בקשת המערערים להאריך את המועד לביצוע צו איסור שימוש במקרקעין של המערערים המשמשים כגן אירועים 3. הערעור מופנה כנגד ההחלטה דנן. ההליכים בבית משפט קמא: 4. המדובר בגן אירועים שנמצא בסמוך לעיר חדרה שאין ברשות בעליו היתר בנייה ואשר לגביו הוצא צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה- תשכ"ה- 1961 וצו איסור שימוש. 5. המערערים רכשו את גן האירועים בשנת 2007, מידי מפעילי גן האירועים הקודמים, חב' אנקווה נסים בע"מ ואח' (להלן: "הבעלים הקודמים"), ביודעם שתלויים ועומדים כנגד הבעלים הקודמים צווים שיפוטיים הן בגין ניהול העסק ללא רישיון עסק והן בגין עבירות בנייה ושימוש. כך שבשנת 2005 הוגש כתב אישום כנגד הבעלים הקודמים, בתיק עמ"ק 605/05 בבימ"ש לעניינים מקומיים, הם הורשעו בניהול עסק ללא רישיון וניתן נגדם צו איסור שימוש לגן האירועים וסגירתו בתוך 24 חודשים. עוד הוגש כנגד הבעלים הקודמים כתב אישום בתיק שמספרו 776/06, שייחס להם ביצוע עבירות של בנייה ללא היתר ואי קיום צו שיפוטי. דינם נגזר ביום 6.2.06 וניתן נגדם צו הריסת המבנים נשוא כתב האישום בתוך 2 חודשים. 6. ביום 30.10.08 הגישו המערערים, חליפיהם של הבעלים הקודמים, בקשות אורכה הן לדחיית ביצוע צו ההריסה, הן לדחיית ביצוע צו איסור שימוש והן כנגד צו הסגירה. ביום 12.11.08 החליט בימ"ש קמא להאריך את מועד ביצועו של צו הסגירה למשך 18 חודשים, קרי עד ליום 20.5.10. סמוך לקראת סיום התקופה פנו המערערים בבקשה נוספת להארכת המועד וביהמ"ש החליט לעכב את ביצוע הצווים השיפוטיים עד ליום 1.12.11 בכפוף להמצאת ערבות בנקאית וחתימה על כתב התחייבות. בבקשה השלישית של המערערים להארכת המועד לביצוע הצווים, הם כרכו את שני הצווים שניתנו הן להריסת המבנים והן לצו הסגירה ואיסור השימוש. בימ"ש (השופט יוסי טורס) הורה לעכב את ביצוע צו ההריסה למשך 5 חודשים, בעוד שלגבי צו הסגירה בתיק עמ"ק 605/05 דחה את הבקשה תוך שאיפשר להם זמן התארגנות של 3 חודשים ועד לים 1.6.12. 7. המערערים הגישו בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע הצווים שנידונה בפני השופט מ. מסארווה אשר עיכב את תחילת תוקפו של צו הסגירה לשלושה חודשים מיום 1.7.12 עד ליום 30.9.12 בכפוף להמצאת ערבות בנקאית (ראו החלטת השופט מ. מסארווה מיום 1.7.12 בתיק בר"ש 22128-05-12). 8. ביום 22.11.12, נתן בימ"ש קמא תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה הם הצהירו בפני בית משפט קמא על הסכמתם לדחות את ביצוע הצווים, תוך התחייבות המערערים שלא להגיש בקשה להארכת מועד. כך שהמשיבה הסכימה להאריך את ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.12.13 ואת כניסתו לתוקף של צו איסור השימוש עד ליום 31.3.13- (להלן - "הצווים"). 9. המערערים הגישו לבימ"ש קמא בקשה לדחיית כניסתו לתוקף של צו הפסקת איסור השימוש, כך שיכנס לתוקפו באותו מועד בו יכנס לתוקף צו ההריסה, קרי, ביום 1.12.13. בימ"ש קמא (השופט א. קפלן) החליט ביום 28.4.13, שלא להיעתר לבקשת המערערים, כך שצו איסור השימוש נכנס לתוקפו ועל כך, הערעור שבפניי. 