בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות של הבורר השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב מיום 15.4.2013 (להלן: "הפסק"). בפסק זה קיבל הבורר את תביעת המשיב כנגד המבקשים במלואה, וחייבם בתשלום פסק 1,484,676 ₪ . עיקרי העובדות המשיב שכר את שירותיו של המבקש 1 (להלן: "אלוף"), יועץ השקעות, הבעלים והמנהל הבלעדי של המבקשת 2, והשותף הכללי של המבקשת 3. אלוף הוא גם הבעלים של אתר האינטרנט "שחקן מעוף" ומעביר קורסים בתחום הנגזרים. בשני קורסים כאלה השתתף המשיב, המשקיע דרך קבע בבורסה ובאפיקי השקעה שונים. המשיב היה בקיא באתר האינטרנט של אלוף, אך לטענתו לא ידע שאלוף הוא הבעלים של האתר. בעקבות הקשר שנוצר בין אלוף למשיב, החליט המשיב להעביר לניהולו של אלוף סך של 2.7. מיליון ₪ שיושקעו בקרן גידור, ובין הצדדים נחתם הסכם הצטרפות לקרן הגידור (ג'1). (להלן: "הסכם ההשקעה" או "ההסכם"). בדצמבר 2010 נודע למשיב כי הקרן הפסידה סכום של למעלה מ- 2,290,475 ₪, המהווים 55% מערך הקרן דאז. במכתב עו"ד עדיני, ב"כ אלוף, לעו"ד בר קהן, ב"כ המשיב, מיום 9.3.2011 נומקה סיבת ההפסדים בקריסת תוכנת המחשב דרכה מתבצע המסחר, ונטען כי אלוף פועל לקבלת פיצוי מהאחראים לכשל טכני זה. בעקבות זאת דרש המשיב מאלוף את השבת הכספים שהשקיע בקרן, ולכל הפחות את יתרת הכספים שנותרו בקרן בסך 1,238,520 ₪. לאחר פניות חוזרות ונשנות השיב אלוף למשיב את יתרת כספו שנותרה בקרן. המשיב תבע מהמבקשות את השבת מלוא הפסדיו הכספיים בקרן בסך של 1,484,676 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. בהסכם הבוררות בין הצדדים נקבע כי הבורר יפסוק בהתאם לדין המהותי ולדיני הראיות אך יהיה משוחרר מכללי סדרי הדין. עוד נקבע בהסכם הבוררות כי הבוררר ינמק את פסקו. 3. בבוררות טען המשיב כי אלוף הפר כלפיו את חובות הגילוי, לפני שחתם על הסכם ההצטרפות לקרן הגידור וגם לאחר מכן, בכך שלא גילה לו את הפסדי הענק של הקרן שהתרחשו לפני הצטרפותו לקרן ולאחריה. עוד טען כי אלוף פרסם באתר הקרן דיווחים שקריים על הפסדים זניחים של הקרן בשיעורי עשיריות אחוז, שעה שלמעשה הקרן הפסידה הפסדים כבדים ביותר המהווים כ- 55% מערך הקרן. המשיב גם הוסיף כי הכשל בתוכנת המחשב, שלטענת אלוף גרם להפסדים, לא היה ולא נברא. עוד טען המשיב כי אלוף ניהל את תיק ההשקעות תוך חריגה מהרשאה, בניגוד להסכם, ובצורה רשלנית ביותר. המבקשים טענו בבוררות כי המשיב לא הוכיח רשלנות, וכי המשיב, בתור משקיע מנוסה בבורסה, היה מודע לסיכונים בהשקעה בקרן הגידור, והדבר אף הודגש בסילבוס של הקורס שערך אלוף ושבו השתתף המשיב. המבקשים לעומת זאת טענו בבוררות כי אלוף ניהל את הקרן בסבירות, בהגינות, בשיקול דעת ובמקצועיות. ביום 15.4.2013 קיבל הבורר את תביעת המשיב במלואה, וחייב את המבקשים לשלם לו סך של 1,484,676 ₪. לפיכך הגישו המבקשים בר"ע זו, בו טענו כי יש לבטל את פסק הבוררות מאחר שהבורר טעה טעות יסודית ביישום הדין שגרמה לעיוות דין, וזאת מכוח סע' 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק"). דיון 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו על ידם, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 2 לתקנת סדרי הדין בענייני בוררות, התשמ"ט-1968, ולפי סעיפים 406 - 407 ו- 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), אני נותנת בזאת רשות לערער, ודנה בערעור בהתאם לרשות שניתנה. 