בקשה למתן הוראות שהוגשה על פי סעיף 39 לחוק הנאמנות להורות לו להעביר כספי נאמנות, המוחזקים על ידו (להלן: "כספי הנאמנות" או "הכספים"), לנאמן אחר, שייקבע על ידי ביהמ"ש, או לחלופין, להורות על הפקדתם בקופת ביהמ"ש. לחילופין מבקש הוא, להורות על העברת כספי הנאמנות, כולם או חלקם, למשיב 2, מר דוד קוטלר (להלן: "מר קוטלר") או לפקודתו ולהורות, כי היתרה תישאר בנאמנות עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט. כן מבקש הוא, כי אם יחליט ביהמ"ש, כי כספי הנאמנות, כולם או חלקם, ייוותרו בידו - ליתן לו הוראות בכל הנוגע להשקעתם. בנוסף מבקש הוא לקבוע את שכרו, כנאמן ולחייב את המשיבים בהוצאות הבקשה. 2. המבקש ומשרד עורכי הדין פעלו במשותף, עבור כ- 140 רשויות מקומיות (להלן: "הרשויות"), לשם קבלת כספי "חלף היטל השבחה", שהגיעו לרשויות מהמינהל (להלן: "הפרויקט"). עורכי דין אחרים ייצגו, באותו ענין, רשויות נוספות. שירותיו של המשיב 1, רו"ח בועז מקלר (להלן: "רו"ח מקלר"), נשכרו על ידי משרד עורכי הדין, לשם טיפול בהיבטים כלכליים וחישוביים של הפרויקט ורו"ח מקלר נעזר בשירותיו של מר קוטלר. על פי הנטען בתובענה זו, העניק מר קוטלר לרו"ח מקלר, שירותים שונים בקשר לפרוייקט, תמורתם התחייב רו"ח מקלר להעביר למר קוטלר עד 30% משכר הטרחה שיגיע למשרד עורכי הדין ולרו"ח מקלר, ביחד, בגין הטיפול בפרויקט. 3. ההליכים נמשכו עת ארוכה (כ- 13 שנים), עד שבסופו של דבר, ביום 9.8.12, ניתן על ידי ביהמ"ש העליון (במסגרת ערעור חלף השבחה - ע"א 2841/07), פסק דין חלקי (להלן: "פסק הדין החלקי"), אשר קבע, באחוזים, את שכרם של עורכי הדין שייצגו את הרשויות (להלן: "שכר הטרחה"). מפסה"ד החלקי עולה, כי בקביעת שכר הטרחה התחשב ביהמ"ש גם בטיעוני עורכי הדין, לפיהם "עליהם לכסות מתוך הסכומים שיקבלו, כאמור, עלויות והוצאות שונות, לרבות שכרם של יועצים כלכליים שטיפלו בענין" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור). בעקבות פסק הדין החלקי, נחתם, ביום 21.10.12, הסכם פשרה עם הרשויות והמינהל (להלן: "הסכם הפשרה"), במסגרתו התחייבה המדינה להעביר לכלל הרשויות המקומיות (אלה שיוצגו על ידי משרד עורכי הדין וכאלה שיוצגו על ידי עורכי דין אחרים), סך של 830 מיליון ₪, בצירוף תוספות שונות. בהסכם זה הובהר, בהלימה לאשר נאמר בפסק הדין החלקי, כי שכר הטרחה כולל גם את התשלומים לכל מי שנטל חלק בפרויקט, בין אם מדובר בעורכי דין, כלכלנים, יועצים וכו' (להלן: "בעלי המקצוע") [ראו: סעיף 3(ד) להסכם הפשרה]. ביום 7.2.13, ניתן על ידי ביהמ"ש העליון, פסק דין סופי בערעור חלף היטל ההשבחה, אשר אישר את הסכם הפשרה וקבע מועדים שונים, לתשלום הסכום הנ"ל. 4. בהתאם, ביום 25.3.13, העבירה המדינה לעו"ד פרוכטר, בנאמנות, עבור משרד עורכי הדין ובעלי המקצוע שפעלו בפרויקט עבור הרשויות שייצג משרד עורכי הדין, שכ"ט בסך כולל של 45,199,922.53 מיליון ₪ (להלן: "הסכום הכולל"). תחילה, ביקשו עו"ד פרוכטר ורו"ח מקלר, כי המדינה תעביר לעו"ד פרוכטר 35% מהסכום הכולל וכי 65 האחוזים הנותרים יועברו על ידה ישירות אל רו"ח מקלר (נספח 8 לתשובת רו"ח מקלר). רק לאחר שהמדינה עמדה על כך שהסכום הכולל יועבר לחשבון עורכי הדין (ככל הנראה, ברוח פסק הדין החלקי, אשר קבע את שכרם של עורכי הדין, כשכר הכולל גם את שכרם של בעלי המקצוע), הסכימו עו"ד פרוכטר ורו"ח מקלר, כי עו"ד פרוכטר יעביר לחשבונו שלו וכן לחשבונו של רו"ח מקלר (לכל אחד מהם), שיעור של 35.344% מהסכום הכולל ואילו היתרה, בשיעור 29.312% (שהיא כספי הנאמנות), תיוותר בנאמנות בידי עו"ד פרוכטר, עד להכרעה במחלוקות שבין רו"ח מקלר לבין מר קוטלר. השיעורים הנ"ל הועברו, בפועל לידי עו"ד פרוכטר ורו"ח מקלר. מר קוטלר אינו מתנגד לכך, אלא שלטענתו, כל היתרה, היינו - כל כספי הנאמנות, מגיעים לו על פי הסכם בינו לבין רו"ח מקלר, כשכר טרחה עבור השירותים שסיפק מר קוטלר לפרויקט ואילו רו"ח מקלר טוען, כי לא מגיע למר קוטלר דבר. מחלוקת זו מתבררת בהליך בוררות, בפני כבוד השופטת בדימוס יהודית צור (להלן: "הבוררות"), בעקבות תביעה שהוגשה על ידי מר קוטלר. כיום מופקדים כספי הנאמנות אצל עו"ד פרוכטר, בחשבון נאמנות בבנק לאומי לישראל בע"מ, בפיקדון כספי מתחדש, הנושא כיום ריבית שנתית בשיעור של 1.5%. 5. תובענה זו הוגשה, כאמור, על ידי עו"ד פרוכטר, הטוען, כי אין הוא דורש דבר מכספי הנאמנות ואין הוא מעונין עוד לשמש נאמן לכספים. ביום 13.10.13, במסגרת דיון מקדמי בתובענה, ניסיתי להביא את הצדדים להסכמות, אולם, לצערי, לא עלה הדבר בידי. בסופו של הדיון ויתרו עו"ד פרוכטר ומר קוטלר על חקירת המצהירים ואילו עו"ד קדם, בא כוחו של רו"ח מקלר, ביקש לחקור את מצהירי עו"ד פרוכטר ומר קוטלר. קבעתי כי החקירות יערכו למחרת היום, אולם עו"ד קדם, טען שאין הוא יכול להיערך לחקירות בפרק זמן כה קצר ולכן הוא מוותר על החקירות. עו"ד פרוכטר ויתר על הגשת סיכומים ואילו שני המשיבים סיכמו טיעוניהם בכתב. 6. רו"ח מקלר טוען, כי הבקשה דנן הוגשה במסגרת נאמנות חוזית בינו לבין עו"ד פרוכטר, בה הוא הנהנה היחיד וכי כל עוד נאמנות זו שרירה וקיימת, אין ביהמ"ש רשאי לשנות תנאיה, שלא בהסכמת הנהנה. לפיכך ומאחר שהוא מתנגד לכל שינוי בתנאי הנאמנות ולכל סטייה מהוראות הנאמנות וממטרותיה, יש, לטענתו, לדחות את התובענה, תוך חיוב בהוצאות. כן טוען הוא, כי עו"ד פרוכטר לא הצביע על עילה כלשהי, אשר יש בה כדי לפטור אותו מהתחייבותו כנאמן כלפיו. לשיטתו, על פי תנאי הנאמנות מחויב עו"ד פרוכטר להחזיק, בכל כספי הנאמנות, עד להסכמה בין המשיבים או עד להכרעה שיפוטית חלוטה בסכסוך שביניהם וביהמ"ש נעדר סמכות להתערב בכך. לטענתו, הוצאת כספי הנאמנות, או חלקם, מחזקתו של עו"ד פרוכטר, כנאמן, נוגדת את הוראות הנאמנות, אשר באות, לשיטתו, לידי ביטוי במכתב מיום 21.3.13, שנשלח אליו על ידי עו"ד פרוכטר, בדאר אלקטרוני, בו אישר עו"ד פרוכטר את החלוקה הנ"ל בינו לבין רו"ח מקלר