המערער הורשע, על פי הודאתו שבאה בתום פרשת התביעה, בעבירה של גרם מוות ברשלנות נושא ת"פ 54569-12-11 (בית משפט השלום בנתניה) והוטלו עליו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ברכב ציבורי או באוטובוס זעיר לתקופה של 10 שנים מתום ריצוי מאסרו. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל. העובדות על פי כתב האישום 1. המערער שימש כנהג הסעות בגן ילדים שבבעלות אישתו ובמסגרת עבודתו נהג באוטובוס זעיר פרטי. מדי בוקר אסף המערער את הסייעת בגן הילדים (שאף היא נאשמת בכתב האישום) מביתה והם נסעו לאסוף את ילדי הגן מבתיהם בשני סבבים. עם עלות הילדים לאוטובוס היתה הסייעת מושיבה אותם וחוגרת להם חגורות בטיחות. בהגיעם לגן היו המערער והסייעת משחררים את הילדים מהחגורות, מורידים אותם מהרכב ומלווים אותם עד דלת הגן. ביום 8.8.11 ערכו המערער והסייעת סבבי הסעות כרגיל ובמסגרת הסבב השני, אספו מביתה את הילדה ט.ד. (להלן: "המנוחה") ילידת 18.8.08. עם הגיעם לגן הילדים החלו המערער והסייעת בהורדת הילדים מהרכב וליוו אותם לדלת הגן. הילדים, למעט המנוחה, עזבו את הרכב והמערער והסייעת לא הבחינו בכך שהמנוחה לא ירדה מהרכב ולא הגיעה לגן הילדים. איש מהם גם לא ערך סריקה בין מושבי הרכב כדי לוודא כי כל הילדים ירדו ממנו בבטחה. לאחר שחשב שכל הילדים ירדו מהרכב, שב המערער לדלת הירידה מהרכב ועלה על המדרגה הראשונה המובילה אליו כדי להביט לתוך הרכב ולבדוק אם נותרו בו ילדים, על אף שממדרגה זו לא ניתן לראות את כל פנים הרכב על כל המושבים שבו ועל כן לא ניתן לוודא ממקום זה אם נותרו ילדים ברכב. המערער נעל את הרכב, נכנס לגן כדי לסייע בגן ונותר שם כ- 20 דקות. בהמשך, חזר המערער למושב הנהג ונסע כהרגלו לביתו, נסיעה הנמשכת כ- 10 דקות. כל אותה עת הוא לא הבחין שהמנוחה עדיין ברכב. המערער החנה את רכבו בסמוך לביתו, במקום החשוף לשמש. במהלך היום, בעוד הרכב חונה בסמוך לביתו, הגיעה הטמפרטורה באותו אזור אל מעל 30 מעלות צלזיוס, ובתוך הרכב עלתה הטמפרטורה לרמה אפשרית של 90 מעלות צלזיוס. כתוצאה מכך המנוחה לקתה במכת חום, ממנה נפטרה במהלך היום. המערער חזר לרכב רק בשעה 14:45 על מנת לנסוע לגן ולאסוף את הילדים בחזרה לביתם ואז הבחין בגופתה של המנוחה בתוך הרכב. תסקיר שרות המבחן 2. מתסקיר שרות המבחן, שהוגש לבימ"ש קמא, עלה כי המערער הוא בן 41, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 7, 17, ולתינוקת בת 3 חודשים. המערער עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1999 וזוהי מעורבותו היחידה בפלילים. בשנת 2008 פתחו המערער ואשתו את גן הילדים, כאשר אשתו היתה האחראית על הצד המקצועי ואילו המערער היה אחראי על הצד התפעולי ועל הסעות הילדים. שרות המבחן התרשם כי המערער מכה על חטא על כך שנמנע מבדיקה מקיפה יותר ברכב על פי הכללים הדרושים ולוקח אחריות על חלקו, תוך הבנה עמוקה למשמעות הנזק שנגרם. מאז המקרה הוא סובל ממחשבות טורדניות אודות האירוע ועסוק בשחזור אובססיבי של צעדיו מתוך רצון להבין כיצד שכח את המנוחה ברכב. 3. קצינת המבחן פגשה גם באשת המערער, אשר אובחנה כסובלת מדיכאון ומתסמינים פוסט טראומטיים מכח מעורבותה בניהול הגן וחשיפתה למות המנוחה. נוכח מצבה הנפשי והתפקודי הירוד היא מתקשה לעבוד ומצב זה הוביל לשינוי במערך המשפחתי ולאחריות רבה יותר המוטלת על המערער בכל הנוגע לתפקוד הבית ולטיפול בילדים והמערער הפך למפרנס העיקרי. התלות הגבוהה שפיתחה בו אשתו מקשה על יכולתו של המערער להתמודד עם קשייו שלו. 4. לקראת הדיון בערעור הגיש שרות המבחן לביהמ"ש, ביוזמתו, תסקיר עדכני ממנו עלה כי מצבה הנפשי והתפקודי של אשת המערער ירוד ומאז מתן גזר הדין הוא אף החמיר והיא הופנתה לטיפול. שירות המבחן שב והעריך כי בתקופת מאסרו של המערער תתקשה אשתו בטיפול בשלושת ילדיה הקטינים ויתכן שאף הילדים ימצאו בסיכון. לנוכח האמור, עודד שרות המבחן את המשפחה לפנות לגורמי הרווחה על מנת לאפשר לאשת המערער לקבל את מלוא הסיוע בתקופת העדרו של המערער. גזר דינו של בימ"ש קמא 5. ביהמ"ש קמא סקר את האמור בתסקיר שרות המבחן, וסיכם את האמור בו ואת המלצתו במילים הבאות: "לסיכום, התרשם שירות המבחן מגבר שתפקודו לאורך השנים הינו נורמטיבי ויציב, בעל עמדות בסיסיות שומרות חוק ומחויבות גבוהה למשפחתו. מאז האירוע עברו חייו טלטלה עמוקה, כשהוא נדרש, במקביל לקשייו הרגשיים העמוקים, לגייס כוחות לתפקוד ולתמיכה באשתו וילדיו. הנאשם (המערער) מוצף רגשות אשמה וחוסר אונים והוא חרד מאד מהאפשרות שיוטל עליו עונש מאסר בפועל, בשל השלכותיו של מאסר שכזה עליו ועל התא המשפחתי כולו. גם שירות המבחן התרשם כי לעונש המאסר תהא השפעה קשה עליו ועל כן ממליץ על השתת מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מבחן למשך שנה, במסגרתו ישתלב בטיפול קבוצתי וייחודי לאנשים שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות. הנאשם ביטא רצון להשתלב במסגרת טיפול זה ולהערכת השירות, הוא משווע לעזרה וסיוע נפשי, כך שגם אם יוטל עליו מאסר בפועל ראוי לשקול ביצועו עד לאחר השלמת הטיפול הקבוצתי". בדיון בפנינו עדכן ב"כ המערער כי המערער סיים את הטיפול הקבוצתי לאנשים שהורשעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. 6. ביהמ"ש קמא עמד בגזר דינו על חומרת התוצאה ועל הסבל הנפשי שנגרם למשפחת המנוחה, שאיבדה את ילדתה ימים ספורים לפני שמלאו לה שלוש שנים. 7. בית המשפט קמא קבע כי הערך המוגן שנפגע במקרה זה ממעשי המערער, הוא עקרון קדושת חייה של פעוטה וספק אם ניתן להצביע על ערך נעלה ממנו. עוד קבע ביהמ"ש קמא כי הנסיבות האופפות את מעשיו של המערער חמורות שעה שמדובר בנהג הסעות שבגדר תפקידו ומקצועו נטל על עצמו את החובה לדאוג לשלומם של תלמידי הגן הפעוטים, להובילם בביטחון מידי בוקר אל גן הילדים ולהשיבם בריאים ושלמים ולהוריהם בשעות הצהרים. המערער הפר את חובותיו באופן בוטה וביטא רמת רשלנות ברף חומרה גבוה בכך שנמנע מנקיטת אחת הפעולות הפשוטות והבסיסיות ביותר של כל נהג הסעות מקצועי - חובת ביצוע הסריקה לאחר ירידת הנוסעים. כאשר מדובר בילדי גן מתעצמת פי כמה וכמה חובת הסריקה. בימ"ש קמא קבע כי יש בהתנהגותו של המערער יסודות נוספים של רשלנות בכך שהוא לא הבחין כי בתום סבב ההסעות השני המנוחה לא ירדה מהרכב ונותרה מאחור אלא עזב את הרכב בטרם ירדו ממנו כל הנוסעים. אף במשך שהותו בגן הוא לא הבחין בהעדרה של המנוחה וגם לאחר ששב לרכב ובמהלך כל הנסיעה לביתו לא הבחין שהמנוחה נמצאת עדיין ברכב. 8. ביהמ"ש קמא התייחס לפסיקה הנוהגת בעבירות של גרם מוות ברשלנות וקבע כי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה לא ניתן להסתפק ברף תחתון של עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות שכן חומרת מעשה העבירה מחייבת השתת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, שבמקרה זה יכול שינוע בין 9 ל- 20 חודשי מאסר. 9. בימ"ש קמא שקל גם את הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה ובכלל זה את העובדה כי המערער הוא אדם נורמטיבי ושומר חוק, שזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים, אך ציין כי כאשר מדובר בגרימת מוות ברשלנות, במיוחד בנסיבות מקרה זה, אין לייחס משקל רב לקולא לעובדה זו. כן ציין ביהמ"ש קמא כי הודאת המערער, גם אם לא באופן מידי, מצביעה על מימד לא מבוטל של חרטה ונטילת אחריות וגם חסכון בזמן שיפוטי והוא זכאי להקלה מטעם זה, גם אם לא למלוא ההקלה בשל ההודאה המאוחרת. עוד הוסיף בימ"ש קמא כי השיקול העיקרי לקולא נעוץ בתמונה הקשה המתוארת בתסקיר שירות המבחן לגבי הפגיעה הקשה שנגרמה למערער ולבני משפחתו. 10. שיקול מרכזי נוסף אותו שקל בית המשפט קמא לעניין העונש הוא הרתעת הרבים. ביהמ"ש הדגיש כי נדרשת אמירה ברורה וחד משמעית במסגרת גזר הדין לפיה נהגי הסעות שלא יעמדו בתנאי הבטיחות הבסיסיים ביותר של מקצועם ולא יתנו דעתם לכללי ההתנהלות הברורים הכלולים בהכשרתם ויביאו ברשלנותם למותם של ילדים ופעוטות, יענשו בענישה מחמירה הכוללת מרכיב לא מבוטל של מאסר מאחורי סורג ובריח. נימוקי הערעור 11. יש לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות. 12. העונש שהשית בית משפט קמא על המערער סוטה מהענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. 13. בימ"ש קמא לא שקל די הצורך את נסיבותיו האישיות של המערער, ושגה כשקבע את מתחם העונש ברף הגבוה מזה הנוהג במערכת המשפטית ואף בתוך המתחם מיקם את המערער ברף העליון של העונשים, גבוה פי שלושה מגזר הדין האחרון שניתן בעבירה דומה, בנסיבות דומות וחמורות יותר. 14. ביהמ"ש קמא לא נתן את המשקל הראוי לאינטרס השיקום של המערער במשמעותו הרחבה, מצדיק חריגה ממתחם הענישה. 15. כעולה מתסקיר שרות המבחן, ספק, אם בכלל, כיצד תצליח אשתו של המערער לעבור את התקופה במהלכה ישהה המערער במאסר וכיצד תשרוד משפחתו את הקשיים הכלכליים. 16. המערער מכיר את מדיניות הענישה לפיה העונש הראוי בעבירות של גרם מוות ברשלנות הוא מאסר בכליאה וכי בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות, אך הוא מבקש לשים דגש על המילים "בדרך כלל" וטוען כי בנסיבות במקרה זה ובמצוקה הקשה של בני משפחתו ובעיקר ילדיו הפעוטים יש כדי להוות חריג לכלל. דיון והכרעה 17. בפתח דברינו יש לשוב ולהזכיר את התוצאה הקשה שגרמה רשלנותו של המערער, שהביאה לפטירתה של המנוחה ימים ספורים לפני שמלאו לה שלוש שנים. עוד יש להדגיש את נסיבות הרשלנות המיוחסות למערער שהן חמורות ביותר. בתפקידו של המערער כנהג הסעות היה עליו לדאוג ולשמור על בטחונם של ילדי הגן אותם הסיע. המערער היה ער לחובה זו והחל לבצע את הסריקה שנועדה להבטיח כי אף ילד לא נשאר ברכב, התרשל במילוי החובה והסתפק רק במבט אל תוך הרכב מהמדרגה הראשונה המובילה אליו, על אף שמאותו מקום לא ניתן היה לראות ולבדוק אם נותרו ילדים בתוך הרכב. בנסיבות אלה, המערער, כפי שקבע בימ"ש קמא, הפר את חובותיו באופן בוטה והפגין רמת רשלנות ניכרת בכך שנמנע מנקיטת אחת הפעולות הפשוטות והבסיסיות ביותר של נהג הסעות מקצועי. 18. בשורה ארוכה של פסקי דין מהשנים האחרונות שדנו במדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרם מוות ברשלנות קבע ביהמ"ש העליון כי העונש ההולם עבירות אלה הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בת"פ 2955/12 ענת הרמוס נ. מ.י. (ניתן ביום 26.6.12). הוטלו, בבית משפט השלום, על המערערת אשר גרמה בהיסח הדעת למותה של נוסעת ברכב אחר, 10 חודשי מאסר בפועל. בערעור שהגישה על חומרת העונש נטען כי יש להקל בעונשה מחמת הנסיבות המשפחתיות הקשות, ובכלל זה הנזקים שנגרמו לילדיה שהיו ברכבה במועד תאונת הדרכים ותלותם המוחלטת בה. מתסקיר שרות המבחן עלה כי אם המערערת תישלח לריצוי עונש מאסר עלולים ילדיה להישאר ללא מסגרת הורית עקב אי מוכנות מצד אביהם לקחתם לחזקתו. ביהמ"ש המחוזי קבע שאין לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גרם מוות ברשלנות, אך בשל נסיבות הענין הקשות קיבל את הערעור באופן חלקי והעמיד את עונשה של הנאשמת על 8 חודשי מאסר בפועל. ביהמ"ש העליון, בפניו הוגשה בקשת רשות ערעור, דחה את הבקשה תוך שראה להדגיש את ערך חיי האדם וכך קבע: "בסופו של יום, מקום שקופחו חיי אדם ברשלנותו של נהג, המדיניות השיפוטית היא ענישה במאסר בפועל, תוך קביעת אורכו בהתאם לנסיבות התיק; ואכן בעניין מזרחי (רע"פ 8579/11 הילה מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) שנזכר בנידון דידן הובאו בחשבון נסיבות אישיות מיוחדות מאוד של המבקשת דשם לעת ההיא. כך גם עשה בית המשפט המחוזי בענייננו. אין מקרה זהה למשנהו, אך הצד השוה הוא בקיפוד חיי אדם, שהביטוי המעט אשר בידי בית המשפט ליתן למאבק בו הוא בענישה. אכן, היו מקרים