5. באשר לקביעת הבורר כי המבקשים הפרו את חובת הגילוי כלפי המשיב והטעו אותו, לא מצאתי עילה להתערבות ערעורית. מסקנות אלו נובעות מקביעות מהימנות וממצאים עובדתיים מבוססים היטב, של הערכאה הדיונית, שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן. לא מצאתי כי המבקשים הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי זהו המקרה המצדיק לחרוג ממנהג זה. כך למשל קבע הבורר בפסקו: "עדותו של בן-יצחק ולפיה, הנתבע מעולם לא גילה לו את ההפסדים של הקרן בפגישתם בחודש ספטמבר 2010, כטענתו של הנתבע, טרם החתימה על ההסכם, ואף לא בכל מועד אחר - מהימנה ומקובלת עליי, מה גם שהיא נתמכת בראיות נוספו למכביר" (סע' 7 לפסק). "לעומת עדויותיהם המוצקות והמהימנות , דרך כלל, של התובע ועדי התביעה, התרשמתי...... לשליה גמורה מעדותו ומגירסאותיו של הנתבע להתרחשויות בפרשה זו ואין הוא מהימן עליי" (סע' 12 לפסק). "גם טענתו של הנתבע לגבי "כשל טכני" כגורם להתמוטטותה של הקרן - כפי שאמר לתובע ולמשקיעים נוספים - לא הוכחה כלל ודומה שאף היא עורבא פרח" (סע' 14 לפסק). "תירוציו המגומגמים של הנתבע לעובדה שלא רק הסתיר מידע לגבי הבוררות, הצדדים לה ותכליתה - אלא אף מסר מידע כוזב בעליל, תוך ניסיון "לצרף, את המשקיעים לתביעה, בין היתר, לצורך מימונה על ידם - שקריים בעיניי ואינם מתקבלים על הדעת" (סע' 14 לפסק). לאור קביעות המהימנות שקבע הבורר בפסקו, מסקנת הבורר באשר להפרת חובות הגילוי וההטעייה שביצעו המבקשים כלפי המשיב, הגיונית, מנומקת ואין מקום להתערב בה. 6. המבקשים לא הראו טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין בכך שהבורר לא התייחס לחובות ייחודיות לכאורה שחלות על מנהל קרן גידור בשונה ממנהל תיקים ויועץ השקעות. המבקשים לא הסבירו בבר"ע איזה חובות יחודית יש למנהל קרן גידור שמבדיל אותו מהחובות המוטלות על יועץ השקעות ומנהל תיקים, באופן שחובות אלו מובילות למסקנה הפוכה מתוצאת הבוררות. המבקשים לא טענו למשל כי מנהל קרן גידור פטור מחובות גילוי, איסור הטעייה, והחובה לפעול בנאמנות ובסבירות. 7. כפי שכבר קבעתי בהחלטתי מיום 2.6.2013, אינני מוצאת מקום להיעתר לבקשת המבקשים לצירוף ראיות חדשות בערעור. המבקשים ביקשו לצרף הקלטות של שיחות של שני משקיעים אחרים בקרן עם אלוף, בו הם טוענים כי המשיב שילם לרון (משקיע נוסף בקרן) כסף תמורת עדותו בבוררות לטובת המשיב. לא הוסבר ע"י המבקשים מדוע לא יכלו להשיג ראיה זו קודם, ולבקש צירופה מייד כשנתגלתה להם. פסק הבוררות לא הסתמך רק על עדות אותו משקיע, עדי רון, שנטען כי המשיב שילם לו. הבורר הסתמך על אמירות של אלוף שנשמעו בהקלטה של שיחה שערך אלוף עם רון, ומעט מאד על האמירות של רון עצמו באותה הקלטה. הבורר התייחס לגירסת אלוף עצמו וקבע באשר לשיחה מוקלטת זו כי "בשיחה זו הציג הנתבע גירסה כוזבת ביותר לגבי מהות הבוררות, הצדדים המעורבים בה, השלכותיה וכיו"ב". אם המבקשים סבורים כי בוצעה עבירה פלילית כלשהי ע"י המשיב שגרם, לעדי רון למסור עדות שקר בבוררות לטובתו, פתוחה בפניהם הדרך לפנות למשטרה. 