והוסיף, כי: "... היתרה תישמר על ידי הח"מ עד להשגת הסכמה בינך לדוד מר קוטלר. בהעדר הסכמה יועבר הסכום שישאר בידי הח"מ, על פי החלטה שיפוטית חלוטה של רשות שיפוטית (בית משפט או בורר) בטענות מר קוטלר והחברות בשליטתו, וככל שייקבע שמר קוטלר זכאי לסכום כלשהו - הוא יועבר לו מהכספים המוחזקים על ידי הח"מ והיתרה תחולק בין הצדדים". מוסיף רו"ח מקלר וטוען, כי בימ"ש זה אינו צריך ואינו מוסמך לקבוע ממצא כלשהו באשר למחלוקת בין הצדדים, שהרי זו מתבררת בהליך הבוררות. 7. מר קוטלר נסמך בטענתו לזכות בכספי הנאמנות, על הסכם שנערך בינו לבין רו"ח מקלר (נספח 3 לתשובתו של מר קוטלר). לטענתו, על פי פסק הדין החלקי ועל פי מכתביו של עו"ד פרוכטר אליו, חייב עו"ד פרוכטר לחלק את הסכום הכולל בין הזכאים לו והוא הזכאי היחיד למלוא כספי הנאמנות, לאחר שעו"ד פרוכטר ורו"ח קוטלר נטלו לעצמם את חלקם, בשיעורים האמורים לעיל. עוד טוען הוא, כי ללא קשר למחלוקות בינו לבין רו"ח מקלר, יש לשחרר לידיו, כבר כיום, מחצית מכספי הנאמנות. זאת, מאחר שגם אם רו"ח מקלר יזכה בבוררות וגם אם על פי תוצאת הבוררות מר קוטלר לא יהיה זכאי לדבר מכספי הנאמנות, רו"ח מקלר יהיה זכאי למחצית מכספי הנאמנות ועו"ד פרוכטר יהיה זכאי למחצית האחרת (להלן: "המחצית האחרת"). במקרה של זכיה חלקית - כל אחד מהם יקבל מחצית מכל סכום שמר קוטלר לא יהיה זכאי לו על פי תוצאות הבוררות. כל זאת - מכח ההסכמות בין עו"ד פרוכטר לבין רו"ח מקלר, עליהן אין חולק. ראו, למשל, מכתבו של עו"ד פרוכטר לרו"ח מקלר מיום 21.3.13 (נספח 1 לתובענה), שם הסכימו עו"ד פרוכטר ורו"ח מקלר, כי: "ככל שייקבע שמר קוטלר זכאי לסכום כלשהו - הוא יועבר לו מהכספים המוחזקים על ידי הח"מ (היינו - על ידי עו"ד פרוכטר) והיתרה תחולק בין הצדדים" (היינו - בין עו"ד פרוכטר לבין רו"ח מקלר). 8. עו"ד פרוכטר תומך בטענתו זו של מר קוטלר ואף הצהיר, במהלך הדיון שהתקיים בפניי, כי הוא ממחה למר קוטלר כל סכום שיגיע לו (לעו"ד פרוכטר), במקרה בו יזכה רו"ח מקלר בבוררות, זכייה חלקית או מלאה. לפיכך, טוען גם עו"ד פרוכטר, כי, בכל מקרה, לא יכולה להיות לרו"ח מקלר כל זכות במחצית מכספי הנאמנות ולכן יש להורות על העברת מחציתם לזכותו של מר קוטלר ולידיו, כבר כיום. מר קוטלר טוען עוד, כי יש להחיל על דרישתו של רו"ח מקלר להותרת כל הכספים בנאמנות, את דיני הסעדים הזמניים ולחייב את הנאמן בהפקדת ערבויות. דיון והכרעה : 9. כאמור לעיל, כל המחלוקות בין המשיבים, הנוגעות לפרויקט, נמסרו על ידם להכרעה בבוררות. אומר מיד, כפי שאף אמרתי לצדדים בדיון שהתקיים בפניי, כי אין בדעתי להשיג גבולה של הבוררות ואין בדעתי לקבוע דבר לענין המחלוקות בין המשיבים. לאור כך, גם אין מקום שאתייחס, במסגרת החלטה זו, לכל הטענות שהועלו על ידי צד כזה או אחר, לגופן של המחלוקות בין המשיבים, שנמסרו לבוררות. אלא שכאמור, בהליך שבפניי נטען, הן על ידי עו"ד פרוכטר והן על ידי מר קוטלר, כי מחצית כספי