המבקשים פנו למשיבה וביקשו לקבל אסמכתאות לכך שהתמרור סומן כדין. המשיבה השיבה למבקשים כי לא נמצאו במשרדיה המסמכים המבוקשים. בהיעדר אסמכתא בדבר אישור או החלטה של ועדת התמרור המקומית בדבר הצבתו של התמרור הרי שהוא סומן שלא כדין. על כן הודעות הקנס שניתנו מכוחו בטלות. הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי שנרשם לחובתו ו/או שילם דו"ח חניה בגין חניה בניגוד לתמרור ד-15 שניתן על ידי המשיבה ו/או מי מטעמה, במשך 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה, בשעה שהחנה את רכבו בסמוך לשפת המדרכה המצויה ברח' אבן עזרא בפתח תקווה". המבקשים תבעו השבה לחברי הקבוצה בסכום של 250 ש"ח עבור כל הודעת קנס, תשלום בגין נזק של טרדה וטרחה בסכום של 200 ש"ח. בנוסף עתר המבקש להשבת הסכום של 100 ש"ח ששילם עבור בקשתו לקבלת מידע מהמשיבה. הודעת החדילה - ביום 15.8.13 הגישה המשיבה הודעה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק שנתמכה בתצהירו של מר מאיר שוהם, סגן מנהל אגף התנועה (מנהל אף התנועה בפועל) במשיבה (להלן: "הודעת החדילה" ו"תצהיר שוהם", בהתאמה). וכך הצהיר מר שוהם בתצהירו: "3. העירייה אישרה מחדש, באמצעות 'ועדת התנועה המקומית' בדיון מיום 15.7.13, את תמרור 818 [שנקרא בעבר ד-15] הקיים ברחוב אבן עזרא בפתח תקווה, כאמור וכמפורט בבקשה לאישור התובענה כייצוגית". הפרוטוקול הנזכר צורף להודעת החדילה (להלן: "פרוטוקול 15.7.13"). בנוסף הצהיר שוהם כך: "4. יצויין, כי לאחר בדיקה בעירייה נמצא פרוטוקול ישיבת ועדת התנועה מיום 29.10.07 ובה אישור לתכנית גבהים ברחוב אבן עזרא, העתק תכנית זו לא נמצא בעירייה, למרות חיפוש מעמיק בעירייה, אולם ברור לכל כי תכנית זו בוודאי כללה אף סימונים של שפת המדרכה ברחוב אבן עזרא. 5. חרף זאת, ולמען הזהירות בלבד, החליטה העירייה להביא את אישור תמרור 818 הנדון מחדש לועדת התנועה העירונית, ולהודיע על חדילה בתיק זה, והכל למען הזהירות בלבד". ביום 7.10.13 הודיעה המשיבה כי חדלה גם מגבייתם של "חובות עבר" כמשמעותם בהחלטתי בת"צ (מח'-מרכז) 10192-02-11 מרגלית נ' מועצה מקומית קדימה-צורן (21.3.12). על פי הודעתה "בהתאם להחלטה זו מרכזת המשיבה בימים אלו, את הנתונים בדבר כלל מקבלי הדו"חות ברחוב הנדון, בתקופה הרלוונטיים לתובענה זו, כאשר הנחיה מפורשות באשר לאי גביית חובות מאלו הוטמעה במחשבי רשות החניה העירונית". המשיבה צירפה לתגובתה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה את תצהירו של מר מישל אוקנין, מנהל רשות החניה במשיבה שהצהיר כי במהלך השנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד לאישור פרוטוקול ועדת התנועה ביום 15.7.13 ניתנו 18 דוחות בלבד (להלן: "תצהיר אוקנין"). לתגובתה זו צירפה המשיבה גם מסמך שנקרא "דוח מפורט" שהודפס ביום 6.10.13 (להלן: "הדוח המפורט"). המשיבה מציינת בתגובתה כי מסמך זה מהווה את פלט כל דוחות החניה בתקופת התובענה ועד ליום 15.7.13 שניתנו ברחוב אבן עזרא בגין חניה בניגוד לסימון התמרור. ביום 28.10.13 הבהירה המשיבה כי מעיון בדוח המפורט עולים הנתונים הבאים: בתקופה החל משנתיים עובר להגשת בקשת האישור ועד ליום 15.7.13 (המועד בו ניתן פרוטוקול 15.7.13) ניתנו 18 דוחות בגין חניה בניגוד לסימון התמרור ברחוב אבן עזרא. האחרון מהם ניתן ביום 6.12.12. כלל הדוחות, למעט 2 דוחות, נגבו. על כן "חובות העבר" בגין 2 הדוחות מסתכמים