שבהם הורד הרף, ואותם מצטטים הסניגורים תדיר בעשותם מלאכתם. אך באשר לבתי המשפט, הקטל בכבישים מצדיק, משהורשע אדם, ליתן לכך ביטוי עונשי מוחשי. לא אכחד, כי כמותי כחברתי המשנה לנשיא, וגם כפרקליטות בהשיבה לבקשת רשות הערעור, ראיתי לנגד עיניי את ילדי המבקשת ואת אשר ייגרם להם במאסר אמם, והתלבטתי; אך הכף הוכרעה אל נכון כדעת חברתי המשנה לנשיאה. כל שאוכל להטעים הוא, כי מעבר לחובתן של רשויות הרווחה, יש חובה בדין ובמוסר לאבי הקטינים, לעשות כל שלאל ידו כדי לטפל בילדיו בעת היעדרה של אמם בשל מאסרה". (ראה גם רע"פ 9040/12 אלמקייס אברהם נ' מ.י. ניתן ביום 2.1.13). 19. מתוך הפסיקה שהוצגה לבית משפט קמא, במקרים דומים בהם נגרם מותו של ילד כתוצאה מכך שנשכח ברכב, המקרה הדומה ביותר לענייננו הוא המקרה שנידון בת.פ. 2142/01 מ.י. נ. חריזי, כפי שסבר גם בית משפט קמא. באותו מקרה שכח נהג הסעות ילדה בת 6 במשך מספר שעות ברכב וגרם למותה ממכת חום. גם באותו מקרה לא ערך הנהג בדיקה יסודית כנדרש ונקבע כי רשלנותו היתה גבוהה. בית המשפט לא קיבל את המלצת שרות המבחן להשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות ועל אף הקשיים הניכרים שעמם התמודד הנאשם וההליך הטיפולי לו נזקק, הטיל עליו עונש מאסר בפועל למשך שנה. 20. ב"כ המערער ביקש להסתמך על המקרה שנדון בבית משפט השלום בירושלים בת.פ. 9808-11-10 מ.י. נ. סלטי, שם הורשעה גננת בגרימת מותו של ילד בן 5 מילדי הגן והושתו עליה 4 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קמא הבחין, ובצדק, מקרה זה מהמקרה שבפנינו שכן באותו מקרה לא היה מתפקידה של הגננת להסיע את הפעוט והיא אספה אותו לרכבה באופן אקראי שלא במסגרת תפקידה. גם באותו מקרה המליץ שרות המבחן להטיל על הגננת מאסר שירוצה בעבודות שרות, ומהתסקיר עלה כי יש הידרדרות במצבה הנפשי של הגננת והיא נזקקה לסיוע ולתמיכה במסגרת הליך טיפולי בו השתלבה. ביום הארוע היא אושפזה בבית החולים בעקבות ארוע לבבי, שלהתרשמות הרופא המטפל היה קשור למצב הדחק על רקע תוצאות העבירה והחקירה המשטרתית. בית המשפט לא אימץ את המלצת שרות המבחן והטיל על הנאשמת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. 21. בענייננו התחשב ביהמ"ש קמא בנסיבותיו האישיות המשפחתיות של המערער, ערך את האיזון הראוי בין שיקולי חומרת העבירה והנסיבות האישיות ונתן להם ביטוי הולם בגזר הדין באופן שאינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. מדובר במקרה חמור ביותר, שבעקבות רשלנות גרידא נפטרה ילדה קטנה מוות נורא. בנסיבות העניין, אין אנו מוצאים מקום להתערב בגזר הדין. לא נעלם מעינינו האמור בתסקיר שרות המבחן העדכני שהוגש לדיון בפנינו, אך יש לקוות שהמערער ואשתו ישכילו לפנות לרשויות הרווחה כדי להסתייע בשירותיהם במהלך מאסרו של המערער. 22. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה. מקרי מוותגרימת מוות ברשלנותמאסר