הנאמנות כלל אינם נוגעים למחלוקות שבין המשיבים. זאת, מאחר שגם בתרחיש הטוב ביותר בבוררות, מבחינתו של רו"ח מקלר, היינו- קביעה בהליך הבוררות, כי מר קוטלר אינו זכאי לחלק כלשהו בכספי הנאמנות, רו"ח מקלר יהא זכאי רק למחצית הכספים ולא יותר ואילו המחצית האחרת תהא שייכת לעו"ד פרוכטר (אשר, כזכור, המחה אותה למר קוטלר). לא שמעתי, לטענה זו, תשובה הולמת מפי עו"ד קדם. נהפוך הוא; עו"ד קדם הצהיר, במהלך הדיון בפניי, כי: "לגבי מחצית הסכום שמופקד כעת בנאמנות, אני מסכים שבסופו של יום, אם טענותינו בבוררות תתקבלנה, והבוררת תקבע שלמר קוטלר לא מגיע דבר, הרי מתוך הכספים המופקדים בנאמנות רק מחצית מגיעה למר רו"ח מקלר והמחצית השנייה מגיעה לעורך דין פרוכטר" (עמ' 3 שו' 13-15). 10. כזכור, טען רו"ח מקלר, כי הוא הנהנה היחיד בכספי היתרה ולכן, בהעדר הסכמתו, ביהמ"ש אינו מוסמך לשנות את תנאי הנאמנות ולכן גם אינו מוסמך להיעתר לבקשת עו"ד פרוכטר להעביר מחצית כספי הנאמנות למר קוטלר, או להעבירם (כולם או חלקם), לאכסניה אחרת. סבורה אני כי טענתו של רו"ח מקלר, לפיה הוא הנהנה היחיד בכספי הנאמנות, איננה עולה בקנה אחד עם הנאמנות דנן, עם דרך יצירתה או עם מטרתה. 11. נאמנות, על פי הגדרתה בסעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), היא: "זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". על פי סעיף 2 לחוק הנאמנות: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". ההגדרה אשר בסעיף 1 לחוק הנאמנות אינה מתייחסת לדרך יצירתה של זיקת נאמנות ונקבע, כי הדרכים ליצירת נאמנות, המפורטות בסעיף 2 לחוק הנאמנות, אינן, בהכרח, פירוט ממצה, שכן נאמנות חלה, על פי מטרתה, על כל זיקה משפטית התואמת את תנאי ההגדרה, תהא דרך יצירת הנאמנות אשר תהא. ראו: רע"א 5715/95, ע"א 5717/95 וינשטיין ואח' נ' פוקס, פ"ד נד(5), 792, שם הובהרו הדברים כדלקמן: "... ביסוד מוסד הנאמנות עומדת חובתו של הנאמן להחזיק בנכס או לפעול בו לטובת נהנה. מדובר במוסד משפטי ובחובה שיש לה תוקף משפטי, שניתן לאכוף אותה. הדבר משתמע, בין היתר, ממכלול הוראות החוק שעניינן החובות, הסמכויות והאחריות של הנאמן [...] לפיכך, אם קיימות זיקה לנכס וחובה של נאמן הרי שקיימת נאמנות, תהא אשר תהא הדרך שבה נוצרה. הדרכים שעל-פיהן נוצרת נאמנות לפי סעיף 2 לחוק אינן אלא דרכים אופייניות כדי ליצור אותה, אולם אין בפירוט זה כדי לשלול דרכים אחרות...". תחולת ההגדרה של נאמנות על עסקה זו או אחרת אינה מותנית ברצון הצדדים ולמעשה, ניתן ללמוד על קיומה של נאמנות גם מכח כוונת הצדדים, הנלמדת מהתנהגותם ומפעולותיהם. ראו: ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת פ"ד מ(1), 801; ע"א 4351/01 איתן ארז נ' מדינת ישראל, (20.06.2005). "נתמלאו בעסקה מסוימת תנאי ההגדרה, תיחשב העסקה לעסקת נאמנות וחוק הנאמנות יחול עליה". ראו: ספרו של המלומד ש. כרם חוק הנאמנות מהדורה רביעית, חדשה ומורחבת (2004), בעמ' 132 (להלן: "ש. כרם"). 12. בענייננו, אין חולק, כי אין כל הסכם בין עו"ד פרוכטר לבין מר קוטלר, כפי שציין עו"ד פרוכטר עצמו, במכתבו מיום 17.3.13 (נספח 14 לתשובת המשיב לבקשה). אולם, לשם יצירת נאמנות בכספי הנאמנות ולשם היותו של מר קוטלר אחד הנהנים בנאמנות, אין הכרח בקיום הסכם בין הנאמן (עו"ד פרוכטר) לבין מר קוטלר. הנאמנות בכספי הנאמנות נוצרה, במקרה דנן, בראש ובראשונה, מכח פסק הדין החלקי אשר קבע, כי שכר הטרחה, אשר ישולם לעורכי הדין שייצגו את הרשויות, כולל גם את התשלום לשאר בעלי המקצוע. לכך נוספו הסכמות הצדדים, אשר באו לידי ביטוי במערכת ההסכמים ביניהם ובמכתבים שהוחלפו ביניהם - בין עו"ד פרוכטר ובין רו"ח מקלר וכן בין רו"ח מקלר לבין מר קוטלר. למעשה, רו"ח מקלר אינו מכחיש כי מר קוטלר נתן לו שירותים עבור הפרויקט, אלא טוען הוא, כי, בשל סיבות שונות (שאין זה המקום לדון בהן, שהרי הן נדונות במסגרת הבוררות), אין מר קוטלר זכאי לשכ"ט נוסף על זה שכבר קיבל. עוד באה הנאמנות לידי ביטוי, בין היתר, במכתב שכתב עו"ד פרוכטר עצמו לבא כוחו של רו"ח מקלר, ביום 18.4.13 (נספח 13 לתשובת רו"ח מקלר), שם נאמר, כי למשרד עורכי הדין וכן לרו"ח מקלר (לכל אחד מהם), הועבר שיעור של 35.344% מתוך הסכום הכולל וכי "היתרה, מופקדת אצלי בנאמנות, עד להשגת הסכמה בין בועז רו"ח מקלר ודוד מר קוטלר או מתן פסק דין בבוררות המתקיימת ביניהם". 13. המערכת אשר יצרה את הנאמנות, הכוללת (כאמור), את פסק הדין החלקי ואת ההסכמים השונים בין הצדדים, יצרה שלושה נהנים בכספי הנאמנות, אשר "פוטנציאל הנהנות" שלהם תלוי בהכרעה שתתקבל בבוררות ובתוצאות הבוררות. למעשה, אין חולק, כי; - אם טענותיו של רו"ח מקלר תתקבלנה, במלואן ותוצאת הבוררות תהא, כי מר קוטלר לא יהיה זכאי לכל חלק בכספי הנאמנות, הרי הזכאים לכספים יהיו עו"ד פרוכטר ורו"ח מקלר ומוסכם על שניהם, כי הכספים יחולקו ביניהם שווה בשווה, היינו - כל אחד מהם יהיה זכאי למחצית כספי הנאמנות. - אם טענותיו של מר קוטלר תתקבלנה, במלואן ותוצאת הבוררות תהא, כי לרו"ח מקלר אין כל חלק בכספי הנאמנות, הרי הזכאי היחיד לכל הכספים יהיה מר קוטלר ואילו רו"ח מקלר ועו"ד פרוכטר לא יהיו זכאים לכל חלק בכספי הנאמנות. - אם רק חלק מטענותיו של מר קוטלר יתקבל ותוצאת הבוררות תהא, כי למר קוטלר מגיע חלק בכספי הנאמנות, יקבל מר קוטלר את חלקו ואילו רו"ח מקלר ועו"ד פרוכטר יחלקו, בחלקים שווים ביניהם, את שאר הסכום שייוותר בנאמנות. ברי, כי במקרה כזה יהיה רו"ח מקלר זכאי לחלק שהוא קטן ממחצית כספי הנאמנות וכך גם עו"ד פרוכטר. התוצאה של האמור לעיל היא, כי פוטנציאל הנהנות של רו"ח מקלר חל רק על מחצית כספי הנאמנות בלבד ופוטנציאל הנהנות של עו"ד פרוכטר חל על המחצית האחרת ואילו פוטנציאל הנהנות של מר קוטלר חל על כל כספי הנאמנות. לפיכך, עד להמחאת זכותו של עו"ד פרוכטר למר קוטלר, היתה קיימת אפשרות, שכל אחד מהשלושה הנ"ל יהיה זכאי לפחות לחלק מכספי הנאמנות. כלומר - עו"ד פרוכטר, רו"ח מקלר ומר קוטלר היו, כולם, "נהנים" בנאמנות. לכן, כל עוד לא הוכרעה הבוררות, לא ניתן היה להעביר סכום כלשהו למי מהנהנים. כך, כאמור - עד למועד בו המחה עו"ד פרוכטר, למר קוטלר, את מלוא חלקו הפוטנציאלי (מחצית), בכספי הנאמנות. 14. לא למותר להדגיש, שוב, כי פוטנציאל הנהנות של רו"ח מקלר אינו עולה על מחצית מכספי הנאמנות ובמילים אחרות, רו"ח מקלר יכול להחשב כנהנה בנאמנות, רק עד כדי מחצית כספי הנאמנות ולא מעבר לכך. הדבר עולה, גם מהצהרתו של עו"ד קדם (אשר צוטטה בפסקה הארונה לסעיף 9 דלעיל), שהרי רו"ח מקלר אינו טוען לזכות מהותית כלשהי במחצית האחרת. נהפוך הוא; הוא מסכים, כי בכל מקרה, המחצית האחרת אינה שייכת לו, אלא לעו"ד פרוכטר. ואם, בכל מקרה, המחצית האחרת אינה שייכת כלל לרו"ח מקלר, הכיצד יכולה להיות, בנוגע אליה, מחלוקת כלשהי בין רו"ח מקלר לבין מר קוטלר? מכאן עולה, מניה וביה, מסקנה ברורה וחד משמעית והיא - כי, למעשה, על פי גרסתו של רו"ח מקלר עצמו, הבוררות אינה יכולה לחול אלא על מחצית כספי הנאמנות, שהרי הבוררות נועדה לפתור מחלוקות בין רו"ח מקלר לבין מר קוטלר ואלה, כאמור, מתייחסות רק למחצית הכספים. כעת, משהצהיר עו"ד פרוכטר, כי הוא ממחה למר קוטלר, כבר עתה, את כל פוטנציאל הנהנות שלו, היינו - את כל כספי הנאמנות, שיגיעו לו אם מר קוטלר יפסיד בבוררות וכל טענותיו תדחנה, הוא ויתר, למעשה, על מעמדו כנהנה בכספי הנאמנות והעביר מעמד זה אל מר קוטלר. מאחר שרו"ח מקלר לא יכול להיות זכאי אלא, לכל היותר, למחצית מכספי הנאמנות, הוא אינו "נהנה" במחצית האחרת, סללה המחאת הזכות והסכמתו של הנהנה היחידי שנותר במחצית האחרת, כמו גם הסכמת הנאמן - עו"ד פרוכטר, את הדרך להעברת המחצית האחרת אל מר קוטלר. עם העברת המחצית האחרת אל מר קוטלר, ייוותרו רו"ח מקלר, ומר קוטלר נהנים, במשותף, במחצית כספי הנאמנות, עד להכרעה בבוררות. רו"ח מקלר נותר, איפוא, נהנה במלוא הסכום שהוא יכול "לזכות" בו אם יינתן בבוררות פסק דין לטובתו, כך שהעברה זו לא תפגע בזכות כלשהי מזכויותיו. בשל טענת רו"ח מקלר, לפיה סוכם תחילה, כי 65% מהסכום הכולל יועבר מהמדינה ישירות אליו, ראוי להבהיר, כי גם אם רו"ח מקלר היה מקבל, ישירות מהמדינה, 65% מהסכום הכולל (כפי שעו"ד פרוכטר ורו"ח מקלר סיכמו ביניהם, בתחילה), הרי לאור האמור בפסק הדין החלקי ובהסכמים בין הצדדים, הוא היה רשאי "לקחת" לעצמו, 35.344% בלבד מהסכום הכולל ולגבי 29.312 האחוזים הנותרים, שהם כל כספי הנאמנות, היה הוא הנאמן, והיה עליו להחזיק בהם בנאמנות, עד להכרעה בבוררות. גם במקרה כזה, הנהנים בנאמנות היו רו"ח מקלר, עו"ד פרוכטר ומר קוטלר ופוטנציאל הנהנות שלהם היה זהה לזה המתואר לעיל. 15. מאחר שביהמ"ש מוסמך לשנות את תנאי הנאמנות בהסכמת הנהנה ומאחר שמר קוטלר נותר הנהנה היחיד לגבי המחצית האחרת, אין כל מניעה להעביר אליו מחצית זו, כבר כעת. תוצאה זו צודקת ועולה בקנה אחד עם ההסכמים בין הצדדים ועם הדין. ודוק: באמרי זאת, אינני מתעלמת מהאמור במכתביו של עו"ד פרוכטר מתאריכים 21.3.13 ו- 18.4.13, הנזכרים בסעיפים 6 ו- 12 לעיל, לפיהם כספי הנאמנות יוחזקו על ידו עד להסכמה בין המשיבים או עד להכרעה חלוטה של רשות שיפוטית בטענות מר קוטלר והחברות שבשליטתו, אלא שלהסדר זה היה ערך והיתה הצדקה, כל עוד היו כל השלושה נהנים בכספי הנאמנות, שכן ללא הכרעה במחלוקות שבין המשיבים לא ניתן היה לדעת כיצד לחלק ביניהם את הכספים. מצב זה השתנה לאחר המחאת זכותו של עו"ד פרוכטר למר קוטלר, כפי שהוסבר לעיל. אדגיש: המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי מתן הוראה כלשהי, לגבי המחצית האחרת, איננה משיגה את גבול הבוררות, שכן אין בה משום הבעת דעה כלשהי באשר למחלוקות שבין רו"ח מקלר למר קוטלר, אין היא מכריעה במחלוקות אלה ואין בה ולא יהיה בה משום מכשול כלשהו בפני מימוש הכרעת הבוררת, תהא אשר תהא, שהרי, כאמור, הבוררות משתרעת על מחצית כספי הנאמנות בלבד. לא נעלמו מעיניי טענותיו של עו"ד קדם, אשר נטענו, בדיון בפניי (רק לאחר שהוא יצא לשם התייעצות עם מרשו), לפיהן קיימות לרו"ח מקלר טענות שונות, הן נגד עו"ד פרוכטר והן נגד מר קוטלר, אולם, לאחר שהוברר, מפי עו"ד קדם, כי בגין טענות אלה לא הוגשה כל תביעה וכי הן לא נטענו על ידו בהליך הבוררות ולאחר שהן לא נטענו אף לא בתשובתו לתובענה זו (ראו עמ' 4-5 לפרוטוקול), ברי, כי גם על פי המוסכם בין רו"ח מקלר לבין עו"ד פרוכטר, אין טענות אלה יכולות להקים לרו"ח מקלר זכות כלשהי במחצית האחרת. יש עוד לומר, כי טענות אלה אינן רלבנטיות כלל לבוררות, לא על פי אופן יצירתה ולא על פי מטרותיה ותנאיה. עמדתו של רו"ח מקלר נגועה בחוסר תום לב, שעה שעל אף שברור, לחלוטין, שאין לו כל זכות במחצית האחרת, הוא עומד על כך שהנאמנות כלפיו חלה גם עליה ושהוא "נהנה" גם במחצית זו. 16. מסיכומי רו"ח מקלר למדתי, כי התביעה בבוררות איננה תביעה כספית, אלא תביעה למתן חשבונות, אולם אין בכך כדי לשנות את העובדה, המוצהרת גם על ידי רו"ח מקלר עצמו, לפיה, אם פסק הדין בבוררות ידחה את כל טענותיו של מר קוטלר (וכאמור - זו התוצאה הטובה ביותר מבחינת רו"ח מקלר), תהא המחצית האחרת שייכת לעו"ד פרוכטר ועל רו"ח מקלר יהא להעבירה אליו, כמוסכם בין רו"ח מקלר לעו"ד פרוכטר. מה יעשה עו"ד פרוכטר במחצית זו, אינו עניינו של רו"ח מקלר. מכאן, שלאחר המחאת זכותו של עו"ד פרוכטר למר קוטלר, אין כל מניעה להורות על העברת המחצית האחרת לזכותו של מר קוטלר ולידיו, כבר כעת. 17. אדגיש, כי פסק דין זה נסמך רק על עובדות שאינן שנויות במחלוקת ועל טענותיו העובדתיות של רו"ח מקלר עצמו וכי אינני נסמכת, כלל וכלל, על התמליל אשר צורף על ידי מר קוטלר. זאת - לאו דווקא בשל טענת רו"ח מקלר, לפיה ההקלטה לא הוגשה כראוי, אלא מפני שאין בכך כל צורך, שהרי די לי בעובדה הברורה, אותה אישר גם עו"ד קדם, לפיה לכל היותר יכול רו"ח מקלר להיות זכאי למחצית כספי הנאמנות. אוסיף ואומר, כי בנסיבות האמורות לעיל, התנגדותו של רו"ח מקלר להעברת המחצית האחרת למר קוטלר (לאחר שעו"ד פרוכטר הצהיר כי הוא ממחה למר קוטלר את כל זכות במחצית האחרת) חרף כך, שלרו"ח מקלר אין ולא יכולה להיות במחצית זו כל זכות מהותית וחרף כך שהבוררות לא יכולה לחול עליה וששני הנהנים במחצית זו מסכימים להעברה, נגועה בחוסר תום לב ואתן לכך ביטוי בהוצאות שאפסוק. 