלום. כך למשל, בנוסף לתקנות שצוטטו לעיל, ישנה ההוראה בסיפא לסעיף 2 לתוספת לתקנות החניה, הקובעת כי על החניון, שלמימונו הוקמה הקרן, להיות "מוקם בתוך עשר שנים ממועד מתן ההיתר". בתום עשר השנים, היה ולא יבנה חניון, מוחזר התשלום למשלמו. במקרה כזה, עולה ביתר שאת הטענה, כי מקבל ההיתר אכן עשוי ליהנות פעמיים או להתעשר שלא כדין - פעם אחת מקיזוז התשלום לקרן החניה מהיטל ההשבחה ופעם שניה מהחזר התשלום. לו אכן היה קובע החוק כי ניתן לקזז תשלום לקרן חניה מהיטל השבחה, אזי יש להניח, כי היתה גם בנמצא הוראה בדין המסדירה את המקרה בו תוך עשר שנים לא הוקם חניון, היינו, היתה הוראה מקבילה הקובעת החזר הקיזוז שנעשה בזמנו וכדומה. מכל מקום, לענייננו - כאמור בפתח דברנו, וזהו העיקר - היטל השבחה הינו היטל מכח חוק. המקרים בהם ניתן פטור מההיטל או שניתן לקזז ממנו תשלום חובה זה או אחר, צריכים להיות מעוגנים בדבר חקיקה מפורש. משלא נקבעה הוראה בחיקוק המאפשרת קיזוז התשלום לקרן חניה מהיטל השבחה - הרי שלא ניתן לקזזו." (עמ' 5 - 8 להחלטה). אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אנו מחזירים ענין זה לשמאי המכריע על מנת שיחשב מחדש את היטל ההשבחה בשומה המכרעת, ללא הפחתה של התשלום לקרן חניה. טענה שניה שטענה העוררת כנגד השומה המכרעת היתה, כי לא היה מקום לקביעת מקדם הפחתה של 30 אחוז ביחס להקלה להקמת דירת גג בשני מפלסים, אלא היה צריך לקבוע השבחה מלאה. המשיב טוען כי מדובר בעניין שמאי שאין להתערב בו. לגופו של עניין, טען השמאי מטעם המשיב כי אין מדובר בהפחתה, אלא כל שנעשה על ידי השמאי המכריע הוא קביעת השבחה בגין הזמינות, כאשר השבחה בגין הזכויות היתה כבר בגין תכנית ס' על פי החלטת ועדת הערר בערר 5238/96 רות באור נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב. עיון בשומה המכרעת מעלה, כי בעניין זה אכן השמאי המכריע מפנה בעמוד 17 לשומה המכרעת, להחלטת ועדת הערר בערר 5238/96. אולם, בהמשך הניתוח שם, לא נהירה לגמרי כוונתו. אשר על כן אנו מעבירים לשמאי המכריע את כתבי הטענות של הצדדים ואת פרוטוקול הדיון, ונודה להבהרתו בעניין ההשבחה ושיעור ההשבחה אשר קבע בעניין זה, תוך 14 ימים. לאחר קבלת הבהרותיו תתקבל החלטה על ידינו בסוגיה זו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. היטל השבחהחניה