בהכרעת הדין נקבע, כי ביום 31.1.10, בשעות הצהריים, תקף המערער באלימות קשה את כלתו, המתלוננת, שהיתה אותה שעה בסכסוך גירושין קשה עם בנו. הבן, המתלוננת, המערער ורעייתו, כולם התגוררו באותה הדירה באשדוד. על פי הנקבע בהכרעת הדין, באותו היום בשעה 13:30, נטל המערער סכין משולחן המטבח, התקרב אל המתלוננת, איים עליה כי יהרוג אותה. רעייתו של המערער והמתלוננת ניסו לעצור בעדו, ואשת המערער אף הוציאה את הסכין מידו. מיד לאחר מכן, אחז המערער בכתפיה של המתלוננת ונגח בפניה ובראשה מספר פעמים. המתלוננת נפלה ארצה מעוצמת המכה והתחננה שיניח לה, אולם הוא שב ואחז בה, והמשיך לנגוח בפניה. המתלוננת ניסתה להימלט מן הבית, אולם המערער סגר בעדה את הדלת ומנע ממנה לצאת. כתוצאה ממעשי התקיפה האמורים, נגרמו למתלוננת חבלות ושטפי דם של ממש בעיניה, ואף נגרם לה שבר באפה. בגזר הדין הטיל בית המשפט השלום על המערער עונש מאסר בפועל של עשרה חודשים, עונשי מאסר על תנאי, חייב אותו לפצות את המתלוננת, ולחתום על התחייבות. בפנינו ערעור המערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין. אשר להכרעת הדין - טוענת ב"כ המערער, כי הממצאים הרפואיים אינם תומכים דווקא בגרסת המתלוננת, כי המערער הוא זה שהחל את האירוע כשהוא מחזיק בסכין וכי החבלות בגופה נגרמו מהנגיחות והמכות שנגח והיכה בה. לטענתה, אילו נלקחה ט.א. מהסכין, אפשר והיה בכך תמיכה דווקא לגרסת המערער. עוד טוענת ב"כ המערער, כי קיימת סתירה בין הרישום הרפואי לגבי פצע אחד, מהפצעים הרבים שנפצעה המתלוננת, בין הרישום בבית החולים לבין הרישום בחוות הדעת הפתולוגית, ויתכן וגם ממצא זה יכול להתפרש כתומך בגרסת המערער דווקא. לאחר שעיינו בהכרעת הדין קמא, בפרוטוקול, ובמוצגים ובחנו את טענות ב"כ המערער, לא מצאנו מקום לערעור כנגד הכרעת הדין. הכרעת הדין מתבססת ביסודה על האמון שנתנה השופטת קמא בעדות המתלוננת על נסיבות האירוע שהתרחש, עדות הנתמכת באמירות תכוף למעשה שניתנו ע"י אחותה של המתלוננת, שהוזעקה על ידה לזירה וע"י השוטרים שהגיעו לזירה, מיד לאחר ההתרחשות. בית משפט השלום מצא את עדותו של המערער וגרסאותיו כבלתי אמינות לחלוטין, כמפורכות וחסרות הגיון על פניהן. שבנו ועיינו במוצג שבו תמונות החבלות הקשות, הפרושות על פני המתלוננת, אפה השבור, שטפי הדם בעורפה ומאחורי אוזניה, בעיניה, ובחלקים אחרים של גופה, וכבית המשפט קמא גם אנו בדעה כי הטענה שכל אלה נגרמו מנפילת אקראי שנפלה המתלוננת על הרצפה, כתוצאה מהתנהלותה שלה, הינה טענת בדים. הטענות שטוענת ב"כ המערער לגבי הדו"ח הפתולוגי, ולפיהן, יתכן ואפשר למצוא בדו"ח זה תימוכין גם לגרסת המערער ולא רק לגרסת המתלוננת, אינן משנות מהעובדה כי גרסת המתלוננת נמצאה אמינה, לאחר עדות ממושכת ולאחר שנתמכה בעדויות הנוספות. גרסה זאת, גם אליבא דה ב"כ המערער, אינה נסתרת ממצאי חוות הדעת הפתולוגית. סיכומו של דבר, המדובר בהכרעת דין המתבססת רובה ככולה, על התרשמות בית המשפט מהעדים שהגיעו בפניו, ומקביעת ממצאי מהימנות. לא מצאנו סיבה לסטות מהכלל, לפיו תמעט ערכאת הערעור להתערב בכך. אדרבא, עיון בפרוטוקולים קמא ובמוצגים מובילים למסקנה כי מסקנתו של בית משפט השלום בהעדפת גרסת המתלוננת מבוססת כדבעי. על כן אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין. אשר לגזר הדין. הזכרנו לעיל את התמונות הממחישות את עוצמת הפגיעות הברוטליות שפגע המערער בכלתו המתלוננת. מדובר באלימות קשה וקיצונית, בתוך המשפחה. עונש המאסר של 10 חודשים שהוטל עליו ע"י בית משפט השלום, נקבע לאחר שבית המשפט שקל לזכותו של המערער כל שיקול אפשרי לקולא, לרבות גילו, לרבות המצוקה המשפחתית, ולרבות עברו הנקי. בסופו של יום, מוצאים אנו כי המדובר בעונש שאיננו נוטה לחומרה, אדרבא, מצוי הוא בנקודה הנוטה דווקא לקולא. אשר על כן, לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין. סוף דבר - אנו דוחים את הערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו, ביום 28.7.2013 עד לשעה 09:00, בבית הסוהר "דקל" שבמתחם כלא באר שבע. אנו מפנים את תשומת לב הסנגורית לאפשרות הפניה המוקדמת לשב"ס, לצורך עריכת מיון מוקדם ובכך להקל על המערער את תהליך קליטתו במאסר. עד להתייצבות המערער לתחילת המאסר, יישארו כל הערובות שהופקדו להבטחת עיכוב הביצוע. משפט פליליאלימותהרשעהחבלה חמורה