סעיף 4.2 לתמ"א 38 קובע: "מבלי לגרוע מן האמור בסעיף - 4.1 הוראות תכנית זו, ובכלל זה ההוראות לענין תוספת זכויות הבניה כאמור בסעיפים 11-14, יחולו על מבנים קיימים אשר הוצא היתר לבנייתם קודם ה-1 בינואר 1980, גם אם לאחר הקמתם נעשו בהם תוספות בנייה, ונקבע בכתב ע"י מהנדס כי לא נבנו על פי תקן ישראלי ת"י 413 כפי שהיה בתוקף במועד הוצאת היתר הבניה לתוספת, ובלבד שההיתר לתוספת הבניה ניתן עד יום 18.05.2005" לדעתנו והדברים עולים מהחלטות קודמות של ועדה זו, יש מקום לפרשנות מצמצמת של הסיפא לסעיף 4.2 המוציאה מגדר תחולת התמ"א מבנים בהם קיימות תוספות בנייה שההיתר לגביהם ניתן לאחר יום 18.5.2005 (ערר 259/13 לעיל, ערר 309/13 רן פליישר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים). במסגרת זו יש לשקול את התכלית שעמדה בפני מנסח התמ"א והיא ההבנה שלאחר יום זה תוספות בנייה למבנים יבוצעו בכפוף לחיזוקם. תכלית זו לא חלה בכל המקרים שהרי ייתכנו מקרים בהם מדובר בתוספות בנייה המבוצעות מטבען ללא חיזוק ובמקרים אלה אין כל הצדקה לאי תחולת התמ"א. כך למשל, יש לתהות האם תוספת מרפסת בשנת 2005 למבנה, כאשר מטבע הדברים התוספת לא הותנתה על-ידי הועדה המקומית בחיזוק המבנה, צריכה להביא לאי תחולת התמ"א. במקרה דנן דומה כי איננו צריכים להידרש לשאלה פרשנית זו. גם בהתאם לפרשנות מרחיבה, שלפיה הסיפא האמורה תחול רק מקום בו מדובר בתוספת בנייה שחייבה חיזוק, הרי במקרה דנן מדובר בתוספת שחייבה חיזוק ובמקום בו החיזוק חוייב כתנאי להיתר הבנייה. נדגיש, כי על אף רצוננו לפרש את הוראות התמ"א בהרחבה, אין בידינו לקבל את פרשנות ב"כ העוררת שלפיה הסיפא לסעיף 4.2 כוונה רק למקום בו בוצע חיזוק בפועל במסגרת תוספות לאחר יום 18.5.2005. פרשנות זו מייתרת לחלוטין את הסיפא, שהרי הוראות אחרות בתמ"א קובעות כי לא ניתן להחיל את התמ"א על מבנה שאינו דורש חיזוק בפני רעידות אדמה (סעיף 8 לתמ "א 38). פרשנות זו מבטלת אפוא לחלוטין את לשון הוראת סעיף 4.2 סיפא ולפיכך אין לקבלה. לחלופין, ביקש ב"כ העוררת כי נתייחס ישירות לקושי ונורה, תוך שימוש בסמכות אגבית, על בטלותה של הסיפא לסעיף 4.2, נוכח טענתו לחוסר ההגיון בהוראה וסתירתה את תכלית תמ"א 38. טענה מעין זו מן הראוי לעשות בתקיפה ישירה של הוראות התמ"א ולא בהליך לפנינו. לפיכך אנו מקבלים את עמדת המשיבה 1 שלפיה אין מקום להוספת זכויות לאגף המערבי מכוח תמ"א 38 במסגרת הבקשה. באשר לשאלת חיזוקו של האגף המערבי אנו מקבלים ומחזקים את עמדת המשיבה 1 שלפיה "הועדה המקומית לא פטרה עצמה מלדון בטענה זו ומצאה פתרון מאוזן ומוצדק והוא כי אגף זה יחוזק במסגרת הבקשה, אולם לא ינתנו לו זכויות נוספות" (סעיף 19 לתגובת הועדה המקומית לערר). בנוסף אנו רושמים בפנינו את עמדת הועדה המקומית שלפיה "דיירי האגף המערבי הרחיבו את דירותיהם אך לאחרונה ובמסגרת זו הם מחוייבים תקן 413 לחזק את המבנה מפני רעידות אדמה. להתחייבות זו התווספה החלטה מפורשת של ועדת הערר המתנה את ההיתר בחובת חיזוק" (סעיף 20 לתגובת הועדה המקומית). בהתחשב בכך ונוכח חוות הדעת שהניחה העוררת בפנינו ואשר ממנה עולה שהאגף המערבי לא חוזק בהתאם להוראות תקן 413, ציינה ב"כ המשיבה בדיון בפנינו כי הנושא ייבחן על-ידי הועדה המקומית, לרבות מחלקת האכיפה. אכן, בנסיבות המקרה ראוי שהועדה המקומית תפעל בצורה אקטיבית על מנת לוודא שהאגף המערבי יחוזק כמתחייב מהוראות התקן. מאחר שעניינו גם בחשש להפרה של הוראות ועדה זו, תעדכן הועדה המקומית את ועדת הערר בדבר פעולותיה בנושא בתוך 90 יום. לפיכך אנו דוחים את הערר. בניהתמ"א 38תמ"א