במהלך שירותה החלה לסבול מכאבי ברכיים הסתבר שהיא סובלת מתופעת Mal-tracking של פיקות הברכיים על רקע רוטציה פנימית של עצמות הירך. הגם שמדובר בתופעה מולדת מכוון שהשירות של המערערת אכן היה כרוך במאמצים גופניים שגרמו לתופעה זו הכיר המשיב במלוא נזקה ושיעור נכותה נקבע על 40% נכות זמנית עד מרץ 08. 3. בוועדה המחוזית שהתקיימה ב- 5.10.08, נקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור של 37% בגין מ.א אוסטוטומיה שוק ימין, צלקות ברגל ימין, שיתוק חלקי של העצב הפרוניאלי בקרסול ימין (נכות מוסבת) והפרעה קלה במפרק פטלופמורלי שמאל. 4. ביום 19.7.12 פנתה המערערת לוועדה רפואית מחוזית בעקבות החמרת הכאבים בקרסולה שנפגע במהלך ניתוח שנעשה לתיקון הפגיעה בשוק ימין במהלך השירות. הועדה אישרה כי אכן למערערת הגבלה בקרסול ולא רק בשוק, אולם ציינה כי נכות זו כלולה במסגרת הנכות המוכרת של שוק ימין ולפיכך אין הצדקה להכיר בה כנכות נפרדת. בנוסף, קבעה הוועדה כי נכותה בגין שיתוק חלקי של העצב הפרוניאלי הימני הסתיימה ועל כן שיעור נכותה העדכני הוא 28%. 4. המערערת ערערה על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה. הועדה העליונה קיבלה את עמדתה של המערערת לעניין הפגיעה בעצב הפרואינילי וקבעה כי למרות שבדיקות ההולכה היו תקינות קיים עדיין גירוי עצבי שטחי המצדיק נכות של 1%. כמו כן, קבעה הועדה כי "לעניין התלונות בברך שמאל לא נמצאה הפרעה תפקודית" ולפיכך שיעור נכותה בברך שמאל צומצם אף הוא ל- 1% כך שסה"כ נכותה נקבע ל- 21%. 5. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה. טענות הצדדים 6. לטענת המערערת, שגתה הועדה הרפואית העליונה משהחליטה על הפחתת הנכות הצמיתה בשיעור 10% שנקבעה למערערת עוד בשנת 2008 בגין פגיעה פטלו- פמורלית בברך שמאל ל- 1% בלבד. לטענתה, פעולתה זו של הועדה נעשתה בחוסר סמכות ובחוסר תום לב, תוך הפרת הוראותיו של חוק הנכים והתקנות. המערערת תטען כי אכן הועדה הרפואית העליונה רשאית במסגרת פעולתה לבחון גם מכלול השאלות הרפואיות הנוגעות למערער, אך זאת רק ביחס לפגימות ביחס אליהן הוגשה תביעתו להחמרה או לנכות המוסבת הנטענת. 7. עוד טענה המערערת, כי הועדה לא הייתה רשאית לקבוע מחדש את נכותה הצמיתה בגין ברך שמאל, שכן הפגימה בברך זו כלל לא נכללה בהליך המקורי מכוחו פנתה המערערת בתביעה לנכות מוסבת. כמו כן, לא הייתה רשאית הועדה לדון בשאלת נכותה הנוירולוגית אף שנכות זו קשורה לרגל ימין, שכן תביעתה נגעה רק לפגימה האורתופדית ברגל זו. 8. אשר לביטול הנכות בגין הפגימה העצבית בברך ימין, טענה המערערת כי הועדה הרפואית העליונה לא גיבשה דעה עצמאית ביחס לנכות זו, אלא רק אישרה את קביעת הועדה הרפואית המחוזית, שניתנה בחוסר סמכות. 9. הוסיפה המערערת וטענה כי לגבי אי הכרה בנכות המוסבת בקרסול ימין, הועדה התעלמה מטענתה של המערערת כי מדובר בפגיעה נוספת שמתבטאת בחולשה של הקרסול עם הגבלה במתיחה של הקרסול, לצד הפגימה המוכרת של השוק הימנית, דבר העולה מפורשות מבדיקתה בידי שתי הועדות. 10. עוד טענה המערערת, כי היא קיבלה ייעוץ מהמשיב כי עליה לערער לפני הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים. 11. לטענת המשיב, יש לעשות הבחנה ברורה בין שתי החלטות. החלטה ראשונה- על כך שחל שיפור במצב הפגימה בנזק העצבי בקרסול ימין וכי יש לכלול את ההגבלה בקרסול ימין בנכות שנקבעה בגין מ.