8. המבקשים טענו כי שגה הבורר בפרשנותו לסע' 5.4 להסכם, ולפיכך שגה בקביעתו כי המבקשים חרגו מהרשאתם בהסכם באשר למדיניות ההשקעה בקרן. הבורר קבע בפסקו (עמ' 9 לפסק, סע' 18): "מחומר הראיות עולה, כי הקרן לא השקיעה כלל באג"ח מסוג תל בונד 20, וכי היחס בים אג"ח למניות עמד על 27% אג"ח ו- 73% מניות, בניגוד ליחס שנקבע בסעיף 5.4 להסכם (60/40)". מקריאת סע' 5.4 הנ"ל, יחד עם סעיף 2 - סעיף ההגדרות, וכן סעיפים נוספים בהסכם עולה כי הבורר שגה בפרשנותו לסעיף זה. מעיון בהוראות ההסכם כולו עולה כי לקרן יש שיקול דעת בלעדי איזה מכשירים פיננסיים לרכוש ומה יהיה היחס הכמותי בכלל השקעות הקרן בין המכשירים הפיננסיים השונים. סע' 5.1 להסכם שכותרת סעיפו הראשי היא "מטרת השותפות, סמכויותיה, כוחותיה וקריטריונים להשקעה" קובע: "...מובהר בזה כי השותפות תהא רשאית להשקיע בכל נכס פיננסי לרבות מניות, אג"ח, תעודות סל, קרנות, נגזרים וכן כל מכשיר פיננסי בארץ ומחוצה לה על פי שיקול דעתו הבלעדי של השותף הכללי". (ההדגשות כאן ולהלן שלי אא"כ צויין אחרת, י"ש). סע' 5.3 להסכם הניהול שכותרתו "קריטריונים ותנאים לרכישת נכסים פיננסים" קובע: "השותפות לא תרכוש נכס אלא אם כן במועד רכישת הנכס מתקיימים כל המאפיינים והתנאים הבאים: ... השותפות תהא רשאית לרכוש כל נכס פיננסי על פי שיקול דעתה הבלעדי של השותף הכללי לרבות מניות, אופציות, אג"ח, קרנות נאמנות, תעודות סל וע=וכד' כל אלו בארץ ובחו"ל כאמור בסעיף 5.1 דלעיל". סע' 5.4 להסכם הניהול שכותרתו "מדיניות השקעה ומדד הייחוס" קובע: "השותפות תהא רשאית לרכוש כל נכס פיננסי על פי שיקול דעתה הבלעדי של השותף הכללי לרבות מניות, אופציות, אג"ח, קרנות נאמנות, תעודת סל וכד' כל אלו בארץ ובחו"ל כאמור בסעיף 5.1 דלעיל. מדדי הייחוס עליהם תימדד הצלחת פעילות השותפות המוגבלת ו/או השותף הכללי ו/או החברה המנהלת ומהם יגזרו דמי ההצלחה של השותף הכללי ו/או החברה המנהלת הינם מדד ת"א 25 ומדד תל בונד 20 בשיעור של 40% ו - 60% בהתאמה". מהמקובץ דלעיל עולה, כי פרשנות הבורר לסע' 5.4 להסכם, לפיו מדיניות ההשקעה בקרן חייבת להיות אך ורק בשיעור של 40% מניות ו- 60% אג"ח, אינה מתיישבת עם הוראות ההסכם, שכן לשותפות שמנהלת את הקרן יש שיקול דעת בלעדי אלו מכשירים פיננסיים לרכוש ובאלו כמויות לרכוש כל נכס. משמעות סע' 5.4 סיפא היא כי לצורך חישוב הרווחים של קרן הגידור, כדי לחלקם בין הקרן למשקיעים, מישור הייחוס הוא שני המדדים הנ"ל ביחס של 40/60, וכל רווח שיופק מעבר לשני מדדים אלו, יתחלק בין הקרן למשקיעים לפי יחס מסויים בהתאם למדרגות שמפורטות בטבלה שבסע' 9.3 להסכם. תמיהה נוספת באשר לפרשנות הבורר לסע' 5.4 להסכם הניהול עולה מעדות המשיב עצמו שטען כי מדיניות ההשקעה בקרן היא - 60% אג"ח, 40% מניות ואופציות שיגנו על אותו תיק, אך לא ידע להסביר בחקירתו מדוע דבר זה לא צויין בהסכם הניהול (ראו: נספח ז' לבר"ע, עמ' 117). יתר על כן, כדי להשיג רווחים העולים משמעותית על התשואה בשני המדדים הנזכרים, כך שניתן יהיה לחלקם בהתאם לטבלה שבסע' 9.3 להסכם, ברי שיש לנקוט במדיניות השקעות נועזת יותר, שאם לא כן כיצד ניתן לגבור על שני המדדים. המשיב שהיה מעורה בשוק ההון, כפי שפירט הבורר, צריך היה להיות מודע לסיכון כאשר בחר להכנס לקרן ובצד ציפיה לרווחים גבוהים, צריך היה לצפות גם סיכונים. 