בסכום של 500 ש"ח בלבד. המשיבה הדגישה כי מתחילת ניהול ההליך היא לא ביצעה כל פעולה לגביית "חובות עבר". המבקש, בתגובתו להודעת החדילה, קיבל את הודעת החדילה וטען לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק. דיון - בהודעת החדילה סעיף 9 בחוק קובע כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה - המועד הקובע). (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. (ג)...". "המועד הקובע" חל תשעים יום לאחר שהוגשה בקשת האישור (סעיף 9(א) בחוק). בענייננו, בקשת האישור הוגשה כאמור ביום 12.5.13 שעל כן הודעת החדילה ניתנה בטרם חלף המועד הקובע. על פי תצהיר שוהם המשיבה חדלה מהגבייה החל מיום 15.7.13. על פי הודעת המשיבה היא חדלה מגבייתם של "חובות עבר" שטרם נגבו. משמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9(ב) אין לאשר את בקשת האישור ולכן בקשת האישור נדחית. פסיקת גמול ושכר טרחה סעיף 9(ג) בחוק קובע כדלקמן: "(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא - (1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". תמצית טענות המבקשים - הגבייה הבלתי חוקית הופסקה בעקבות הגשת בקשת האישור; ההודעה על חדילה מגבייה מהווה הודאה בפועל בצדקת בקשת האישור; המסמך שהמשיבה צירפה להודעת החדילה אינו פרוטוקול של ועדת התנועה ואינו היתר. לא ברור מהי אותה תכנית גבהים שמצוינת במסמך שצורף. מוטב היה כי המשיבה כלל לא הייתה מצרפת מסמך זה ומכנה אותו העתק פרוטוקול ישיבת ועדת התנועה מיום 29.10.07; בקשת האישור ממחישה את הנחיצות בפיקוח ובביקורת ציבורית על פעולות הרשות; מכיוון שמדובר בסכום נמוך יחסית לכל אחד מחברי הקבוצה הרי שאין כדאיות כלכלית בבדיקה אישית של חוקיות הגבייה; בקשת האישור היא נכונה, ראויה ומוצדקת כך שיש לתמרץ את המבקשים ובאי כוחם בפסיקת גמול ושכר טרחה על הצד הגבוה. המבקשים הפנו לפסיקות בתי המשפט המחוזיים שפסקו גמול בסכומים של 150,000-100,000 ש"ח ושכר טרחה בסכומים של 500,000-400,000 ש"ח. תמצית טענות המשיבה - פסיקת גמול ושכר טרחה בשיעורים עליהם רמזו המבקשים אינה מקדמת את תכליותיו של ההליך הייצוגי. על כן בנסיבות העניין יש לדחות את הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה: היקפו הכספי של ההליך מסתכם בכ-4,625 ש"ח בלבד לשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור ולא 2.4 מיליון ש"ח כפי שטענו המבקשים. הקבוצה מונה 18 מקבלי דוחות ולא אלפים כפי שהעריכו המבקשים. סך הדוחות במשיבה באותה תקופה הוא 114,113 דוחות שהגיעו לסכום של 19,204,800 ש"ח; מדובר בתביעה שאינה מורכבת ושאינה דורשת "מומחיות" לשם ניהולה. המבקשים רק בדקו האם התקבלה החלטה של ועדת התנועה. המבקשים לא פירטו את ההשקעה והמשאבים שנדרשו מבאי כוחם בהכנת התובענה ובניהולה וכן לא הביאו ראיות לכך. מכל מקום, נוכח הודעת החדילה בטרם התקיים דיון ברי כי הושקעו בהליך שעות עבודה בודדות של באי כוח המבקשים. למבקשים עצמם לא נגרמו נזק או הוצאה כלשהם; גביית דוחות החנייה מהווה מקרה מובהק של טעות בתום לב שנבעה מהסתמכות על החלטת ועדת התנועה מיום 29.10.07; נקבע כי יש לנהוג במשנה זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה ויש לאזן בין עניינו של התובע לבין האינטרס הציבורי; המבקשים לא נטלו על עצמם כל סיכון וודאי לא סיכון המצדיק פסיקת גמול בשיעור ניכר. בתי המשפט נוהגים שלא להטיל הוצאות גבוהות על מבקשים בתובענות ייצוגיות כדי להרתיע תובעים ייצוגיים פוטנציאליים. דיון לא מצאתי ממש בטענת המשיבה כי החדילה היא רק למען הזהירות בשל כך שהתמרור אושר כבר ב- 29.10.07 אלא שהמסמכים לא נמצאו. המסמך שצורף כנספח 2 להודעת החדילה ("פרוטוקול ישיבת ועדת התנועה מיום 29.10.07" הנזכר בתצהיר שוהם) הוא דף בודד שכלל לא ניתן ללמוד ממנו שמדובר ב"פרוטוקול ישיבת ועדת התנועה", המסמך נעדר ציון תאריך ובעיקר המסמך אינו כולל אישור מפורש בדבר סימון התמרור. הכיתוב "לאשר את תוכנית מס'.." אין בו כדי ללמד דבר ביחס לסימון התמרור. על כן אני קובעת כי הייתה עילה להגשת התובענה. אשר להשקעת המבקש בתובענה, נראה כי המידע שהביא להגשת בקשת האישור אינו מידע נגיש בקלות לציבור. לשם קבלתו נדרשה פניה בכתב של המבקש 1 והוא גם נדרש לשלם סכום של 100 ₪ שאינו סכום סמלי עבור קבלת המידע. בפועלו עשה המבקש 1 שירות לציבור והביא להפסקת הגבייה הבלתי חוקית של קנסות החנייה שנגבו בגין תמרור שלא אושר כדין. עם זאת לטעמי בנסיבות העניין שלפניי לא היה מקום להגשתה של תובענה ייצוגית. כאמור מדובר בתמרור "שהוצב" שלא כדין ברחוב אחד בפתח תקוה, על כן המבקש יכול היה לצפות כי הקבוצה בה מדובר כמו גם סכומי הקנסות שנגבו הם קטנים. לפי טענת המשיבה, שנתמכה בתצהיר אוקנין, היקף הקנסות שנגבו במשך 24 חודשים, והם נושא הבקשה, הוא 4,625 ש"ח בלבד. נראה לי שלא לשם היקפי תביעה כאלה נועד כלי התובענה הייצוגית. אני סבורה כי אין מקום לתמרץ תובענות ייצוגיות מסוג זה, חרף תרומתן לאכיפת החוק, וכי למבקש עמדו ערוצי פעולה אחרים לתיקון הטעון תיקון. בתי המשפט עמדו על כך שתובענה ייצוגית היא כלי רב עוצמה המטילה עול כבד על הנתבע : "... מדובר בכלי עוצמתי אשר עשוי להשפיע באופן משמעותי על הנתבע. כך, הגשת תביעה ייצוגית עשויה למשל להשפיע על המוניטין של הנתבע, או לגרום לעובדיו או למשקיעים בו להטיל ספק בכוחו או באמינותו. הליך מסוג זה עלול לפגוע גם במי שהנתבע מעסיק, ככל שהדבר יביא לערעור במצבו הכלכלי של הנתבע. כפי שציין השופט (כתארו אז) א' גרוניס ברע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (26.4.2010, להלן: פרשת קו מחשבה): 'יש לזכור, כי הכלי של תובענה ייצוגית הוא רב-עוצמה. בצד היתרונות של כלי זה, לא ניתן להתעלם מכך שעצם אישורה של בקשה להגיש תובענה ייצוגית עשוי ליצור לחץ כבד על הנתבע'". (בג"צ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה, בפסקה 7 (28.1.13)). על פי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות רשאי בית המשפט שלא אישר תובענה ייצוגית עקב חדילה, לפסוק גמול ושכר טרחה לפי סעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות. סעיף 22(ב) קובע: "(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית" סעיף 23 בחוק קובע: "(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית". כאמור, אני סבורה כי בענייננו מידת התועלת של התובענה היא קטנה נוכח היקפה הכספי הנמוך ונוכח עניינה המצומצם - רחוב בודד בפתח תקוה. ובהתאמה, גם החשיבות הציבורית של התובענה קטנה. גם מורכבות משמעותית לא הייתה בתובענה. סוף דבר נוכח האמור לעיל והשיקולים השונים שפרטתי אני פוסקת לכל אחד מהמבקשים גמול בסכום של 350 ש"ח (ובסך הכל 700 ש"ח) ושכר טרחה לבא כוחם בסכום של 750 ש"ח (כולל מע"מ). משפט תעבורהתמרוריםהתקף לב / אוטם שריר הלב