10. בית משפט קמא התייחס לטענות המערערים לעניין ההתפתחות בהליכי קבלת ההיתר והתייחס להחלטות של הוועדה המחוזית, אך בסופו של יום, הוא הוסיף וכתב: "בהליך שבפניי אינני מתבקש (ואינני יכול) לתת אישור לשימוש חורג, אלא למנוע שימוש לא חוקי, מקום שהצדדים הסכימו שיופסק במועד שחלף זה מכבר". בית משפט קמא הוסיף וכתב כי הוא לא מתעלם מהנזק הכלכלי הכבד שעלול להיגרם מהפסקת השימוש, אך זו גזירה שקיבלו על עצמם ואין זה ראוי שהמערערים יבנו לעצמם "חומת מגן" חדשה של מזמיני אירועים. 11. כאמור, הערעור מופנה כנגד ההחלטה הנ"ל והמערערים עותרים להארכת המועד לכניסתו לתוקף של צו איסור השימוש עד לתחילת חודש דצמבר, מועד שבו יכנס לתוקף ביצוע צו ההריסה. טענות הצדדים: 12. המערערים חזרו על הודעת הערעור ופירטו את ההליכים התכנוניים שנקטו בהם, את ההתרחשויות שהביאו לעיכוב הדיון בבקשות לקבלת היתר ובין היתר, גילוי מאגרי הגז הטבעי בחוף הים ובסמוך למקרקעין נשוא הערעור, דבר שחייב את וועדות התכנון לבחון את מיקום הקמת תחנות הכוח, הנתיב והמסלול של צינורות ההולכה של הגז הטבעי מחופי הים אל שטח שנמצא בסמוך למקרקעי המערערים. 13. המערערים הוסיפו וטענו כי הם פעלו באופן מידי והגישו תוכניות בהתאם לנדרש מהם, מה גם שטענו כי כבר בשנת 2011, הגישו בקשה בפני הוועדה המקומית לשימוש חורג, בקשה שטרם הוכרעה, שלא בעטיים של המערערים. 14. עוד טענו המערערים כי התייצבו בפני הוועדה המקומית ששמעה את הטיעונים והייתה אמורה לתת את החלטתה בישיבה שהייתה אמורה להתקיים ביום 11.6.13, אם כי, עקב נסיבות שאינן תלויות במערערים וכמובן בוועדה המקומית, אין זו יכולה להתכנס מסיבות שזה לא המקום לפרטן. 15. המערערים הוסיפו וטענו כי קיים סיכוי טוב שההיתר יינתן להם היה והתוכניות שהגישו יאושרו על ידי הוועדה המחוזית. הדיון שהתקיים בוועדה המקומית לעניין התוכניות שהוגשו, ממתין להחלטת הוועדה המקומית אם להמליץ בפני הוועדה המחוזית לאשר את אותן התוכניות. היה והוועדה המקומית תמליץ בפני הוועדה המחוזית, תקיים האחרונה דיון בעניין המערערים ותכריע בבקשתם. 16. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, אין זה ראוי להתיר שימוש חורג במבנה שאין לו היתר כחוק. 17. יש לומר כי ב"כ המשיבה אישר בהגינותו כי היה והתוכניות שהגישו המערערים והונחו בפני הוועדה המקומית, יאושרו ע"י האחרונה וזו תמליץ בפני הוועדה המחוזית לקבל את ההיתר, קיים סיכוי סביר שאכן המערערים יזכו לקבל היתר כדין, היה והוועדה המחוזית תקבל את המלצת הוועדה המקומית. 18. לדעת המשיבה אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא אשר התבססה על הצהרת המערערים והסכמתם להארכת מועד לכניסתו לתוקף של צו איסור השימוש עד לחודש מרץ 2013. אין זה ראוי להתיר למערערים להמשיך ולהפר את צו ביהמ"ש. הצהרת המערערים והסכמתם שלא להגיש בקשה להארכת מועד נוספת מעבר לחודש מרץ 2013, מחייבת אותם והתנהלותם מבטאת זלזול בהחלטות בימ"ש. 19. עוד נטען על ידי המשיבה כי המערערים קיבלו אורכה די סבירה ואין כל הצדקה להאריך את המועד מעבר למועד שלגביו הם אף התחייבו בפני בית משפט קמא לקיים את הצווים. דיון והכרעה: 20. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהאריך את המועד לכניסתו לתוקף של צו איסור שימוש במקרקעין עד ליום 15/11/13. 21. מעיון בהודעת הערעור ונספחיה, עולה כי המערערים פעלו ללא לאות ושקדו על הגשת הבקשה והתוכניות לוועדה המקומית ואף התקיים דיון בעניינם, אולם הוועדה המקומית לא קיבלה החלטה בעקבות הדיון והיא הייתה אמורה לתת את החלטתה ביום 11/06/13, אם כי מסיבות שאינן תלויות במערערים, הישיבה לא התקיימה. 22. אין מחלוקת כי היה והוועדה המקומית תמליץ בפני הוועדה המחוזית על מתן היתר לאחר שהמערערים הציגו בפני הראשונה את כל הדרישות שנתבקשו וזו אמורה להמליץ או להימנע מהמלצה בפני הוועדה המחוזית שהינה הגורם המוסמך להכריע בעניין המערערים. 23. מכל מקום, עולה מדברי בא כוח המשיבה כי היה והתוכניות שהגישו המערערים יאושרו על ידי הוועדה המחוזית, קיים סיכוי שההיתר יונפק והעניין של המקרקעין יוסדר על פי החוק באופן שיינתן היתר כדין וכפועל יוצא מזה, צו איסור השימוש יתרוקן מתוכנו ויתייתר. 24. לא התרשמתי כי המערערים ישבו בחיבוק ידיים ולא פעלו באופן סביר לשם קבלת ההיתר. לכאורה, על פי החומר שהוצג בפניי, קיים סיכוי שאכן ההיתר יינתן ולכן ראוי שתינתן אורכה נוספת שיהיה בה כדי לאפשר למערערים להתנהל כבית עסק שנטל על עצמו התחייבויות מבלי לפגוע בו וגם באלו הקשורים להפעלתו מבחינה כלכלית ועסקית. 25. יתכן והיה מקום שהמערערים לא ייטלו על עצמם התחייבויות מעבר למועד שנקבע בהסכמה ועליו הוצהר בפני בית משפט קמא, אך כאמור אין זה מקובל לחסום את דרכם ואת השערים של בית המשפט בפני מי שמבקש לקבל ממנו סעד. הגם שהמערערים התחייבו שלא לבקש הארכת מועד לכניסתו לתוקף של צו איסור השימוש, הרי אין בהתחייבות זו כדי לחסום את דרכם מלפנות בבקשה נוספת לבית המשפט ובעיקר כאשר נוצרו נסיבות חדשות והליכי הרישוי על פי הדין התקדמו באופן משמעותי. 26. איני מתעלם מהלכה הפסוקה, לפיה, ככלל, הסמכות לעכב ביצוע כניסתם לתוקף של צווים צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן ולא להינתן כדבר שבשגרה. ראו רע"פ 1288/04 נימר נג יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד"י נ"ח (4) 385 וע"פ 6720/06 דהרי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 22.8.06). ענייננו נחשב לאחד המקרים החריגים הללו כפי שפורט לעיל וגם לאור התנהלות המשיבה במשך שנים בה הסכימה לדחיית מועד כניסתם לתוקף של הצווים ובעיקר משום שעלה בידי המערערים להראות כי קיים אופק תכנוני וגורמי התכנון עשויים לאשר את תכניתם. 27. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ונתתי את דעתי לשיקולים המתבקשים בסוגיה שבפניי, אני מחליט לקבל את הערעור ולהאריך את המועד לכניסתו לתוקף של צו איסור השימוש במקרקעין עד ליום 15/11/13. 28. ראוי שהמערערים לא ייטלו על עצמם, כל עוד לא קיבלו היתר כדין, התחייבויות נוספות מעבר למועד הנ"ל. 29. עוד יש לצפות כי הרשויות יפעלו באופן סביר כדי לבחון את בקשת המערערים ולהכריע בה לגופה ויטיבו אם יעשו כן, מוקדם ככל שניתן. אולם / גן אירועיםמקרקעיןשימוש במקרקעיןאיסור שימושצווים