18. נותרה לדיון השאלה מה ייעשה במחצית כספי הנאמנות שנותרו - האם תיוותר היא בידיו הנאמנות של עו"ד פרוכטר, או שמא יש למנות נאמן אחר או להעבירה לקופת ביהמ"ש. כפי שנאמר לעיל, לאחר העברת המחצית האחרת למר קוטלר, נותרו במחצית הכספים שני נהנים - רו"ח מקלר ומר קוטלר, כמוסבר בסעיף 13 לעיל והם הם בעלי האינטרס באופן השקעת מחצית הכספים. מאחר שאין כל הסכמה בין המשיבים, היינו - שני הנהנים במחצית הכספים, לא ניתן לשנות את תנאי הנאמנות ע"י החלפת הנאמן ובוודאי שלא ניתן להורות על הפקדתה בקופת ביהמ"ש ואף אין מקום לעשות כן. לפיכך, תישאר מחצית כספי הנאמנות בידי עו"ד פרוכטר, כנאמן, עד להסכמה בין רו"ח מקלר למר קוטלר או עד להכרעה בבוררות. 19. אשר להוראות בדבר אופן השקעת מחצית הכספים - צודק עו"ד קדם בטענתו, כי מאחר שעו"ד פרוכטר לא הציג בבקשתו אפשרויות השקעה, לא אוכל ליתן הוראות באשר לאפיק ההשקעה המועדף (וגם אין מקום שאעשה כן). ענין אחר הוא, השאלה, מי יחליט כיצד יושקעו הכספים שנותרו בנאמנות. תנאי הנאמנות שותקים בענין אופן ההשקעה ובמסגרת סמכותו רשאי ביהמ"ש להתחשב גם בשיקולים עסקיים/כלכליים במתן הוראות לנאמן (ראו: ש. כרם, שם, בעמ' 528). 20. סופו של דבר, אני מורה כדלקמן: א. מחצית מכספי הנאמנות תישאר, בנאמנות, אצל עו"ד פרוכטר והמחצית האחרת תועבר על ידו לידיו של מר קוטלר ולזכותו. ב. בהעדר הוראה כאמור בס"ק ג' להלן, יושקעו הכספים באופן בו הם מושקעים כיום, או באופן אחר, על פי שיקול דעתו של עו"ד פרוכטר ובמסגרת אופן ההשקעה של כספי נאמנות, המותר על פי דין. ג. רו"ח מקלר ומר קוטלר, רשאים להסכים ביניהם על דרכי השקעה אחרות של הכספים שיוותרו בנאמנות, או של חלק מהם. ככל שתומצא לעו"ד פרוכטר הסכמה, בכתב, חתומה על ידי שני המשיבים, יחדיו, יפעל עו"ד פרוכטר בהשקעת כספים אלה, בהתאם להסכמה זו. 21. אינני מוצאת כל מקום לחייב את עו"ד פרוכטר בהמצאת ערבויות ומנגד - אינני מוצאת מקום לפסוק לו שכ"ט נאמן. דרישות אלה, שנשמעו בהליך זה, לא היו חלק מתנאי הנאמנות ולא מצאתי נימוק כלשהו להוסיפן כיום. 22. אני מחייבת את רו"ח מקלר לשלם לעו"ד פרוכטר ולמר קוטלר הוצאות התובענה, בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהם (סה"כ - 40,000 ₪). ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 23. לאור בקשת עו"ד קדם, בסיכומיו ועל מנת לאפשר לו שהות להשיג על פסק דין זה, אני מעכבת ביצוע העברת המחצית האחרת, לידי מר קוטלר, למשך 14 ימים מהיום בו יקבל רו"ח מקלר את פסק הדין. מתן הוראותנאמנות