9. טענה נוספת של המערערים היא כי הבורר שגה בכך שלא התייחס כלל לחוות דעתו של המומחה הפיננסי מטעמם. מעיון בפסק הבורר עולה, כי אכן הבורר לא התייחס כלל בפסקו לחוות הדעת של מומחה המבקשים, יחזקאל קלפקה, שהגיש חוות דעתו מיום 9.5.2012, בדיון מיום 8.8.2012 (סומנה כ- נ/11). מומחה זה גם נחקר ארוכות לפני הבורר, הן בחקירה נגדית והן בחקירה חוזרת ביום 8.8.2012 (ראו: נספח ו' לבר"ע). הבורר קבע ממצאים עובדתיים בכך שאימץ את חוות דעתו של מומחה המשיב, וציין כי המבקשים וויתרו על חקירתו הנגדית של מומחה המשיב (סע' 19 לפסק), אך אינו מזכיר את מומחה המבקשים. אומנם לפי דיני הראיות הימנעות המבקשים מלחקור בחקירה נגדית את מומחה המשיב גורע מהמשקל הראייתי של גרסתם. אולם, אין בכך כדי לקבוע באופן גורף כי חוו"ד מומחה המשיב גוברת על חוו"ד מומחה המבקשים, שהוגשה כדין לבורר, ואשר מומחה המבקשים נחקר עליה ארוכות לפני הבורר בחקירה נגדית ובחקירה חוזרת (ראו: י. קדמי, על הראיות (2009) חלק רביעי, עמ' 1910) וכן: "ערים אנו לכלל המקובל, שאפשר לייחס משקל לעובדה שצד במשפט אינו חוקר חקירת שתי וערב עד אשר הובא על ידי יריבו, אולם כאשר הצד שנמנע מלחקור את העד כאמור מביא עדים והוכחות אחרות - אין זה מחובתו של השופט להתעלם מהעדים וההוכחות האלה רק מפני שהצד הנ"ל לא השתמש בזכותו לחקור עד בחקירת שתי וערב...". (ע"א 320/56 פד"י יב 152 (שטקלר). אין בכך גם כדי לפגוע בקבילות חוות דעתו ועדותו של מומחה המבקשים. המשיב אף נשאל בעת חקירתו על חוו"ד מומחה המבקשים ונתן תשובות, ובא כוחו לא התנגד לשאלות אלה, כמו כן לא העלה התנגדות באשר לקבילות חוו"ד מומחה המבקשים בעת שהוגשה. יתר על כן, הוא אף חקר ארוכות את מומחה המבקשים בחקירה נגדית. פסק הבורר כלל לא מזכיר את קיומה של חוות דעת מומחה המבקשים, ולא ברור מפסקו האם היה ער לה והאם היא הובאה בגדר שיקוליו. במסגרת הסכם הבוררות , הבורר מחוייב לדיני הראיות וכן לנמק את פסקו. לפיכך, העדר כל התייחסות של הבורר לחוות דעתו ועדותו של המומחה המבקשים מהווה בנסיבות העניין טעות יסודית ביישום הדין שיתכן ויש בה כדי לגרום לעיוות דין. לפיכך, ראוי להחזיר את התיק לבורר על מנת שיכריע האם יש או אין בחוות דעת זו ובעדותו של אותו מומחה לפניו, השלכה כלשהי על מאזן הראיות, והאם יש בכך כדי לשנות משיקוליו, או מהתוצאה הסופית של פסק הבוררות. סיכום הבורר קיבל את תביעת המשיב במלואה, בסך של 1,484,676 ₪, אך לא ניתן ללמוד מפסק דינו כמה מתוך הסכום הכולל שבו חוייבו המבקשים נפסק בשל אי קיום חובת גילוי והטעייה ע"י המבקשים, וכמה מסכום החיוב הוא בשל חריגה מהרשאה ורשלנות בניהול הקרן. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני מחזירה את התיק לבורר על מנת שישקול ינמק ויקבע את גובה ההחזר שאלוף חייב לשלם למשיב. זאת בהתבסס על כלל השיקולים בתיק וביניהם על הפרשנות הנכונה לסעיף' 5.4 להסכם הניהול כפי שפירטתי לעיל, ותוך התייחסות מפורשת לחוות דעתו של מומחה המבקשים. הוצאות בקשה זו בסך 15,000 ₪ + מע"מ יהיו לפי התוצאות בפסק הבורר שינתן. שופטיםיישוב סכסוכיםרשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעורבוררות