בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ביחס להקמת מבנה בצד הצפון מזרחי של חלקה 242 בגוש 7124 הנמצאת ברחוב התנאים 22 חולון. (להלן: "הצו ו"המבנה" בהתאמה). בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 20/3/13 שניתנה במסגרת ב"ש 30/13 בבית משפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופטת אורלי מור-אל) ומכאן הערעור שלפני. 2. המערער טען, כי הוא גר במקום מאז שהוא בן 18. וכדבריו בבית משפט קמא: "הוצאתי את המכולה, היתה תקרה עם גג אזבסט. שהוא מסרטן, פירקתי אותה, יש לי צילום של לפני השיפוץ.... עשיתי בניה קלה של מבנה אחר. זה מבנה מפלטות, שאפשר לפרק בקלות". (עמ' 1 שורות 11 -14 לפרוטוקול). לא היה חולק על כך, שאין לו היתר בנייה. המערער הציג בבית משפט קמא תמונה של המכולה שהיתה במקום - מב/1 בה ניתן לראות מבנה ירוק עם גג אסבסט, וזיהה את המבנה המצוי כיום במקום בתמונה מש/1. מבנה לבן, העשוי מבניה קלה. 3. הקמת מבנה חדש במקום מבנה ישן היא עבודה הטעונה היתר, ויפים לעניין זה דברי כב' השופטת מור-אל בסעיף 16 להחלטה. במקרה דנן, המערער הודה כי רק לפני כחודש (בטרם עדותו) החל לשפץ את המבנה. מהתמונות עלה, כי ביום 4/3/13 היה המבנה לא מאוכלס ובתמונות מיום 12/3/13 ניתן היה לראות, כי באותו מועד הבנייה טרם הושלמה ובנסיבות אלו, נקבע כי אין מקום לבטל את הצו. 4. ב"כ המערער טען, כי מועד סיום בניית המבנה הוא לפני כ- 30 שנה מאוכלס מזה 30 שנה, וכי החלטת בית משפט קמא אינה מידתית. 5. ב"כ המשיב ביקש להורות על הוצאת נספחים 3 ו-4 להודעת הערעור. מסמכים שלא צורפו לבית משפט קמא. ב"כ המערער טען, כי המערער לא היה מיוצג בבית משפט קמא. לא ידע כי הוא צריך להציג את כל המסמכים, ויש לאפשר לו את צירוף המסמכים להודעת הערעור. כיון שגם אם מקבלים את המסמכים אין בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, התייחסתי גם למסמכים אשר צורפו בבית משפט זה. אצא מנקודת מוצא ולפיה משפחתו של המערער מתגוררת במתחם עוד משנת ה- 60 של המאה ה- 20 . אין בכך הצדקה ואין בעובדה זו משום היתר לבצע עבודות בנייה הטעונות היתר, מבלי לקבל קודם לכן היתר בנייה. משבוצעו עבודות אלו, ולוח הזמנים הנדרש בהתאם לסעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה, איפשר הוצאת צו הריסה מנהלי, ניתן היה להוציא צו. אציין כי הסכם השכירות משנות ה- 60 עם חברת "עמידר" , היה ביחס למבנה בן 40 מ"ר ובוודאי שאין מדובר בהסכם שכירות ולפיו כל ילדיהם של השוכרים יכולים לבנות בשטח מבנים נוספים ללא קבלת היתר. 6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: 7. המצב המשפטי: א) סעיף 238 א' לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 קובע: " (א) הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי". על מנת ליתן צו הריסה מנהלי יש צורך בקיומן של שלוש דרישות: הצו יהיה מכוון כנגד מבנה. יש לנקוט בכל הצעדים הקבועים בסעיף 238 א' לחוק. ביצוע הצו צריך להיות מוצדק בנסיבות העניין ולא נגוע בפגם המצדיק ביטול מעשה מנהלי. מטרתו של צו הריסה מנהלי הוא לשמש מענה יעיל ומהיר לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח. (ראה לעניין זה גם: עע"ם 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נגד יו"ר הועדה המקומית. ב) על פי תנאי סעיף 238 א' לחוק, תנאי למתן צו הריסה מנהלי הוא, כי נסתיימה הקמת המבנה לא יותר מ- 60 יום לפני יום הגשת התצהיר על ידי המהנדס וכן ביום הגשת התצהיר, הבניין לא היה מאוכלס או שלא חלפו 30 יום מהאיכלוס. מדובר בהליך מנהלי. בית משפט לא שם עצמו במקומה של הרשות המנהלית ולא מחליף את שיקול דעתה אלא בוחן ובודק את סבירות ההחלטה והאם יש די בתשתית העובדתית שהיתה מונחת לפתחה של הרשות לצורך קבלת ההחלטה המנהלית ואת סבירות ההחלטה שהתקבלה על יסוד התשתית העובדתית. כאשר ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות ומבוססת על תשתית ראייתית סבירה, לא מתערב בה בית המשפט. ג) במקרה דנן, כאשר התייצב המערער לדיון בבית משפט קמא הוצע לו להיעזר בעורך דין והוא השיב לפרוטוקול, כי הוא לא צריך עורך דין (עמ' 1 שורה 6). הוא אישר, כי כחודש לפני מועד הדיון, הוא התחיל לשפץ ותיאר את השיפוץ. הוא לא חלק על כך, שאין לו היתר בנייה אלא טען, כי העירייה לא רוצה לפנות אותו ואת משפחתו המורחבת מהשטח תמורת פיצוי ועל כן הם לא מתפנים מהמקום. התמונות אשר צורפו מגלות כי בוצעה בנייה משמעותית המחייבת היתר. גם אם אלך לשיטתו של המערער, ולפיה בין היתר הוא החליף את גג האסבסט בגג אחר, הרי שמהתמונות ניתן לראות בבירור כי לא רק הגג הוחלף. מדובר במבנה שונה לחלוטין מהמבנה שהיה במקום קודם לכן. זאת ועוד, מהתמונות אף עולה ,וכך גם מהתצהיר מהנדסת הועדה שעל בסיסו ניתן הצו, כי המבנה לא היה מאוכלס בהתאם למועדים שנקבעו בחוק. ד) משהוכח, כי התקיימו כל הנסיבות המאפשרות מתן צו הריסה מנהלי, צדק בית משפט קמא כאשר דחה את הבקשה לביטול הצו. ויכוח כספי בין המערער ובין העירייה או יזם כלשהו, או כל גורם אחר אשר לטענת המערער אמור לפצות אותו תמורת פינויו מהשטח, איננו מהווה הצדקה לבנייה ללא היתר וממילא לביטול צו הריסה מנהלי. 8. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ב) הצו ניתן לביצוע החל מיום 25/6/13 על מנת לאפשר למערער אם ימצא לנכון לעשות כן, לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט העליון. הריסת מבנהצו הריסהצוויםמבנה