א אוסטוטומיה שוק ימין- הייתה ליבת הסוגיה שהועלתה בפני הועדה המחוזית במסגרת טענתה של המערערת כי מצב הקרסול ולא רק העצב כלול בנכותה המוכרת. 12. אשר להחלטה השנייה בעניין שיעור נכות בברך שמאל- המערערת הציגה בפני הועדה העליונה מסמכים על בעיות בברך שמאל לרבות קשיים בהליכה ובפעילות ספורט הנובעים גם מפגיעה בברך שמאל ובכך ביצעה "הרחבת חזית" המאפשרת לוועדה להתייחס לתלונות ולממצאים בברך שמאל למרות שאלה לא נכללו מלכתחילה בבקשה שהוגשה לוועדה המחוזית. בנוסף, מאז פסק דין ברק מ-2009 קבעה הפסיקה העדכנית כי הפרשנות הראויה יותר היא לאפשר לועדות הרפואיות לבחון את כלל מצבו הרפואי של הנבדק העומד לפניהם ולא להיות מוגבלים לניסוח המשפטי של כתבי הטענות. 13. בשולי הדברים, טען המשיב כי אמירתו בכתב של המשיב בדבר הזכות על הגשת ערעור אינה מהווה ייעוץ אלא רק "ידוע" המערערת בדבר זכויותיה ותו לאו. דיון והכרעה 14. למעשה, ערעור המערערת נסוב סביב שלושה עניינים עיקריים: האחד, קשור בטענות המערערת בדבר ביטול הנכות בגין הפגימה בברך שמאל והנכות הנוירולוגית; השני, ביחס לביטול הנכות בגין הפגימה העצבית בברך ימין, והשלישי, אי הכרה בנכות המוסבת בקרסול שמאל. 15. הפגימה בברך שמאל והנכות הנוירולוגית - בעניין זה יש לשקול את טענות המערערת כי החלטת הוועדה הרפואית העליונה נעשתה בחוסר סמכות ובחוסר תום לב, כאשר לטענת המערערת נושא הנכות בברך שמאל כלל לא עמד לדיון, ועל כן חרגה הוועדה מסמכותה כאשר דנה בנושא זה ובכך פגעה בזכויותיה של המערערת. 16. המערערת מפנה לכך, כי נכותה בברך שמאל נקבעה כבר בעבר על ידי וועדות רפואיות קודמות, וכל מטרת הפנייה לוועדה הרפואית בשנת 2012 נועדה כדי שנכות מוסבת נוספת תוכר. מדובר בנכות בגין פגיעה בקרסול ימין, שלטענת המערערת נבעה מפגיעה בשוק ימין וזאת במהלך שירותה הצבאי. המערערת סבורה, כי במסגרת פנייה זו נלקח סיכון על ידי המערערת בכך שהוועדה תדון גם בנכות שבשוק ימין, אולם לא הייתה כל כוונה לכך שהוועדה הרפואית תעיין מחדש בנכות בעניין ברך שמאל. לטענת המערערת, כאמור, הוועדה הרפואית כלל לא הייתה רשאית לדון בנושא זה. בין היתר, סומכת המערערת טענה זו על קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' זילברטל) ב-ע"א (י-ם) 3091/09 דב ברק נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 1.6.09) (להלן: "פסק דין ברק"). באותו עניין קבע בית המשפט המחוזי, כי סמכותה של הוועדה הרפואית העליונה נקבעה בתקנה 4(א) לתקנות הנכים (וועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות הנכים"). סמכות הוועדה אינה רק לבחון אם לא נפלו פגמים בהחלטת הוועדה מדרג ראשון, והיא אינה מוגבלת לדון במסגרת ההליך המתנהל לפניה אך ורק בנושאים הנטענים בערעור המוגש אליה, אלא היא מוסמכת גם לדון בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, או ליזום שינוי בהחלטה זו, או ביטולה גם בלא טענה של מי מהצדדים באותו עניין. יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי הוועדה כבולה לדון בטענות שנכללו במסגרת התביעה שהוגשה על ידי הנכה והיא אינה מוסמכת להרחיב ולדון בעניינים שלא באו בגדרה של התביעה שהוגשה. מלים אחרות, לדעת בית המשפט המחוזי, הוועדה הרפואית העליונה אינה מוסמכת לדון בנושאים שלא עמדו לדיון לפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון. בית המשפט המחוזי סבר, כי דברים אלה עולים מלשון התקנות, וכן מחובת ההגינות ותחושת הצדק שיש לייחס לגוף ציבורי כגון קצין התגמולים והוועדה הרפואית העליונה. עוד העיר בית המשפט המחוזי, כי דווקא משום שסמכות הוועדה הרפואית העליונה רחבה ביותר, יש להישמר פן תורחב יתר על המידה תוך פגיעה בזכויות ציבור הנכים. לפיכך, כל עוד לא קבע המחוקק כי הוועדה הרפואית העליונה מוסמכת לדון גם בעניינים שלא עלו כלל לדיון בוועדה מדרג ראשון, אין להכיר בסמכות זו של הוועדה הרפואית העליונה. 17. הצדדים אינם חולקים על כך, שהפגימה שבברך שמאל לא עמדה לדיון בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון (ראה סעיף 9 לתגובת המשיב בערעור). 18. לטענת המשיב, ראשית פס"ד ברק אינו בגדר הלכה, שכן ניתן בבית המשפט המחוזי, ולא בבית המשפט העליון, וכן יש לאבחן את עניינו של פס"ד ברק מעניינה של המערערת, שכן המערערת העלתה באופן מפורש את נושא ברך שמאל בפני הוועדה הרפואית העליונה. לצורך כך מפנה המשיב לפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה מיום 19.2.13 (חלק 2), שם התייחסה הוועדה למסמכים רפואיים שהגישה להם המערערת, המתייחסים למצב שתי הברכיים שלה. כמו כן נבדקה המערערת על ידי הוועדה בדיקה קלינית בשתי ברכיה ותוצאות הבדיקה נרשמו. בחלק הדיון נרשם, כי לעניין התלונות בברך שמאל לא נמצאה הפרעה תפקודית בבדיקה, וכמו כן התייחסה הוועדה למסמך הרפואי שהגישה המערערת, שנערך על ידי ד"ר הופמן, שהוא הרופא המטפל, שם לדברי הוועדה לא תוארה בדיקה גופנית המתארת ממצאים בברך שמאל. לפיכך סברה הוועדה, כי לאור ממצאיה יש להפחית מדרגת הנכות שנקבעה לברך שמאל. 19. אין חולק, כי המערערת כלל לא ביקשה לערער על הנכות שנקבעה לה בברך שמאל. נושא הערעור נסב על בקשת המערערת להכיר בנכות בקרסול ימין כנכות מוסבת. 20. גם בדיון בפני הוועדה הרפואית העליונה לא העלתה המערערת כלל את נושא ברך שמאל. עיון בפרוטוקול הוועדה (חלק אחד) מלמד, כי כל טענות המערערת היו בהקשר למצבה הרפואי של רגל ימין, לרבות המצב הנוירולוגי וכן המצב התפקודי. בסוף דבריה חזרה המערערת על בקשתה לקבוע נכות מוסבת נפרדת לקרסול ברגל ימין. 21. הפעלת המבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בפס"ד ברק מביאה לתוצאה, כי אכן לא הייתה סמכות לוועדה הרפואית העליונה להתערב בנושא הנכות בברך שמאל, שכן מדובר בהרחבת סמכות הוועדה בדיון בערעור לנושא שכלל לא עלה בוועדה הרפואית מדרג ראשון, לא הוגש ערעור לגביו ולטעמי, לא הייתה המערערת אמורה לצפות מצב בו הוועדה תתערב בנושא זה. אמנם, קיימים מצבים בהם השיקול הרפואי מחייב את הוועדה הרפואית העליונה לבחון את המצב הרפואי הכולל של המערער, במידה שנמצא כי בחינה זו מתחייבת מכוח טענותיו של המערער בערעורו, וקיים קשר רפואי בין טענות אלו לבין מכלול מצבו הרפואי, כך שעל הוועדה הרפואית העליונה לבחון פגיעות נוספות מעבר לאלה אליהן התייחס המערער בערעורו, או אף כאלה שלא נדונו על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון. סבורני, כי במצב זה חובה על הוועדה הרפואית העליונה לנמק וליתן הסבר רפואי להחלטתה. בחינת פרוטוקול הדיון והחלטת הוועדה הרפואית העליונה בענייננו מלמד, כי לא ניתן על ידי הוועדה הסבר כלשהו להחלטתה להתערב בנושא הנכות בברך שמאל. לפיכך, אין לפניי כל ראיה במישור הרפואי כי התערבות שכזו הייתה מחויבת לאור טענות המערערת בערעור, דהיינו כי הנכות בברך שמאל קשורה בדרך כלשהי למצבה הרפואי של רגלה הימנית של המערערת, לרבות טענותיה בנושא נכותה בקרסול ימין. עולה אפוא, כי הוועדה הרפואית העליונה חרגה מסמכותה כאשר החליטה להתערב ולהפחית את הנכות שהוכרה בברך שמאל ועל כן יש לבטל החלטה זו, וכך אני מורה. 22. יוער, כי במסגרת תגובת המשיב, סמך המשיב על פסקי דין אחרים שאישרו התערבות הוועדה הרפואית העליונה שעה שבחנה את מכלול מצבו הרפואי של המערער, וראתה לנכון לשנות או לבטל קביעות של וועדה רפואית מדרג ראשון, גם אם עשתה כן מיוזמתה. יחד עם זאת, באותם מקרים היה מדובר בנושאים שעמדו לפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון, ונושא הערעור חייב התערבות שכזו. כאמור, אין זה המקרה שלפניי. 23. ביטול הנכות בגין הפגיעה העצבית בברך ימין - בעניין זה, חזרה המערערת על טענותיה כפי שהובאו ביחס להתערבות הוועדה הרפואית העליונה בנכות שנקבעה בברך שמאל. המערערת טוענת כי נושא זה כלל לא עמד לדיון לפני הוועדה הרפואית העליונה. לעניין זה אומר, כי משעלה לדיון לפני הוועדה הרפואית העליונה מצבה הרפואי של רגלה הימנית של המערערת, הייתה רשאית הוועדה לשקול את מכלול השיקולים הרפואיים הנוגעים לכך, לרבות הפגיעה העצבית. אינני סבור כי בכך חרגה הוועדה הרפואית העליונה מסמכותה, שהרי המערערת היא שהביאה עניין זה לדיון לפני הוועדה. המערערת הייתה אמורה להיות ערה לסיכון כי הוועדה הרפואית העליונה תבחן במסגרת תפקידה את מכלול מצבה הרפואי של רגלה הימנית, כפי שעשתה. לפיכך, בעניין זה דין הערעור להידחות. 24. אי הכרה בנכות המוסבת בקרסול ימין - המערערת כאמור מלינה על כך שהוועדה הרפואית לא הכירה בנכות נפרדת בגין הפגיעה בקרסול ימין ולא נקבעה נכות מוסבת בגין פגיעה זו מעבר לנכות שנקבעה על ידי הוועדות הקודמות בגין הפגיעה בשוק ימין. 25. עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה מלמד, כי הוועדה סברה שבקרסול ימין קיימת הגבלה קלה במתיחה בלבד, שאינה מצדיקה הענקת נכות, וכן קבעה כי לא הייתה פגיעה ישירה בקרסול. לדעת הוועדה, הפרעה בקרסול גורמת לכך שהיא "חוץ קרסולית" ועליה הוענקה הנכות הכוללת בהקשר לשוק הימני. לפיכך החליטה הוועדה, כי היא משאירה בעינה את הנכות שנקבעה לשוק ימין, הכוללת גם תלונות באזור הברך והקרסול. 26. סבורני, כי מדובר בהחלטה שכולה במישור הרפואי, ואין לבית משפט זה סמכות להתערב בהחלטה זו. יחד עם זאת, יש להעיר ולהדגיש כי הוועדה לא שללה את טענות המערערת כי היא סובלת ממצב רפואי בקרסול שמאל שקשור לפגיעה שנגרמה לה עקב השירות הצבאי. מלים אחרות, שעה שהוועדה הרפואית העליונה עצמה ציינה כי עניין זה נכלל בתוך הנכות הכוללת שנקבעה למערערת באשר לשוק הימני, יש להבין את הדברים כך שגם דעתה של הוועדה במישור הרפואי היא, כי ראוי להכיר במצב הרפואי של קרסול ימין כחלק מהפגיעה שנגרמה למערערת. 27. לאור כל האמור, הערעור מתקבל ביחס לטענות המערערת באשר להתערבות הוועדה הרפואית העליונה בעניין נכותה בברך שמאל, ואילו יתר חלקי הערעור נדחים. יחד עם זאת, הצדדים מופנים להערתי בסעיף 26 לעיל באשר לנכות בקרסול. 28. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. פיקה (ברך)ברכיים