הגיש תביעה להכרה במחלת הסוכרת כנובעת מתנאי השירות - לחץ נפשי והתנכלות חיילים בפסק דין משנת 1997 הוכר קשר סיבתי לשירות. נקבעה לנכות נכות של 65% בגין סוכרת מטופלת באינסולין. 2. בשנת 2009 ביקש המערער להכיר במצב נפשי חורג לפי תקנה 9 . בקשתו נדחתה הן בועדה המחוזית והן בועדת ערר. המערער ערער לבית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעורו בפסק דין מיום 9.1.11 . (ראו עו 49101-10-10 ). 3. בחודש יוני 2012 הגיש המערער שוב בקשה לבדיקה חוזרת בשל מצב נפשי חורג מנכותו בהתאם לראיות חדשות שהגיש מטעמו וביניהם חוות דעת ד"ר הידש גיורא מיום 17.7.11 המופנית לועדת אי כושר עבודה וכן מכתבי רופאה מטפלת ד"ר לבנשטם מרינה .ועדה מחוזית מיום 29.7.12 ומיום 15.8.12 שמעה את טענות הנבדק ובא כוחו ובדקה את המערער. הועדה רשמה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול. הועדה התרשמה שנכותו הנפשית של המערער קשורה למחלת הסוכרת ואיננה חורגת ממנה. נקבע כי אין להכיר בנכות נפשית נפרדת. 4. המערער ערער לועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדון בעניינו ביום 14.3.13. המערער צרף חוות דעת דר משה ברוך מיום 6.1.13 שבדק את המערער לבקשת באת כוחו. כמו כן צורף מכתב ד"ר לבנשטם מרינה מיום 2.12.12 ממרפאה לבריאות הנפש ברמב"ם. הועדה דחתה את הערעור והחלטתה היא מושא הערעור הנוכחי. 5. טענות המערער המערער מפרט בהרחבה את המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידו לועדה וטוען כי עיסוקו הכפייתי בתוצאות רמות הסוכר גורם לפגיעה ביכולותו להשאר ברמת סוכר מאוזנת. נטען כי הנמקת הועדה הרפואית העליונה איננה מתיישבת עם התיעוד הרפואי העשיר הקיים בתיק ומסקנות הרופאים המטפלים. עוד מציין המערער כי הטיפול הפסיכיאטרי שהוא מקבל לאורך שנים מהווה עדות לכך שיש לקבוע נכות נפשית נפרדת מהנכות בגין הסוכרת. נטען כי על בית המשפט להתערב משקיים פער משמעותי בין האמור במסמכי הרופאים המטפלים לבין מסקנות הועדה. 6. תגובת המשיב נטען כי מדובר בקביעה רפואית המצויה כולה בסמכות הועדה. ולמעשה איננה ניתנת לערעור במסגרת החוק שמגביל את הערעור לנקודה משפטית בלבד. הועדה עמדה בחובתה לנמק את מסקנותיה. אין הועדה הרפואית חייבת לקבל את האמור בחוות הדעת מטעם המערער . בדיון בעל פה הוסיפה ב"כ המשיב כי המערער פנה להכיר בו כנכה נצרך, בית המשפט בפסק דין מיום 24.9.08 דחה את בקשתו אך המליץ לפנים משורת הדין , על תגמול חוסר פרנסה למשך 4 חודשים אלא שהסתבר לקצין התגמולים כי המערער עובד מיום 1.1.08 כשומר בגן ילדים, עובדה שלא דיווח עליה. 7. דיון 7.1 להלן פירוט סעיפי התקנות הרלוונטים לדיון - תקנה 4 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) קובעת - 4. דרגת הנכות הקבועה לצד כל פגימה גופנית כוללת גם את התגובה הנפשית הנובעת ממנה; אולם הועדה הרפואית רשאית לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית, כמפורט בסעיף 34 לתוספת, אם מצאה כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה. תקנה 34 לתוספת- תגובה נפשית שנובעת מנכות גופנית דרגת הנכות הקבועה לצד פגימה גופנית כוללת גם את הנכות הנפשית הנובעת ממנה, אולם אם מצאה הועדה הרפואית כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה, רשאית היא לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית כמפורט להלן: (א) תגובה נפשית שנובעת ישירות מהנכות הגופנית ומהווה תגובה חורגת מהרגיל מזו הולמת את אותה פגימה, כושר תפקודי תקין...................................................................................................................5% (ב) תגובה נפשית שנובעת ישירות מהנכות הגופנית ומהווה תגובה חורגת מהרגיל מזו ההולמת את אותה פגימה, קיימת הגבלה קלה בכושר תפקודי נפשי..................................................................................-10% (ג) תגובה נפשית שנובעת ישירות מהנכות הגופנית ומהווה תגובה חורגת מהרגיל מזו הולמת את אותה פגימה , קיימת הגבלה בינונית בכושר התפקודי הנפשי...........................................................-20% (ד) תגובה נפשית שנובעת ישירות מהנכות הגופנית ומהווה תגובה חורגת מהרגיל מזו ההולמת את אותה פגימה, קיימת הגבלה ניכרת בכושר התפקודי הנפשי - ייקבעו אחוזי נכות נפרדים בהתאם לסעיף 33ד, ה, ו או ז' . המחלוקת שעולה לכן הינה האם מצב הסוכרת של המערער משפיע על מצבו הנפשי באופן במצדיק דרגת נכות בגין פגיעה נפשית נפרדת, או שמא מצבו הנפשי הינו תגובה הולמת למצבו הגופני. ראו לענין זה רעא 2847/07 פנקס נ. קצין התגמולים). 7.2 הועדה שמעה את טענות ב"כ המערער ואת טענות הנבדק באריכות. הועדה בדקה את המערער וכתבה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול כדלקמן: "בהכרה מלאה. מתמצה. יוצר קשר עין. דיבור ספונטני ועונה לעניין בשטף ונפח שמורים. ללא עדות להאטה או אי שקט פסיכומוטורי. אפקט עם גוון דיספורי, מגיב ותואם, אין אפקט דכאוני. חשיבה מאורגנת. אין עדות למחשבות שווא. לא מגלה מחשבות אובדניות או לפגוע באחרים. בתוכן החשיבה מחשבות חוזרות בהתעסקות עם מחלתו הגופנית, לא ברמה פסיכוטית. אין מחשבות חודרניות של אירועים טראומטיים. אין תכנים של המנעות. אין הפרעות בתפיסה. מוסר שיש לו הפרעה בזיכרון אך במהלך השיחה זוכר היטב את שמות הרופאים והתרופות שמקבל. אין עדות להפרעה בריכוז. שיפוט ותובנה שמורים. נוהג ומוסר שמרגיש מרוכז במהלך הנהיגה. צופה בטלוויזיה בחדשות ומלווה את אביו לקניות וטיפולים". 7.3 הועדה עיינה בכל המסמכים בתיק. לרבות בדיקות רופאים שטיפלו בו משנת 2009. צוין כי לפי מכתבי רופאים אלו אובחן המערער כסובל מהפרעת הסתגלות, עם סימנים דיכאוניים חרדתיים. ד"ר לוונשטם במכתבה מיום 2.12.12 חוזרת על כך שהמערער אובחן ככזה. הועדה קובעת כי במכתבים של הרופאים הפסיכיאטרים אין תיאור של החמרה במצבו הנפשי. הועדה מציינת כי עיינה גם במכתבים של הפסיכולוגית המטפלת משנת 2010 - עדי רויטמן. כמו כן עיינה בהמלצות הטיפוליות ממרפאת הכאב. הועדה מתייחסת לחוות הדעת של ד"ר הידש מיום 17.7.11 המתאר את המערער עם אפקט מתוח ומרכיב בולט של דיכאון ללא סימנים פסיכוטיים. הועדה מסכימה עם ד"ר הידש שהמערער סובל מקשיים הסתגלותיים אך לא התרשמה מאפקט בולט דכאוני כפי שהתרשם ד"ר הידש, או ממצב של דיכאון מג'ורי ולכן איננה מקבלת את מסקנותיו מבחינת הקביעה התפקודית. הועדה מתייחסת גם לחוות הדעת של דר ברוך מיום 6.1.13 ולא קיבלה את מסקנותיו. הועדה מציינת כי לא נמצאו קריטריונים אבחנתיים על פי הספרות הרפואית המקובלת לאבחנות של דיכאון מג'ורי , מצב פסיכוטי, PTSD, ולכן קובעת הועדה שלא קיימת הפרעה נפשית חריגה בעוצמתה הקשורה בקשר ישיר לנכות הגופנית המוכרת. 7.4 הרופאים המטפלים במערער ציינו במזכרים שרשמו כי המערער מדווח על מצב רוח ירוד. במסמכים של הרופאים המטפלים אין ממצאים של דיכאון מג'ורי, מצב פסיכוטי או PTSD. דר הידש נתן חוות דעת מיום 17.7.11 לעניין תעסוקה וציין כי המערער איננו מסוגל לעבוד שכן מצבו הנפשי גרם לו להיות מכונס בעצמו. אין לו קשרים חברתיים, אינו מתפקד בבית, תלוי בהוריו המבוגרים ואינו עושה דבר. למותר לציין, כי הועדה הרפואית העליונה לא התרשמה כך משיחתה עם המערער וציינה זו בפרוטוקול. ד"ר ברוך בחוות דעתו מיום 6.1.13, שאף היא ניתנה לבקשת המערער ,התרשם מהפרעת הסתגלות קשה. והועדה הסכימה לממצא זה, אך לא ל"מאפיינים דיכאוניים חרדתיים אובססיביים כפייתיים וסומטיים עם החמרות דיכאוניות עד כדי אפיזודה של דיכאון מג'ורי". יצוין כי ממצא זה שמציין ד"ר ברוך איננו מופיע במכתבי הרופאים המטפלים. 7.5 אין הועדה הרפואית העליונה חייבת לאמץ ממצאים של חוות דעת רפואית מטעם המערער. ראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". וכן ברע"א 54/08 פלוני נ' קצין התגמולים (8.4.08) - "המתווה הנורמטיבי בנושאים רפואיים ברור וגם הגיוני. את המומחיות ברפואה הניח המחוקק בידי המומחים לכך, הרופאים, אלא שהניח כי טעות לעולם חוזרת, ולכן יצר מבנה של ועדה רפואית מחוזית ומעליה ועדה רפואית עליונה (סעיפים 10,12 לחוק הנכים תגמולים ושיקום תשי"ט - 1595, ואפשר לערער על החלטותיהן לבית המשפט המחוזי בנקודה משפטית בלבד(סעיף 12א לחוק הנכים)". משקבעה הועדה הרפואית העליונה את התרשמותה ממצבו הנפשי של המערער וכי מצב זה איננו חורג מהנכות הנפשית הנלווית לסוכרת בדרגה של 65% , אין בית משפט זה יכול להתערב בכך. ראו לעניין זה בע"א 472/81 קצין התגמולים נ. גבריאל אברג'יל פד לז (2) עמ' 78 בעמ' 796 - "...נשאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים, וכשאלה חלוקים בדעתם, וכל עוד היה לוועדת הערעורים על מה שתסמוך, אל לנו להתערב". 8. הערעור נדחה. 9. אין צו להוצאות. 10. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב. התנכלותהתחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשיסוכרתצבארפואהחיילים