היתר בנייה לגג מ- P.V.C שהותקן בעקבות שריפה העוררת הינה המחזיקה כדיירת מוגנת, לטענתה, בחנות לממכר עציצים ופרחים המצויה בתל אביב. המדובר במבנה המורכב משני קירות אבן, אשר ניבנו לטענת העוררת עוד בימי הטורקים, שני קירות פח וגג הבנוי מ- P.V.C. המבנה קיים במקום במשך שנים רבות, והוא הוחזק בעבר על ידי אבי העוררת, ובמשך עשרות השנים האחרונות - על ידי העוררת. לטענת העוררת אביה היה דייר מוגן בחנות ועם פטירתו עברו זכויות הדיירות המוגנת אליה. ביום 30.9.04 פרצה שריפה בחלק מהחנות. השריפה גמרה להתעוותות גג ה- P.V.C ולפיכך העוררת החליפה את הגג ללא קבלת היתר הבנייה כדין. הבקשה להיתר נשוא ערר זה הינה, למען היתר בנייה לגג שהותקן על ידי העוררת בעקבות השריפה, גם הוא מ- P.V.C. הועדה המקומית סירבה לתת את היתר הבנייה המבוקש מהנימוק העיקרי, כי הבקשה הוגשה ללא הסכמת בעלי הנכס ובמילים אחרות, בהעדר "חתימת בעלים" כנדרש על פי הוראות תקנה 2(א) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970. כמו כן קבעה הועדה כי הבקשה להיתר הוגשה ללא ביצוע חישוב שטחים ביחס לחלקה כולה בה מצויה החנות. במהלך הדיון אף נטען על ידי הועדה המקומית כי העוררת ביצעה עבודות בנייה נוספות במהלך החלפת הגג, לרבות הריסת ובניית קירות המבנה. אחד המתנגדים לבקשה להיתר, שהינו גם משיב בערר זה, מר שמשון מקאוס, הינו היורש של מר משה שפיר ז"ל, שהינו אחד הבעלים הרשומים של הזכויות בחלקה 38 עליה ניצב המבנה נשוא ערר זה. כפי שהודיעה לנו הועדה המקומית במהלך הדיון, על פי תצלומי אוויר של המבנה היה קיים במקום גג לפני השריפה ואולם, לא נמצא היתר בנייה למבנה. לטענת הועדה המקומית המבנה מצוי על שתי חלקות - חלקה 38 וחלקה 44, דבר המונע כשלעצמו את מתן היתר הבנייה המבוקש ואולם, המשיב מס' 2 המציא לנו לאחר הדיון נסח מלשכת רישום המקרקעין ממנו עולה כי חלקה 44 אוחדה עם חלקה 38, כך שהיום קיימת רק חלקה 38 עליה ניצב המבנה כולו, כך שקושי זה, אותו עוררה הועדה המקומית, של המצאות המבנה של שתי חלקות, אינו קיים עוד. כאמור הנימוק המרכזי לאי מתן היתר הבנייה על ידי הועדה המקומית היתה העדר חתימת בעלים על הבקשה להיתר. במהלך הדיון הצהירו הצדדים על כך כי אין מחלוקת ביחס לעובדה כי העוררת הינה דיירת מוגנת במבנה. עובדה זו נתמכת בקבלות על תשלום דמי שכירות כדיירת מוגנת ששולמו בגין המבנה למר שפיר - אבי המשיב מס' 2. לנוכח האמור ניתן להסתפק בחתימת העוררת על הבקשה להיתר לפי סעיף 2.א.7 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל- 1970, שכן, המדובר בעבודות שניתן להתירם על ידי בית דין לשכירות לפי סעיף 37(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) ("לבצע תיקונים או שינויים במבנה"). לא זו אף זו, אין חולק כי חברת מעונות מגוש 6942 בע"מ הינה אחד מהבעלים במושב בחלקה, וכי החברה חתומה על הבקשה להיתר, חתימה שדי גם בה לשם הגשת הבקשה להיתר. לנוכח האמור אנו קובעים בבקשה להיתר התקיים התנאי לחתימת הבקשה להיתר בנייה, לפי הוראות סעיף 2.א.7 לתקנות. בעקבות טענת הועדה המקומית כי העוררת הרסה את הקירות במבנה ובנתה אותם מחדש, יצאה ועדת הערר לביקור במקום. על יסוד מה שראינו השתכנענו כי צודקת העוררת בטענתה כי היא ביצעה רק עבודות להחלפת הגג שנפגע בשריפה, וכי היא לא בנתה מחדש את קירות המבנה שלא נפגעו בצורה ממשית בשריפה. דרישת הועדה המקומית כי כתנאי למתן היתר הבנייה המבוקש תוכן מפה מצבית של החלקה כולה, שהיא בגודל של כ- 18 דונם ועליה עשרות רבות של מבנים, תוך ציון גודל כל המבנים בחלקה, אינה סבירה ואינה מידתית ככל שמדובר במקרה שלנו - בהתקנת גג בגודל של 142.05 מ"ר, וניתן להסתפק במקרה זה במפה המצבית אותה צירפה העוררת לבקשה להיתר. אנו דוחים את טענות המשיב מס' 2 כי לא ניתן לתת את היתר הבנייה המבוקש בשל העובדה כי לא נמצא היתר בנייה למבנה, וכי קיימים לכאורה, לטענתו, צווי הריסה על המבנה. טענה זו לא נטענה כל ידי הועדה המקומית כנימוק לאי מתן היתר הבנייה וטעמה עימה. סוף דבר אנו מקבלים אתה ערר ומורים לועדה המקומית לתת לעוררת את היתר הבנייה לגג כמבוקש על ידה. שריפהבניהגגהיתר בניה