הפעלה בחופף של שלושה מאסרים מותנים 1. בפנינו ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בפסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (ת"פ 36336-09-10, כב' השופט גינות) מיום 21.3.13, לפיו הוטלו על המשיב עונשים אלה: 20 חודשי מאסר בפועל; הפעלה בחופף של שלושה מאסרים מותנים בני 18, 3, ו- 15 חודשים מת"פ 1378/08, 1340/08 ו - 8377/06 של בית משפט השלום בחדרה; מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת פשע, ומאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור המערער עבירת רכוש מסוג עוון. הערעור מופנה נגד רכיב המאסר בפועל. 2. המערער, יליד 1983, תושב חדרה. בגיל צעיר נשר מלימודים, אחר כך החל לעבוד בעסק של מועדון הימורים אותו ניהל אביו, התחבר לעבריינים, החל לעסוק בהימורים וצרך אלכוהול וסמים, היה מעורב בפלילים ולחובתו הרשעות קודמות בגינן אף ריצה שני מאסרים. מן המאסר האחרון שוחרר המערער בשנת 2010, וגם אחר כך המשיך לקיים אורח חיים עברייני. 3. על רקע זה, הועמד הפעם המערער לדין בתיק נשוא הערעור, שבו הוגש כתב אישום מתוקן בו הודה המערער, ובו יוחסו למערער עבירות אלה: התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע עבירה (בצוותא) עבירה לפי סעיפים 406(ב) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק), וגניבה (בצוותא), עבירה לפי סעיפים 384 + 29 של החוק. בכתב האישום מתואר כיצד ביום 12.9.10 נסע המערער ברכב עם הנאשם מס' 1 בתיק הנ"ל, נכנס לתוך ביתה של המתלוננת בחדרה דרך החלון תוך קריעת הרשת, גנב פריטי רכוש ובהם תכשיטים בשווי כולל של 5,000 ₪ מן הבית, ואחר כך נמלטו השניים מן המקום ברכב, כשהשוטרים דלקו אחריהם, התנגשו ברכב אחר, עד שנעצרו. 4. לאחר כמה וכמה דחיות ואחרי שהוחל בשמיעת ההוכחות, הודה המערער ביום 21.5.13 במיוחס לו בכתב האישום, הורשע בעבירות האמורות, ובית המשפט קמא הורה כי יוגש לגביו תסקיר. בהמשך, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר משלים. בתסקיר מיום 15.10.12 מפרטת קצינת המבחן בהרחבה את רקעו ומצבו של המערער, אשר עד למקרה הנוכחי ניהל אורח חיים עברייני, והמשיך בכך אף לאחר ריצוי מאסרים קודמים. בעקבות מעצרו בתיק הנוכחי, נשלח המערער לטיפול בקהילת גמילה, סיים בהצלחה את השתלבותו בהליך הטיפול ושב ביום 30.7.12 להתגורר בביתו בגבעת אולגה, עם בת זוגו ובתו. הוא ביטא רצון להמשיך בטיפולי גמילה מהימורים וסמים, הופנה ביום 14.8.12 ליחידת הטיפול בחדרה, ועתיד לעבור אבחון באוקטובר 2012. קצינת המבחן העריכה כי יש במערער מוטיבציה גבוהה להצליח הפעם (לאחר טיפול גמילה קודם שנכשל); ציינה את חרדתו מאפשרות שליחתו לריצוי מאסר בפועל והמליצה להטיל על המערער צו מבחן במסגרתו ישולב ויפוקח בתהליך טיפולי. בתסקיר משלים מיום 16.1.13 מפורט כי החל מחודש ספטמבר 2012 משתתף המערער בהליך הטיפולי בחדרה, נותן בדיקות שתן בהן לא התגלו שרידי סמים, הוא נעזר רבות בתהליך השיקומי, עד כי נראה שעבר שינוי חשיבתי והתנהגותי תוך התגייסות ושיתוף פעולה חיובי ויציב עם גורמי הטיפול. אם יופעלו כלפיו עונשי המאסר המותנה, חוששת קצינת המבחן כי הדבר יגרום לרגרסיה תפקודית ורגשית בהליך השיקום אותו החל, ולפיכך חזרה קצינת המבחן והמליצה להעמיד את המערער בפיקוח המבחן למשך 18 חודשים וכן להאריך את המאסרים המותנים לתקופה נוספת "על מנת להציב גבול ברור לאי הישנות התנהגות דומה בעתיד". 5. כב' השופט גינות היה ער למצב הדברים העולה מן המתואר לעיל, המאופיין בהתנגשות האינטרסים של השיקום מחד וצרכי הענישה מאידך, ואף ציין במפורש כי "בפניי "גזירת דין קשה במיוחד במקרה הניצב בפני כיום, בו עומדות לחובת הנאשם רצף של עבירות קשות וחמורות המצדיקות מענה עונשי ממשי כשמנגד ניצב נאשם צעיר, אשר פעל בשנים האחרונות באופן מעורר הערכה לשינוי דרכיו ולשיקום, והשלים הליך טיפולי מוצלח וממושך בקהילה טיפולית לגמילה מסמים." בגדר השיקולים לחומרה התייחס כב' השופט גינות למדיניות הענישה הנהוגה לפיה "הטילו בתי המשפט השונים עונשי מאסר כבדים וארוכים על חבורות שונות שהתאגדו יחדיו לביצוע עבירות התפרצות, לרבות כאלו שהיקף פעילותם מצומצם בהרבה מזה המיוחס לנאשם." מנגד שקל כב' השופט גינות את השיקולים לקולא, ציין כי הם אינם קלי ערך בעיניו, אולם, כך קבע, "קשה יהיה לחלוק על המסקנה כי גם בהצטברותם יש בהם לכל היותר כדי להצדיק הקלה מסוימת באורך תקופת המאסר שתושת על הנאשם, ולא מעבר לכך." ההליך הטיפולי אותו עבר המערער "מצדיק בעיני התחשבות מיוחדת", קבע, ו"הם הערובה הטובה ביותר לכך שהנאשם לא ישוב עוד לבצע עבירות" ולפיכך "יש ליתן לפן השיקומי משקל נכבד בגזירת הדין, לצד כל יתר שיקולי הענישה המוכרים." לאור כל זה, נקבע כי "ניתן להקל בעונשו (של המערער) באופן ממשי ואף מעבר לרף התחתון של מתחם הענישה הראוי בשל מעשיו כשלעצמם." בית המשפט קמא ראה, כמוזכר לעיל, את המקרה שעמד בפניו בתיק זה כמקרה קשה; הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 2014/12 מדינת ישראל נ' ספרטק שוניה (מיום 8.7.12); ציין, כי יש ליחס "משקל רב להליכי השיקום", אך אין להתעלם "מחומרת המעשים, מהעונש המתחייב ומשיקולי הענישה הנוספים"; רחש אמפתיה למערער, אך קבע כי "חומרת העבירות נסיבותיהן הקשות ומידת פגיעתן במתלוננת ובסדר הציבורי, כל אלה אינם מאפשרים לפטור את הנאשם, על אף האמונה הרבה שמעוררים הליכי השיקום שעבר והמאמצים הרבים שהשקיע במהלכם, להימנע מהשתת עונש מאסר ממשי. יחד עם זאת, יהיה העונש קל בהרבה מזה לו היה צפוי (המערער) אלמלא עבר ההליכים הללו, ויש רק לקוות", ציין בית המשפט קמא, "כי ישכיל (המערער) להחזיק בעמדותיו הנוכחיות גם במהלך ריצוי המאסר ובשנים שלאחר שחרורו." על יסוד כל אלה הוטלו העונשים דלעיל, ובקשת המערער היא כי נתערב בעונש המאסר בפועל, נימנע מהטלתו, ונאריך את תקופת התנאי שבעונשים המותנים. 6. בפנינו חזרו והעלו הצדדים כל אשר יכולים היו לטעון, ולמעשה טענו, עוד בערכאה הראשונה. זה מדגיש את הליך השיקום והנסיבות האישיות, וזו מפנה להרשעות הקודמות, למאסרים המותנים אותם יש להפעיל, ככלל, במצטבר, ולצורכי הענישה והגמול. 7. הערכאה הראשונה שקלה היטב ובכובד ראש את השיקולים הרלבנטיים בכל הקשור לגזירת הדין. השיקולים לצורך הענישה נשקלו בכובד ראש, ואין לומר כי נפלה בגזר הדין שגיאה המצדיקה את התערבותנו. לא רק הרשעות קודמות רבות עמדו לחובתו של המערער, והן מצדיקות כי הפעם תוחמר הענישה, אלא גם המאסרים המותנים, ולא אחד, אלא שלושה, והם כולם היו ברי הפעלה, ולא היה בהם כדי להרתיע את המערער מלחזור לסורו. ההפעלה של עונשי המאסר המותנה בחופף יש עימה הקלה משמעותית ביותר כלפי המערער, כך שבעקבות שיתוף הפעולה שלו בהליכי השיקום, הוא אכן זכה להקלה רבה בעונש שנגזר עליו. הארכת המאסרים המותנים, במקרה כזה, נראית בעינינו כהקלה כה מפליגה בעונשו של המערער, שיש בה כדי לשלול כמעט לגמרי את שיקולי הענישה האחרים, מעבר לצרכי השיקום, וגם לדעתנו, אין מקום להאריכם. יחד עם זה, חפצים אנו לתרום תרומת מה לחיזוק הסיכויים לשיקומו של המערער בהמשך, ועל כן נקל מעט בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו: במקום 20 חודשים נעמידו על 18 חודשים. ההפעלה בחופף של עונשי המאסר המותנים תישאר בעינה, כך שעל המערער יהא לרצות 18 חודשי מאסר בפועל, במקום 20 חודשי המאסר שנגזרו עליו בגזר הדין. 8. בכפוף להקלה זו עם המערער, הערעור נדחה. מאסר